לילך קופולוביץ

  כשראיתי אותו בשער בית הספר נעתקה נשימתי. נדהמתי לראות אותו שוב פתאום ולהבין שהרגשות הסוערים עדיין שם, לראות את הבעתו המופתעת נמחקת ומתחלפת מהר במעטה שריון, לחוש בידיו אוחזות בידיי לשניות ספורות מבלי להתנתק. הפער בין הרגש שבער בי... להמשך