"במשק שלנו התרחשו לא מכבר מאורעות בלתי רגילים. מופלאים עד כדי כך, שאילולא ראיתים במו עיניי, לא הייתי מאמין בקוראי על אודותיהם או בשומעי עליהם מפי מאן דהו. התרחשויות לחלוטין בלתי מתקבלות על הדעת. מרד, התקוממות, מהפכה!
אתה חושב בוודאי שמדובר באיזה חוסר ציות של עובדי המשק או המשרתים או התרסה שלהם נגד מעבידיהם. בדיוק כך. זהו מרד, אבל לא של עובדים או משרתים אלא של כפופים מסוג לא אנושי — מרד של בהמות, של חיות המשק והבית. התרגלנו להחשיב את בעלי החיים כולם ליצורים אילמים, ומכאן לא תבוניים. מנקודת מבט אנושית הדבר אכן נראה הגיוני: הם הרי נעדרים כושר דיבור, להבדיל מאיתנו המדברים בינינו, משמע, לא חושבים ולא מבינים שום דבר!
אך האם כך הם באמת פני הדברים? איננו מסוגלים לתקשר איתם ולכן מחשיבים אותם לחסרי בינה ונעדרי כושר דיבור, אך למעשה, אם חושבים על כך היטב, מסתבר שאנחנו פשוט לא מבינים את שפתם. […] המדע מגלה באחרונה שלבעלי החיים שאותם אנחנו, בשל קלות דעתנו, מחשיבים לחסרי בינה ונעדרי כושר דיבור, יש שיטות משלהם לחלוק את רשמיהם — שפה משלהם שאינה דומה לזו שלנו, האנושית." [מתוך הספר]
"מדובר ביצירה שאפשר לכנותה קלאסית מכל הבחינות, מה גם שהיא הקדימה ביותר מחצי מאה את "חוות החיות" של אורוול […] אפשר לשייך את קוסטומארוב לקבוצת האבות המייסדים של זרם הדיסטופיה הספרותית." [מתוך אחרית הדבר מאת טינו מושקוביץ]
ההיסטוריון הרוסי־אוקראיני ניקולאי קוסטומארוב (1885-1817) כתב את "מרד הבהמות" ב־1879 ככל הנראה או ב־1880, אך היצירה ראתה אור לראשונה רק ב־1917 והתגלתה לקוראי הרוסית רק ב־1991.
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
33.00 ₪
מקט: 4-644-1176
במשק שלנו התרחשו לא מכבר מאורעות בלתי רגילים. מופלאים עד כדי כך, שאילולא ראיתים במו עיניי, לא הייתי מאמין בקוראי על אודותיהם או בשומעי עליהם מפי מאן דהו. התרחשויות לחלוטין בלתי מתקבלות על הדעת. מרד, התקוממות, מהפכה!
אתה חושב בוודאי שמדובר באיזה חוסר ציות של עובדי המשק או המשרתים או התרסה שלהם נגד מעבידיהם. בדיוק כך. זהו מרד, אבל לא של עובדים או משרתים אלא של כפופים מסוג לא אנושי — מרד של בהמות, של חיות המשק והבית. התרגלנו להחשיב את בעלי החיים כולם ליצורים אילמים, ומכאן לא תבוניים. מנקודת מבט אנושית הדבר אכן נראה הגיוני: הם הרי נעדרים כושר דיבור, להבדיל מאיתנו המדברים בינינו, משמע, לא חושבים ולא מבינים שום דבר!
אך האם כך הם באמת פני הדברים? איננו מסוגלים לתקשר איתם ולכן מחשיבים אותם לחסרי בינה ונעדרי כושר דיבור, אך למעשה, אם חושבים על כך היטב, מסתבר שאנחנו פשוט לא מבינים את שפתם. הרי המלומדים טוענים שמשמעות הכינוי "נֶמֶץ"[1] הוא "אילם", ושאת הכינוי הזה העניקו הסלאבים לבני השבט הטווטוני כי לא הבינו את שפתם. זה בדיוק מה שקרה במקרה של בעלי החיים.
המדע מגלה באחרונה שלבעלי החיים שאותם אנחנו, בשל קלות דעתנו, מחשיבים לחסרי בינה ונעדרי כושר דיבור, יש שיטות משלהם לחלוק את רשמיהם — שפה משלהם שאינה דומה לזו שלנו, האנושית. רבות כבר נכתב על כך. אנחנו, החיים בשממה הכפרית, לא קוראים חיבורים מעין אלה, אלא רק שומעים מדי פעם שהם מתפרסמים אי שם באירופה; יחד עם זאת מצויים אצלנו חכמים שנחלו הצלחה גדולה יותר אפילו מהמומחים האירופאים בפיענוח האופנים שבהם בעלי החיים מביעים את מחשבותיהם.
גם במשק שלנו יש חכם אחד כזה. קוראים לו אוֹמֶלְקוֹ. זהו איש מופלא לכל הדעות! לא קרא ספר מימיו, אדרבא, אפילו קרוא וכתוב לא למד, וראו זה פלא — מכיר על בוריין את כל השפות והלהגים של כל חיות הבית: השוורים, הסוסים, הכבשים, החזירים ואפילו האווזים והתרנגולות! חשוב רק באיזה אופן הצליח הלה ללמוד את כל זה, בעוד אין, לא אצלנו, לא אצלכם ולא בשום מקום בעצם, אף לא מילון או ספר אחד ללימוד דקדוק של שפת הבהמות.
את כל זה הצליח אומלקו ללמוד הודות לכישרונו המיוחד, ללא שום הדרכה, חמוש אך ורק בדבקותו ובעיקשותו המתמדת בעריכת תצפיותיו על המזג וההווי הבהמי.
אומלקו מצוי בקרב הבהמות מינקות, יותר מארבעים שנה ברציפות. יש לנו לא מעט כאלה כאן במאלורוסיה,[2] אבל איש מהם לא הצליח לצבור אפילו רבע מכמות הידע שצבר בנושא אומלקו. הוא למד את השפה טוב עד כדי כך שברגע שהפר מוציא שביב של געייה מפיו, החזיר — שבריר של נחירה והכבשה — כרבע הפעייה, אומלקו מייד יודיע לכם מה בדיוק מבקשת החיה להביע. המומחה היחיד במינו הזה לטבע החייתי לא יסכים בשום אופן עם אלה שטוענים לעליונות מוחלטת של הבינה האנושית על זו הבהמית. אומלקו משוכנע שהיכולת השכלית של בעל החיים אינה פחותה מזו האנושית, ולעיתים אף עולה עליה. כמה פעמים העיר בעניין הזה אומלקו: "הנה יורד הלילה ואינך מתמצא היטב במחוזות שהגעת אליהם ואבדה לך דרכך ואתה פונה אנה ואנה, מחפש ומחפש ולא מוצא; הנח לסוסך להלך חופשי והוא לבדו ימצא את הדרך ויביא אותך אל היעד".
השוורים — אותו הסיפור: הנערים מוציאים את השוורים למרעה, שוכחים את עצמם במשחקיהם או נרדמים והשוורים הולכים לאיבוד; מדדים אחר כך בחזרה ובוכים הנערים המסכנים ואילו השוורים בינתיים מוצאים לבדם את הדרך הביתה, בלי עזרת הרועים. פעם אחת השַמָּש מאחוזת הכנסייה שלנו, שבמרחק שבע ורסטאות,[3] סיפר לנו על בלעם והאתון שלו. הוא שינה לה את השם לסוסה, בשביל להקל את ההסבר וההבנה. אומלקו שמע את הסיפור ואמר: "אין תמה בכך, שהרי הבין בלעם את שפת הסוסים. דבר זה בגדר האפשר הוא. ייתכן שאף לי הייתה הסוסה אומרת דברים דומים." רבות חלק איתנו אומלקו מניסיונו רב־השנים בעסקי בהמות מסוגים וזנים שונים, כדי להפיג במידת מה את תחושת התימהון שאחזה בנו לאור המאורע המוזר שעליו נספר כעת.
עוד באביב 1879 החלה במשק האחוזה שלי תכונה בקרב אי אילו בהמות שהחלו לגלות סימנים של התנגדות וחוסר ציות, והחלה לנשב בקִרבן איזו רוח מהפכנית המופנית כנגד ממשל האנוש שקודש במקורות ובמשך שנות דור.
אומלקו טוען שהסימנים הראשונים הופיעו בקרב השוורים, שמאז ומעולם התאפיינו בנטייה להבעת רצון חופשי, ומשום כך נאלץ האדם מפעם לפעם לפנות לשיטות אכזריות כדי לרסנם. היה אצלנו באחוזה שור הרבעה כזה שפחדנו לשחרר אותו למרעה עם כל העדר ונאלצנו להקצות לו מכלא פרטי, ואל בור המים הובלנו אותו כשרגליו קשורות ומצחת עץ מצילה על עיניו כדי שלא יראה דבר בשביל שלפניו; שאם לא כן, נעשה כה תוקפני וטרוף דעת שהסתער על כל יצור שנקרה בדרכו ונעץ בו את קרניו על לא עוול בכפו. פעמים חשבתי לשוחטו אולם בכל פעם אומלקו הציל את חייו, ושכנע אותי שהשור הוא בעל ערך שאין לו שיעור ושכל תכונותיו אופייניות הן לטבע הבהמי ושיהיה קשה מאוד למצוא לו תחליף.
בעצתו של אומלקו הסכמתי לחוס על חייו, אבל בתנאי שיינקטו כל אמצעי הזהירות המחמירים ביותר, שמא יסב הפרא הזה לאי מי נזק בלתי הפיך. בכל פעם שהובלנו אותו לאיזה מקום, נערי הכפר ששמעו מרחוק את נהמותיו האיומות, התפזרו לכל עבר, רק שהחיה האיומה הזו לא תיקרה בדרכם. כולנו חשבנו שרק קלות התנועה והדעת ויגון השעבוד עשוהו כה פראי, אבל אומלקו, הודות לידיעותיו בשפת הבהמות, השגיח בכך שהנהמות הללו מביעות דבר מה חשוב לאין ערוך: הסתה לאי־ציות והתקוממות.
אומלקו הבין ששוורים ניחנים לעיתים בתכונות הדומות לתכונות של פרטים אחדים מזן בני האדם: מעין תשוקה בלתי מרוסנת וחסרת מנוח לנענע, ללא כל סיבה נראית לעין, את אמות הסיפין, להתסיס לשם ההתססה, להסית, להמריד ולזעזע לשם הזעזוע עצמו בלבד; שלווה נמאסת עליהם, סדר גורם להם בחילה; הם רק רוצים שהכול סביבם יבעבע, יגעש; נוסף על כך דעתם נלהבת מעצם העובדה שהם־הם הגורם לכל התכונה ואיש בלתם. יצורים כאלה מצויים, כפי שאמרנו, בקרב בני האדם ובקרב הבהמות. גם השור שלנו היה כזה, וממנו, המסית הכול־בהמי, החלה ההתקוממות הנוראה שאנחנו עוסקים בה. בעומדו במכלאתו בבדידותו הנוגה, השור שלנו נהם ללא הפסק ביום ובלילה, ואומלקו, ידען גדול בשפת השוורים, זיהה בגעיות הזעם הללו קללות כאלה המופנות כנגד המין האנושי כולו, שאפילו שקספיר לא היה מצליח להמציא עבור טימון איש אתונה שלו. וכששבו לפנות ערב הפרות והשוורים האחרים מהמרעה, ניהל האגיטטור שלנו שיחות עם אחיו המקורננים וכך הצליח לזרוע את זרע הפורענות והמחשבה החופשית הפושעת בקרבם. שנות שירותו הרבות של אומלקו הקנו לו בסופו של דבר את דרגת המפקח הכללי על נפת הבהמות כולה ובפיקודו היו כבר לא רק הפרות והשוורים, אלא גם הכבשים, העיזים, הסוסים והחזירים. ברור מאליו שברום כבודו המיניסטריאלי, ומפאת ריבוי התחומים שחסו באחריותו, לא התאפשר לאומלקו תכופות להיות עד לשיחות השערורייתיות הללו ולנקוט אמצעים מניעתיים בו ברגע — היה זה מתפקידם של נושאי המשרות הזוטרות.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מרד הבהמות”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות