עיניו הירוקות

מעולם לא הצלחתי לבטא את הרגשות שלי במילים. תמיד התקשיתי להסביר לאנשים מה עובר לי בראש ולמה אני אולי קצת אחרת.
המחשבות הקשות, הפחדים, החרדות שהציפו אותי לעיתים תכופות, כל ההתמכרויות והשריטות שלא הרפו ממחשבותי ואלה שחרטתי בגופי.
עד שמצאתי מפלט ומזור בכתיבה. דרך הכתיבה גייסתי חוסן נפשי ולמדתי לדייק אותי לעצמי ולעולם.
הרצונות שלי, ההתמודדויות, נקודות השפל ונקודות האור – כל אלה מצטיירים במילות שירי.
נעם רקובר בת 17, מתגוררת בבנימינה, ישראל. בגיל 13 אובחנה כמתמודדת נפש ובהמשך גם על הרצף האוטיסטי.
שיריה של נעם שזורים זה בזה כמו פרקי החיים, מספרים על חוויות אמיתיות בחיי הילדות והנעורים, ומשקפים מצבים נפשיים קשים ביניהם התמכרויות, פגיעות
עצמיות ואובדנות, אך אלו לצד אהבה ותקווה לעתיד טוב יותר ורפואה שלמה.
השירים מאופיינים בסגנון ישיר, אישי ועוצמתי ומעבירים את התחושות לקוראים בצורה ברורה וחדה.
"על אף גילי הצעיר, הספקתי לעבור מסגרות חינוכיות רבות ביניהם גם מספר אשפוזים פסיכיאטריים, אך אתגרים אלו רק חיזקו אצלי את המוטיבציה להמשיך ולהילחם על חיי".

מקט: 4-800-593007

עַד אֵינְסוֹף

הָאַהֲבָה שֶׁלָּךְ אֵלַי הִיא אֵינְסוֹפִית,

כָּךְ אַתְּ אוֹמֶרֶת.

אֲבָל הַצְּעָקוֹת וְהַצְּרָחוֹת

אוֹמְרוֹת בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ.

הָאַהֲבָה שֶׁלָּךְ אֵלַי הִיא אֵינְסוֹפִית,

כָּךְ אַתְּ טוֹעֶנֶת.

אֲבָל הַדְּמָעוֹת הַמְּלוּחוֹת שֶׁזּוֹלְגוֹת

אוֹמְרוֹת אַחֶרֶת.

הָאַהֲבָה שֶׁלָּךְ אֵלַי הִיא אֵינְסוֹפִית,

כָּךְ אַתְּ חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת.

אֲבָל אַתְּ לֹא תָּמִיד צוֹדֶקֶת.

הָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ לֹא מְשֻׁנָּה,

הִיא פָּשׁוּט קְצָת אַחֶרֶת.