הסטואה

הספר השביעי של חיי הפילוסופים, המוגש בזאת לראשונה בתרגום עברי, עניינו הפילוסופיה הסטואית. הוא כולל ביוגרפיות של חשובי ההוגים הראשונים של הסטואה וכן דיון מקיף בשיטתה החובקת כול. דיוגנס לארטיוס, כדרכו, דולה את ידיעותיו ממקורות שונים, והוא מציג את דבריו כסיכום וכתמצית של התורה הסטואית הענפה. בחלקים הביוגרפיים של הספר אנו מתוודעים אל אורחותיהם של הסטואיקנים הראשונים, הגותם ואמרותיהם השנונות.
"הסטואה" הוא הכרך השביעי בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו שבעת החכמים; סוקרטס וממשיכיו; אפלטון; יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו והציניקנים.

מקט: 4-644-1192

הספר השביעי של חיי הפילוסופים, המוגש בזאת לראשונה בתרגום עברי, עניינו הפילוסופיה הסטואית. הוא כולל ביוגרפיות של חשובי ההוגים הראשונים […]

---

בפתח התרגום

המלומד הקלסי גילברט מאריי (Gilbert Murray, 1866–1957) פותח את מסתו/הרצאתו הפילוסופיה הסטואית משנת 1915 באפיון כללי של אסכולה פילוסופית זו וכותב כך:

 

לסטואיות אפשר לקרוא פילוסופיה או דת, דת — בגלל הרגש הנעלה אשר בה; פילוסופיה — מפני שאינה מתימרת להיות בעלת כוחות מַגיים ואינה מעמידה פנים שיש לה ידיעה מן השמים. אין ברצוני לומר שהיא שיטה שלמה בתכלית ללא טעויות שבעובדה וללא סתירות שבהלכה. ודאי שאינה כך. ובכלל איני יודע שיטה שהיא נקיה מטעויות וסתירות. אולם אני סבור שיש בסטואיות משום השקפה על העולם ועל בעיות־החיים המעשיות שאפילו היום ראויה היא לתשומת לבם של בני־אדם ובכוחה לרומם את הלבבות.‏[*]

הספר השביעי של חיי הפילוסופים עניינו הפילוסופיה הסטואית (או, הסטואה), ובו נמצאות ביוגרפיות של חשובי הוגיה הראשונים וכן דיון מקיף בשיטתה החובקת כול. ספר זה הוא הארוך בעשרת ספריה של היצירה, ועם זאת לא הגיע אלינו בשלמותו (על כך ראו הערות 338 ו־527 בתרגום עצמו). אבל אין ספק, כי מה ששרד את מרוצת הדורות ותהפוכות הזמן, הריהו חלק הארי של הספר והחשוב בו.

מלבד הביוגרפיות על הוגי הסטואה הראשונים, כלומר זנון (Zēnōn) איש קיטיון, מייסד האסכולה הסטואית, ויורשיו המובהקים קלאנתס (Cleanthēs) וכריסיפּוס (Chrysippos), שבלעדיו "לא הייתה סטואה", לב לבו של ספרנו הוא הרצאת דברים שיטתית על עיקרי התורה הסטואית (Doxographica Stoica). כדרכו, דולה דיוגנס לארטיוס את ידיעותיו ממקורות שונים, והוא מציג את דבריו כסיכום וכתמצית של התורה הסטואית הענפה. משום כך אין חיבור זה בחינת שיר הלל לסטואה, וגם אין תכליתו להציג את המשנה הסטואית כדרך הנכונה לדבוק בה ולהעדיפה על פני גישות פילוסופיות אחרות. לא כי, אלא כאן נפרשׂ בפנינו תיאור ניטרלי של מרכיבי התפיסה הסטואית על כל רבדיה. ושוב, על שום האקלקטיות שבבחירת מקורותיו והאופן שבו בחר לצמצם אותם ולסכמם, הרצאתו של המחבר אינה תמיד ברורה די צורכּה (וכבר פגשנו מאפיין זה של חיבורו בספרים קודמים של היצירה, למשל בספר ג, בדיון על הקוסמולוגיה של אפלטון). נסקור אפוא בקיצור נמרץ את מבנהו של הספר, כדי לסייע לקוראים להתמצא בו.

שלוש הביוגרפיות העיקריות בספר הן זנון (סעיפים 1–160, ולמעשה 1–38, הואיל ויתר הסעיפים הם דיון בתורה הסטואית); קלאנתס (ס' 168–176); כריסיפּוס (179–202; ס' 190–202 הם קטלוג יוצא דופן באורכו של יצירותיו המרובות של כריסיפּוס, אך הקטלוג אינו שלם, היות שבמהלכו נקטע הספר ויתרתו, כאמור, אבדה). כן נוספו כמה ביוגרפיות קצרות של שלושה פילוסופים שסטו מעיקריו של זנון: אריסטון איש כיוס, הרילוס ודיוניסיוס (ס' 160–167) וכן סְפַירוס (ס' 177–178), שהביוגרפיה עליו אינה אלא נספח לביוגרפיה על קלאנתס.

במרכז ספרנו ישנו, כאמור, תיאור כולל של עיקרי התורה הסטואית. בגוף התרגום חילקנו את דיונו של דיוגנס לחטיבות וסעיפי משנה, שמקורם בתרגום הצרפתי של היצירה בעריכתה של Goulet-Cazé משנת 1999 (ראו להלן הערה 125). ראשית ישנה חלוקת הפילוסופיה לשלוש מחלקות: פיסיקה, אתיקה ולוגיקה, ואחר כך מתחיל הדיון בגישה הסטואית לכל אחת מהן. הוא נפתח בלוגיקה (ס' 41–83). כאן אנו נחשפים לעקרונות יסוד במחשבה הסטואית, כגון הדימוי הנחרץ (phantasia katalēptikē) והדימוי שאינו נחרץ (phantasia akatalēptos), שבאמצעותם אנו מפרשים ומבינים, כהלכה או שלא כהלכה, את העולם סביבנו. הדיון בחלקי הלוגיקה מגוון מאוד ויש בו גם ניתוח של ענייני דיאלקטיקה, רטוריקה ואף תורת הלשון והתחביר, אם כי באופן תמציתי למדי.

אחרי הלוגיקה מתחיל הדיון בתורת המוסר, כלומר, באתיקה (ס' 84–131). בחטיבה זו נחלק הדיון למחלקות משנה מגוונות: דחפים שונים וטבע האדם, המידות הטובות והרעות למיניהן, הדברים שאינם בעבורנו ולא־כלום (אינדיפרנטיים) ולעומתם הדברים המועדפים ואף אלה החשובים באמת, החובות המוסריות וכן ההיפעלויות השונות. כן נמצאת פה הגדרה של החכם הסטואי האידאלי ומאפייניו (ס' 117–125).

החטיבה השלישית והאחרונה היא הפיסיקה (תורת הטבע, ס' 132–160). כאן ישנו דיון במהותו של היקום ובמרכיביו, מבנהו וצורתו; האל וגילוייו השונים; הטבע, הגורל, הוויה וחומר, תופעות שמים ומזג אוויר ועוד. כן ישנה הגדרה של נפש האדם וחלקיה.

כבפתח הדבר לתרגום הספרים הרביעי והחמישי (יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו), נזכיר גם כאן, כי מעניינות במיוחד הן הרשימות הארוכות של כתביהם של הפילוסופים, שמופיעות בביוגרפיות השונות, ובייחוד הרשימה (הלא שלמה) בסוף הביוגרפיה על כריסיפּוס. קטלוגים אלה נותנים לנו מושג ברור מה רבות היצירות הפילוסופיות שאבדו: ממאות הספרים שחיברו הוגי הסטואה הראשונים לא נותרו בידינו אלא קרעי שרידים, אך על פי רוב אף לא זאת, כי אם רק כותרות עלומות. הפרגמנטים והעדויות מן הדורות הראשונים של הפילוסופיה הסטואית קובצו ונתפרסמו בשנים 1903–1905 על ידי המלומד הגרמני־אוסטרי הנס פון ארנים (Hans von Arnim) בארבעה כרכים, שכותרתם הפרגמנטים של הוגי הסטואה העתיקים (Stoicorum Veterum Fragmenta).

אחזור ואביע כאן תודתי הכנה לידידי, ראובן מירן, שממשיך עמי נאמנה בעבודת התרגום של יצירה זו רבת הפנים. כבעבר, תודתנו נתונה למפעל לתרגום ספרות מופת/מרכז הספר והספריות בישראל/משרד התרבות והספורט על הסיוע המתמשך.

אברהם ארואטי

תל אביב

כסלו התשפ"ו

דצמבר 2025
[*] מתוך מחשבת יוון: מסות מאת ג'ון ברנט, ר.ל. נטלשיפ, גילברט מרי, תורגמו בידי משה שטרנברג, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י.ל. מאגנס, תש"י. [חזרה]