החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

כי בליבי שלהבת בערה

מאת:
הוצאה: | ינואר 2026 | 249 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

35.00

רכשו ספר זה:

"זו תעודת גירושין לא אמיתית, שׂיהל'ה. את יודעת למה? כי הנישואין לא היו אמיתיים. הכול היה פיקטיבי. הינה עוד מילה חדשה — פיקטיבי".

 

כי בליבי שלהבת בערה הוא קולאז' צבעוני המורכב מזיכרונותיה של שׂיה לירן־מלכין, החל מילדותה בהדר הכרמל, חיפה, בשנים שלפני קום המדינה ועד היום. הזיכרונות מרפרפים על פני תקופות שונות, ורבים מהם כוללים סגירת מעגל מפתיעה. בתיאור חוויותיה האישיות והייחודיות של שׂיה שזורות דמויות בולטות בתרבות ובספרות הישראלית. מבחינות רבות, הזיכרונות האינדיבידואליים שלובים באלו של מדינה צעירה ומתהווה, שעם הזמן בגרה והייתה למה שהיא היום. הנרטיב האוטוביוגרפי משקף, בין היתר, את האווירה המנטלית שהתלוותה לאירועים ולתהליכים ההיסטוריים של תקופת הממואר.

 

שׂיה לירן מלכין נולדה בירושלים וגדלה בחיפה, התגוררה שנים אחדות בארה"ב ובדרום אפריקה וחיה בישראל דרך קבע. למדה תיאטרון וחינוך באוניברסיטת מינסוטה, והשלימה את לימודיה בתיאטרון ובדרמה בניו יורק, ב־ The Neighborhood Playhouse School of the Theater. בנעוריה שיחקה תקופה קצרה בתיאטרון "הבימה".

במשך שנים רבות התנדבה בארגון ויצ"ו והייתה חברה בוועד המנהל בוויצ"ו העולמית. בשנים האחרונות פרסמה מאמרים בעיתון הדיגיטלי "מחלקה ראשונה" (ניוז 1). ספרה הראשון, "תעתועי אהבה", יצא לאור בהוצאת "אוריון" ותורגם לאנגלית בשם Delusions of Love. הוא פורסם בהוצאה לאור eBookPro.

ספרה השני, The Woman beyond the Wall ("האישה מאחורי הקיר") פורסם באנגלית באותה הוצאה. שני הספרים מופצים באמזון בגרסה דיגיטלית ובגרסה מודפסת.

מקט: 4-1272-2315
"זו תעודת גירושין לא אמיתית, שׂיהל'ה. את יודעת למה? כי הנישואין לא היו אמיתיים. הכול היה פיקטיבי. הינה עוד מילה […]

הקדמה

 

אלת הזיכרון ביוון הקלסית, מְנֶמוֹסִינֶה, תוארה כאלה קפריזית, כי הזיכרון נוטה לתעתע בנו. הוא חובק בתוכו שִׁכחה, עיוותים ושיפוצים, חוויות ורגשות שאנו מעדיפים לעיתים להדחיק. הזיכרונות דומים לצללים המחפשים את עברם, ודולים מתוך אפלת השִכחה את המתאים לנו.

בממואר שלי שלובים זיכרונות טובים ונעימים, וגם פחות נעימים, מגילים שונים ובהם אף זיכרונות מגיל ינקות. אומרים שזיכרונות ילדות מוקדמת מבוססים על סיפורי ההורים, שנלעסו ונטחנו עד לאמונה שהם זיכרונות של ממש. אצלי יש אולי זיכרונות אחדים מסוג זה. כל שאר זיכרונות הילדות שלובים בתמונות חיות ואותנטיות, בריחות וברגשות, לפעמים בסיטואציות שבהן הייתי לבדי, ללא ההורים או מלווים אחרים.

בסוגת הממואר הזיכרון האינדיווידואלי משתלב עם הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי, במיוחד הזיכרון הלאומי. חוויות אישיות משתלבות באירועים ובתהליכים היסטוריים. ככל שמדובר בי, התקופה ההיסטורית היא של התהוות המדינה ושלבי צמיחתה הראשונים. הזיכרונות מבוססים בחלקם על יומן אישי שכתבתי בנעוריי.

זכיתי לחיים עשירים ומגוונים, שבהם הצטלבו דמויות בולטות בתרבות ובספרות הישראלית, כמו גם בתרבות הצפון־אמריקאית – החל מש"י עגנון, יהודה עמיחי ויגאל מוסינזון ועד מוֹרְלִי וּבֶּרִי קַלָאהַן, גֵּ'יְמְס טִי פַארֶל, אִירְוִינְג לֶיְטוֹן ודֶּנִיס סִילְק.

לא תמיד דרכי הייתה סוגה בשושנים. כמובן, קיבלתי בחיי גם החלטות שגויות ועשיתי לא מעט טעויות על הדרך, ואף על פי כן אני לא מביטה אחורה בזעם.

חיי דמו לפסיפס, שבו הבהיר והכהה השתלבו לעיתים קרובות. אני מביטה לאחור בנוסטלגיה, בגעגועים, באהבה ובחמלה לכל מי שנטלו חלק בחיי – אלה שעימי כיום ואלה שאינם עוד.

תודתי החמה נתונה לבן זוגי, אפרים (פרדי) דוד, על הערותיו לממואר ועל העידוד לאורך כל הדרך.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “כי בליבי שלהבת בערה”