לחיי האומץ
חסר הפשרות,
הרגיש
והפרוע
בעדינותו
העקשנית.
מקט: 4-1272-3392
לחיי האומץ חסר הפשרות, הרגיש והפרוע בעדינותו העקשנית.
הקדמה
מבט על הפרויקט
Hope נוצר ביום של התרוממות רוח, שבו תפיסת המציאות שלי השתנתה לנגד עיניי ברכות ובעדינות בעקבות שיחות עם אנשים מרגשים סביבי. המציאות כאילו הפצירה בי: “שימי לב. כל היופי כאן מסביב יכול להיות שלך אם רק תבחרי להבחין בו, לתעד אותו, להוקיר את ה’יש’ שבתוכו. וכך בחרתי, וכתבתי שיר תחת הכותרת Hope, שלימים הפך ל-Hope 1. ביום העוקב בחרתי לשים לב בשנית, וכתבתי את Hope 2. המשכתי, יום אחרי יום. בהתחלה לשבוע, שהמשיך לחודש, שנמשך לשנה וחצי של כתיבה יומיומית. בכל יום – טקסט. החוק היחיד: לכתוב, בכל דרך שהיא, מה חוויתי, מה למדתי, מה הרגשתי. בהתחלה באנגלית, שהיא עבורי רחוקה ושכלתנית, ואחר כך בעברית, שפת ליבי הקרובה, שבה ושדרכה גדלתי, הזורמת בעורקי מחשבתי. בספר זה מוצג לקט קטן מתוך מעל 500 קטעים שנכתבו. ארוכים וקצרים, עמומים ונחרצים, מלאים באושר, בכאב, בהתרגשות, באכזבה, בביטחון, בפחד ובפליאה. כולם מבטאים את מי שאני, מלאים בתקווה שדרך הנוכחות הכנה והמבט האמיץ פנימה והחוצה, תתאפשר צמיחה שמביאה איתה בשורה: עתיד לחיות בו, בשלומות, בחוסן ובאהבה אמיתית.
מבט עליי
אני שחף, בת 25, וזהו ספר הביכורים שלי. המילים מלוות אותי עוד מהילדות – כבר בגיל שש, כשקיבלתי מאימי, בהתרגשות ובאמונה גדולה בי, את הספר הראשון שלי ללא ניקוד, פגשתי את מטילדה, שהייתה עבורי מודל להשראה עמוקה ולימדה אותי שהספרות יכולה להיות מצפן וגם מפלט. אני זוכרת טיולי שבת ארוכים עם אבי במסגרתם התאפשר לי לנכוח בטבע, להתבונן בשקט ולכתוב על עצמי מול העולם הגדול. מאז כתבתי רומן ועשרות סיפורים קצרים, קטעי שירה מדוברת, שירים ופזמונים, שרובם נשארו במגירה.
אני בוגרת תואר ראשון בחינוך ובתוכנית רב־תחומית במדעי הרוח שעיקרה לימודי מגדר ובלשנות, ומאמנת כושר מוסמכת. תחומי החינוך והתנועה מעצבים את זהותי ואת הדרך שבה אני מביטה על מתאר החיים.
הכתיבה מזכירה לי בכל פעם מחדש שעדינות היא צורה של כוח, ומראה לי כיצד תפיסה פמיניסטית עשויה להתממש ביכולת לייצר לעצמי מקום דרכה – בגוף, במחשבה ובמילה.
מבט על הקריאה
להשקפתי, מילים נועדו להיחוות בשלושה חושים.
הרבה מאיתנו חושבים ששיר מתחיל ונגמר במבט על הדף, בראיית האותיות המונחות זו לצד זו ומספרות סיפור. אך חוויה שירית מלאה היא זו שמביאה אותנו להקריא, לשמוע את המילים ולהרגיש את מערכת הקול מתגייסת למופע משותף של גוף, מחשבה ונרטיב.
אני מזמינה אתכן ואתכם לתת למילים מקום במרחב, לקרוא בהן ולקרוא אותן, לחפש את המקצב והחריזה, את הצליל והשתיקה שיוצרים יחד מנגינה של ממש.
לאורך השירים תראו אמצעים המכווינים את הקריאה כפי שהתכוונתי אליה בכתיבה:
תפגשו סימנים מוכרים, כמו נקודה (.) ופסיק (,) המסמנים מתי וכמה לנשום, או נקודותיים (:) וקו מפריד (–) שמספרים לנו שעוד רגע יגיע פירוט או הסבר.
תפגשו פסיחות
שמזמינות לעצור פתאום
ולשהות מול מילה או ביטוי בסוף השורה.
תפגשו מקף (-) המייצר חלוקה בתוך המילה.
תפגשו קו חוצה (|) המייצר פסיחה דמיונית בתוך השורה.
אלו יאפשרו חיבורים צליליים (ורעיוניים) בין מילים, כמו גשרי חריזה מגוונים שהאוזן מחפשת.
תפגשו כוכבית (*) שתרמוז לכם שכדאי לעצור רגע, כי עברנו נושא או נקודת מבט, קפצנו במרחב או בזמן.
ולצד כל אלו, תפגשו את עצמכן ועצמכם, פנימה, בצורה מתוכננת או פחות, רגשית ושכלתנית כאחת.
מוזמנות ומוזמנים לחוויית שירה תלת ממדית.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “HOPE”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות