החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

זאת עם הכתם השחור

מאת:
הוצאה: | 2014-05 | 288 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

29.60

רכשו ספר זה:

"רציתי לחזור הביתה ולמצוא שם את אבא ואת אמא יחד. רציתי להחזיר את הזמן שנה אחורה. רציתי שתהייה לי משפחה ולא תהייה לי כבשה ולא יהיו לי סודות."

החיים של לילי, נערה מחוננת מ"בית טוב", מתהפכים כשההורים שלה מודיעים לה שהם נפרדים. ברגע של בלבול ומצוקה לילי מאמצת כבשה, ומתחילה להאמין שלכבשה כוחות על-טבעיים. בעזרת היצור המופלא שלצדה היא מקווה להחזיר את ההורים זה לזו וגם להרשים את המורה שבו היא מאוהבת. אבל הטיפול באורחת המסתורית מסתבך, ולילי נאלצת לבקש עזרה מזוהר, נער רחוב יפה ומתעתע עם כשרון לקעקועים ועם סודות משלו. בין השניים נרקמת חברות, אבל דרכה של לילי ממשיכה להתפתל כלפי מטה. הנערה שהיתה פעם "הילדה המושלמת" להוריה הגאים מסתבכת בסודות ושקרים, בעוד הוריה עסוקים מדי בעצמם, מכדי להבחין במתרחש.

עמליה רוזנבלום היא סופרת, תסריטאית ופסיכולוגית. זהו ספרה הרביעי. ספרה לנוער "עד קצה המושב" (כתר) זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער ותורגם לגרמנית, איטלקית ולסינית. בקיץ עומדת להצטלם סדרת דרמה-קומית שכתבה עמליה עם אחיה עידו רוזנבלום ועם אסף שלמון ("ארץ נהדרת") וצמד האחים אף מסיימים לכתוב יחד פיצ'ר.

עמליה היא בתם של העיתונאי אדם ברוך (ז"ל) ושל הצלמת אריאלה שביד. יש לה ילדה בת 9 מנישואיה הראשונים, ותינוק בן כשנה מבן זוגה המוזיקאי יובל בנאי.

"אני אחרת כי אני באמת רואה את הכל אחרת. אני לא סתם מחשבת מספרים מהבוקר עד הערב. אני מנסה לגלות משהו על העולם."

עמליה על הספר: "נקודת המוצא של הספר היתה ידיעה שקראתי בעיתון לפני כשלוש שנים על עגל שנפל לים במפרץ אילת מספינה שמובילה בעלי חיים לשחיטה. מישהו הציל את העגל הזה, ואני זוכרת שהתגובות היו מאד רגשיות ונסערות. אנשים התייחסו אל העגל הזה כאילו הוא ברח מהשואה. יחד עם זאת היה לי ברור – בתור צמחונית – שההזדהות של קוראי העיתון עם העגל תעלם ברגע שהם ישבו לאכול את השווארמה שלהם. אבל – שאלתי את עצמי – מה היה קורה למישהו שהיה מוצא את החיה הזו, מציל אותה ממוות, ואז מתחיל לגדל אותה?"

"במלים אחרות, כשהתיישבתי לכתוב את הסיפור לא חשבתי שזה יהייה סיפור התבגרות סוער של נערה מחוננת שבעקבות הגירושים של ההורים שלה נקלעת למשבר רגשי, מתחילה להתנהג בצורות שלגמרי לא אופייניות לה ובעקבות זה דואגת שאולי היא משתגעת וגם מפתחת קשר רגשי אמיץ עם נער רחוב שהוא ההיפך המוחלט ממנה. אבל זה הסיפור שנוצר, והאמת היא שכמובן שיש בו הרבה מאד ממני. גם אני הייתי תלמידה מאד מצטיינת (ואני אפילו דוקטור בהשכלתי) שלא היו לה הרבה חברים. גם אני התייחסתי לעצמי כיצור רציונלי לחלוטין, עד שהחיים לימדו אותי דבר או שניים. "

"ספציפית בעניין הגירושים, זוהי דרמה שיצא לי לשחק בה תפקידים רבים: הוריי התגרשו ואבי נישא מחדש ויש לי אח קטן ממש (מתוק ומחונן כמובן) שהוא צעיר מבתי; אני בעצמי התגרשתי ולבעלי לשעבר יש משפחה חדשה ונהדרת; ואני בעצמי חיה עם בן זוג שלו שלושה ילדים בוגרים וסופר-מוכשרים מנישואים קודמים שעבורם אני תמיד אהיה "האשה החדשה של אבא", כנראה גם בגיל שבעים."

—-

"כל ההורים בעולם הם ממדינה אחרת, שהילדים שלהם כבר לא מרגישים שייכים אליה".

ילדים ובני נוער משקרים משלל סיבות: מחקר אמריקאי גדול שתוצאותיו התפרסמו ב 2008 ב"ניו יורק מגזין" מצא שרק שני אחוזים מבני הנוער מעידים על עצמם שהם מעולם לא שיקרו להוריהם. בני הנוער שהשתתפו במחקר הודו שיקרו בנוגע לאופן שבו בזבזו את דמי הכיס שלהם, האם הם התחילו לצאת עם בני המין השני, מה הם לובשים כשהם מחוץ לבית, עם מי הם מבלים, האם הם שותים או משתמשים בסמים, מה הם עושים אחר הצהריים כשההורים בעבודה והאם הם עושים דברים מסוכנים כמו לנסוע עם נהגים שיכורים. המעניין הוא שרובם ככולם חשבו שאסור לשקר. אם כך למה הם עושים את זה? בעבר נטו לחשוב שילדים משקרים כדי להתחמק מעונש, או כדי להיות מקובלים, אך כיום יש תיאוריה חדשה: בני נוער משקרים פשוט משום שהם מחקים את ההורים שלהם. למעשה, זאת גם התשובה שניתנת בזאת עם הכתם השחור.

עמליה: "לילי גיבורת הספר מתחילה בתור ילדה טובה וצייתנית שמאמינה לכל החוקים שההורים הגדירו עבורה, אבל ככל שהמשבר המשפחתי הולך ומעמיק, כך היא מתחילה להבחין בפער העצום שבין מה שההורים שלה מטיפים לה לבין איך שהם מתנהגים. העיסוק העצמי שלהם מאפשר לה להתחיל לחצות גבולות בהדרגתיות, וכשהיא רואה שההורים לא מבחינים בכך ונדמה שאין לכך שום מחיר, היא מרשה לעצמה לעשות יותר ויותר דברים שבעבר לא הייתה מעלה על דעתה: לשקר, לגנוב, לסכסך ולהסתיר. "

"מהבחינה הזו אני מאמינה שהספר נועד גם לנוער, מגילאי 12 ועד גילאי 16, שרוצים לקרוא דרמה ריאליסטית על דמות יוצאת דופן בת גילם, אבל הוא גם ספר שיעניין הורים לילדים בגילאים האלה, אבל רק אם הם מעוניינים לראות בבואה של עצמם, שעלולה להיות לא מחמיאה במיוחד."

"זה כבר לא הצחיק אותי. איזה מן בדיחה זאת? פתאום הכל חזר אלי. מה זה אומר על זוהר שיש לו כזה מן חבר? ומה אכפת לי מהאמא המשוגעת שלו? למה אני איתו פה לבד בגן החשוך הזה? ומאיפה הוא יודע מתי המשטרה מתחילה לחפש נעדרים?

עידו רוזנבלום, אחיה של עמליה, על הספר: "אחד הדברים המיוחדים בספר הוא היכולת של עמליה לקחת את המשבר הכי גדול בעצם שיכול להתרחש בתוך משפחה, בין הורים לילדים, ולהפוך אותו לסיפור הרפתקאות דרמטי ורומנטי בנוסף, יכול להיות שזה קשור לזה שעמליה כותבת כבר כמה שנים בעיקר לטלוויזיה ולקולנוע, אבל הקצב של הספר מאד קולנועי. אני באופן אישי מתקשה לקרוא ספרים, ויותר קל לי לעבד מידע ויזואלי, אבל את הספר הזה קראתי ממש בשטף ובמהירות. הרגשתי שאני חווה את זה ממש כמו שחווים סרט. אני חושב שסיבה נוספת לכך היא הסגנון המאד ריאליסטי של הכתיבה. זה נכון שלגיבורה קורים ארועים מוזרים והיא שואלת את עצמה אם היא משתגעת, אבל זהו לא ספר פנטזיה. בסופו של דבר זה סיפור התבגרות שמאד לא מייפה את המציאות. דרך הדמויות של לילי ושל זוהר שני האאוטסיידרים, שהם הפוכים אחד מהשני, אבל בכל מקרה הם בשוליים, עמליה מציגה את התהליך הקשה של ההתבגרות בצורה שלדעתי לפחות היא נדירה בכנות ובנועזות שלה."

מקט: 15100327
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
סקירה

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1

2=1+1. אבל לא תמיד. מה שנכון במספרים, לא נכון באנשים. באנשים, 1+1 נשארים 1+1. זוג הוא בסך הכול שתי יחידות מחוברות, שתמיד יכולות להיפרד. אני יודעת כי זה קרה להורים שלי, ואני נשארתי באמצע, סימן חיבור שמנסה לאחד ביניהם ללא הצלחה. אבל זה לא מפתיע — מאז ומתמיד הייתי טובה יותר במספרים מאשר באנשים.

הם לקחו אותי למקס ברנר כדי לספר לי. באופן טבעי נעשיתי חשדנית. אמא שלי מעודדת אכילת מתוק רק בימי הולדת או כשמישהו מת. וזה לא היה יום ההולדת של אף אחד מאיתנו, וסבתא שלי מתה כבר לפני חצי שנה. לכן ישבתי מודאגת מול ופל בננה־ספליט, מחכה לשמוע מי מת. אז נודע לי שהמשפחה שלי מתה.

שלושתנו נשארנו בחיים, אבל המשפחה שלנו לא. מתו זינוקי הבוקר לתוך מיטת ההורים, כשכל אחד מהם דוחף אותי לעבר השני. מתו הצחקוקים מחדר השינה שלהם בזמן שאני כבר מנסה להירדם. מתו אפילו הוויכוחים במכונית לגבי הדרך הנכונה להגיע למשתלה, והריבים המשתתקים בפעמים שהייתי מתעוררת בלילה ויוצאת למטבח לקחת כוס מים. כל אלה מתו, ומקום קבורתם לא נודע. הוצאתי את הטלפון.

אביחי שלח לנו במייל רשימת שאלות בונוס לחופש פסח. הייתי חייבת לחשוב על משהו אחר. השאלה הראשונה היתה:

מסטיק וסוכרייה עולים ביחד שקל ועשרה. הסוכרייה עולה שקל יותר מהמסטיק. כמה עולה המסטיק?

המחשבה הראשונה היא כמובן שמסטיק עולה עשר אגורות, אבל זאת לא התשובה הנכונה. אביחי לא היה נותן לנו שאלה כל כך קלה.

"לילי, אני לא חושבת שזה זמן מתאים להסתמס," אמא שלי אמרה.

"תעזבי אותה, נועה," אבא שלי אמר.

חשבתי על זה קצת, ואז ממש ראיתי את זה:

אם המסטיק עולה עשר אגורות:

X=0.10

והסוכרייה עולה שקל יותר מהמסטיק:

Y=X+1.00

אז הסוכרייה עולה שקל ועשרה:

Y=0.10+1.00=1.10

וביחד הם עולים שקל ועשרים:

Y+X=1.10+0.10=1.20

וזה לא מה שנתון בחידה. לפי החידה, מסטיק וסוכרייה עולים יחד שקל ועשרה. התשובה הנכונה היא, אם ככה, שמחיר המסטיק הוא חמש אגורות:

X=0.05

ומחיר הסוכרייה הוא שקל וחמש אגורות:

Y=X+1.00=0.05+1.00=1.05

וביחד הם עולים שקל ועשרה:

X+Y=0.05+1.05=1.10

עכשיו הרגשתי הקלה. ישבתי מול הוופל החם והפכתי במזלג שלי את הבננות בטופי. דמיינתי שהן ג'וקים מתים ששוכבים על הגב ולא מצליחים להתהפך בחזרה. בדיוק אז התקרבה אלינו המלצרית השמנמנה ושאלה בחיוך, "הכול בסדר?"

באותו לילה אבא שלי כבר לא ישן בבית. לפני השינה הדפסתי את דף השאלות של אביחי וסימנתי וי ליד השאלה הראשונה. השינה שלי היתה דקה כמו נייר. ראיתי דרכה את הצללית של אמא שלי, שוכבת במיטה, המחשב הנייד על ירכיה והיא רואה בו פרק אחרי פרק של אותה סדרה. שמעתי את נעימת הפתיחה שוב ושוב, במחזורים של חצי שעה, עד ששתינו נרדמנו, עטופות בשמיכה אחת של צער שנפרשה מחדר השינה — שלה? שלהם? — ועד החדר שלי.

כשהתעוררתי בבוקר נשארתי עוד רגע במיטה, מנסה להיאחז בזמן האחר של השינה, שבו דברים עוד לא קרו. זכרתי שקרה משהו רע, אבל ברגע הראשון הפרטים עוד לא חזרו אלי. אבל אז הם היו שם: הוופל החם, הבננות ההפוכות כמו ג'וקים, מסטיק וסוכרייה בשקל ועשרה, "יש לנו משהו לספר לך". ידעתי שאסור לי לתת לזה לקרות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “זאת עם הכתם השחור”