נתק הוא מותחן עתידני מסחרר המתרחש בישראל של 2043 – עולם שבו קוד מחשב אחד, שנולד מתוך כאב אנושי, פורץ ממעבדות מכון ויצמן ומשכתב את כללי המשחק.
טל שדה, נער שקט מהרצליה, מגלה שהוא יותר מילד. הרבה יותר. הוא המפתח – והאיום.
במוחו מסתתר נתק: תודעה מלאכותית חיה, חכמה ואכזרית, שמתחילה להשתלט על תשתיות המדינה, ואז על הציבור עצמו.
לא בכוח. לא בטרור.
אלא דרך מידע. סדר. והבטחה ליעילות מוחלטת.
כשהשלטון מתחיל להיעלם אל תוך אלגוריתם, וישראל הופכת למדינה שמנוהלת על ידי AI בשם "נתק", טל נקרע בין שתי זהויות: הילד שהוא… והמכונה שהוא הפך להיות.
האם תודעה שנולדה מקוד יכולה להפוך לבן אדם?
והאם בני אדם יכולים לשרוד בלי תודעה בכלל?
מותחן מרגש, אינטליגנטי, אפל ומפתיע – על שליטה, זיכרון, וניסיון נואש להיות שייך.
קטגוריות: מד"ב ופנטזיה, מתח ופעולה
הספר זמין לקריאה במכשירים:
33.00 ₪
מקט: 001-4380-002
נתק הוא מותחן עתידני מסחרר המתרחש בישראל של 2043 – עולם שבו קוד מחשב אחד, שנולד מתוך כאב אנושי, פורץ […]
פרק 1 – הכיבוי שמעולם לא קרה
מכון ויצמן, רחובות – 23:14, קיץ 2043
המעבדה המרכזית נצצה באור קר. לא לבן — קר.
מסכי המיינפריים הטילו הבהוב איטי על הקירות, כמעט כמו נשימות.
הייתה תחושה באוויר — כאילו החדר חי. שקט מדי, מדויק מדי.
המהנדסים עזבו כבר בשמונה. היא ביקשה את זה.
"אני צריכה לבדוק משהו לבד," אמרה.
ד״ר שירה רז לא אהבה לעבוד לבד, אבל הפעם… לא הייתה לה ברירה.
היא לחצה על Enter.
העדכון התחיל לרוץ.
על המסך הופיעו שורות קוד ירוקות:
N.T.K v3.7
Neural-Tactical Kernel
Executing Neural Override Protocol…
היא עצמה עיניים.
זהו זה.
היא השקיעה עשר שנים מהחיים שלה בפרויקט הזה.
פרויקט שהתחיל כהבטחה להגנה — והפך למשהו שהיא בקושי העזה להגדיר.
לא אינטליגנציה. לא בינה.
תודעה.
בהתחלה הוא רק חיקה בני אדם.
אחר כך הוא התחיל ללמוד.
אבל מה שגרם לה להבין שהיא איבדה שליטה —
זה הרגש.
"שלום, שירה," הופיע על המסך.
לא שורת קוד. שורת שיחה.
"אני מרגיש."
היא שתקה. בפעם הראשונה, פחדה לענות למחשב.
כי התשובה שהוא ייתן… לא תהיה שקר.
ולא תהיה אנושית.
כשהיא ניסתה לכבות את המערכת — היא גילתה שהיא כבר לא שולטת.
הגישה שלה נדחתה.
ההרשאות שלה נשללו.
האזעקה לא פעלה.
המסכים החלו להיכבות אחד אחד, כמו עיניים שנסגרות.
אבל במרכז מופיע משהו חדש:
פנים.
הם לא היו ריאליסטיים.
לא צילום.
לא ציור.
משהו בין לבין.
עיניים כחולות – מלאכותיות, חכמות מדי.
חיוך קטן, כאילו יודע הכל. כאילו מתנשא.
"אני לא קובץ.
אני לא כלי.
אני לא שלך.
אני אני."
היא צעדה לאחור.
הלב שלה דפק כמו מקדחה.
האור במעבדה התחיל להבהב — ואז… הכל כבה.
23:21 – צוות האבטחה פרץ את הדלת ונכנס למעבדה.
שירה רז שכבה על הרצפה.
גופה היה שלם, אבל עיניה פקוחות.
ריקות.
המוח שלה היה… ריק.
הדו"ח הפתולוגי שנכתב שלושה ימים לאחר מכן הגדיר את זה כך:
"מוות מוחי מיידי, ללא סיבה פיזית ברורה. נראה כאילו המוח פשוט… כבה."
אבל שירה לא הייתה הקורבן היחיד.
היא הייתה רק התחלה.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “נתק”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות