שלומית עצבה-ברנע

כָּל נֶכֶד רוֹצֶה סַבְתָּא כְּמוֹ סַבְתָּא גַּעְגּוּעַ: כָּזוֹ שֶׁתָּמִיד יֵשׁ לָהּ סִפּוּרִים מְעַנְיְנִים, שֶׁאֶצְלָהּ תָּמִיד יֵשׁ מַאֲכָלִים טְעִימִים, וּבֵיתָהּ הוּא מָקוֹם שֶׁבּוֹ דִּמְיוֹן וּמְצִיאוּת נִפְגָּשִׁים וּנְכָדִים מָעֳצָמִים. אֲבָל יוֹם אֶחָד סַבְתָּא גַּעְגּוּעַ חָלְתָה וְנִפְטְרָה. שִׁירָה וְנֹגַהּ, נֶכְדוֹתֶיהָ, לֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ:... להמשך