"האדם הוא פעולה או שהוא לא־כלום. הוא שווה בדיוק ליכולתו לפעול. המוח העמוק מכול, הרגש העז מכול, אין להם ערך אלא באקט, במעשה, או באמצעות האקט, המעשה שנענה להם ומאמת אותם. הידע, אין לו משמעות אלא אם הוא מוכח ביכולת לפעול, או אז הוא ראוי לשם מדע. וכל האמנויות אינן אלא מעשים שכוונתם ותולדתם הם לקלס ולרומם את היכולת היצירתית של המעשה עצמו. המעשה הופך את הרעיון ליצירה, ואת התשוקה (הרצון) לבעלות על הדבר הרצוי. […] יצירת המופת של האדם היא להגדיל את האדם, להדוף את גבולות תחום העוצמה החומרית והרוחנית שלו". [מתוך המסה "האדם והפעולה"].
את המסות מפרי עטו ומחשבתו של פול ואלרי בחרנו על פי טעמנו מתוך הקובץ המקורי Vues שראה אור בפריז ב־1948.
"מה שיוצר את ערכן של המסות הקטנות האלה הוא נוכחותו של ואלרי בטון אישי וברגישות המהדהדת בניתוחים המופשטים ביותר של הערכים היצירתיים של הרוח, ובאיומים ההולכים וגדלים על חירותה", כתב קלוד לוֹנֵיי במבוא לקובץ Vues.
תרגומה היפה של אביבה ברק־הומי מצליח לשקף היטב את האיכויות הללו.
מקט: 4-644-1183
תפקידם של אִיִּים
איים הם מִתְחמים שבהם צורות מסוימות ואופני פעולה של החיים, וגם של מנגנוניהם — פולחנים, מנהגים, לבוש, מכשירים — נשמרים זמן רב בטוהרתם, יותר משיכולים להישמר במשטחים קונטיננטליים גדולים עד מאוד — שגודלם נמצא בידי גזעים למיניהם, הגירות ופלישות עמים, חיכוכים אלו באלו, עירובים וחילופי הדם, האמונות, הנוהגים והידע.
אפילו בריטניה הגדולה מצטיירת כמסורתית יותר משאר ארצות אירופה, ומטפחת בכמה מאזוריה אמונות טפלות מדהימות.
אך דווקא באזור האוקיינוס השקט, הזרוע איים כה רבים, אפשר למצוא את מרב הדגמים של החיים הפרימיטיביים של קבוצות בני אדם שהיו מבודדים זה מאות בשנים ומוגבלים למשאביהם המקומיים, ליצירותיהם האופייניות, למנהגיהם שדבר לא הפריע להם ולא הפר אותם, והם נעשו בתום לב מה שהם: קניבלים, עובדי אלילים, תאוותניים או אכזרים.
עם זאת, כל יום הופך לרעוע יותר את קיומן של שמורות איים אלו. הפעלתנות של בני האדם המתורבתים כובשת במהירות את כל מרחבי כדור הארץ ומנצלת אותם, מציידת אותם ומאחדת אותם. למגע עם דרכינו לפעול, לחוש או ליצור, ולאור ההשפעה העצומה של שיטותינו ושל רצונותינו החמושים טוב מדי — המנהגים, הטעמים משתנים; התכונות המיוחדות נמחקות; האנשים עצמם מתנוונים ואינם עומדים כראוי מול הפיתויים והרעלים שאנו מביאים להם כי אנו משמשים להם, למעשה, נושאי חיידקים איומים, יהיו כוונותינו אשר יהיו.
כדי להציל דבר מה ממבני החיים המידרדרים הללו, צריך אם כן למהר לשמר אותם, ולאסוף את מה שנותר לא נגוע ואמיתי בגישותיהם, בהרגליהם ובשיטותיהם.
זו הייתה מטרתה של המשלחת הקטנה שנעה ממרסיי עד מרסיי בהקפת כדור הארץ, שמוטב לקרוא לה הקפת הים. היא הסיעה דו־תרנית בת שתי מאות טונות, אחת מספינות העץ של דייגי איסלנד, שהן בעלות עמידות מופלאה בכל תנאי מזג האוויר, ומאפשרות מעברים, עגינות, ירידה למים, שספינת פלדה גדולה לא תוכל לעמוד בהם. בפיקודו של הרוזן אֶטְיֵין דה גָנֶה, קוֹריגָאן[1] זו נחלצת להפליא משיט הרה סכנות במחוזות לא מוארים היטב, שם לא חסרים לא הפתעות של אלמוגים ולא אי־ודאות בנחיתה אל החוף.
לאחר צליחת האוקיינוס האטלנטי וחציית מֵצר פנמה מתחיל המחקר. הם מבקרים באיי גלפאגוס, במרקיזות ובטהיטי. אחר כך מעט מניו זילנד ואז בפִיג'י ובלוֹיָאלְטִיז.[2] ולבסוף בגינאה החדשה, בבָּאלִי ובמושבות ההולנדיות באסיה.
לא מכבר קראתי את סיפור המסע המופלא הזה, כתוב בידי מר צ'ארלס וָאן דֵן בְּרוֹק מאוֹבְּרֵנָאן,[3] ויכולתי לראות בפירוט, מודרך ומיודע מארון ראווה לארון ראווה בידי הדוכסית אֶטְיֵין דה גָנֶה, את האוסף היפה המוצג בגלריות החדשות לגמרי של מוזיאון האדם.[4]
אשר לסיפור, איני יכול להימנע מלהעתיר על הסופר מחמאות אמיתיות בתכלית. לו ירשה לי לדבר עליו כאיש ספר, ולשבח, בתור שכזה, לא רק את פשטות ואמיתיות הטון, את היעדר הציורי והפואטי המלוטשים (שצריך להותיר למי שלא ראו דבר, כמוני אני). אך בעיקר את בהירות המבע, את התיאור הכה מדויק של הסצנות או של החפצים שיוצר תחושה של נוכחות, ופותר את הבעיה הקשה של ציור באמצעות השפה.
ואשר לאוסף, אתקשה מאוד לדבר עליו במידת הדיוק שזה אך היללתיו. אני חש עצמי נחוּת למשימה של הצגת כל האבזרים מחיי האוקיינוסים, את הקמעות, את מתקני הדייג או המלחמה, את הסמלים והמכשירים המעוצבים באופן מוזר או המקושטים. אין זה אומר שלא מוצאים כאן חומר למחשבה. אתה שואל את עצמך, למשל, מדוע שן של כלב היא דבר בעל ערך בחלק מן האיים, והאם היא משמשת מטבע עובר לסוחר? האם היא כה נדירה? יצירת ערך באמצעות הנדירוּת נראית מובנת יותר לעומת חפץ אחר שאני רואה באוסף. זו רצועה ארוכה מאוד, עבה למדי, מעין חגורה או חגור, שצבעה אדום לתפארת. היא עשויה מנוצות זעירות שנגזלו מחזה של ציפור והודבקו בקפידה על דפנית של עור או עור של דג, חושבני. רצועה זו שווה הון. מחליפים אותה תמורת רכוש רב. נותנים אותה כנדוניה. הכלב, הכריש, הציפור אינם היחידים המספקים חומר לסדנאות ולעסקאות בתעשיותינו. הים נותן להן את הקונכייה; האדם את גולגולתו. להלן שריד מדהים שקוע בחומר שלדעתי הוא שיש גולמי. אני חושב על שריד של ארכיטקטורה גותית שנפל מאיזו קתדרלה בסגנון קצת יותר ברברי מהקתדרלות שלנו. זה קישוט שהושג מעבודת מכשירים באבן על קונכייה עבה של "אגן תפילה". אותה צִדְפָּה מספקת לאמנים לוחיות שאפשר לומר כי הן עשויות מאבן שוהם, ועליהן מופיע מוֹטִיב אחד עשוי מחתכים עדינים על קונכייה. המוטיב הזה, בלהבים מצולבים של מספריים, מסמל את הציפור הקרויה נשר־הים.
אך המבט שב אל חפצים אימתניים המונחים פה ושם. אלו הם ראשים או מסכות. אלו מפחידים בחזותם; ואלו מפחידים בחזותם פחות מאשר במה שיודעים על מקורם ועל המבנה שלהם. אלו מכילים מה שנשאר מראש כרות לאחר שהניחו אותו, לזמן מה, לסרטנים ולנמלים כדי שינקוהו. על עצמות אלו, שצוחקים בהם חורים גדולים של צל, מורחים חרסית ובונים מהם פנים שצובעים אותם, לאחר שצָרוּ וייבשו אותם די הצורך. את זה תולים בתוך הבקתות. נראה שהדרישה למִנְחוֹת תודה אלו בקרב חובבי המַשְׂכִּיות גדולה וידועה למדי כדי להלהיב להשיגם בכל האמצעים מן הילידים הסוחרים בהם. למקצוע זה יש סכנות משלו: הוא מעודד רצח ומוביל אל הגרדום את צייד הראשים שהרשויות מצליחות לשים עליו יד.
עולם אחר לגמרי מופיע בחלונות הראווה האחרונים של אוסף יפה זה. הם מכילים בדים יקרי ערך וחפצים שונים שהקוריגאן הביאה מבאלי ומהמושבות ההולנדיות שאליהן הגיעה בדרכה חזרה.
אפשר לחוש שאסיה העצומה קרובה, וכבר כל עושר תרכובות הצורות ואמצעי הביצוע הנובע מסחר החליפין בין גזעים שונים מאוד זה מזה, מקשרים בין מיליוני אנשים עמֵלים, מן התחרות, מחיקויים, מן הקיום המזהיר של אימפריות גדולות — וסותר את העוני הלא מוחש ואת ההמצאות הנאיביות של יושבי האיים.
"Rôle des îles"
Musée de l'Homme, Paris, 1938
[1] Étienne de Ganay (1833–1903): אריסטוקרט צרפתי; רב החובל של הספינה Korrigane; שם הספינה נגזר משמה של דמות עממית ידועה בפולקלור של חבל בְּרְטאנייה שבמערב בצרפת. [כל ההערות הן של המתרגמת אלא אם צוין אחרת]. [חזרה]
[2] כל האיים הנזכרים כאן שוכנים באוקיינוס השקט. [חזרה]
[3] Charles van den Broek d’Obrenan (1909–1956): ארכאולוג וחוקר, בן למשפחה מארצות השפלה; השתתף במסע של הקוריגאן. [חזרה]
[4] Musée de l’Homme: מוזיאון המציג את האדם על כל היבטיו. נמצא בטְרוֹקָדֵרוֹ, ברובע ה־16 בפריז. [חזרה]
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הרצון להיות אחר”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות