עַל ידַ גַּן הַילְָּדִים שֶׁל הַגַּנֶּנֶת תָּמָר ישֵׁ בַּיתִ קָטָן ובּוֹ גָּר סַבָּא גִּיל הַגַּנָּן.
בֹּקֶר אֶחָד הִגִּיעַ סַבָּא גִּיל לַגַּן עִם סַלְסִלָּה מְלֵאָה בְּתותִּים אֲדֻמִּים, מְתוקִּים וטְּעִימִים.
אֲבָל מָה עוֹשִׂים בַּתּותִּים?
אולַּי מַנִּיחִים בַּמִּטָּה?
אולַּי עַל הָראֹשׁ כְּמוֹ כּוֹבַע?
ואְולַּי בִּכְלָל בַּמַּגְלֵשָׁה שֶׁבֶּחָצֵר?
מִי יעֲַ זר לְסַבָּא גִּיל הַמְּבֻלְבָּל?
סִפּוּר מָתוֹק וּמְלֵא הוּמוֹר לִקְטַנְטַנִּים.
הָעוֹרֶכֶת חַנָּה רוֹזֵן חָלְמָה מִיַּלְדוּתָהּ לִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים, אַךְ רַק כְּשֶׁנֶּעֶשְׂתָה סָבְתָא הִגְשִׁימָה אֶת הַחֲלוֹם. בּתְַיהָ קוֹלְטוֹן, מִבְּכִירוֹת הַמְּאַיְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל, לָמְדָה לִקְרֹא וְלִכְתֹּב בְּגִיל צָעִיר מְאוֹד, וְכַיּוֹם מְסַפֶּרֶת סִפּוּרִים בִּתְמוּנוֹת
אין עדיין תגובות