קיצור תולדות הפרסום
אמנדה הוקינג שינתה את פני ענף המו"לות לנצח כשמכרה באופן עצמאי 1.5 מיליון עותקים מספריה ברשת. אז למה היא מפרסמת עכשיו ספרים בדפוס, ואיך כל זה קשור לחבובות?
אד פילקינגטון, גרדיאן 12.02.2012
כשייצאו ההיסטוריונים לכתוב על המהפכה הדיגיטלית הסוחפת בימים אלה את עולם ההוצאה לאור, הם מן הסתם יזכירו את אמנדה הוקינג, צעירה אלמונית שספר על פרה-פסיכולוגיה שכתבה ופירסמה בכוחות עצמה נהפך בשנה וחצי האחרונות לרב-מכר. מה שההיסטוריונים אולי ישכחו לציין הוא התפקיד המכריע שמילאו בנסיקתה בובות הפרווה הידידותיות בעלות הפה הגדול, החבובות.
כדי להבין את הקשר החשוב לחבובות עלינו לחזור לאפריל 2010. אנחנו מוצאים את הוקינג יושבת בדירתה הזעירה, המרוהטת בדלילות, באוסטין שבמינסוטה. היא חסרת כל ומתוסכלת, לאחר שניסתה לשווא במשך שנים לעניין מו"לים ביצירתה. ומה שמחמיר את המצב – היא שמעה זה עתה שתערוכה על ג'ים הנסון, יוצר החבובות, עומדת להגיע לשיקגו בתוך כמה חודשים, והיא אינה יכולה להרשות לעצמה לנסוע לשם. בתור מעריצה נלהבת של החבובות, היא מוכנה ומזומנה לנהוג שמונה שעות, אך אין לה כסף לדלק, ולא כל שכן לחדר במלון ללילה. מה תעשה?
ואז צץ במוחה הרעיון. היא יכולה לקחת אחד מהרומנים הרבים שכתבה בתשע השנים האחרונות, שכולם נדחו, ולהעלות אותו לאמזון ולאתרים נוספים של ספרים אלקטרוניים. היא ודאי תוכל למכור כמה עותקים לבני משפחתה ולידידיה. הסכום שנדרש לממן את הנסיעה לשיקגו הוא 300 דולר, ומאחר שנותרו שישה חודשים עד לפתיחת תערוכת החבובות, היא בוודאי תצליח לגייס את הכסף.
"אני הולכת למכור ספרים באמזון", היא מודיעה לשותפה לדירה, אריק. ואריק עונה: "כן, בטח. כשזה יקרה אני אאמין".
נדלג לאוקטובר 2010. בששת החודשים שחלפו גייסה הוקינג לא רק את 300 הדולר שהיו נחוצים לה, אלא עוד 20,000 דולר, ממכירת 150,000 עותקים מספריה. ב-20 החודשים האחרונים מכרה הוקינג 1.5 מיליון ספרים והרוויחה 2.5 מיליון דולר. והכול בכוחות עצמה. אין בסביבתה שום סוכן ספרותי, הוצאה לאור, צוות מכירה, מנהל שיווק או חנות ספרים.
שימו לב, ההיסטוריונים: אמנדה הוקינג מגיעה לשיקגו לראות את תערוכת החבובות. בדרך היא עוזרת לחולל מהפכה בענף המו"לות הבינלאומי.
התשוקה לכתוב
- עטיפת הספר . צילום: אי–פי
באתי לאוסטין, ערש הספאם (הבשר המשומר, בניגוד לספאם בגרסה הדיגיטלית), כדי לגלות איך נראית מהפכת המו"לות העצמית בשר ודם. אני יכול לדווח שכלפי חוץ, המראה מפתיע בקונבנציונליות שלו. הוקינג כבר לא גרה בדירה הפצפונת שלה, הרי היא כבר לא צעירה קשת יום שרוצה להיות סופרת. היא קנתה לעצמה בית בודד, אבן הבניין של החלום האמריקאי, בית עמוס עיטורים והרחבות, וסביבו שטח אדמה וכבש בטון שעליו אפשר להחנות את המכונית.
אבל כשנכנסים פנימה, הקונבנציות מפנות את מקומן לחגיגה של צבע. חג המולד מתקרב, והוקינג קישטה את הבית בכמה עצי פלסטיק מעוטרים במנורות ושני גרבי סנטה קלאוס גדולים מוצמדים בציפייה אל כרכוב האח. על הספה פזורים בעלי חיים, כמה מהם צעצועי פרווה שכיף לחבק ואחרים חיים, ובולט בהם אלרוי השנאוצר המיניאטורי וסקוויק החתול (הם כנראה חיים בדו-קיום מוצלח).
היא בת 27, חיה באור הזרקורים רק כמה חודשים, וברור שאינה מורגלת במשחק התהילה. בתחילה היא נראית נרגשת, עונה על שאלותי בפרצים קצרים ומשחקת בעצבנות במשקפיה; אך לאט לאט היא נרגעת ואנחנו משוחחים על התשוקה לכתוב, הממלאת תפקיד חשוב בחייה מאז היתה ילדה.
היא גדלה באזור כפרי במינסוטה, בפאתי העיר בלומינג פריירי, כ-25 קילומטרים מצפון לאוסטין. הוריה התגרשו כשהיתה קטנה, הכסף היה מועט ולא היתה טלוויזיה. "אז קראתי הרבה. הייתי הולכת לספרייה, או קונה ספרים יד שנייה. מאחר שבלעתי אותם מהר עברתי לקרוא ספרים למבוגרים כי הם היו ארוכים יותר. אני זוכרת שאמי נתנה לי מארז קופסה של חמישה ספרים שיספיקו לי לכל חופשת הקיץ; חיסלתי אותם בתוך שבועיים".
בגיל שבע היא כבר קראה את "מלתעות" מאת פיטר בנצ'לי ואת כל הספרים של סטיוון קינג, מייקל קריצ'טון, ג'יי-די סלינג'ר, שייקספיר, ג'יין אוסטן, מארק טוויין, ג'ק קרואק, קורט וונגוט ורבים אחרים.
היום היא חושבת שזו היתה דרך להתמודד עם הדיכאון שליווה את ילדותה. "הייתי מדוכאת תמיד בילדות. לא היתה לזה סיבה, פשוט הייתי מדוכאת. הייתי עצובה ומרירה. בכיתי הרבה, כתבתי הרבה, קראתי הרבה; וככה התמודדתי עם זה".
ומה שנכנס פנימה היה צריך לצאת החוצה. הוקינג הילדה החלה לספר סיפורים משלה עוד לפני שהתחילה ללכת. היא נהגה להמציא עולמות דמיוניים, עד כדי כך שהפסיכולוג שאליו נשלחה לטיפול בדיכאון פסק שהסיפורים הבלתי נגמרים הם ליקוי שצריך לשרש. למזלה של הוקינג, ולמזלם של מעריציה הרבים, הוריה תמכו בצד שלה בוויכוח, והפסיקו לשלוח אותה אליו.
חלומות נשכחים
בגיל 12 היא כבר התחילה להגדיר את עצמה סופרת, ובסוף התיכון, כך היא מספרת היום, כבר היו באמתחתה 50 סיפורים קצרים, ואין ספור התחלות של רומנים. הספר הראשון שהשלימה, "Dreams I Can't Remember" (חלומות שאיני זוכרת), נכתב כשהיתה בת שבע עשרה. היא היתה נלהבת מאוד מן ההישג, והדפיסה אותו לחבריה ולבני משפחתה, וגם שלחה אותו לכמה הוצאות ספרים. "קיבלתי מכולן מכתבי דחייה. אני לא מאשימה אותן – הוא לא היה כל כך טוב", אומרת הוקינג.
הוקינג טיפחה מערכת יחסים אינטימית עם מכתבי דחייה. אי שם בביתה החדש יש לה קופסת נעליים מלאה מכתבים כאלה. אך היא לא ויתרה. היא כתבה ספר אחר ספר, אף שלא הצליחה לשכנע את הוצאות הספרים לפרסמם. "לפעמים הייתי אומרת: ‘די, גמרתי. לעולם לא אכתוב עוד ספר', אבל כעבור כמה חודשים היה צץ במוחי עוד רעיון והייתי מתחילה שוב במחשבה שהפעם זה מוכרח לעבוד".
ב-2009 היא נכנסה להילוך גבוה. היא רצתה נואשות לפרסם ספר ראשון לפני גיל 26, הגיל שבו נדפס ספרו הראשון של סטיוון קינג, והזמן הלך ואזל (היא היום בת 27). וכך, לצד עבודתה במשרה מלאה כמטפלת באנשים בעלי מוגבלויות קשות, עבודה שהכניסה לה 18,000 דולר בשנה, היא החלה לכתוב בקדחתנות, מתודלקת במשקאות אנרגיה, משמונה בערב ועד עלות השחר. כשעבדה בתנופה היתה מסוגלת להשלים ספר בשבועיים-שלושה בלבד. בתחילת 2010 כבר הוציאה תחת ידיה 17 ספרים שלא פורסמו, וצברו אבק דיגיטלי על שולחן העבודה של המחשב הנישא שלה.
היא קיבלה את מכתב הדחייה האחרון בפברואר 2010. הוקינג אומרת שלא שמרה את המכתב. למיטב זיכרונה, ה"תודה אבל לא תודה" האחרון הגיע מסוכן ספרותי מבריטניה. אם הסוכן הזה קורא את הכתבה הזאת – אנא אל תלקה את עצמך. כולנו עושים טעויות.
היסטוריוני הספרות יציינו לפניהם מן הסתם גם את 15 באפריל 2010. ביום הזה העלתה הוקינג את ספרה לאתר של אמזון והגישה אותו לקוראי קינדל במסגרת מאמציה לגייס את הכסף לנסיעה לתערוכת החבובות. בעקבות המלצות שאספה בבלוג של ג'ון קונראת, חלוץ בתחום המו"לות העצמית באינטרנט, היא העלתה את הספר גם לאתר Smashwords כדי להציע אותו גם דרך הקוראים האלקטרוניים נוק, סוני אי-רידר ואייבוק. "לא טיפחתי תקוות גדולות בעניין", היא אומרת. "לא חשבתי שמשהו יצא מזה". מתברר שטעתה טעות גדולה.
זינוק הנתונים
בתוך כמה ימים כבר נמכרו תשעה עותקים כל יום של "My Blood Approves", רומן ערפדים שעלילתו מתרחשת במיניאפוליס. בחודש מאי העלתה שני ספרים נוספים בסדרה, "Fate" ו"Flutter", ומכרה 624 עותקים. ביוני עלו המכירות ליותר מ-4,000 עותקים, וביולי היא פירסמה את "Switched" ("חלופית", יצא בעברית בהוצאת סיאל), הספר החביב עליה ביותר, שכתבה במעט יותר משבוע. הספר הכניס לה יותר מ-6,000 דולר של רווח נקי באותו חודש בלבד, ובאוגוסט היא התפטרה מעבודתה.
בינואר של השנה שעברה היא מכרה יותר מ-100,000 ספרים בחודש. העובדה שעמדה ברשות עצמה איפשרה לה לקבוע מדיניות תמחור משלה – היא החליטה לגבות 99 סנט בלבד לספר הראשון בסדרה, כדי למשוך את הקוראים, ואחר כך להעלות את המחיר ל-2.99 דולר לכל ספר המשך. אמזון נתנו לה 30% מכל התמלוגים על הספרים ב-99 סנטים, והשיעור הזה גדל ל-70% על הספרים ב-2.99 דולר – יחס גדול בהרבה מה-15%-10% שהוצאות ספרים מסורתיות משלמות לסופרים.
לא צריך להיות מתמטיקאי גדול כדי להבין את כוח המשיכה של הנתונים האלה: 70% מ-2.99 דולר הם 2.09 דולר; 10% מספר בכריכה רכה שמחירו 9.99 דולר הם 99 סנט. הכפילו את הסכום הזה במיליון – בנובמבר האחרון נכנסה הוקינג למועדון המכובד, מועדון המיליון של קינדל, לאחר שמכרה יותר ממיליון עותקים – ותגלו שמדובר בסכומי עתק.
מהירות נסיקתה הדהימה את הוקינג יותר מכל אחד אחר. היא נפעמה כל כך כשקיבלה את ההמחאה הראשונה מאמזון, על סך 15.75 דולר, עד שלא פדתה אותה והיא עדיין תלויה על לוח מודעות מעל שולחן העבודה שלה. "הנתונים זינקו מאפס לשישים בן לילה", היא אומרת. "כולם קנו את הספרים שלי, זה היה מדהים".
בחוגי האינטרנט קידמו אותה בזרועות פתוחות בתור הקמיע של מהפכת המו"לות הדיגיטלית הנתפשת כמי שניפצה את עולם הספרים המסורתי והחליפה אותו בספר האלקטרוני, שבו הקשר הישיר בין המחבר לקורא, ללא תיווך של סוכן והוצאה, הוא עניין של כמה הקלקות עכבר. יש בטיעון הזה משהו, ללא ספק. כניסתה של הוקינג לרשימות רבי המכר של קינדל בתוך מעט יותר משנה מעידה על טלטלה עזה ויסודית של עולם הספרים, טלטלה שהתרחשה במקביל לתופעה אחרת.
לפני שנתיים נחשבה המו"לות העצמית עצמה לעניין פחות ערך, המוצא האחרון של חסרי הכישרון. למותר לציין שהמצב השתנה. סקר שערך בשנה שעברה בלוג הספרים "Novelr" העלה שמ-25 המחברים העצמאיים הנמכרים ביותר בקינדל, רק שישה נהנו קודם לכן מחוזי דפוס עם הוצאות ספרים חשובות. מכירות הספרים האלקטרוניים בארצות הברית הסתכמו ב-878 מיליון דולר ב-2010, נתון גדול כמעט פי ארבעה לעומת השנה הקודמת, וכ-30 מחברים כבר מכרו יותר מ-100,000 עותקים באתר המו"לות העצמית של קינדל.
עותק קשיח
אך מעמדה החדש של הוקינג לא משמח אותה. "מו"לות עצמית זה נהדר, אבל אני לא רוצה לשמש סמל לזה או לכל דבר אחר. אני מעדיפה שאנשים ידברו על הספרים שלי ולא על האופן שבו פירסמתי אותם", היא אומרת.
היא גם נרתעת מכך שהצלחתה הפתאומית מתפרשת כאילו מו"לות עצמית דיגיטלית היא דרך חדשה להתעשר במהירות. נכון, הוקינג התעשרה במהירות. אבל אל תשכחו את תשע השנים שקדמו לפרסום הספרים באינטרנט, שבהן כתבה 17 ספרים וכולם נדחו. ומה על השעות על גבי שעות שהשקיעה מאפריל 2010 בטיפול בבאגים בקינדל, בעיצוב עטיפות לספריה, בעריכת הטקסטים בעצמה, בכתיבת בלוג, בפרסום בטוויטר ובפייסבוק כדי להפיץ את הבשורה, בהשבה על דואר אלקטרוני ועל ציוצים של המוני קוראיה? תהליך העריכה לבדו יכול להיות מקור לתסכול עמוק, משום שאף שהיא מעסיקה עורכים פרילאנס ומזמינה את קוראיה להתריע בפניה על שגיאות כתיב ודקדוק, היא חושבת שספריה האלקטרוניים מלאי שגיאות. "זה שיגע אותי, כי השתדלתי מאוד לעשות את הדברים כמו שצריך ופשוט לא הצלחתי. זה מתיש, זה קשה מאוד. וזה מתחיל לשחוק אותי רגשית. אני יודעת שזה נשמע מוזר ויללני, אבל זאת האמת".
בסופו של דבר נשחקה הוקינג כל כך ממעמסת המו"לות העצמית עד שפנתה לעזרת עולם הספרים המסורתי שקודם לכן דחה אותה. תמורת 2.1 מיליון דולר היא הוחתמה בהוצאת סנט מרטינס בארצות הברית ובהוצאת פאן מקמילן בבריטניה, שיוציאו לאור את סדרת הספרים הבאה שלה. העסקה יוצאת לדרך החודש בגרסת כריכה רכה של "Switched". זה רומן שעלילתו מתקדמת בקצב מהיר, וגיבוריו הם תינוקות-טרולים שפיות השאירו במקום ילדים שגנבו.
הספר אינו יכול להיחשב יצירה ספרותית, אבל הוא אינו מתיימר להיות כזה. הוא מיועד במדויק לקהל של מתבגרים, והוא מפתיע בעוצמת ההתמכרות שהוא יוצר. לאחר שתתפרסם כל טרילוגיית הטרולים, תראה אור באוגוסט "Watersong", סדרה חדשה של הוקינג, המכילה ארבעה ספרים שעוסקים בשתי אחיות וביחסיהן עם הסירנות, בכריכה קשה ובגרסה אלקטרונית בעת ובעונה אחת.
המו"לים של הוקינג משני עברי האוקיינוס האטלנטי טוענים שהעסקה היא עדות לכך שמו"לות מסורתית ומו"לות דיגיטלית אישית יכולות להתקיים זו לצד זו. "רבים טוענים שאבד הכלח על הוצאות הספרים", אומר ג'רמי טרוואתן, העורך הראשי של מחלקת הפיקשן במקמילן. "אבל כל העניין הזה הוא הזדמנות שכותבים ומו"לים יגלו אלה את אלה".
יש משהו מוזר בכל הסיפור הזה: אחת הדמויות הבולטות במהפכת המו"לות העצמית זוכה בימים אלה לשבחים מהוצאות ספרים חשובות בלונדון ובניו יורק בתור עדות לכך שהמו"לות המסורתית חיה ובועטת. הוקינג מודעת היטב לפרדוקס, שהיא מתבוננת בו בעין אירונית של סופרת. "הרבה אנשים אומרים שהמו"לות מתה", היא אומרת. "אני אף פעם לא אמרתי את זה, ואני לא חושבת שזה כך. הם רוצים להשתמש בי כדי להראות שהיא לא מתה". "Switched", הספר הראשון בסדרת הטרולים של אמנדה הוקינג, יצא בימים אלה בכריכה רכה ובפורמט אלקטרוני, וכולל חומר שלא ראה אור קודם לכן, בהוצאת פאן מקמילן בבריטניה וסנט מרטינס גריפין בארצות הברית.
מאנגלית: אורלי מזור-יובל
——————————————————————————————————
עוד חברים במועדון המיליון של קינדל | לורה ברנט
* סטיוון לתר
לתר נחשב לכותב ה"עצמאי" המצליח ביותר בבריטניה. לפני שנתיים פירסם בקינדל דרך אמזון שלוש נובלות שהוצאת הודר וסטוטון דחתה. בשנה שעברה עמדה הכנסתו החודשית מספרים אלקטרוניים על כ-11,000 ליש"ט.
* ג'ו קונראת
יליד שיקאגו, סופר פורה – חיבר שבעה מותחנים, סדרת ספרי אימה ורומן מדע בדיוני, כל אחד מהם בשם-עט אחר. הוא מדבר בפתיחות על יתרונות המו"לות העצמית: "מאה אלף דולר – זה מה שהרווחתי באמזון בשלושת השבועות האחרונים", התפאר בבלוג שלו בחודש שעבר.
* ה"פ מאלורי
מחברת ספרים המתוארים כ"פנטסיות אורבניות ורומנים פרה-פסיכולוגיים", שמכרה בשנה שעברה כ-70,000 עותקים מספריה האלקטרוניים, בחודשיים בלבד, וחתמה על חוזה לשלושה ספרים עם ההוצאה המסורתית רנדום האוס. היא מסכמת את סוד המשיכה שלה כך: "אם אתם אוהבים פיות ומכשפות וערפדים, ואתם אוהבים גברים שנעשים קצת שעירים בלילות ירח – לי יש מה שאתם מחפשים".
* ג'ון לוק
בקיץ שעבר היה סוכן הביטוח מקנטאקי למו"ל העצמי הראשון שמכר מיליון ספרים אלקטרוניים בקינדל. לצד מותחניו המזוויעים יכולים אוהדיו לטעון למחשביהם ספר עצות ושמו "איך מכרתי מיליון ספרים אלקטרוניים בחמישה חודשים!".
* אוליבר פץ
מחבר רומנים וקולנוען גרמני שהגיע למדרגות הגבוהות של רבי המכר של קינדל בתרגומים לאנגלית של הרומן ההיסטורי שלו, "The Hangman's Daughter". זה סיפור הצלחה של אמזון קרוסינג, מדור המאתר ספרים הנמכרים היטב בשפות אחרות ומפרסם אותם באנגלית.
הוצאת את ספרך לאור? באמזון? במנדלי?
