365 הזדמנויות ללמוד מחדש לעוף, גם בכנפיים שבורות. לזכר עדן זכריה שנקטפה מפסטיבל הנובה בגיל 27 עדן זכריה ז"ל נחטפה […]
הקדמה
הרשו לי לשאול את שאלת מיליון הדולר: מחבלים רצחו לי את הילדה, זאת עובדה. הם אשמים ברצח של הבת שלי, אך האם הם מופקדים על האושר שלי?
התשובה היא לא.
ואם אקום בכל בוקר ממורמרת ומאשימה, הרי אני מאפשרת להם לרצוח אותי בכל יום מחדש.
שמי אורין גנץ, אימא של עדן זך זכריה ז"ל. בתי נחטפה בשבעה באוקטובר כשהייתה בדרכה הביתה מפסטיבל הנובה. לאחר 67 ימים מורטי עצבים חולצה עדן בפעילות צבאית של חיילי צה"ל הגיבורים ונקברה ב־15 בדצמבר 2023, יום הולדתה.
עדן נקברה ליד הים, הים שאהבה כל כך. וכך, במקום לחגוג את גיל 28, היא חגגה את יום הולדתה הראשון בעולם הבא.
כשעמדתי מעל הקבר של עדן ידעתי בכל ליבי שאני לא יכולה לשנות את העבר, לא משנה כמה אני רוצה ומוכנה להתאמץ בשביל זה. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא לנסות לשנות את ההווה בתקווה לעתיד טוב יותר לכולנו במדינת ישראל. החלטתי שאעשה הכול כדי שאף הורה לא יצטרך לקבור את הילד שלו ולעבור את הגיהינום שהוא מנת חלקי יום יום.
חודש אחרי הקבורה עמדתי על במה ודיברתי על ההתמודדות שלי. ובאמת, יצאו ממני כוחות להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית, אך לא שמתי לב לזה עד שהתחילו לשאול אותי בפליאה איך אני עושה את זה.
המראה שהציבו בפניי אילצה אותי להסתכל פנימה ולבחון את מקורות הכוח שלי.
ואז הבנתי.
הבנתי שהחיים הכינו אותי ליום הארור הזה, לשבעה באוקטובר.
16 שנים לפני האסון הנורא השתלבתי בתוכנית 12 הצעדים עקב התמכרות לאכילה. תוכנית 12 הצעדים היא שיטה שמסייעת להתמודד במצבי חיים ספציפיים, והבנתי שדרך המילים שלי אני יכולה להנגיש כמה מן הכלים בתוכנית – כלים שעזרו לי להתמודד עם פוסט־טראומה מורכבת מילדות, עם הפרעת אכילה, עם השבי של עדן, וגם כיום עם תקופת השכול.
מתוך ההכרה בכך שבעצם לא נולדתי כזאת אלא עברתי תהליך שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעבור, נולדה ההרצאה ״לעוף עם כנפיים שבורות".
בהרצאה אני מדברת על זכות הבחירה ועל כך שלמרות חוסר היכולת שלי לבחור את המציאות, שכן המציאות נכפתה עליי, אני כן יכולה לקום בבוקר ולבחור בחיים. הרוצחים של הבת שלי אשמים במוות שלה, אבל הם לא אחראים למצב הרוח שלי ובוודאי לא לאושר שלי. האחראית הבלעדית לכל אלה היא אני.
לפני השבעה באוקטובר החיים שלי היו שמחים, ולעיתים קרובות התגנבו אליהם רגעים עצובים. היום החיים שלי עצובים ומדי פעם מבליחה בהם שמחה. את הרגעים השמחים אני רוצה להגדיל ולחוות במלואם, כי מי אמר שלאימא שכולה אסור לשמוח?
אז נכון, אני לא יכולה להחליט שאעשה את זה מעכשיו לנצח, אבל אני כן יכולה לעשות את זה היום. רק היום.
חשוב להבין, אדם שנמצא במשבר או במצוקה לא יכול לחשוב קדימה או להסתכל על העתיד. לניצול מפסטיבל הנובה לא יועיל משפט כמו: "תחשוב איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנה". מה שיועיל הוא להציע לו לעשות משהו היום. רק היום. היום תלך לסדנת ריפוי במוזיקה, היום תיפגש עם חברים, היום תשתתף בפעילות של ניצולי הנובה. במקרה הכי גרוע, מחר תיכנס שוב למיטה ותשקע, אבל בוא נתחיל מהיום.
הורה שכול לא יכול להשלים עם מציאות שבה הילד או הילדה שלו לא יחזרו לעולם. פשוט אי־אפשר. הניסיון הבלתי נלאה לעשות זאת הוא מתכון בטוח לאבד את השפיות. אני לעולם לא אוכל להשלים עם המוות של עדן, אבל אני כן יכולה להתמודד עם העובדה שהיום, רק היום, אני לא אראה את עדן.
״רק היום" הוא כלי פשוט ועוצמתי מתוך ארגז הכלים הרחב של שיטת 12 הצעדים, ואותו אני מביאה עבורכם בספר זה.
אני מבטיחה לכם שאם בכל יום תלכו לאורו של משפט אחד בלבד בספר, תזכו לחיים של אושר שלא תלוי באף אדם ובשום גורם חיצוני.
משברים, רגשות שליליים ואובדן של אדם יקר הם חלק מהחיים, אך זכרו שלא נכפה עליכם לחיות בסבל תמידי בשל כך. אפשר ומותר להרגיש כאב, עצב, חוסר אונים ופחד, יחד עם זאת להיות מאושרים ובלתי מנוצחים.
בתוך תוכי אני יודעת שעדן ואני ניפגש יום אחד. אני הרי לא אחיה לנצח, אבל הספר שלי לזכרה יישאר.
אני מאחלת לכם אושר ושלווה כפי שלא ידעתם מעולם.
שלכם באהבה
אורין
https://www.oringantz.com/
zachorin@gmail.com
אין עדיין תגובות