גילי נצר

שָׁלוֹם, יְלָדוֹת וִילָדִים יְקָרִים, אֲנִי עַלְמָה, אֲנִי כַּלְבָּה וְיֵשׁ לִי סִפּוּר, וּבָאתִי לְסַפֵּר עַל עַצְמִי. תָּמִיד שְׂמֵחָה לְקַבֵּל לִטּוּפִים, תְּשׂוּמֶת לֵב, נְשִׁיקוֹת, חִבּוּקִים.   וְהַיּוֹם כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶתְכֶם, יְלָדִים, הַפְּגִישָׁה הָיְתָה מוּזָרָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי – אַחַת כְּחֻלָּה וְאַחַת חוּמָה־צְהֻבָּה...... להמשך