החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

זה ג'ונגל פה

מאת:
הוצאה: | 2014-01 | 282 עמ'
קטגוריות: במבצע, סיפורת עברית
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

עורך ספרים מתבקש על ידי אמו של צעיר שהתאבד, בשם בנימין, להנציח אותו, על סמך יומן שהשאיר אחריו, כספר זיכרון. סיפורו של בנימין נוגע ללבו של העורך והוא יוצא לערוך תחקיר מעמיק לגביו…

מקט: 4-249-50209
מסת"ב: 978-965-450-401-2
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


1

במשך כמה שנים עסקתי בחייו, ואף שמעודי לא ראיתיו פנים אל פנים, בנימין הוא האדם שאני מכיר יותר מכל אדם אחר. את הפרק הראשון בספר, בו אנסה לתת קווים כלליים לדמותו של בנימין, כותב היומן וגיבורו הראשי של סיפור זה, בחרתי לכתוב לאחר שסיימתי את רוב עבודתי כעורך הספר.

לרוב נהג בנימין לכתוב מתוך פרץ אימפולסיבי בלתי נשלט. בניגוד אליו, מבקש אני לכתוב את הפרק הראשון בספרו, אלא שהדבר לא עולה בידי. אינני מצליח להניח את ידי הרושמת על הדף מבלי שייעשה סדר במחשבותיי. הוא, שהמילים סידרו את מחשבותיו ונכתבו בקצב עיצובם במוחו, הצליח לעתים ליצוק את עצמו, את מי שהיה הוא בעת כתיבת רשימותיו, לתוך השורות.

את קובץ כתביו קיבלתי לפני כארבע שנים מאמו. שמי נודע מזה זמן ככותב ספרי זיכרון בעבור החפצים בהנצחה, והיא, שראתה בכתביו סוג של צוואה, הפקידה אותם בידיי.

אני מתפרנס מעבודתי ככותב ספרי זיכרון ודי היה בעבודתי זו לכלכל אותי ואת בני ביתי. "ארבעה חודשים לכל היותר," אמרתי לאמו כהערכת זמן העבודה. זה פרק הזמן הממוצע שאני מקדיש לכתיבת ספר זיכרון. אלא שספר זיכרון זה והתחקיר שנאלצתי לעשות לשם השלמת הסיפור לקחו זמן. בנימין וסיפורו נגעו ללבי, ועשיתי כמיטב יכולתי מתוך שאיפה להביא את הסיפור בשלמותו. יצוין כי אמו, שההתעסקות בסיפור ובכתבי בנה הייתה קשה עבורה, לא הוסיפה לי כל בדל של מידע. "קרא את רשימותיו, ועל בסיסן נסה לכתוב משהו," אמרה לי. נתתי את הסכמתי ללא אומר, זוהי עבודתי.

איש מבוגר אני, מבוגר וחברותי. אנשים רבים פגשתי בימי חיי ומעודי לא פגשתי איש בדמותו. כשאנו משוחחים עם חבר, עולות במוחנו מפעם לפעם אסוציאציות. אנו דוחקים אותן הצידה ולא מניחים להן להפריע לשטף דיבורנו. "שולי התודעה" אני קורא לאותן אסוציאציות, והשוליים מתרחבים ומתרחבים עם השנים. בקצב היותנו נאמנים לאותה דמות שאנו מייצגים בחיינו מתרחבים אותם שוליים. לעתים ניתן לפגוש אנשים החיים בשביל צר, מוחם ממוסגר בשוליים והם מצטופפים להם, ולעתים, כשהדרך סגורה, או כשהם רחבים מעבור בה, כורים להם דרך. בפטיש ואזמל הם דופקים ודופקים, עושים רעש, מזיעים ולבסוף עוברים, מותשים.

אנשים מעין אלו אני מכיר היטב. מי כמוני מחויב למעמדו ולמקצועו. מי כמוני מעונב, חנוק בתוך חייו הבורגניים, אומר את אשר חייב אני לומר ונמנע מלומר את אשר סובל דיחוי. מוחו של בנימין היה רחב, אבחנותיו היו דקות מאין כמותן, ובכל זאת דומני שהוא, החמוד שקיפח את חייו בגיל כה צעיר, לא היה מצליח להבין "שולי תודעה" מהם. לא היו לו לבנימין שוליים בתודעתו. כל שחשב, אמר, ולא אמר לאחר שחשב, אלא בעודו חושב. מתחיל משפט, והוא איננו יודע בעצמו כיצד יסיימו.

גם בהיסטוריה הקצרה של חייו ניתן למצוא תקופות בהן עבד במרץ; הציב לעצמו מטרה וחתר אליה עד השיגו אותה.

חסרונו הבולט היה גילו. כה צעיר היה כשהחליט, ברגע של חולשה, מתוך אותו מניע אימפולסיבי נערי, לשלוח יד בנפשו. לוּ רק היה מתבגר, מתייצב ברוחו, מתחייב לחוקים מאיזה שהוא סוג, היו חייו עולים על תלם ואולי הופכים לנפלאים.

אך הוא חשב אחרת ולא נותר לי אלא לכבד את החלטתו. ברגע אחד של חולשה, לאחר שנפגע וכנראה התבייש באופן שלא הצליח לשאת את הבושה, איבד את עצמו לדעת בתלייה.

לא ידעתי מראשית העלילה את סופה. אמו לא סיפרה לי את נסיבות מותו. בקושי אמרה לי מי הוא בשבילה, אותו זה שהיא חפצה בהנצחת זיכרו. ולמרות שבימי חייו לא פסק בנימין מלדבר על המוות, כשקראתי את הפרק האחרון בכתביו, שבו נפרד מן החיים, לא פסקתי מלבכות.

בתחילת הספר ולפרקים גם במהלכו, ניכרת משאת הנפש של בנימין להוציא לאור את ספרו. אלא שהוא, כהרגלו, לא הצליח לשמור על עקביות. הוא גילה את הכתיבה, שכנראה היטיבה עמו מאוד, התמכר אליה, והיה בורח לתוכה כל אימת שרגשות בוערים געשו בנפשו.

בספר שזרתי בין כתביו של בנימין פרקים שכתבתי, שמטרתם בעיקר לתת רקע ולמלא חללים אינפורמטיביים, שבנימין לא נתן דעתו עליהם. ניסיתי ככל אשר לאל ידי לדייק בפרטים ולהישאר נאמן לעובדות, אולם מפעם לפעם חטאתי בהבעה בלתי נמנעת של דעה ועל כך אני מבקש סליחה.

  1. :

    ספר מעולה!

הוסיפו תגובה