כוכב המדבר

1

בּוֹש סידר את הכדורים בשורה אחת על השולחן ומילא כוס זכוכית במים בדיוק ברגע שפעמון הדלת צלצל. הוא ישב ליד השולחן ושקל להתעלם. לבתו היה מפתח, היא מעולם לא צלצלה בפעמון, והוא גם לא ציפה לאיש. זה כנראה מישהו שמוכר משהו, או אולי שכן, והוא ממילא כבר לא הכיר אף אחד מהשכנים שלו. דיירי השכונה התחלפו פעם בכמה שנים, ואחרי למעלה משלושה עשורים הפסיק לקדם בברכה דיירים חדשים. הוא נהנה להיות השוטר בדימוס, המזדקן המטורלל שכל השכנים חוששים להתקרב אליו.

אלא שלצלצול השני התלווה קול שקרא בשמו. הוא זיהה את הקול הזה.

"הארי, אני יודעת שאתה בבית. המכונית שלך חונה בחזית."

הוא פתח את מגירת השולחן שהכילה סכו"ם מפלסטיק, מפיות ומקלות אכילה ממשלוחי אוכל שהזמין. הוא הושיט את ידו, גרף את הכדורים לתוך המגירה וסגר אותה. לבסוף קם ממקומו וניגש לדלת.

רֶנֶה בּלארד עמדה על המדרגה שבפתח הבית. בוש לא ראה אותה כמעט שנה שלמה, והיא נראתה רזה יותר מכפי שזכר. הוא הבחין בבלייזר שלה שבלט קלות במקום שבו האקדח נתלה על מותנה.

"הארי," אמרה רנה.

"הסתפרת," הוא אמר בתגובה.

"כן, לפני כמה זמן."

"מה את עושה פה, רנה?"

היא קימטה את מצחה כאילו ציפתה לקבלת פנים חמימה יותר. ואם כך, בוש לא ממש הבין מדוע, אחרי האופן שבו הסתיימו הדברים בשנה שעברה.

"פינבָּר," היא אמרה.

"מה?" הוא שאל.

"אתה יודע מה. פינבָּר מֶקשֵיין."

"מה איתו?"

"הוא עדיין מסתובב שם בחוץ. איפשהו. אתה רוצה לחקור איתי את התיק או שאתה מעדיף לעמוד פה ולהמשיך לרתוח מכעס?"

"על מה את מדברת?"

"אם תזמין אותי להיכנס, אוכל להסביר לך."

בוש היסס, אך כעבור רגע נסוג לאחור, פרש את ידו הצידה ובחירוק שיניים סימן לה להיכנס.

בּלארד נכנסה ופנתה לשולחן שלידו ישב בוש עד לפני כמה רגעים.

"מה, אין מוזיקה?" היא שאלה.

"לא היום," השיב לה בוש. "אז מה אמרת על מקשיין?"

היא הנהנה והבינה שהיא צריכה לגשת לעניין. "הם מינו אותי לאחראית על תיקים קרים, הארי."

"ממה ששמעתי, הוחלט לבטל את היחידה לחקירות פתוחות ולא מפוענחות. היא פורקה כי היה להם חשוב הרבה יותר להציב שוטרים במדים ברחובות."

"נכון, אבל דברים משתנים. יש לחץ על המחלקה לפתוח מחדש תיקים קרים. אתה מכיר את ג'ייק פֶּרלמן, נכון?"

"חבר מועצת העיר."

"למעשה, הוא חבר המועצה שלך. אחותו הקטנה נרצחה לפני הרבה מאוד שנים. הרצח מעולם לא פוענח. כשנבחר לתפקיד הוא גילה שהיחידה פורקה כמעט בחשאי, ושאף אחד כבר לא חוקר תיקים קרים."

"נו, אז?"

"אז שמעתי על זה, פניתי לפקד והצעתי לו הצעה. לעבור ממש"ר ולהקים מחדש את היחידה לחקירות פתוחות ולא מפוענחות. לפענח תיקים קרים."

"לבדך?"

"לא, לכן אני כאן. יש אישור מהעשירית: בלשית אחת בתפקיד — אני — ושאר חברי היחידה שוטרים במשרה חלקית, מתנדבים ועובדי קבלן. זה לא רעיון שלי. גם בכוחות משטרה אחרים משתמשים במודל הזה כבר כמה שנים, ומצליחים לפענח תיקים בכמויות. זה כנראה מודל טוב. קיבלתי את הרעיון בזכות העבודה שעשית בסן פרננדו."

"ואת רוצה גם אותי ב… יחידה הזאת, או איך שלא נקרא לה? אני לא יכול לחזור להיות שוטר. אני לא אעבור את מבחן הכושר. לרוץ קילומטר וחצי בפחות מעשר דקות? תשכחי מזה."

"אז בוא תתנדב, או שתהיה עובד קבלן. שלפתי את כל הקלסרים בפרשת גָלאגֶר. שישה קלסרים עבים על ארבע רציחות. כנראה יותר ממה שלקחת איתך כשעזבת. עכשיו תוכל לחזור ולעבוד רשמית על התיק של מקשיין."

בוש הרהר בהצעתה כמה רגעים. מקשיין חיסל את כל משפחת גלאגר בשנת 2013 וקבר אותם במדבר. אבל בוש מעולם לא הצליח להוכיח זאת. ואז הוא פרש לגמלאות. ברור שהוא לא פתר כל תיק שהוקצה לו במשך כמעט שלושים שנות עבודה במחלק הרצח. זה הישג שאף בלש מעולם לא השיג. אבל בכל זאת, מדובר במשפחה שלמה. זה היה התיק היחיד שהוא הצטער להשאיר על השולחן.

"את יודעת שזו לא הייתה פרישה ברוח טובה," המשיך ואמר. "פרשתי רגע לפני שבעטו אותי החוצה. ואז תבעתי אותם. הם בחיים לא יניחו לי לחזור."

"אם אתה מעוניין, התפקיד שלך," אמרה לו בלארד. "קיבלתי אישור לפני שהגעתי אליך. יש לנו עכשיו פקד חדש, הרבה אנשים התחלפו. הארי, אני חייבת לומר במלוא הכנות שלא הרבה אנשים בתחנה יודעים בכלל מי אתה. כמה זמן אתה כבר לא שם, חמש שנים? שש? זה כוח משטרה שונה לגמרי."

"בקומה העשירית בטח עוד זוכרים אותי."

הקומה העשירית של מטה המשטרה שימשה את לשכותיהם של מפקד המשטרה ורוב אנשי הפיקוד הבכיר.

"ותנחש מה? אנחנו לא צריכים לעבוד מתוך מטה המשטרה," המשיכה בלארד. "יש לנו משרד בוֶוסטצֶ'סטר, בספריית הרצח החדשה שלנו, כך שנהיה רחוקים מהפוליטיקה הפנימית ומעיניים חטטניות."

כעת בוש הסתקרן באמת.

"שישה קלסרים עבים," אמר, מהרהר בקול.

"והם נחים על שולחן פנוי שעליו מונח שלט עם השם שלך," הוסיפה בלארד. בוש לקח עימו העתקים של מסמכים רבים מתיק הרצח הזה כשפרש לגמלאות. את ציר הזמן של החקירה ואת כל הדוחות שהיו לדעתו החשובים ביותר. מאז פרישתו הוא עבד על התיק מדי פעם, אך בפני עצמו נאלץ להודות שלא התקדם לשום מקום, שעה שפינבּר מקשיין המשיך להסתובב ולחיות אי־שם חופשי כציפור. בוש לא מצא ולו פיסת ראיה מוצקה אחת שתרשיע אותו, אבל ליבו ותחושת הבטן שלו אמרו לו שזה האיש. שהוא אשם. הצעתה של בלארד נראתה פתאום מפתה מאוד.

"אז את רוצה שאחזור כדי לעבוד על תיק הרצח של משפחת גלאגר?" שאל.

"אה, כן, בהחלט," אמרה לו בלארד. "אבל תצטרך לעבוד גם על תיקים אחרים, כמובן."

"תמיד יש איזה מלכוד."

"אני צריכה להראות תוצאות. להוכיח להם שטעו כשפירקו את היחידה. חקירת הרצח של משפחת גלאגר עלולה להיות מאתגרת. שישה קלסרים עבים לעבור עליהם, בלי שמץ של ראיות דנ"א או טביעות אצבע, ככל שידוע לנו. תיק כזה ידרוש מאיתנו לכתת רגליים, ומצידי זה בסדר גמור, אבל אני אצטרך לפענח כמה תיקים קלים יותר כדי להצדיק את קיומה של היחידה ולאפשר לך להמשיך לנבור בפרשה ישנה של שישה קלסרים. אתה חושב שזו תהיה בעיה?"

בוש לא מיהר לענות. הוא חשב לעצמו איך שנה קודם לכן בלארד שמטה את הקרקע מתחתיו לרגליו. היא התפטרה מתפקידה בשל תסכול גובר והולך מהפוליטיקה הפנימית, מהביורוקרטיה, מהמיזוגיניה, מכל אלה ועוד, ושניהם הסכימו לאחד כוחות ולצאת יחד לשוק הפרטי. אלא שכעבור זמן קצר הודיעה לו שהיא חוזרת, בעקבות הבטחה מפתה ממפקד המשטרה שיאפשר לה לבחור את התפקיד שלה בעצמה. היא בחרה במחלק שוד ורצח שבמטה המשטרה, ובזה הסתיימה השותפות המתוכננת.

"את יודעת שכבר התחלתי לחפש לנו משרד," אמר כעת. "מצאתי סוויטה נחמדה של שני חדרים בבניין שמאחורי מועדון האתלטיקה של הוליווד."

"שמע, הארי," מיהרה בלארד לומר. "כבר התנצלתי על ההתנהגות שלי, אבל חלק מהאשמה היא גם עליך."

"עליי? שטויות."

"לא, אתה היית זה שאמר לי שהדרך הטובה ביותר לחולל שינוי אמיתי בארגון היא לפעול מבפנים ולא מבחוץ. וזה מה שהחלטתי לעשות. אז קדימה, תאשים אותי אם זה עושה לך טוב על הלב, אבל רק פעלתי כמו שלימדת אותי."

בוש הניד את ראשו. הוא לא זכר שאמר לה משפט כזה, אך זו אכן הייתה עמדתו. וזה גם מה שאמר לבתו כששקלה להתגייס למשטרה על רקע כל המחאות ושנאת השוטרים של השנים האחרונות.

"בסדר, בסדר," אמר. "אני בפנים. זה אומר שאקבל שוב תג?"

"בלי תג ובלי אקדח," הזהירה אותו בלארד. "אבל תקבל שולחן משלך ואת ששת הקלסרים. מתי אתה יכול להתחיל?"

בוש הרהר לרגע בכדורים שהעמיד בשורה על השולחן רק כמה דקות קודם לכן.

"זה תלוי בך," אמר.

"מצוין," אמרה בלארד. "אז נתראה ביום שני. יחכה לך אישור כניסה בדלפק הקבלה, ובהמשך ננפיק לך תעודה מזהה. הם יצטרכו לצלם אותך ולקחת טביעות אצבע."

"והשולחן שלי קרוב לחלון?"

בוש חייך למשמע השאלה שלו עצמו. פניה של בלארד נותרו חתומות.

"אל תתגרה במזל," אמרה.

 

 

2

בלארד ישבה ליד שולחנה ועבדה על בקשת תקציב לבדיקות דנ"א, כשהטלפון שלה זמזם. זה היה השוטר שישב בכניסה.

"יש פה בחור שטוען שהוא אמור לקבל אישור כניסה. הֶרו… הֶר… אני לא מסוגל לומר את זה. שם המשפחה בּוֹש."

"אוי, סליחה, שכחתי להכין לו אישור. תוציא לו אישור זמני ושלח אותו אליי. הוא מתחיל לעבוד פה, אז נצטרך להנפיק לו תעודה מזהה. והשם הוא הירוֹנימוּס. מתחרז עם אנוֹנימוּס."

"אוקיי, אני שולח אותו אלייך."

בלארד הניחה את השפופרת ומיהרה לקום ולקדם את פניו של בוש בדלת הכניסה לארכיון, בידיעה שהאיש ודאי כועס על העיכוב בדלפק הכניסה. כשפתחה לרווחה את הדלת מצאה את בוש עומד במרחק של כשני מטרים ממנה ובוהה בקיר שמעל הפתח. היא חייכה.

"מה דעתך?" שאלה. "אני הזמנתי את זה."

היא יצאה לפרוזדור, ואז הסתובבה ונשאה את מבטה למילים שנכתבו מעל הדלת.

היחידה לחקירות פתוחות ולא מפוענחות

כולם נחשבים או שאף אחד לא נחשב

*

בוש הניד את ראשו. כולם נחשבים או שאף אחד לא נחשב היה הפילוסופיה שהוא הביא איתו לעבודה במחלק הרצח, וזו גם הייתה הפילוסופיה האישית שלו. זו לא הייתה סיסמה, בטח לא כזו שהוא רצה לראות מתנוססת על הקיר. זה היה משהו שיש להרגיש ולדעת עמוק בפנים. לא משהו שיש לפרסם, לא משהו שאפשר אפילו ללמד.

"בחייך, אנחנו צריכים משהו," אמרה לו בלארד. "איזה מוטו. קוד התנהגות. אני צריכה לפזר פה קצת גאוות יחידה. ואז נוכל לתת בראש."

בוש לא הגיב.

"טוב, בוא איתי ונכניס אותך לעניינים," אמרה לו בלארד.

היא הובילה אותו מסביב לדלפק הקבלה, ומשם אל שורות של מדפי ספרייה שהיו עמוסים בתיקי רצח מקוטלגים לפי שנה ומספר התיק. הם פנו למסדרון שמשמאל למדפים ומשם לחלל העבודה הרשמי של היחידה המחודשת לחקירות פתוחות ולא מפוענחות. היה שם מקבץ של שבע עמדות שביניהן הפרידו מחיצות משותפות, שלוש עמדות מכל צד ואחת בקצה.

שתיים מהעמדות כבר היו תפוסות, ורק ראשיהם של החוקרים בצבצו מעל המחיצות ששמרו על פרטיות. בלארד נעצרה ליד השולחן שבקצה החדר.

"אני יושבת פה," אמרה. "וסידרתי לך את השולחן הזה." היא הצביעה על השולחן הסמוך לשלה, מעבר למחיצה שהפרידה ביניהם, ובוש הקיף אותה וניגש אל שולחנו. בלארד נכנסה לעמדה שלה ושילבה את זרועותיה מעל המחיצה כדי שתוכל להביט מטה אל שולחנו. היא כבר ערמה עליו קלסרים בשתי ערמות נפרדות, אחת גדולה ואחת קטנה יותר.

"הערמה הגדולה היא של רצח משפחת גלאגר. אני בטוחה שכבר זיהית את הקלסרים."

"והשנייה?"

בוש פתח את הקלסר שנח בראש הערמה הקטנה יותר מבין השתיים.

"זה המלכוד," אמרה לו בלארד. "התיק של שרה פרלמן. אני רוצה שתתחיל לעבור עליו."

"אחותו של חבר המועצה," אמר לה בוש. "לא עברת כבר על הקלסר?"

"בהחלט, והתיק נראה חסר סיכוי. אבל אני רוצה לשמוע מה דעתך לפני שאחזור לחבר המועצה ואבשר לו את הבשורה המרה."

בוש הנהן.

"אין בעיה, אני אעבור על החומר," אמר.

"אבל לפני שאתה צולל פנימה, הרשה לי להציג את ליליה ואת תומס," אמרה לו בלארד.

היא פנתה לקצה השני של החלל המשותף. את שני השולחנות האחרונים תפסו גבר ואישה שנראו באמצע שנות החמישים לחייהם. בלארד עמדה קרוב לגבר והניחה את ידה על כתפו כשהציגה אותו. שניהם נראו אנשי מקצוע מיומנים. ז'קט החליפה של הגבר עטף את מסעד כיסאו. העניבה שלצווארו הייתה מהודקת היטב. שערו ושפמו היו כהים, והוא הרכיב משקפי חצי ירח. גם שערה ועורה של האישה היו כהים. כפי שנהגה לעשות גם בלארד, היא לבשה חליפת מכנסיים נשית וחולצה לבנה. את דש הז'קט שלה קישטה סיכה של דגל ארצות הברית, ובוש תהה אם נעצה אותה שם כדי שאנשים לא ישאלו אותה אם היא זרה.

"תכיר את תומס לאפוֹנט, שהצטרף אלינו בשבוע שעבר," אמרה לו בלארד. "הוא פרש מהאף־בי־איי, ואני חיברתי בינו לבין ליליה אָקזאפי, שעבדה עשרים וחמש שנה במשטרת לאס וגאס לפני שהחליטה שהיא רוצה לראות את האוקיינוס ופרשה לכאן. טום וליליה עוברים על תיקים ומחפשים מועמדים מתאימים לבדיקת דנ"א גנאלוגית. אני לא יודעת אם שמעת, אבל זה הטרנד הכי חם בעולם התיקים הקרים."

בוש לחץ את ידיהם של החוקרים האחרים והנהן לעברם.

"זה הארי בוש," הסבירה בלארד. "בלש בדימוס ממשטרת אל־איי. הוא נחתום שלא אוהב להעיד על עיסתו, אז הרשו לי לעשות את זה במקומו. הוא היה מהאבות המייסדים של יחידת התיקים הקרים, ויש לו שנים של ניסיון במחלק הרצח, יותר מלכל השוטרים במחלקה גם יחד."

בלארד צפתה בבוש כשניסה להתמודד עם שיחת החולין בגמלוניות הרגילה שלו. הוא התקשה להסוות את החשדנות שטיפח במשך שנים כלפי האף־בי־איי. רק כעבור דקות טרחה לחלץ אותו, הסבירה לאקזאפי וללאפונט שיש לה עוד הרבה מה ללמד את "הטירון", והם חזרו אל שולחנו של בוש.

בקצה השני של החדר הם התפצלו, וכל אחד פנה לעמדה שלו. בלארד שבה ורכנה מעל המחיצה שהעניקה להם פרטיות כדי שתוכל להביט בו תוך כדי שיחה.

"וואו," אמרה. "רק עכשיו שמתי לב שנפטרת מהשפם שגידלת כמו איזה שחקן פורנו. זה קרה אחרי שדיברנו?"

היא הייתה משוכנעת שכן, אחרת הייתה מבחינה בהיעדרו כבר בביתו. פניו של בוש האדימו, והוא מיהר להפנות את מבטו לקצה המרוחק של החלל הפתוח כדי לראות אם אקזאפי ולאפונט שמעו את ההערה. ידו התרוממה, ואצבעו החליקה מעל שפתו העליונה כאילו כדי לוודא שהשפם אכן לא שם.

"הוא התחיל להלבין," אמר.

הוא לא הציע לה הסבר נוסף, אבל בלארד ידעה ששערו החל להלבין עוד לפני שפגשה אותו.

"אין לי ספק שמאדי שמחה לראות שנפטרת ממנו," אמרה.

"היא עדיין לא ראתה אותי," אמר.

"ומה שלומה?"

"בסדר גמור, ככל שידוע לי. היא עובדת המון שעות."

"שמעתי שהיא שובצה לתחנת הוליווד מייד אחרי שסיימה את האקדמיה. בחורה בת מזל."

"כן, היא עובדת במשמרת הצהריים. אז הבדיקה הגנאלוגית הזאת, איך זה בדיוק עובד?"

בלארד ידעה שהשאלות האישיות מעוררות בבוש אי נוחות, ושהוא מנסה לשנות את הנושא.

"זה לא צריך להדאיג אותך," אמרה. "זו בדיקה טובה ומהימנה, אבל היא מתבצעת במעבדה חיצונית, ולכן גם יקרה. זה המקום היחיד שנצטרך לחסוך בו. קיבלנו מענק מקרן אמנסון, שהקימה את כל הבניין הזה, אבל סקירה גנטית מלאה שנערכת במעבדה חיצונית עולה כשמונה־עשר אלף דולר, ולכן נצטרך לעשות זאת במשׂורה. ליליה וטום אחראים על הנושא הזה, ועוד חוקר שתפגוש כנראה מחר. אין הגבלה על בדיקות דנ"א רגילות, כי הן מתבצעות במעבדת המז"פ שלנו. כל מה שצריך לעשות זה לעמוד בתור ולחכות לתוצאות. פעם בחודש מותר לי לבקש טובה, כדי שיזרזו את הבדיקה ויקדמו אותי לראש התור. המפקד צ'יפֶּר אותי. הוא גם הקצה לנו טכנאית מעבדה שתעבוד על התיקים הקרים שלנו."

"נחמד מצידו."

"כן, אבל בוא נחזור אליך. אני דורשת מהשוטרים במשרה חלקית ומהמתנדבים שלנו שיקדישו ליחידה לפחות יום אחד בשבוע. רובם נמצאים פה יותר מזה, אבל אני מתזמנת את הנוכחות כדי שיהיה פה לפחות אדם אחד בימים שני עד חמישי. אני פה במשרה מלאה, טום וליליה מגיעים בימי שני, פול מאסֶר וקולין האטֶרֶס בשלישי, לוּ רוֹלס ברביעי, ועכשיו אתה… הייתי אומרת לך להגיע בימי חמישי, אבל אני יודעת שתהיה פה הרבה יותר מזה. כמו רובם."

"לוּ רוֹלס? כמו הזמר? באמת?"

"כן, והוא אפילו לא שחור. קוראים לו טד רוֹלס, אבל אחרי עשר שנים כשוטר, זה היה בלתי נמנע והכינוי פשוט דבק בו. אז יש אנשים שעדיין קוראים לו לוּ, ונראה שהוא אוהב את זה."

בוש הנהן.

"אבל אולי כדאי שתדע," אמרה לו בלארד, שרכנה קדימה והנמיכה את קולה כדי שלא יהדהד מעבר למחיצה. "רוֹלס לא היה הבחירה שלי."

בוש גלגל את כיסאו קרוב יותר אל שולחנו כדי להיטיב ולשמוע ולהשלים בכך את מעטה הסודיות.

"מה זאת אומרת?" תהה.

"מספר הפניות שקיבלנו עולה על מספר השולחנות שהוקצו לנו," אמרה בלארד. "מפקד המשטרה אישר לי לבחור את מי שאני רק רוצה, וזה מה שעשיתי, אבל לוּ רוֹלס היה הבחירה של פרלמן."

"של חבר המועצה?"

"הוא מאוד רכושני בעניין הזה, גם הוא וגם ראש הסגל שלו. זה קשור אמנם לאחותו, אבל לדעתי זה גם עניין פוליטי. יש לו שאיפות גדולות, הרבה מעבר למועצת העיר, וכנראה הצְלחת היחידה הזאת יכולה לעזור לו. אז הוא דרש להכניס את רולס, ולא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת להיענות לו."

"לא שמעתי עליו אף פעם, ועם שם כזה אין לי ספק שהייתי זוכר אותו. הוא לא שוטר מקומי, נכון?"

"לא, הוא פרש ממשטרת סנטה מוניקה, אבל זה היה לפני חמש־עשרה שנה, כך שהוא לא מביא הרבה מאוד ערך. צריך להחזיק לו את היד כל הזמן, ואם זה לא מספיק, הוא גם צינור ישיר אל פרלמן ואל הֵייסטינגס."

"הייסטינגס?"

"נלסון הייסטינגס, ראש הסגל של פרלמן. שלושתם כנראה החברים הכי טובים או משהו. רולס פרש ממשטרת סנטה מוניקה אחרי עשר שנים כדי לעשות עסקים. היחידה היא סתם עיסוק צדדי שלו."

"איזה מין עסקים? הוא בלש פרטי?"

"לא, עסקים אמיתיים. הוא בעלים של חברה לשירותי דואר ושליחויות. כמו פדרל אקספרס או UPS, משלוח חבילות ודברים כאלה. יש לו סניפים בכל העיר והוא די מצליח. הוא נוהג במכונית מפוארת, ויש לו בית בסנטה מוניקה לא רחוק מהקולג'. ניחוש שלי? הוא כנראה אחד התורמים העיקריים לקמפיין של פרלמן."

בוש הנהן. הוא הבין במה מדובר. שמור לי ואשמור לך. בלארד גילתה שלאפונט ואקזאפי הבחינו בהתלחשות ביניהם, ולכן נשענה לאחור ומיהרה להתיישב. גם כשישבה, עדיין ראתה את עיניו של בוש מעל המחיצה. היא הגבירה את קולה והמשיכה בטון רגיל.

"מחר תפגוש את פול ואת קולין," אמרה. "הם בסדר גמור. מאסֶר הוא עוזר לפרקליט המחוז בדימוס. הוא עבד בעיקר ביחידה לפשעים חמורים, כך שהוא עוזר לנו עם צווי החיפוש ובכל מיני סוגיות שקשורות לחוק ולאסטרטגיות משפטיות. טוב שיש לנו אחד כמוהו בצוות, במקום להתקשר למשרד של פרקליט המחוז עם כל שאלה."

"אני חושב שאני זוכר אותו," אמר לה בוש. "והאטֶרֶס?"

"אין לה ניסיון באכיפת חוק. היא הגנאלוגית הפרטית שלנו, ומה שמכונה 'בלשית אזרחית'."

"כלומר חובבנית. את רצינית?"

"לגמרי. היא חוקרת אינטרנט מעולה, וזה הכי חשוב במחקר גנטי מהסוג הזה. גג"פ. אתה יודע מה זה, נכון?"

"אה…"

"גנאלוגיה גנטית פורנזית. אתה מעלה את הדנ"א של החשוד שלך למאגר הגנאלוגי, מקבל גישה לכמה מסדי נתונים, ואז אתה נשען לאחור ומחכה לתוצאות. אתה בטוח מכיר את זה. זה נעשה טרנד חם בחקירות של מקרים קרים עד שהופיעה משטרת הפרטיות, ועכשיו זה משאב מוגבל, אבל עדיין כזה ששווה לבדוק."

"ככה הם תפסו את הרוצח מגולדן סטייט, לא?"

"בדיוק. אתה מכניס את הדנ"א למאגר, ואם יש לך מזל אתה מוצא קשרי משפחה. בן דוד מדרגה רביעית או איזה אח שאיש לא שמע על קיומו. ואז זה הופך לעניין של הנדסה חברתית. איתור קשרים באינטרנט ובניית אילן יוחסין, בתקווה שענף אחד יוביל אותך לחשוד שלך."

"ואת בחרת באזרחית שתעשה את העבודה."

"היא מומחית בתחום הזה, הארי, תן לה הזדמנות. אני מחבבת אותה, ונראה לי שהיא תעשה עבודה טובה."

היא ראתה את הספקנות בוערת בעיניו של בוש, שמיהר להסיט את מבטו הצידה.

"מה?"

"בסוף נגיע לאיזה פודקאסט, או שבאמת נפענח תיקים?"

בלארד נדה בראשה. היא צפתה תגובה כזו מצידו.

"אתה עוד תראה, הארי," אמרה בלארד. "ואתה לא חייב לעבוד איתה, אבל אני מתערבת איתך שבסוף תרצה להשתמש ביכולות שלה. אני בוטחת בה עד כדי כך. בסדר?"

"בסדר," אמר לה בוש. "אני לא מנסה לעורר בעיות. אני שמח להיות פה. את הבוסית, ואני אף פעם לא מטיל ספק בבוסית."

"כן, כן. נחיה ונראה."

בוש הביט סביבו בחדר ובמקבץ השולחנות שבמרכז. "אם כן, אני האחרון שהצטרף לצוות," אמר.

"אבל אתה הראשון שרציתי," אמרה לו בלארד. "רק רציתי לוודא שכל פיסות הפאזל נמצאות במקום לפני שפניתי אליך."

"והיית צריכה גם לקבל אישור."

"כן, גם זה נכון."

בוש הנהן.

"אז… איפה משיגים פה כוס קפה?" שאל בוש.

"יש מטבח עם קפה ומקרר," השיבה בלארד. "אתה יוצא…"

"אני אקח אותו," אמר לאפונט. "אני גם ככה צריך עוד מנת קפאין."

"תודה, טום," השיבה לו בלארד.

לאפונט קם ממקומו, ואז שאל אם עוד מישהו רוצה קפה. בלארד ואקזאפי סירבו בנימוס, ובוש יצא בעקבות לאפונט בחזרה אל חזית הארכיון.

בלארד עקבה אחריהם במבטה וקיוותה שבוש ינהג בנימוס כלפי סוכן האף־בי־איי לשעבר, ולא יביא להתנגשות כבר ביום הראשון שלו בעבודה.