החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ירושלים

מאת:
מגרמנית: יפתח הלרמן־כרמל | הוצאה: | 2022 | 232 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

29.00

רכשו ספר זה:

ירושלים, או על כוח דתי והיהדות, הספר שבמידה רבה חנך את המחשבה היהודית המודרנית והניח יסודות להומניזם מנקודת מבט יהודית, נעדר זה עשרות שנים מארון הספרים העברי ומוגש כעת בתרגום חדש ומעודכן מגרמנית של יפתח הלרמן-כרמל.
משה מנדלסון (1786-1729) כתב את הספר כשגבו לחוץ אל הקיר. זהותו כיהודי ותורתו הליברלית אותגרו במרחב הציבורי של הנאורות הגרמנית, והייתה זו בעבורו ההזדמנות האחרונה לכתוב ספר שינציח לדורות את תמצית אמונתו ואת עולם ערכיו כהומניסט יהודי מודרני. החיבור, שנע בין אפולוגטיקה על אמונתו לפילוסופיה פוליטית ודתית, היה בראש ובראשונה מסה נועזת ששללה מכול וכול את שלטון הדת וצידדה בסובלנות ובחירות המחשבה. בקיץ 1783 הוציא לאור מי שכונה "סוקרטס הגרמני" את אחד המסמכים המכוננים של המודרניות היהודית. ביקורתו החריפה של מנדלסון על צורות שונות של דיכוי ועל דעות קדומות, אמונות תפלות ואכזריות הפכה את ירושלים, פרט להיותו כתב הגנה על הדת היהודית, לחיבור מופת של תרבות הנאורות האירופית. לא הייתה זו התמודדות תמימה ופשרנית עם אתגרי העידן המודרני הניצבים בפני בני האדם בכלל והיהודים בפרט, אלא זעקה גדולה לתיקון העולם באמצעות ביטול כוחה הכופה של הדת והכרה בחירות האדם באשר הוא אדם וביכולתו לשפר את חייו ולהבין את משמעותם באמצעות התבונה.
המהדורה המחודשת הזאת כוללת גם את ההקדמה של מנדלסון לתשועת ישראל של מנשה בן ישראל ואת חקירת האור והצדק של אוגוסט פרידריך קראנץ, החיבור שאִתגר את מנדלסון והביא לכתיבת ירושלים. בראש הספר מבוא מאת העורך פרופ' שמואל פיינר המעמיד את פרשת ירושלים בהקשריה ההיסטוריים הרחבים ומשרטט את חזון הסובלנות של מנדלסון, ומבוא מאת פרופ' פיני איפרגן שמסביר את ההקשרים הפילוסופיים. הספר רואה אור ביוזמת הקתדרה לתולדות היהודים בגרמניה באוניברסיטת בר-אילן.

מקט: 4-249-51001
ירושלים, או על כוח דתי והיהדות, הספר שבמידה רבה חנך את המחשבה היהודית המודרנית והניח יסודות להומניזם מנקודת מבט יהודית, […]

משה מנדלסון — חזון הסובלנות הדתית ואתגרי הקיום היהודי המודרני
שמואל פיינר

משה מנדלסון (1786-1729) כתב את ירושלים כשגבו לחוץ אל הקיר. זהותו כיהודי ותורתו הליברלית אותגרו במרחב הציבורי של הנאורות הגרמנית, והייתה זו עבורו ההזדמנות האחרונה לכתוב ספר שינציח לדורות את תמצית אמונתו ואת עולם ערכיו כהומניסט יהודי. החיבור, שנע בין אפולוגטיקה על אמונתו לפילוסופיה פוליטית ודתית, היה בראש ובראשונה מסה נועזת ששללה מכול וכול את שלטון הדת וצידדה בסובלנות ובחירות המחשבה. “מי שאינו מפריע לאושר הציבורי, מי שפועל באופן הגון כלפי החוקים האזרחיים, כלפיכם וכלפי עמיתיו האזרחים”, קרא מנדלסון, “הניחו לו לומר את שהוא חושב, הניחו לו לפנות לאלוהים בדרך שלו או בדרך של אבותיו ולתור אחר הישועה הנצחית היכן שהוא חושב שימצא אותה. אל תניחו לאף אחד להיות חוקר לב ובוחן כליות”. לא המדינה ולא הכנסייה רשאיות להטיל את מרותן על מצפונו של האדם; ולא פחות מרחיק לכת ופורץ דרך: העקרונות הללו עולים בקנה אחד עם היהדות. בקיץ 1783, שבע שנים אחרי קול המחאה המהדהד כנגד העריצות ובעד החירות והשוויון שבא לידי ביטוי בהכרזת העצמאות האמריקנית, פחות משש שנים לפני המהפכה הצרפתית, אבל רק שנתיים וחודשיים לפני מותו, הוציא לאור מי שכונה “סוקרטס הגרמני” את אחד המסמכים המכוננים של המודרניות היהודית.

“ירושלים” בלשון עבר

לעומת היצירות הקלסיות של הוגי הנאורות במאה השמונה־עשרה, שזמינות בשפות המקור ובתרגומים כאחד, החיבור ירושלים, שלא נס לחו והוא נוגע לראשונה ברגישות ובדייקנות בכמה מסוגיות היסוד הקריטיות והכואבות של מפגש היהודים עם המודרנה, זמין לקורא בן זמננו במהדורות חדשות בשפת המקור, על מדפי חנויות הספרים בגרמניה ובתרגום לאנגלית. לנוכח מעמדו המכונן של הספר, שחנך למעשה את ההגות היהודית המודרנית, מפתיע מספרם המועט של התרגומים לעברית. ראשון המתרגמים היה יצחק אייכל (1804-1756), יליד קופנהגן ותלמידו של עמנואל קאנט בקניגסברג, מייסדה של תנועת ההשכלה, עורך כתב העת החלוצי שלה המאסף וגם הביוגרף הראשון של מנדלסון. “ומי יפאר את גודל מעלת הספר הזה”, כתב אייכל, “הראוי ונכון להבנות על יסודותיו כל למודי היושר והמשפט וממקורו יצאו כל הבחינות בענייני האמונות והדעות”. לא היה זה תרגום מלא, אלא קיצור ששזר אייכל בביוגרפיה תולדות רבנו החכם משה בן מנחם, שנכתבה סמוך למותו של מנדלסון והודפסה בברלין בשנת 1789 בבית הדפוס ששירת את המשכילים החל משנות השמונים, “דפוס חברת חינוך נערים”.

במשך עשרות שנים ניזונו קוראי העברית שהתעניינו בתורתו של מנדלסון מהתרגום הזה של אייכל, ורק בשנת 1867 הופיע תרגום עברי מלא של ירושלים. המתרגם היה המשכיל האוקראיני אברהם בר גוטלובר (1899-1810), דמות מרכזית בקהילת הסופרים העבריים באימפריה הרוסית ומעריץ נלהב של מנדלסון, שאף השפיע על המרתו להשכלה. הייתי רק ילד בן עשר בעיר הולדתי קונסטנטין ישן, סיפר גוטלובר בזיכרונותיו, כאשר פגשתי למזלי אדם שפקח את עיניי והיה לי למנטור ראשון, ואף “בטרם ידעתי קרוא ספר אשכנז [בגרמנית] סיפר לי אלוף נעורי זה את כל הכתוב בספר ירושלים והרבה מספרי הרמבמ”ן [ר’ משה בן מנחם, מנדלסון]”.

דווקא יריב מר של מנדלסון, פרץ סמולנסקין (1885-1842), שבסדרת מאמרים בכתב העת העברי השחר, שערך בווינה, תקף את מנדלסון בטענה שהוא אחראי להתפשטות התפיסה שהיהדות היא דת בלבד ובכך להצבת מכשול להתפתחות התודעה הלאומית, הוא שהעמיד את בית הדפוס שלו כדי להוציא לאור תרגום מתחרה לזה של גוטלובר. ייתכן שהייתה זו תשובתו המתגרה לגוטלובר, שביקר בחריפות את המתקפה ההיא על מנדלסון, הגיבור הנערץ של העידן היהודי המודרני. מכל מקום, בשנת 1876 יצא לאור תחת שם העט “שוחר טוב לישראל” תרגום של ירושלים פרי עטו של המומר צבי הירש גרינבוים. גרינבוים היה בנעוריו תלמיד ישיבה בדובנה, אחר כך למד באוניברסיטת קייב, התנצר שם וקיבל את השם ולדימיר פיודורוב, ובאחד מתפקידיו היה הצנזור לספרי היהודים בוורשה. העברית המשכילית העשירה העבירה משהו מהפאתוס של מנדלסון בספרו, אך היה זה תרגום חלקי ולא נאמן למקור. פיודורוב ניכש משפטים שהיו בעיניו ביקורתיים כלפי הדת החדשה שקיבל עליו, והשמיט (למשל לקראת סוף ירושלים) את טענתו של מנדלסון שממשיכיו של ישו סטו מתורתו של רבם, שהורה שמי שנולד יהודי חייב להמשיך לדבוק במצוות: “אם הבאים אחריו בזמנים מאוחרים יותר חשבו אחרת ורצו לשחרר מהעול [של החוק] את היהודים שקיבלו את תורתם, הרי שבוודאי עשו זאת ללא סמכותו”.

כשבעים שנה נוספות המתין ירושלים לתרגום מעודכן ומלא. בשנות הארבעים של המאה העשרים הזמינה הוצאת “לגבולם”, שהקים בארץ ישראל הסופר והמתרגם שמואל פרלמן (1958-1887) במטרה לכנס “מבחר יצירותיהם של יהודים מלשון נכר”, את שלמה הרברג (1966-1884), מתרגם פורה של כתבים מהקלסיקה האירופית, לקבל עליו את תרגום ספרו של מנדלסון. בשנת 1947 ראה ירושלים אור בלוויית מבוא מאת הפילוסוף הירושלמי הנודע נתן רוטנשטרייך (1993-1914), ומאז הייתה מהדורה זו (שהודפסה מחדש בשנת 1977) למקור ההתייחסות לתורתו של מנדלסון בקרב חוקרים וסטודנטים, והיא מצוטטת במאות מחקרים. בתקופת הביניים הארוכה מאז ועד היום לא חודש ולא עודכן התרגום לעברית, אבל תרגום מעולה של החיבור לאנגלית מאת אלן ארקוש הופיע בהוצאת אוניברסיטת ברנדייס, וצורפו אליו מבוא והערות של הבולט שבחוקרי מנדלסון בדורות האחרונים, אלכסנדר אלטמן (1987-1906). כעת, כמעט מאתיים וארבעים שנה מאז פורסם ירושלים בברלין שתחת שלטונו של המלך פרידריך השני (“הגדול”), מוגש לקורא העברי תרגום חדש לעברית, פרי מלאכתו של יפתח הלרמן־כרמל, ביוזמתה של הקתדרה לתולדות היהודים בגרמניה באוניברסיטת בר־אילן.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.