החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

"היינו הגונים"

מאת:
הוצאה: | 2019 | 240 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

 

ב-23 במאי, 1945, כשבועיים לאחר כניעתה הסופית של גרמניה הנאצית, התאבד היינריך הימלר, מפקד האס אס ומי שנחשב ל"אדריכל של השואה" ושל אינספור מעשי זוועה נוספים, לאחר שנתפס, ואולי הסגיר את עצמו במתכוון לידי כוחות הכיבוש הבריטיים בצפון גרמניה.

 

בשבועיים האחרונים לחייו נע הימלר בדרכים, בזהות בדויה, עם כמה עוזרים נאמנים, לכאורה במטרה להגיע לדרום גרמניה ולחבור לחיילי אס אס נאמנים שהתחבאו שם. כשנלכד על ידי הבריטים חשף את זהותו בפניהם במתכוון, כנראה מתוך מחשבה שיזכה ליחס הולם, לדעתו, לאור מעמדו הרם ברייך הנאצי. משהסתבר לו שמתייחסים אליו כאל שבוי רגיל גמלה בליבו, ככל הנראה, ההחלטה להתאבד וכך עשה, כשהוא נוגס בכמוסת ציאניד שהוחבאה באחת משיניו.

 

יותר משבעים שנה אחר כך הופיע גרמני בשם היינריך דנקרס אצל הוצאת ספרים בגרמניה והציג את מה שלטענתו הוא כתב יד מקורי שנכתב על ידי הימלר בשבועיים האחרונים לחייו והופקד למשמרת אצל משפחת דנקרס. ההוצאה חששה שמדובר בזיוף וביצעה בדיקות רבות כדי להימנע ממבוכה גדולה שבפרסום כתב יד לא אותנטי. לבסוף התקבלה ההחלטה להוציא את המסמך לאור.

 

הוצאת "ספרי ניב" ביצעה בדיקות משלה לפני שהחליטה להוציא את הגרסה העברית של כתב היד הזה. לדעתנו לא מדובר במסמך אותנטי. יחד עם זאת היה ברור לנו שמדובר בחומר שעשוי להיות בעל עניין רב עבור קוראים שהתקופה הנאצית מעניינת אותם ולכן החלטנו להוציא את הספר לאור בכל זאת. ישפוט הקורא אם מדובר במסמך מקורי או לא. מכל מקום, יש כאן, לכאורה, הצצה לנפשו של מי שזכאי לתואר המפוקפק של הרוצח הגדול ביותר במאה העשרים ואולי בהיסטוריה כולה והצורר הנורא ביותר של העם היהודי.

 

אריק זיו, עורך המהדורה העברית

מקט: 4-1272-450
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


כשקיבלנו את כתב היד של האוטוביוגרפיה של היינריך הימלר עמדנו, כפי שאפשר ודאי לתאר, בפני דילמה רצינית. השאלה הראשונה הייתה כמובן – האם ייתכן בכלל שמדובר במסמך אותנטי? הרי עברו למעלה משבעים שנה מאז שהוא נכתב כביכול על ידי מי שההיסטוריונים של התקופה מתארים כדמות המסתורית ביותר של המשטר הנאצי, שני רק להיטלר עצמו במידת המפלצתיות שבו ואולי אף עולה על מנהיגו הנערץ. היטלר היה הדמות הראשית וזה שהוביל את ההרס הנורא בהיסטוריה, אבל היינריך הימלר היה המוציא לפועל הראשי של מדיניות ההשמדה והרצח של יהודים, צוענים ועוד הרבה אחרים. אפשר לומר שהוא אחראי באופן ישיר, באמצעות המנגנון שעמד בראשו, למותם של מיליונים. לכאורה הוא “כיוון לדעת הפיהרר” והיה משרת צייתן ויעיל מאין כמוהו, אבל רבים סבורים שהוא הגדיל לעשות מעבר למה שהיטלר ציפה ממנו.

בניגוד להיטלר, שאת הכריזמה המפלצתית שלו אי-אפשר להכחיש, הימלר היה דמות בלתי מרשימה בעליל, כלפי חוץ לפחות. הִרבו לתאר אותו כפקיד, בירוקרט אפור, חסר כל ייחוד, מישהו שלא הייתם שמים לב אליו כלל. ובכל זאת היו בו כישרונות עצומים שנוצלו, למרבה הצער, להקמת מכונת ההרג האכזרית והיעילה ביותר שידע המין האנושי אי פעם. בחריצות וביעילות הוא בנה את מעמדו בהיררכיה הנאצית. לפי רוב ההיסטוריונים של התקופה הוא נחשב כיום לדמות מספר שתיים אחרי היטלר, גם אם לכאורה היו בכירים ממנו באופן פורמלי (למשל, היורש הרשמי של היטלר – הרמַן גרינג).

המסתורין סביב הימלר גדול לאין שיעור. מעלליו ידועים היטב לכל מי שמתעניין בתקופה האפלה ההיא. פחות ידועות תוכניותיו שלא הספיק להוציא לפועל, למשל תוכנית האב לדילול האוכלוסייה הסלאבית בשלושים מיליון איש לפחות. השמדת יהדות אירופה, כשישה מיליון איש, הייתה אמורה להיות רק פתיח למימוש חזונו של רוצח ההמונים הזה. הפער הבלתי נתפס בין מי שרבים נאלצו בזמנו לתאר כאדם חביב כלפי חוץ, נעדר כל סממן מאיים או אכזרי לבין מה שאדם זה ביצע בפועל עדיין איננו ניתן להסבר משכנע.

לפני כמה שנים יצא לאור הסרט “אדם הגון” המבוסס על מכתביו של הימלר לאשתו ולפילגשו ועל קטעי יומן קצרים שלו שנשתמרו לאחר המלחמה. ברור לכול שהימלר ראה עצמו איש משפחה (למרות שהייתה לו פילגש שאף ילדה שניים מילדיו) ואב למופת ובעיקר – אדם שלא פעל מתוך מניעים אנוכיים אלא אך ורק למען עמו, למען ה”פולק הגרמני” שלו. הימלר לא היה טיפש כלל וכלל והוא הבין, כמובן, שבעולם שמחוץ לגרמניה הוא ייחשב רוצח המונים שפל. אבל בעולם הערכים ששלט בגרמניה הנאצית האמינו כולם שכאשר תסתיים המלחמה לערכי המובסים – בעלות הברית ושאר העולם בעצם – לא תהיה כל חשיבות. סביר שהגישה הזו עזרה לו בייסורי המצפון שיש עדויות שסבל מהם.

ובכן, השאלה הראשונה שניצבה בפנינו הייתה – האם המחברות אכן נכתבו על ידי הימלר עצמו? מעבר לקטעי יומן ומכתבים אישיים שנותרו ממנו לא היה ידוע עד כה על חיבור ארוך או מורכב יותר של הימלר, ודאי לא משהו שהינו מעין אוטוביוגרפיה. זכוּר היטב הפיאסקו המביך של מציאתם לכאורה של “יומניו של אדולף היטלר” לפני כשלושים שנים. לא מעט זמן עבר עד שהתגלה הזיוף שבבסיס ה”תגלית” הזו ורבים, כולל היסטוריונים בעלי שם – יו טרבור רופר למשל – נפלו בפח הזה. ברור שלא היה לנו כל רצון ליפול למלכודת דומה. ובכן, ביצענו בדיקות חשאיות מעמיקות ביותר והגענו למסקנה שאכן מדובר בטקסט המקורי. גם הנסיבות שבהן נכתב ולאחר מכן הועבר למשמורת לפני שהימלר נתפס על ידי הבריטים או – כפי שניתן עכשיו להבין מתוך הטקסט, לפני שהחליט להסגיר את עצמו – נשמעות הגיוניות או לפחות אפשריות, כפי שעוד יוסבר כאן.

אבל כל אלו הם עניינים טכניים משהו. ברור שהוצאה רצינית חייבת לבדוק היטב את חומרי הגלם שהיא מקבלת ולוודא שאינה נוטלת חלק במעשה רמייה כלשהו. זהו החלק הקל. כשהשתכנענו שאכן מדובר במסמך מקורי שנכתב על ידי היינריך הימלר, הרייכספיהרר אס אס כפי שהיה נהוג לכנותו אז, היה ברור שהפוטנציאל השיווקי של הוצאת הספר הזה גדול מאוד. השאלה הקשה בהרבה שעמדה בפנינו הייתה – האם בכלל מוסרי להוציא לאור ספר שכזה? האם זה נכון מבחינת האחריות החברתית שלנו? אנחנו אומנם עסק שפועל למטרות רווח, אך תמיד פעלנו באופן אֶתי ומעולם לא פרסמנו חומרים שיש ספק לגבי מוסריות הפרסום שלהם. זו לא שאלה קלה כלל וכלל.

כפי שהימלר מסביר כבר בתחילת דבריו, מטרתו בכתיבה איננה לפאר את עצמו והישגיו. הוא כותב למען הדורות הבאים – הגרמנים של התקופה אחרי ההתאוששות של גרמניה, כשיגיעו הימים, כך קיווה והאמין, שבהם אפשר יהיה לדבר על ימי הרייך השלישי ועל האידיאולוגיה שעמדה במרכזו. הימלר תיאר לעצמו שאם המסמך שלו יימצא מייד אחרי המלחמה הוא ייגנז על ידי המנצחים, שבוודאי לא יאפשרו הפצה של האידיאולוגיה הנאצית. הוא חזה שגרמניה תשוב להיות חלק ממשפחת העמים, כפי שאכן קרה, אבל הוא האמין – וכאן למרבה המזל טעה – שיגיע היום שבו הגרמנים של העידן החדש ירצו ויוכלו ללמוד את מעשיהם של הנאצים, ואולי אף לנסות ולהחזיר עטרה ליושנה. כוונתו הייתה להיות עבורם מעין מורה דרך. למרות שברור שקיימים היום לא מעט ניאו נאצים ומטורפים אחרים שאכן מאמינים בערכי הנאציזם, “הגרמנים החדשים” הם ברובם המכריע אנשים הגונים שלא יעלה בדעתם לתת למפלצת להרים שוב את ראשה. השאלה המוסרית שעמדה בפנינו, כהוצאת ספרים מכובדת ואחראית, הייתה – האם נכון לתת תחמושת שכזו בידי אותם מטורפים? האם בפרסום הספר איננו תורמים, ולו בעקיפין, להפצת אידיאולוגיה נתעבת? מבחינה חוקית אין בכך בעיה ממשית. קיימים אומנם חוקים ברורים ונוקשים למניעת הכחשת השואה וקידומם של מסרים נאציים, וטוב שכך, אבל פה מדובר במסמך היסטורי אותנטי ולשמחתנו גרמניה והעולם הנאור חזקים מספיק כדי להתמודד עם הרוע שניבט ממנו וללמוד מה שאפשר וראוי ללמוד מהדברים הללו.

לאחר התלבטויות רבות הגענו למסקנה שחשוב להביא את הדברים לידיעת הציבור המעוניין באמת ובתמים להבין כיצד חווינו את התקופה האפלה ההיא ולעזור לאנשים ההגונים להתמודד עם ניצני הטירוף המציצים פה ושם. ידיעת ההיסטוריה תעזור לנו להבטיח עתיד טוב יותר לכולנו. הקיצוניים שיקפצו על המסמך הזה כמוצאי שלל רב – להם יש מספיק סיבות לכאורה להצדיק את האידיאולוגיה הפסולה שלהם. חשוב שדווקא האנשים הטובים ייחשפו לחומרים אותנטיים שכאלו מפי אחד מאדריכלי הזוועה שהמטנו על העולם, כדי לדעת להבין היטב את מקורות הרשע ולהבטיח שלעולם לא ניתן לו לחזור.

את כתב היד המקורי ערכנו מעט כדי להקל על הקריאה. הוספנו הערות שוליים לטובת הקוראים שאינם בקיאים מספיק במונחים ובמאורעות המתוארים בספר. אנחנו מקווים שתקבלו הצצה לנפשו של הימלר במילותיו שלו ותיווכחו, כמונו, עד כמה מחריד לראות איך אדם הגון כביכול – אדם שבנסיבות אחרות היה הופך לפקיד מסור בגוף ממשלתי כזה או אחר – מסוגל להצדיק בעיני עצמו ואנשיו את האיומים שבמעשים, ואיך הרוע יכול לצמוח לממדים בלתי נתפסים ממש, מתוך משהו שנראה תמים לחלוטין. ובמילותיה של חוקרת השואה המפורסמת חנה ארנדט – “הבנאליות של הרוע”.

 

יורגן קליין, עורך ראשי

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “"היינו הגונים"”