להעיר את ההורה הכריזמטי

פרק א׳ – למה חשוב להיות הורה כריזמטי?

להיות הורה זהו התפקיד המשמעותי ביותר שיש לאדם בחיים. בספר בראשית פרקים א,' ב,' בסיפור בריאת האדם, כתוב: 'ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם.'

זרע האלוהים מצוי בתוכנו , לכל הורה יש יכולת יצירה: הוא זוכה 'לברוא' בחייו אדם אחד או יותר, ומכאן השאיפה לעצב את ילדינו 'בצלמנו ובדמותנו,' להוות מודל לילדים שלנו.

אך, כאשר הילדה בת ה- 13 שלנו לא מקשיבה ומסרבת לחזור הביתה בשעה שנקבעה לה; כשהילד בן ה- 8 שלנו צועק על אחיו הצעיר ומכה אותו, או כשהוא מסרב לקום מהמיטה בבוקר וללכת לבית הספר ולא עוזרים כל השיחות והדיבורים לשכנע אותו; וגרוע מכך, כשאנו מגלים לפתע, שבכל שבוע נעלם לנו כסף מהארנק… ומבינים שהילד שלנו עושה זאת… וגם משקר לנו במצח נחושה, אנחנו לא מצליחים להבין איך זה קורה דווקא לנו – שהרי הוא גדל ממש לא 'בצלמנו ובדמותנו.'

מיותר לומר מה גודל האכזבה והתסכול של הורים, לאור המציאות הבלתי רצויה. כאשר להורים אין את הידע הנחוץ, או את הכלים המתאימים כדי לעזור לילדים לשפר את התנהגותם, או להגיע להחלטות שישפרו את יכולותיהם של הילדים, או ללמד אותם איך לנהוג כדי לפתור את הבעיות והקשיים שבהם הם נתקלים בחיי היומיום, התסכול רק הולך וגדל.

מהם הגורמים המקשים על הורים בחינוך ילדים?

בסקר שערכתי, אחת השאלות ששאלתי הורים הייתה: מה קורה לכם כשאתם לא מצליחים להשיג את מה שאתם מבקשים מהילדים? באיזו דרך אתם בוחרים לפעול? מתוך 1,200 ההורים שהשתתפו בסקר, 86% ענו שהם מוצאים עצמם חלק גדול מהזמן כועסים, עסוקים בוויכוחים ובהסברים חוזרים ונשנים, במטרה להשפיע על הילדים להתנהג כראוי.

בטעות, הסמכות ההורית מתקשרת לכוח ושליטה!

הורים המנסים לשרש את ההתנהגויות הלא רצויות באמצעות מאבקים, נכנסים שוב ושוב למצבים שהם לא רוצים להימצא בהם. כל חקלאי יודע, שכדי לטפח את הזן ולהשביח אותו עליו ליבש את העשבים השוטים שלא יתפשטו בגינה מצד אחד, ומהצד האחר עליו לטפח, לטפל ולהשקות את מה שהוא רוצה לגדל, כדי שיגדל, יתפתח ויניב את המיטב.

בחינוך ילדים, חלקינו עובדים הפוך. כך קורה שהתנהגויות ערכיות, שהורים רוצים לראות במשפחה, זוכות להתייחסות מעטה יחסית, כאשר דווקא התנהגויות אלה לא זוכות לטיפוח מספיק מצד הורים. הדבר מתבטא בכמות האנרגיה הלא מספקת המושקעת במה שנתפס כחשוב ובמה שרוצים לראות בבית.

בדקו בעצמכם, כמה אתם מדברים על מה שחשוב לכם והייתם רוצים לראות כשגרה בבית? כמה זמן אתם מקדישים כדי לשמר את ההתנהגות הראויה?

לעומת זאת, כמה אנרגיה וזמן אתם משקיעים בהסברים ובדיבורים על מה שמרגיז אתכם? בתלונות שלכם על הבעיה? או בחיפוש אחר אשמים בבעיה? כל זמן שאתם עסוקים במחשבות ובפעולות הקשורות לבעיה, אתם מטפחים אותה ו'משקים את העשבים השוטים' (התנהגויות הלא רצויות.)

כשהילד לא משנה את ההתנהגות שלו, הורים מנסים להפעיל את סמכותם ולהשפיע בכוח, תוך שימוש בטונים גבוהים ובצעקות. אין ספק, שבפעם הראשונה שצעקתם, על הילד יש סיכוי שהצלחתם להשיג ממנו את מה שביקשתם, ואולי אפילו בפעם השנייה. למעשה, בעשר הפעמים הראשונות הוא עשוי לפעול ולהגיב כמו שרוצים. אך מהר מאוד מגיע היום שבו הילדים מפסיקים לציית ומתחילים לצעוק בחזרה.

עם הזמן נוצרת הסלמה. הילדים מתפרצים בזעם, שוברים משהו או בועטים בקיר, הורים מוצאים עצמם במערבולת של צעקות, שבדרך כלל לא משיגה את התוצאה הרצויה, ובינתיים הילדים לומדים מההורים לפעול ולהגיב בחוסר סבלנות ובאלימות. כשהדיבורים לא עוזרים, ההורים מפסיקים לדבר, ועוברים לפעולות. הפעולות הנבחרות הן ענישה, כאשר ההורים מפעילים סנקציות (כל סנקציה היא עונש.)

ענישה כדרך חינוך

הורים בוחרים בגישה של עונשים כדי ללמד ילדים לזהות את הקו המפריד בין טוב לרע ולהשיג משמעת. מתברר שעונשים משפיעים על התנהגות הילדים, אך לא בכיוון הרצוי. הילדים ממשיכים בהתנהגות הלא רצויה, וההורים מוצאים עצמם בעימותים ובמאבקים עם הילדים.

הילדים ,למודי העונשים, כבר מצפים לעונש החדש שימציאו הוריהם, ולא אכפת להם להיענש. הם אומרים להוריהם: 'אז תענישו אותי.' העונש מתגלה כאמצעי הפחדה ועצמתו תלויה במידת הכעס של ההורים. לכאורה, מטרת העונש היא ללמד את הילדים שכך לא מתנהגים '(אם לא נעניש, איך הם ידעו שכך לא מתנהגים,)'? אלא שהענישה לעולם אינה מלמדת. במקרה הטוב, יש לה השפעה רגעית, אך היא אינה מובילה להצלחה הבאה. למעשה, המטרה האמיתית של העונש (גם אם אינה מודעת,) היא לפגוע בילד, שמוציא אתכם בסיטואציה מסוימת מדעתכם, כשהוא מתעקש לא לעשות את מה שאתם רוצים.

הבעיה הגדולה היא ההשלכות שיש לעונשים על האווירה המתוחה בבית, על מצב הרוח של ההורים, על תחושות התסכול וחוסר האונים שלהם, על התקשורת והיחסים עם הילדים, ועל חוסר האמון של הילדים בהוריהם.

כשהעונשים כבר לא עושים את העבודה, הורים מתחילים לחפש עונשים יצירתיים. העונש הוא אנרגיה נוספת, אותה מוציאים על מה שלא רוצים, אנרגיה לא יעילה שאולי משיגה את ההתנהגות הרצויה בטווח הקצר, אך למעשה מטפחת התנהגות לא רצויה, ואינה מלמדת ילדים מה עליהם לעשות אחרת, כדי שירצו להתנהג בהתאם לערכים החשובים לכם. לפעמים, כשהורים מגלים, שהילד שלהם שונה מקבוצת הגיל שלו מסיבה רגשית, התנהגותית או פיזית, הם עסוקים בחיפוש אחר אינספור תירוצים המצדיקים את ההתנהגות הפסולה של ילדיהם, מתוך חשש שהתנהגות הילד היא השתקפות של כישורי ההורות שלהם.

זו אנרגיה נוספת המטפחת את הבעיה, את הקושי, וככל שאתם משקיעים אנרגיה בטיפוח הבעייה, הפער בין מה שאתם מבקשים לעצמכם, לבין מה שאתם מקבלים בחיי היומיום, הולך וגדל, ויוצר מציאות עם עומס רגשי רב!

הדרך שבה נוקטים רוב ההורים שוב ושוב כדי להשיג את מה שהם רוצים, היא דרך השליטה, דרך הכוח.

ילדים להורים נוקשים

לא רק שההצלחה כמעט אפסית, אלא שמבלי להתכוון, ההורים פוגעים באמונה של הילדים בעצמם ובעצמאות שלהם.

המסר שהורים משמיעים לילדים כמעט בכל יום הוא שהם לא מספיק טובים, שאי אפשר לסמוך עליהם. מסר כזה, פוגע בהערכה העצמית ובדימוי העצמי שלהם. כתוצאה מכך, הילדים מאבדים מהסקרנות שלהם, מפקפקים ביכולות שלהם, מפסיקים להתלהב מפעילויות מאתגרות, ומסרבים לקחת אחריות, כל זה, בניגוד לטבע האנושי המאופיין בסקרנות, יצירתיות ורצון להתפתח ללמוד ולהתקדם (הראייה – תינוקות חוקרים את העולם שסביבם ופועלים עליו, מתוך סקרנות. הם לומדים, גדלים, מתפתחים ומתקדמים.) זו הסיבה וההסבר לניסיונות ההתנגדות האינסופיים של הילדים לשליטה של ההורים בהם. אם תרצו זו הסיבה לכך שילדים בוחרים לא להקשיב לדברי ההורים. כל ניסיון לשלוט בילדים או בהתנהגות שלהם הוא טעות!

אין דרך לשלוט במחשבות, באמונות, או ברגשות של הילדים. הניסיון לשלוט בתגובות או בהתנהגויות של הילדים, במיוחד כשהם לא בסביבתכם, כשהם נמצאים בגן, בבית ספר, עם חברים וכו,' נידון לכשלון מראש. מי כמוכם יודע, כמה זה מתסכל כשלא מצליחים להשפיע על הילדים או על המציאות שנוצרת בעקבות ההתנהגות שלהם.

אם כבר גיליתם בעצמכם שענישה אינה הדרך, חשוב לוותר על הצורך לשלוט בילדים בכוח, לוותר על הדרך שלא מקדמת אתכם למטרתכם ורק מסבה כאב וצער לכם ולילדים שלכם. במקום להמשיך וללכת בדרך זו, לימדו איך לצעוד יחד עם הילדים בדרך אחרת.

ההורה כמודל לחיקוי

ילדיכם זקוקים לכם כמודל וכדוגמה. בהתנהגות היומיומית שלכם אתם מהווים עבורם מודל לחיקוי. אתם משמשים דוגמה חיה לכל מה שחשוב לכם, ובכך אתם מעצבים את התנהגותם. במילים אחרות, התנהגותם של הילדים משקפת לכם את ההתנהגות שלכם. כאשר חשוב לכם ללמד את הילדים להיות חברים טובים, אך כשהם רבים זה עם זה, אתם צועקים עליהם, מאיימים עליהם, או מענישים אותם , אתם למעשה מדגימים להם שכדי לפתור בעיות, או כדי לקבל מה שהם רוצים, עליהם לפעול בדרך המקובלת והמוכרת בבית, כלומר, שימוש בכוח ובאלימות.

יותר מכך, אם אתם אומרים להם משפט כמו 'אצלנו בבית לא תהיה אלימות,'… אך משתמשים באלימות, הילדים לומדים מהפער בין מה שאתם אומרים לבין מה שאתם עושים, לא לכבד את המילה שלכם, שהרי אתם עצמכם אינכם מכבדים את המילה שלכם. המפתח לגידול ילדים 'בדמותנו ובצלמנו' טמון ביכולת השליטה שלכם, ההורים, בעצמכם. שליטה באמונות ובמחשבות שלכם, ברגשות שלכם, בצרכים שלכם, ברצונות שלכם ובפעולות שלכם. על אלה יש לכם שליטה במידה רבה.

היכולת לנהל את עצמכם היא זו המבטיחה לכם הצלחה בקבלת החלטות קשות, ואולי גם בהחלטות לפעול פעולות לא פופולריות.

חשיבות ההורה הכריזמטי

לעתים הורים פועלים מתוך פחד שלא יצליחו להשתלט על התנהגות ילדיהם. אך, העובדה הפשוטה היא, שלא ניתן לשלוט באדם אחר. כל נסיון להתמודד עם התנהגות מרדנית, או התנגדות מצד הילדים בכוח, איומים, צעקות, מוביל למאבקים ומלחמות נוספים, ובסופו של יום, לתחושה של אבדן שליטה. הדרך היעילה להשפיע מבוססת על שני עקרונות מעשיים:

1. כוח המנהיגות הכריזמטית מעצבת ויוצרת אפקט של אישיות 'מגנטית' המושכת את בני המשפחה והילדים לרצות להקשיב, לשתף פעולה, ויותר מכך, לרצות להתפתח, להתקדם ולהגשים את עצמם, מה שיבטיח להם הצלחה בחיים.

2. כוח ההוראה המאפשר ללמד את הילדים כל מה שנדרש, מבלי להפעיל כוח, ומבלי לרצות לשלוט בהם. בזכות כוח ההוראה, הכולל את היכולת לאהוב ללא תנאים, היכולת לחוש שמחה ולהפיץ אותה לילדים, מצליחים הורים לנווט את חינוך הילדים לכך שירצו להגיע להישגים בכל תחומי החיים, תוך כדי התמודדות עם כל אתגר, משבר, או קושי בו נתקלים.

הכריזמה היא תכונה נרכשת, כל אחד יכול לשפר את הכריזמה שלו. המפתח נמצא בהקשבה. כשאנחנו מקשיבים לעצמנו, ובונים תקשורת מקרבת, המבוססת על מערכת יחסים עניינית, פתוחה ואוהבת, שמכוונת את הילדים, הילדים לומדים מתגובותינו כיצד לפעול במצבי לחץ ומשבר, כיצד לקבל החלטות, מהו כבוד, מהי אחריות ועוד.

את חינוך הילדים אפשר לדמות לנסיעה ברכבת ההרים, לעתים קרובות מתקשים לקבל את העובדה, שהחיים מלאים בעליות וירידות. יש פעמים שהילדים מתנהגים כראוי ופעמים אחרות שבהן הם מתנגדים לבקשות ההורים, כועסים, מתווכחים ונאבקים. כאשר זה קורה, התמקדו בשאלה מה אתם יכולים לעשות אחרת, ומצאו דרכים חיוביות להתמודדות.

בפרקים הבאים תוכלו למצוא את כל מה שאתם צריכים כדי להצליח לנהל את המחשבות שיקדמו אתכם, לשלוט ברגשות השליליים, לתת אמון בעצמכם, בבני הזוג שלכם ובילדים שלכם, להתנהג ולפעול בסבלנות ובחמלה גם כלפי התנהגויות לא ראויות מצד הילדים. תנו לילדים שלכם לראות ולחוות את ההתנהגויות והתגובות שאותן אתם מעוניינים שילמדו.