החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על ריזל מיכל

אדריכלית, מהנדסת תוכנה, מייסדת 'עשות משפט – התנועה להפחתת מעמד ההודאה' וסטודנטית לתואר שני בפילוסופיה יהודית ... עוד >>

ריקוד הגבולות – יהדות לעת ריבונות

מאת:
הוצאה: | 2024 | 236 עמ'
קטגוריות: ארץ ישראל, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

חיבור זה מפנה זרקור לצדדים לא מוכרים של תורת ישראל, ובפרט למזוודת הכלים שהיא מקנה לטובת תיקוני גבול ברמת הקולקטיב. ברמת הפרט יש לתורה מתחרים: לאדם פרטי שעבר ילדות קשה מזומנים שלל כלים לתיקון, כגון אנאליזה, מדיטציה, ספורט, פרמקולוגיה, חיבוקים ועוד. ככול הידוע לי, ברמה הקיבוצית לא מוצעת שיטה מתקנת. היסטורית, ישויות קיבוציות שיצאו מדעתן התאפסו רק אחרי שחטפו מכה איומה. מטרת הספר היא לעורר אותנו להתעשת, ולא באמצעות חבטה חיצונית, שאת תוצאותיה אין לשער.

 

החיבור שייך לסוגה עיונית, הגותית ופרשנית, ואינו מיועד להיקרא כמסמך אקדמי מחקרי, אלא כמדרש מבוסס ומנומק על תורת ישראל כתורת הגבולות. באמצעות דרישה וחקירה של מושג הגבול קושר 'ריקוד הגבולות' בין הגדרה עצמית, שייכות, מקום ואחריות. דרך עיון בדיסציפלינות מגוונות ומובחנות כגון משפט, סביבה וגבולות מדיניים מתברר תפקידה הקריטי של תפיסת הגבול באשר לעצם היכולת שלנו לזהות את חלקנו במציאות ולטפל במרחב הציבורי שלנו באופן המיטבי. אליבא דה תורת ישראל הצבת גבולות יציבים וברי קיימא בכל הרבדים של הקיום האנושי איננו תוצר של פשרה, אלא של קבלה, של הגשמה ושל הבנה עמוקה ביותר של הברית בינינו לבין אלוהי ישראל.

 

צילום השער: צמרות העצים בכיכר סן מרטין שבבואנוס איירס מדגימות shyness of the crown / canopy disengagement. . מדובר בתופעה שבה סוגי עצים מסוימים נמנעים מלגעת זה בצמרת של זה. הם משאירים ביניהם מרווח מינימלי בצורת ערוצים מתפתלים. נדמה כאילו הם מנהלים משא ומתן אינסופי כדי להחליט בכול רגע נתון מי מהם נסוג ומי מתקדם. מעין ריסון עצמי קשוב, דינאמי, של עצים.

 

 

" 'ריקוד הגבולות' הוא הזמנה להחזיר למידת הדין את כבודה האבוד, ולאזן מחדש בינה ובין מידת החסד. החיבור מציג קריאה נועזת בהיבט תרבותי ודתי, פוליטי וחברתי, פסיכולוגי ופילוסופי […] מן הראוי להתייחס אל הספר כאל 'קול קורא', כסמן דרך המאתגר את המחשבה היהודית להגיב לממלכת הכאן והעכשיו. באמצעות חשיבה אינטואיטיבית וניתוח אנליטי מציבה מיכל ריזל שורה של נושאים בוערים בציבוריות הישראלית – דתיות, חילוניות, חברה, קיימות, משפט, משילות – המצויים במשבר מתמשך. ריזל גוללת לפנינו את החוט המקשר ביניהם, ולא פחות חשוב – את הפתרון המוצע לתיקונם […] זוהי קריאה להבנה פנימית מחודשת, ומכאן להתוויית דרך להבנייתה של חברה ריבונית מתוקנת."

פרופסור חנוך בן־פזי, לשעבר ראש המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר אילן, מעורכי כתב העת 'דעת', ומרצה בכיר בחוג למקרא ותרבות ישראל בסמינר הקיבוצים.

 

מקט: 978-965-571-645-0
חיבור זה מפנה זרקור לצדדים לא מוכרים של תורת ישראל, ובפרט למזוודת הכלים שהיא מקנה לטובת תיקוני גבול ברמת הקולקטיב. […]

לפתח המהדורה השניה

 

 

 

כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים–רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. ירמיהו לא יד-טו

 

מהדורה זו יוצאת אחרי (בעקבות?) ה 7 באוקטובר 2023. בעוד הראשונה ניסתה למנוע את הטרגדיה שפקדה אותנו ואת הפלסטינים, המהדורה השנייה נועדה לעזור לנו להבין מדוע היא קרתה, ולשרטט מתווה שיקומי. בעוד הראשונה קוראת את המובאה מירמיהו כתפילה להתכנסות בגבולות הסכמי שביתת הנשק – קרי ‘הקו הירוק’ – השנייה מקפלת בתוכה גם את התפילה לחזרתם בשלום של החטופים.

 

שינויים נוספים נובעים מתכנים אליהם נחשפתי דרך לימודי הפילוסופיה. למשל, מאז ימי הביניים השאלה ‘מי מנצח – התבונה או ההתגלות, השכל או התורה’ מלווה את ההוגים היהודים. שאלה זו מייצגת בעיני הסתבכות מחשבתית, אשר נובעת מהשפעתה של הפילוסופיה היוונית; הפילוסופיה החלה כמדע, בדגש על פיזיקה תיאורטית. גם אחרי שהתפצלה לדיסציפלינות שונות, הדיון התאולוגי השיטתי נדרש לעמוד בקריטריונים של מדע הפיזיקה התאורטית. לדעתי, שלושה מאפיינים של הגישה הפיזיקלית שמים מקלות בגלגלים של הגות דתית יהודית שיטתית.

 

הראשון שבהם הוא הימנעות מהנחות מוצא, מאקסיומות, שכן בפיזיקה התאורטית מדובר בטענות שמעכירות את הניקיון של התיאוריה המדעית. המאפיין השני הוא העיקרון הפיזיקלי-אונטולוגי. למשל, בתוך הדיסציפלינה הפיזיקלית הקביעה, או המסקנה, או ההנחה שיש אלוהים, מחייבת לשאול היכן הוא, שכן על פי חוקי הפיזיקה כול ‘יש’ תופס מקום מוגדר בחלל ובזמן. המאפיין השלישי הוא עקרון האובייקטיביות המדעית. המדען נדרש לצפות מבחוץ על הנושא אותו הוא חוקר, ולכן הוא צופה על העולם (ועל עצמו…) מבחוץ.

 

העיקרון הראשון – הימנעות מהנחות מוצא – מביא לכך שהמודל אלוהים-עולם-אדם דורש את הוכחת קיומו של אלוהים. למיטב ידיעתי, הניסיונות להוכיח את קיומו נכשלו כולם. שני העקרונות האחרים מובילים למסקנה שאם יש אלוהים אז הוא חייב להיות או (א) בתוך העולם (פנתאיזם, אימננציה), או (ב) מחוץ לעולם (טרנסצנדנטי, לא נגיש). מחד גיסא, הקביעה שאלוהים בתוך העולם מובילה לביטול אלוהים כישות מובחנת, או לביטול עצמי נוסח תורות המזרח על ידי ביטול החומר והתמזגות עם היקום. בגישה זו אין מקום לטריטוריות של אחריות, שכן לא אני ולא אנחנו איננו ישויות מובחנות. מאידך גיסא, הקביעה שאלוהים מחוץ לעולם מובילה לניכור ולסתירה ביחס למקורות: בתורת ישראל אלוהים נוכח, פועל, מדבר, נגיש, מעורב. הקביעה כשלעצמה היא בעיני סתירה עצמית מכיוון שמנסים לקבוע כעובדה משהו שהוא מעבר לתפיסה האנושית – על פי הגישה הטרנסצנדנטית עצמה! הקבלה ניסתה לגשר על הפער על ידי הזרמת “אנרגיה” דרך תחנות ביניים (היפוסטאזות), הגיעה לסתירות, ולכן הניחה את הסתירה, הפרדוקס והאבסורד כתשתית, כאילו היו ממדים תאולוגיים הכרחיים.

 

כללו של דבר, התוצאה של הגישה הפיזיקלית היא תאולוגיה יהודית מפוצלת, לא עקיבה ובלתי מתכנסת, ולטעמי גם לא נאמנה לתורת ישראל. השימוש במונחים כמו ‘עדת המאמינים’, ב’הוכחות’ לקיומו של האל, בהגדרתו כפוטנציאל שכלי, כאינסוף, כאמת אבסולוטית, או כמי שקיים ‘בתוכנו’, הותירו אותי מתבוססת בבִיצה של זרות תאולוגית. * כחלופה, המודל המוצע בחיבור זה ליחס אלוהים-עולם-אדם הוא מתמטי ולא פיזיקלי.

 

גם הערות של קוראים השפיעו. למשל, הערתה של הדס לאור אשור באשר לטעות סופר שנפלה בטקסט, או טענתו של ליאור טל שדה באשר לקרבה בין המודל הקיבוצי המוצע בחיבור זה ובין ההגות של הרומנטיקה הגרמנית. טענתו של שדה שלחה אותי ללמוד את הנושא, ואף להתייחס אליו במסגרת מאמר ששלחתי לעיתון ‘הארץ’ תחת הכותרת “תת מודע קולקטיבי במחקר האקדמי”.

 

ועדיין, ההבדל העיקרי בין המהדורות הוא ההקשר שבו הן נקראות. לדוגמה, המאמר המוזכר לעיל נוסח במסגרת ניסיון נואש להציל את הציונות מעצמה. במאמר שקדם לו – “מחאה, ליברליזם וחורבן הבית” – ניסיתי להסיט את השיח הליברליסטי של המחאה משיח של ‘זכותי’ אל עבר מחויבות לתורת ישראל; שכן לדעתי אפשר היה להשיג את מטרות המחאה – הפרדת הדת מהמדינה, תיקון מערכת המשפט, סיום הכיבוש, שלום בית, שוויון אזרחי ובהכללה ‘ציונות מתוקנת’ – דווקא דרך מחויבות למגדיר העמי הפוזיטיבי, ובכך למנוע את ההתפוררות1 ואת הטרגדיה שבאה בעקבותיה.

 

כבתנועת מטוטלת, התגובה הישראלית לאירועים היא דרישה מכניסטית לאחדות. להבנתי, בעומק הקריאה מסתתר רצון לבירור הזיקה המגדירה את העמיות היהודית – מהו אותו הדבק שהופך אותנו לעם – ובזכותה ייתכן שהבירור יזכה לתשומת הלב הראויה. אומנם, גם המחאה וגם התגובה לאירועי ה 7 באוקטובר עוסקים בעיקר בחברה הישראלית, אבל, כקבוצה הגמונית היהודים בארץ ובעולם גם מושפעים וגם משפיעים על ההתנהלות של מדינת ישראל. אשר על כן, אם רוצים להתוות חזון שיקומי למדינה ולחברה, דרוש טיפול חירום בישות הקיבוצית שלנו, היהודים.

 

שני המאמרים המוזכרים לעיל מופיעים במהדורה זו, מלבד כשינויים הפזורים בטקסט, גם כנספחים.

“רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפלה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.” בבלי ברכות כח ב

 

יהי רצון מלפניך ה’ אלוהי ואלוהי אבותיי שדברי תורה המובאים בספר זה יהיו ראויים להיאמר, יתפרשו באופן ראוי, וירבו את הטוב בעולמנו. אמן.

 

 

 

ריזל מיכל, תל אביב 2024

 

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ריקוד הגבולות – יהדות לעת ריבונות”