"האוֹפְּסִימִיסְט", ספרו החשוב ביותר של אֶמִיל חַבִּיבִּי, חתן פרס ישראל לספרות 1992, היה לקלאסיקה מיד עם צאתו לאור בערבית ב־1974, […]
1. סעיד טוען שפגש יצורים מהחלל האינסופי
סעיד אבו אל־נחס אל־מֻתָשאאִל, הלא הוא אָשֵׁר ביש־גדא האופסימיסט, כתב אליי לאמור: סַפֵּר על אודותיי, ספר על אודות הנס המוזר ביותר שנפל בחלקו של בן־אנוש מאז מטה משה ותחיית ישו ובחירת בעלה של הליידי בירד לנשיא ארצות־הברית של אמריקה.
ולעצם העניין — נעלמתי, אך לא הלכתי לעולמי. לא נהרגתי בגבול, כשם שסברו מי מכם, ולא הצטרפתי לפידאיון, כשם שחששו דורשי טובתי; ואין אני נרקב, שכוח, בצינוק, כשם שידידיך משערים.
התאזר בסבלנות, ואל־נא תתמה לאמור: מי הוא סעיד אבו אל־נחס אל־מֻתָשאאִל זה? לא יצא שִמעו בחייו, כיצד זה נטה לו אוזן!
נִקלה אני, זאת יודע אני, הגם שאיני נכבד דיי, שנכבדים יחושו בקיומי. אולם, במחילה מכבודו, אני הוא מחלק התה.
כלום לא בָּדַחְתָּ למִשמע הבדיחה הישראלית על אודות האריה שהסתנן למשרדי הוועד־הפועל? ויהי ביום הראשון — ראש האיגודים המקצועיים טרוף טורף, ואף חסרונו לא הורגש. וכך המשיך האריה לשוטט שאננוֹת ולטרוף כטוב בעיניו, עד אשר שיסע את מחלק התה — ויתפסוהו.
אני הוא מחלק התה, כבודו, כיצד לא הרגישו בהיעלמי!?
ניחא.
כללו של דבר, היעלמותי הייתה במעשה מופלא שאליו יצאה נפשי מיום שעמדתי על דעתי. הנס, מורי ורבי, אכן התרחש, ואני פגשתי יצורים מהחלל האינסופי, שבמחיצתם אני נתון עתה. והנני פורשֹ לפניך את סודי זה המופלא תוך כדי ריחוף מעל לראשיכם.
ואל לך לפקפק בדבר לאמור: הן דור הנסים חלף עבר לו, שהרי בדבר הלָּמֵד מסופו עסקינן. שהדי במרומים (הלא הם אלה שבמחיצתם אני שרוי), שתקופה זו בה אנו חיים היא המשונה מכל התקופות שקדמו לה, מאז נמחו שבטי עָאד ותָ'מוד מעל פני האדמה.[1] אלא שהסכנו למוזרויותיה. אילו קמו אבותינו לתחייה והאזינו לרדיו וצפו בטלוויזיה וחזו במטוס הג'מבו, רותח ורועם, נוחת בחשכת שדה התעופה, היו מאשימים אותנו בכפירה בעיקר.
אלא שהסכנו לדבָר ואין אנו רואים עוד תימה במלך כי יודח או במלך כי יומלך. הן ברוטוס אינו עוד חזון בלתי־נפרץ המשמש נושא למחזות: "גם אתה ברוטוס!" ואין הערבים אומרים עוד: "גם אתה בִּיבַּרְס!", שהרי הסולטאן קוּטוּז[2] לא הוציא מפיו זולתי חרחורי גסיסה טורקיים. והנה אבו־זֵיד אל־הִלאלי[3] עודנו מרכין ראשו ונושק לידיים, אך אין הסולטאן רואה בכך אות מבשר רעות. אין אני קוטוז — אומר המלך, ואין אנו חיים בתקופת הביברסות — מחרה מחזיק אחריו עבדו.
והנה הירח קרוב אלינו יותר מעץ התאנה שפריה מאחר להבחיל בכפרנו השכול. וכל אלה הנסים קיבלתם, מדוע זה לא תקבלו את הנס שנעשה עמי?
ומה לך, מורי ורבי, כי תיחפז? אל־נא תקצר רוחך מלהמתין להסבר, ודבר בעִתו מה טוב. היֵה לי בריא ואל תנסה להוציא ממני מה מראה להם, ומה לבוש, ומה סדר, ומה ידע. אני צוחק לכם בפניכם: הנגלות לי והנסתרות לכם — וכיצד לא אתחכם!
אשר לעצם בחירתי מבֵֵּין כל ברואי אללה, אינני בטוח שהנני היחיד אשר נקרה על דרכם. וכאשר ביקשתי עצתם בדבר הבאתך בסוד מה שאירע, בכדי שהעולם יֵדע, חייכו ואמרו: "אפשר, אך העולם לא יֵדע. וידידך לא יאמין לדבריך, שהרי לא כל היורד מן השמיים נבואה הוא, אם להידרש לנסים שלכם."
אפשר שאיני הנבחר היחיד. ואולם, חי נפשך, הנני מוכתאר־נבחר ככל הנבחרים. והן גם אתה, מורי ורבי, היית לנבחר — בך בחרתי על־מנת שתמסור בשמי דבר הפלא המוזר. התפלא, אם כן, מעומק החזה!
ועל שום מה בחרו בי? על שום שבחרתי בהם. מיום שעמדתי על דעתי חיפשתי אותם, וציפיתי להם, וחסיתי בהם, עד אין מנוס ואין מפלט.
נס!? יהי כן. אבותינו בג'אהלייה[4] קרצו מתמרים את האלים שלהם. וכאשר רעבו — אכלום. מי הוא, אם כן, הג'אהלי, מורי ורבי — אנוכי או אוכלי אֵליהם?
תאמר: מוטב יאכלו האנשים את האלים שלהם, ואַל יאכלום האלים.
ואני אומר: האלים שלהם מתמרים קורצו!
[1] המקבילה הערבית לקורח ועדתו. עאד ות'מוד הם שני שבטים ערביים קדומים שהושמדו מעל פני האדמה מכיוון שהתכחשו לנביאיהם. ר' בקוראן, שׂורת הוד: 68-50. (כל הערות השוליים הן של המתרגם והעורכים, אלא אם צוין אחרת). [חזרה]
[2] קוּטוּז הוא הסולטאן הממלוכי שבימיו נערך קרב עין־ג'אלות, ליד נצרת. זהו הקרב המפורסם שעצר את התקדמותו של הולאקו הטטארי. ביברס, מפקד צבאו של קוטוז, הוביל את הממלוכים לניצחון מרהיב, וקיווה בסתר לבו שהסולטאן יגמול לו וימשילו על העיר חלב. אולם, משלא מומשה תקוותו, החל לתכנן את רצח קוטוז, בשיתוף עם אחד מידידיו. ידידו רכן כדי לנשק את יד הסולטאן, וביברס ערף את ראשו והמליך את עצמו תחתיו, בשנת 1261 לספירה. (המחבר) [חזרה]
[3] גיבורו האגדי של האפוס העממי "תולדות בני שבט הִלאל" ו"בני הלאל נודדים מערבה". [חזרה]
[4] התקופה הטרום־איסלאמית. [חזרה]
אין עדיין תגובות