סיפורו של העיתונאי ההרפתקן ג'רמיה נ' ריינולדס (1858-1799), "מוקה דיק או הלווייתן הלבן מהאוקיינוס השקט; דף מפרק יומן", ראה אור בכתב העת הספרותי הנפוץ "נִיקֶרבּוֹקֵר" הניו יורקי, ועשה לו פומבי לראשונה בדמיונם של שוכני יבשה בשנת 1839. אלא שבין יורדי ים בני נַנְטָקֵט הוא נודע עוד מראשית המאה, אז פגשו בו לראשונה באזור האי מוצ'ה (מוקה בהגייה אמריקנית) הסמוך לצ'ילה, ונעשו לאויבים מרים. הלווייתן העצום, משונה המראה ועז הרוח, נארג להווי חייהם כדמות מיתית, מושא יראה וכיסופים, הגביע הקדוש של קברניטי ציידות לווייתנים. סיפרו עליו שחמק ממאה ניסיונות צייד, ושהטביע לא פחות מעשרים ספינות. אף האיש שקטל את מוקה דיק, המספר הפנימי בסיפורו של ריינולדס, מצייר בעלילתו אותה מטפוריקה נושנה מתקופת האבן הקדומה: חיה כבירה ולעומתה ציידים זעירים. גדולתו ואימתו של הטבע לעומת קטנותו (ונועזותו) של האדם. אותו סיפור אפי ידוע, שסיפרו בדרכם גִלגָמֵש וח'וּמְבָּבָּה, אודיסאוס והקיקלופ, אחאב ומובי דיק. אין ספק שהרמן מלוויל הכיר את סיפורו של ריינולדס, והשתמש בחומריו בכתיבת האפוס המודרני שלו: "מובי דיק או הלווייתן" (1851). מקובל לראות במוקה דיק אביו הביולוגי של האנטגוניסט המפלצתי מהרומן האמריקני הגדול.
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
33.00 ₪
מקט: 4-644-1172
ציפינו שהעונג שנפיק מעושר צמחייתו של האי סנטה מריה יעלה אף על זה שהסבה לנו אדמתו הפורייה של האי מוקה; והאכזבה שנמלאנו בה בגלל קיצור שהייתנו הבלתי צפוי באחרון, הועמה כלשהו בזכות הציפייה לעגון ימים אחדים בראשון. מוקה נמצא על חוף צ'ילה, בקו אורך 28' 380 דרום, עשרים ליגות צפונית למוֹנוֹ דֵל בּוֹניפָסִיוֹ, ומנגד לנהר אימפריאָל, מערבית דרום־מערבית לו. במאה שעברה יישבו ספרדים את האי, אך כיום, וכבר שנים אחדות, הוא שומם לחלוטין. מזג האוויר במקום נוח. הבדלי הטמפרטורות בין עונות הקיץ והחורף כמעט אינם מורגשים. מישוריו לא ידעו כפור, ושלג ייראה בו רק לעיתים נדירות, גם לא על הגבוהות מבין פסגות הריו.
עזבנו את המפרשית שלנו בשעת אחר צהריים מאוחרת. הותרנו אותה עוגנת בקצהו הדרומי של האי ושמנו פעמינו צפונה. עם רדת ערב חזינו בספינה, אותה אחת, מתברר, שבסירותיה צפינו יום או יומיים קודם לכן דולקות אחר לווייתן. נוסף על שלל הרעיונות הרומנטיים והמסעירים הנלווים לה, מעטים הם המראות הציוריים או היפים יותר מספינת ציד לווייתנים הנצפית ממרחק שלושה או ארבעה מייל לעת ערב רוגע בלב האוקיינוס השקט. בנדנודה החינני על פני המים, מטה מעלה עם תנועת האדוות הרכות המיוחדות לים זה, מפרשיה הבוהקים לאורן המרצד של העששיות הדולקות על סיפונה, ונד העשן הסמיך שקולח ממרכזה, מסתלסל ונסוג בעננות קודרות על כנף הרוח. לא נדרש מהדמיון מאמץ רב כדי להזות שלפנינו הר געש צף.
מאחר שחרטומנו פנה צפונה כחרטומה, והרוח נשבה מעדנות, הגענו בשעה תשע בלילה אל הספינה הזרה. עד מהרה פגשה בנו אחת מסירותיה, והחובל שפיקד עליה נשא את ברכת הקברניט, בתוספת הזמנה ידידות להתארח בתאו. נענינו ללא היסוס למחווה האדיבה והמתחשבת, ועלינו לסיפון לפגוש ברב־החובל פאלמר, מלווה בחובלי ספינתו, "הפינגווין", שעשתה את דרכה לסנט מרי, לשם תיקון נזקים שגרמה לה סופה לפני שבועות אחדים.
🐋
ציידת הלווייתנים התגלתה כספינה גדולה, מצוידת כהלכה, שבעליה יושב בניו יורק, וקברניטה נמנה עם הזן המצוי לרוב בפיקוד על כלי שיט מעין זה; ישיר, חסר פניות, נבון ובקיא בכל העניינים הקשורים למשלח ידו. אבל מה נאמר על החובל הראשון שלו, או כיצד נתאר אותו? לא יועיל לנסות לצייר את דיוקנו על דרך ההשוואה כי כמוהו לא ראינו מעולם, ותיאור מפורט, מדויק ככל שיהיה, לא יטיל אלא צל חיוור של מעשה המרכבה שהקרינה דמותו יוצאת הדופן. נראה שעמד בשנתו השלושים וחמש. למסקנה זו למעשה הגענו הודות לעזות צלילותן של עיניו הבורקות, ולא בזכות קלסתרו הכללי, ששמשות יוקדות וסופות כפור חרשו בקמטי גיל מתקדם וקבעו בו שיזפון שחום, כזה של האינדיאני. קומתו, שהייתה נמוכה מעט מהממוצע, נראתה כמעט גמדית בשל רוחבן העצום של כתפיו הכבירות, ואילו אורכן החריג של הזרועות המשוחררות שנתלו מהן, אשר נראו עסוקות גם בשעת מנוחה, שיוו לגזרתו השרירית והגסה מראה גרוטסקי ומביך עד אין לתאר. הוא הפליג כה וכה כמלח, ומעולם לא שאף לפקד על ספינה. ולעולם לא יחליף את התחושות הסוערות בדמו בעת מרדף אחר להקת לווייתנים, גם לא תמורת התהלכות קברניטית על סיפון העשירה מספינות הסוחר שחוצות את האוקיינוס השקט. על פי אמות המידה של הפילוסופיה שלו, ציד לווייתנים הוא המכובד והגברי מכל סוגי הציד המתנהלים תחת השמש. לכן היה גאה מאוד במשלח היד האצילי שבו עסק בעשרים השנים האחרונות, אם לא למעלה מזאת, שבמהלכן, אם נקבל את עדות אומדניו, לא קם איש בצי הראשתנים האמריקני שהשתווה לו במספר הלכידות, או ההרפתקאות הפרועות שזימנה לו עבודתו המסוכנת. אמת, זהות זיקותיו, מחשבותיו ורגשותיו עם משלח ידו הייתה כה מלאה, וכה עמוקה הייתה הכרתו עם אורחותיהם ויצריהם של מושאי מרדפיו, וכה מעט הבין בענייני העולם הזה, עד שבעל כורחנו נאלצנו להחריגו ממשפחת האדם הפשוט ולסווגו כבריית ביניים שבין אדם בן ימינו ובין אדם קדמון.
מייד כשפתח בקריירה הימית שלו, כדי להראות כי אינו פוחד מפני הלווייתן — חובת הוכחה מעל ומעבר לכל ספק המוטלת על כל צייד לווייתנים — הרהיב, אגב התערבות, לנגוח בחרטום סירתו בצידו של לווייתן בוגר, לנתר מהדופן אל גב הדג, לנעוץ בו את רומחו, ולשוב לסירתו בשלום. הוא נטל על עצמו את המשימה הזאת, הנועזת שבנועזות, ועמד בה. לכל הפחות, כך תועד המקרה ביומנו, והוא נכון להעיד בשבועה בדבר אמיתותו.
אף על פי כן, אין כל ספק שאת שיאן של הרפתקאותיו מסמן ניצחונו על מוקה דיק הנורא.
טרם ניכנס לפרטי סיפור הניצחון, שמאציל מתהילת גיבורו אמיץ הלב על מטילי הצלצלים של ננטקט, ראוי יהיה לספר לקוראים מי ומה היה מוקה דיק, ובזאת להציג בפניהם, אחר מות, מי שבימיו ודורותיו נחשב ל"תעלומה גדולה" בקרב הדגים השוחים בקווי האורך שלו. ראשית קורותיו תובא בצמצום כפי שנמסרה מפי החובל.
בהשפעת גילו, או, סביר יותר להניח, בהיותו חריג מלידה, התגלתה בו תופעה מוזרה, כזאת שבה פגשנו במקרהו של האתיופי הלבקן — הוא היה לבן כצמר! במקום להתיז קילוח קשתי לפנים, בקול פקיעה קצר, דחוס, ומלווה בנחירה, כנהוג אצל בני מינו, פרצו המים מאפו בנד רם, רחב היקף, בפרקי זמן קבועים ורחוקים זה מזה. התפרצותם לוותה בשאגה מתמשכת, כשאגת האדים הנלחצים משסתום החירום של מנוע קיטור רב־עוצמה. רק עינו המיומנת של יורד ים יכלה לקבוע שהגוש המתנועע, גוף החיה הכבירה, השוחה במרחק, אינו ענן לבן החוצה את פני האופק. לעיתים נדירות ימצאו ספחות על לווייתנים ראשתנים, אך על ראשה של ברייה חריגה זו הצטברו מיני מינים של רכיכות וסרטנים, התקבעו והתקשו סביבו. בקיצור, ראו בו מה שתראו, כך או אחרת הוא היה דג יחיד במינו; או, בלשונם של בני ננטקט, "תנין ישיש" ממי בראשית.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מוקה דיק”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות