הדיאלוג טימאיוס הוא מיצירותיו החשובות ביותר של אפלטון (347-427 לפנה"ס), שבה מציג אפלטון מפיו של האסטרונום טימאיוס את התיאור ה"סביר […]
דבר המתרגם
אפלטון (Πλάτων, "פְּלָאטוֹן") נולד באתונה בשיא פריחתה האינטלקטואלית, למד פילוסופיה אצל סוקרטס והקים את האקדמיה האפלטונית שבה התחנך גם אריסטו, תלמידו המפורסם ביותר. את רוב משנתו פרסם אפלטון בשנים 347-399 לפני הספירה, כ־200 שנה אחרי חורבן בית המקדש הראשון בירושלים, כ־200 שנה לפני מרד החשמונאים באנטיוכוס אֵפִּיפָנֶס, וכ־400 שנה לפני עליית ישו. את רוב עבודותיו כתב אפלטון כדיאלוגים בין כמה בני שיח אשר עסקו בנושאי מוסר (בעיקר בדיאלוגים המוקדמים), חברה ופוליטיקה, וגם בפילוסופיה גבוהה יותר המנסה להבין את המציאות שסביבנו, שעבורה פיתח את תורת האידאות שלו, שלפיה העולם הנקלט בחושינו אינו אלא התגלמות של עולם אידאלי, שעליו נוכל ללמוד רק באמצעות מחשבתנו.
הדיאלוג "טִימַאיוֹס" נפתח בשיחה קלילה בין סוקרטס לבין שלושת אורחיו המשכילים, טימאיוס, קריטיאס והרמוקרטס, שבתחילתה מבקש מהם סוקרטס לבדרו בנאומים אשר יפארו את עיר הולדתו אתונה. בתום הקדמה קצרה שבה מספר קריטיאס לחבורה על מלחמתה של אתונה הקדומה בממלכת אטלנטיס המיתולוגית, פותח טימאיוס, האסטרונום שבחבורה, בנאום שלימים יהפוך לאחד המסמכים המפורטים והחשובים ביותר על הבנת האדם את המציאות סביבו. הוא מתחיל בהצגת הדֵּמִיאוּרגוֹס, האל האחד והנצחי, המבקש לקיים עולם בצלמו ולשם כך בורא את נפש היקום, יוצר את המרחב ואת הזמן, מתקין מצמד משולשים יסודיים את חלקיקי האדמה, המים, האוויר והאש, ומניע את הכוכבים במסילותיהם. לצורך יצירת האדם בורא הדמיאורגוס את האלים, והם שמעצבים את גוף האדם ונוטעים בו מנות קטנות מנפש היקום. טימאיוס ממשיך ומתאר את ארבעת חושינו, את מחלות הגוף והנפש, ואפילו את בעלי החיים השונים, כשבכל תיאוריו שב וחוזר העיקרון היסודי של הבריאה כולה, והוא השאיפה התמידית להשגת הטוב והיפה ביותר, ככל שרק יאפשר זאת הקיום החומרי.
הדיאלוג מסתיים בתום נאומו של טימאיוס. נאומו של קריטיאס על העיר אתונה מופיע בדיאלוג "קריטיאס" שחלקים ממנו אבדו בחלוף השנים, ונאומו של הרמוקרטס אבד כולו, או שמעולם לא נכתב.
למתעניינים במדעי הטבע השונים, הספר "טימאיוס" הוא חגיגה של פילוסופיה יוונית קדומה במיטבה, עם תאוריות מנומקות המתגבשות לתיאור הרמוני, שלם ומעניין של היקום שלנו. בזכות התיאורים המפורטים של בריאת היקום והאדם, פירוט הסיבות העומדות בבסיס כל דבר שנוצר ושילובה של הנפש בתמונת היקום, הפך "טימאיוס" לאחת מהיצירות המשפיעות ביותר על הפילוסופיה המערבית, ועל הבנתנו את רזי הגוף והנפש.
מובן שרבים מתיאוריו של אפלטון בדיאלוג הזה אינם עומדים במבחן הזמן, במיוחד מכיוון שהידע שהיה ברשותו הוא כאין וכאפס למול הידע המדעי העצום שברשותנו היום. אולם, בכל הנוגע לעומקם של דבריו על משמעות המציאות שסביבנו, ועל התהייה מה עומד בבסיסו של הכול, ומדוע, בכל אלה ניצבת תורת אפלטון זקופה וגאה גם למול המדע המודרני, שלרוב אינו מתעניין כלל בשאלות הללו.
לצורך תרגומו של "טימאיוס" השתמשתי בטקסט היווני שלצד תרגומו לאנגלית של בנג'מין ג'ואט (Benjamin Jowett), וכן בטקסט היווני המובא לצד תרגומו הנפלא לאנגלית של ריצ'רד דייקר ארצ'ר־היינד (Richard Dacre Archer-Hind), תרגום המלווה בהערות רבות ומפורטות המאירות כמעט כל פינה וכל תמיהה העולה מקריאת הטקסט המקורי, ויש רבות כאלה. נעזרתי לא מעט גם בתרגום העברי של יוסף גרהרד ליבֵּס לכתבי אפלטון כולם, אשר יצא לאור בהדרגה בשנים 1979-1955. תרגומו ל"טימאיוס" מופיע בסוף הכרך השלישי מבין החמישה, וכתוב בעברית גבוהה ויפה, אך לעיתים חסרת בהירות וקשה להבנה עבור הקורא המודרני.
תודה מיוחדת נתונה לאביתר כפכפי על עזרתו בכתיבת התרגום. אביתר תרם רבות מזמנו לקריאת והגהת הספר, ובזכות אופקיו הרחבים והיכרותו את השפה היוונית העתיקה, הסביר והאיר בסבלנות סוגיות רבות, והוסיף הערות המעשירות ומשפרות את הקריאה.
בתקווה שתיהנו מקריאת הספר כפי שאני נהניתי לתרגמו.
דביר ילין
פרק 1. בחזרה אל המדינה
עימוד סטפנוס: 17a-21a
בני השיח: סוֹקְרַטֶס, טִימַאיוֹס, הֶרְמוֹקרַטֶס, קְרִיטִיאַס.
סוקרטס: אחד, שניים, שלושה… טימאיוס יקירי, איפה הרביעי[1] מבין אורחיי אתמול, שאמורים להנעים היום את זמני?
טימאיוס: הוא כנראה חולה, סוקרטס, שהרי לא היה נעדר מרצונו.
סוקרטס: אם לא יבוא, עליך ועל שני האחרים תוטל החובה למלא את מקומו.
טימאיוס: בוודאי, ונעשה זאת כמיטב יכולתנו, במיוחד שכה הנעמת את זמננו אתמול. אנו שנותרנו, נשמח לגמול לך טובה על האירוח הנפלא.
סוקרטס: האם זכורים לכם הנושאים שביקשתי מכם להציג?
טימאיוס: דומני שרק בחלקם. התואיל להזכירם? ואם אין זו טרחה עבורך, התוכל גם לסכם עבורנו את העניין כולו, כדי שניזכר גם בפרטי הדברים?
סוקרטס: כך אעשה. ובכן, עיקר דיוננו אתמול היה המדינה,[2] וכיצד יוכלו אזרחיה[3] להובילה באופן הנעלה ביותר.
טימאיוס: אכן, סוקרטס, וכל דבריך היו בהחלט מקובלים על דעתנו.
סוקרטס: האם לא פתחנו ואמרנו שיש להפריד בין מעמד[4] החקלאים ובעלי המלאכה לבין המעמד של מגיני המדינה?
טימאיוס: כן.
סוקרטס: ולאחר שסיפקנו לכל אחד מקצוע ומומחיות המתאימים לטבעו, עברנו לעסוק באלה המיועדים להיות לוחמינו, ואמרנו שתפקידם הוא לשמור על העיר מאויביה מבפנים ומבחוץ, ואל להם לעסוק בכל משלח־יד אחר. עליהם לנהוג בחסד וברחמים כלפי אלה הנתונים לחסדיהם, שהם ידידיהם הטבעיים, ובאותה מידה להיות אכזריים לאויביהם כשהם בעיצומו של קרב.
טימאיוס: בדיוק כך.
סוקרטס: לכן אמרנו, אם זיכרוני אינו מטעני, שעל השומרים הללו להיות בעלי מזג חם, אך באותה העת גם פילוסופי, כדי שיוכלו לממש את ייעודם; עדינים עם ידידיהם ואכזריים לאויביהם.
טימאיוס: בהחלט.
סוקרטס: ומה אמרנו על חינוכם? הלא אמרנו שעליהם להיות מומחים בהתעמלות ובאומנות,[5] ובכל סוגי הידע המתאימים לתפקידם?
טימאיוס: אמת לאמיתה.
סוקרטס: ואלה שחונכו בדרך זו, כך אמרנו, אל להם לצפות לרכוש רב של זהב וכסף, או של דברים דומים לכך, שכן עליהם להיות כמשרתיהם של הנתונים להגנתם, ובתמורה לעמידתם על המשמר יקבלו שכר הוגן שדי בו לקיומם של חיים פשוטים, ואותו יחלקו ביניהם. הם יחיו בצוותא זה עם זה, יקדישו את חייהם לרדיפת צדק, ולשם כך יהיו פטורים מכל עיסוק אחר.
טימאיוס: גם כך נאמר.
סוקרטס: ולא שכחנו את הנשים, שבנוגע להן הכרזנו שעל טבען להיטמע באופן הרמוני עם טבעם של הגברים, ושיש למצוא לכולן תעסוקה משותפת, הן בעתות מלחמה והן בחיי השגרה.
טימאיוס: כך אכן נאמר.
סוקרטס: ומה קבענו בנוגע להולדת ילדים? לדעתי קל לזכור זאת בשל חדשנותם של דברינו. אמרנו שהזכות לנישואין ולילדים מוכרחה להיות משותפת לכולם, כך שאף אחד לא ידע מיהו ילדו, וכולם יחיו כמשפחה אחת. הקרובים בגיליהם יהיו אחים ואחיות זה לזה, אנשי הדור הוותיק יהיו ההורים והורי־ההורים, והדור הצעיר יהיו ילדיהם ונכדיהם.
טימאיוס: כן. וכפי שאמרת, קל לזכור מחשבה שכזו.
סוקרטס: ועל מנת להבטיח את טבענו ואת שלמותו, האינכם זוכרים שהכרזנו על כך שהשליטים משני המינים מוכרחים להקפיד ולשמור רשימות מסודרות ודיסקרטיות, ועל פיהן לשדך לטובים ולגרועים מכל מין אך ורק את הדומים להם? ושאל להם להתרשל בתפקידם, שמא יחושו המשודכים שזיווגם אינו יד המקרה ומוכתב מתוך הקצאה כלשהי?
טימאיוס: זכור לנו.
סוקרטס: ואת צאצאי הטובים יש לחנך היטב, אך את ילדי הגרועים יש לפזר בחשאי בין המעמדות האחרים במדינה, ובמהלך התבגרותם מוכרחים השליטים להשגיח היטב ולהשיב לאלה הראויים לכך את מעמדם, כשבמקומם יש להוריד את אלה שכשלו מלהיות ראויים.
טימאיוס: בהחלט.
סוקרטס: האם בכך סיכמנו את דיוננו אתמול? או שמא החסרתי דבר מה, טימאיוס יקירי.
טימאיוס: לא החסרת דבר, סוקרטס. הכול כפי שאמרת.
סוקרטס: אז הקשיבו ואספר לכם את תחושותיי בנוגע למערכת החוקים הזו שתיארנו. אדם הצופה מן הצד ומתפעל מיופייה של חיה כלשהי שנוצרה ממכחולו של צייר, או של חיה אמיתית אשר קפאה מתנועתה, לעיתים הוא מתמלא בתשוקה לראותה נעה, או עוסקת בפעילות כלשהי שלשמה הותאמה צורתה. כך בדיוק חש גם אני כלפי המדינה שתיארנו. בשמחה הייתי מקשיב לכל מי שיוכל לפרט בפני ולו אחד מסיפורי מאבקיה של המדינה הזו מול שכניה, מאבק שבו נתקלת כל מדינה לא פעם; כיצד יצאה למערכה וכיצד באו לידי ביטוי אימונם וחינוכם של בניה, הן בתקיפוּת שהפגינה, והן בעת המשא ומתן שניהלה מול יריבותיה.
כעת, קריטיאס והרמוקרטס, בהכירי את עצמי, חוששני שלעולם לא אוכל להעריך נכונה את מעלות העיר הזו ואת אזרחיה, ולכן אין זה ראוי שאדבר בשבחם. מקנן בי ספק רב גם ביכולתם של משוררי העבר וההווה לתאר זאת, כי למרות שאין בכוונתי להמעיט בערכו של מעמד המשוררים, אומר שהם אינם אלא עדת חקיינים שתוכל בקלות לתאר את סביבתם הקרובה, אך כל דבר שמעבר לניסיונם האישי, אותו לעולם לא יוכלו לחקות במעשה, ובוודאי לא במילים. גם בנוגע למעמד הסופיסטים,[6] תמיד אעריך את כישרונם הייחודי לנהל שיח גבוה ועשיר בעניינים רבים, אך הם אינם אלא נוודים העוברים מעיר לעיר. בלא בית משלהם, חוששני שלעולם לא יוכלו לתפקד כפילוסופים או כמדינאים, ובוודאי לא ידעו מה לעשות ולומר כשהם נלחמים או נושאים ונותנים עם אויביהם.
נותר אם כן רק המעמד של אלה החולקים עימכם את דרך מחשבתכם, שטבעם וחינוכם ייעדו אותם לעיסוק בפילוסופיה ובפוליטיקה. הנה טימאיוס למשל, המגיע מהעיר לוקריס האיטלקית[7] הידועה בניהולה המשובח. הוא נושא עושר רב ומעמד מהגבוהים בעירו, החזיק בה במשרות החשובות והמכובדות ביותר, ולמיטב שיפוטי אף זכה בעצמו להעפיל אל פסגות הפילוסופיה הגבוהות ביותר. את קריטיאס מכירים כולנו כאן באתונה, ויודעים שגם הוא אינו טירון בסוגיות הניצבות לפנינו, וביטחוני נתון גם בהרמוקרטס, שגאונותו המופלגת וחינוכו המשובח, כך העידו רבים בפניי, הכשירוהו בוודאי לכל דיון מסוג זה.
אלה היו מחשבותיי אתמול כשנעתרתי לבקשתכם לחזור ולדון על אודות המדינה האידאלית, וידעתי שאם רק תסכימו, אין מתאימים מכם להמשך הדיון הזה. למעשה, אתם היחידים בנמצא המסוגלים לאתגר את המדינה בעימות ראוי לשמו, שבו תוכל להפגין את מיטב כישוריה.
משסיימתי לומר את חלקי, כעת זהו תורכם לבצע את המשימה שייעדתי לכם, וממילא כבר נועצתם ביניכם והסכמתם להשיב לי כגמולי במנחה של דברי טעם.[8] הנני ניצב כאן לפניכם במיטב מחלצותיי, ואין מוכן ומזומן ממני לאירוע.
הרמוקרטס: אכן, סוקרטס, וכפי שאמר טימאיוס, גם אנו נרגשים מאוד, ואין לנו כל כוונה לחמוק מביצוע המשימה. למעשה, מייד כשיצאנו מכאן אתמול, עוד בטרם הגענו אל חדר האורחים בביתו של קריטיאס, שוחחנו רבות ממש בעניין הזה, וקריטיאס סיפר לנו סיפור נאה ממסורת עתיקה. הלוואי שתוכל, קריטיאס, לחזור ולספרו כאן בפני סוקרטס, שיאמר לנו אם הוא מתאים למטרת הדיון שתכנן, או שלא.
קריטיאס: כך אעשה, אם רק יסכים לכך גם שותפנו השלישי טימאיוס.
טימאיוס: מסכים בהחלט.
קריטיאס: אז אנא הקשב, סוקרטס, לסיפור שחרף מוזרותו, הוא אמת לאמיתה, ועל כך העיד גם סוֹלוֹן, החכם מבין השבעה,[9] שגם היה קרוב משפחה וידיד נפש של אבי־סבי דְרוֹפִּידֶס, ואף הזכיר זאת ברבים משיריו. את הכול סיפר דרופידס לסבי קריטיאס,[10] שזכר הכול ומאוחר יותר סיפר גם לנו. הסיפור הוא על הישג גדול ומופלא של העיר אתונה בעת העתיקה, הישג אשר שקע אל תהומות השכחה בשל הזמן הרב שחלף, ובשל מותם של אנשים כה רבים. נספר לך כעת על המעשה הזה הגדול מכולם, ובכך נגמול לך טובה, ויהיה זה גם כמזמור הלל הראוי לאלָה ביום חגה.[11]
סוקרטס: יפה אמרתם. ומהו אותו הישג קדום של העיר הזו, שעליו הכריז קריטיאס על סמך מילתו של סולון, למרות שמעולם לא תועד ברישומינו?
[1] זהות האורח הרביעי אינה ידועה. [חזרה]
[2] πολιτεία ("פּוֹלִיטֵיאָה"). פּוֹלִיטֵיאָה (או המדינה, הרפובליקה) הוא גם כינויו של אחד מחיבוריו החשובים של אפלטון. [חזרה]
[3] ἀνδρῶν. משמעות המילה ἀνήρ היא גבר, אך כאן הכוונה היא לאזרחי המדינה הגברים. [חזרה]
[4] γένος [חזרה]
[5] μουσική ("מוּסִיקֶה") היא אומנותן של המוזות, שהייתה בעיקר נגינה ושירה. [חזרה]
[6] σοφιστῶν γένος. ביוון העתיקה היו הסופיסטים מורים פרטיים שהתמחו בתחום מסוים, שאותו לימדו את בני מעמד האצולה. [חזרה]
[7] Ἰταλίᾳ Λοκρίδος. הכוונה לעיר לוקרי שבדרום איטליה. לוקרי הוקמה במאה השביעית לפנה"ס על ידי מתיישבים יוונים שהגיעו מהאזור המכונה לוקריס ביוון. [חזרה]
[8] τὰ τῶν λόγων ξένια [חזרה]
[9] שבעת חכמי יוון. סולון היה ממייסדי הדמוקרטיה היוונית, והיה גם אחד מאבותיו של אפלטון עצמו. [חזרה]
[10] שם סבו של קריטיאס היה קריטיאס גם כן. [חזרה]
[11] נראה שמדובר באלה אָתֶנָה ובפסטיבל הפָּאנָאתֶנָאיָה. [חזרה]
אין עדיין תגובות