החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ולא נותרה עוד ילדות

מאת:
הוצאה: | 2019 | 179 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

אישה צעירה שבוקר אחד מוטל עלייה לטפל השני ילדיו של בן זוגה; מרצה המתאושש מהתפרקות מערכת יחסים בעייתית; אוצרת אמנות מצליחה ששבה לישראל בעקבות שורה של בשורות קשות; נער וגבר המנסים לשלב בין האהדה שלהם לקבוצת ספורט. אלו הם חלק מן הדמויות הנוכחת בקובץ סיפורים זה, אשר רובו מתאר דור של ישראלים ילדי שנות השמונים, דור המנסה למצוא את מקומו בישראל לאור המורשת, היתרונות והקשיים שירשו הוריהם. הם מנסים למצוא מפלט מתחושת הבדידות וחוסר היכולת לתקשר עם האהובים דרך עיסוק באמנות או צפייה בספורט, או כל דרך אחרת בה ירגשו שייכות, תקווה או מטרה. הלשון הסיפורית משתנה מסיפור לסיפור ונעה בין גוף ראשון לגוף שלישי, בין דוברים גברים ונשים. סיפור אחד מקיף למעלה ממאה שנה בעמודים ספורים, אחרים מתארים ערבים מעטים ואחד הסיפורים מתאר מערכת יחסים רומנטית דרך צפייה וניתוח סרטי במאי הקולנוע הרוסי אנדרי טרקובסקי.

עופר ליברגל, יליד 1983, בוגר תואר ראשון ושני בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. ביקורות ומאמרים פרי עטו בנושא קולנוע פורסמו במספר כתבי עת ואתרי אינטרנט. ספר שיריו "א" ראה אור בשנת 2016. קבץ זה הינו ספר הסיפורת הראשון פרי עטו.

מקט: 4-128-95
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
אישה צעירה שבוקר אחד מוטל עלייה לטפל השני ילדיו של בן זוגה; מרצה המתאושש מהתפרקות מערכת יחסים בעייתית; אוצרת אמנות […]

דורין

דורין לא מציירת את עצמה. דורין מציירת דיוקנאות של אנשים שעוברים ברחוב. דורין מציירת טבע דומם. דורין זוכה להערכה על חלק מהציורים שלה. דורין ניסתה להתקבל לבצלאל. דורין נפלה בשלב הריאיון. דורין בת עשרים ושתיים. דורין לא הצליחה לרדת במשקל אבל פחדה מן הניתוח וויתרה. דורין לא אוהבת את המשקפיים שלה. דורין לא אוהבת את צורת אפה. דורין מתנגדת לניתוחים פלסטיים. דורין מתנגדת לצביעת שיער. דורין לפעמים חושבת על החיים שיכלו להיות לה בירושלים. דורין מתחילה ללמוד בסמינר הקיבוצים. דורין עוברת לתל אביב. דורין יכולה לנהל חיים עצמאיים. דורין נכנסה לדירה עם עוד שתי שותפות. דורין לא מתקשרת עמן היטב. דורין לרוב לא מתקשרת היטב עם הזולת, דורין מאמינה כי המצב ישתפר. מישהו בעיר הזאת חייב לחבב אותה, אולי לאהוב אותה.

לדורין נקבע פרופיל עשרים ואחד רפואי. דורין התנדבה לשרת. דורין עבדה שנתיים אחרי הצבא. שטפה כלים בבית קפה במושב, לא נתנו לה למַלצר. הייתה גם בייביסיטר. דורין חסכה כסף. עדיין, הוריה משלמים את שכר הלימוד. הוריה משלמים את שכר הדירה. דורין לא מרגישה שזה פיצוי הולם. דורין אומרת רק “תודה”. דורין לא סיפרה את הסיפור שלה לפסיכולוגים, גם לא למשטרה. רק למישהי אחת ששירתה עמה בצבא. מישהי שקראו לה ענבר. זה לא גרם לענבר לרצות להיות חברה של דורין, רק לרחם עליה יותר. שום דבר אחרי זה לא קרה. דורין נותרה בשוליים.

דורין מתרגלת לתל אביב. דורין עדיין לבד, אבל יש יותר אנשים שהיא מבחינה בהם. ברוב הערבים היא מבשלת לעצמה. הארוחות לא גדולות מדי: ירקות, חביתה או אורז. פעם היא ניסתה להפסיק לאכול פחמימות. כמה פעמים ניסתה להתעמל. זה לא עזר יותר מדי. דורין לא הצליחה לרדת במשקל. כמה שלא ניסתה, דורין עדיין נותרה דורין. היא נרשמה לכמה אתרי היכרויות, לא מגבילה את גיל הגברים שיכולים להסתכל בפרופיל שלה, לשלוח לה הודעות. גברים מבוגרים בהרבה שולחים לה הודעות. היא נפגשת בבר עם גבר בגיל של אביה. זאת פעם ראשונה שבה דורין שותה אלכוהול. זאת לא פעם ראשונה שבה גבר בגיל של אביה ממשש את גופה. אולי פעם ראשונה שגבר שואל אם היא מעוניינת. דורין מצחקקת במבוכה. הגבר מלווה את דורין הביתה. היא נותנת לו לנשק אותה. היא לא נהנית, אולם לא מרשה לעצמה לסבול. לפתע, דורין חשה צורך להתנתק מן הנשיקה. האיש לא אומר דבר אחרי שהוא מנקה חלק מן הקיא מנעליו ומכנסיו. אפילו לא מסנן קללה. לפחות לא קללה כזו שדורין יכולה לשמוע.

היא מבינה כי עליה לצאת בערבים. זה מה שחבריה לכיתה עושים. זה מה שצעירים עושים. אך היא לא רוצה לשוב לברים. בטח שלא לצאת לרקוד. דורין מפחדת כי תפגע במישהו עם תנסה לרקוד. היא פוקדת כמה מסעדות לא יקרות. יושבת בבתי קפה אופנתיים, או אופנתיים פחות. היא אינה יודעת להבדיל. שם היא פוגשת את הגר.

הגר.

הגר מקבלת את פני דורין בחיוך. הגר מתעניינת בשלומה. דורין חשה כי הגר לא עושה זאת על מנת לקבל טיפים. אחרי כמה פעמים, הגר שואלת את דורין לשמה. הגר הסתפרה וכעת שיערה השחור הקצר נראה כמו קסדה. קולה של הגר מעט גבוה יותר מקול נשי רגיל. הגר לא לובשת נעלי עקב, אך דומה כי היא מרחפת מעט מעל האדמה. הגר מקבלת טיפים גבוהים. לא רק מדורין. להגר אין בעיה לתַקשר. הגר לא צריכה לשאול את עצמה מה לעשות בכל ערב פנוי, אלא מה לא לעשות.

דורין צופה בלימודים בסרט צרפתי בשם “לחיות את חייה”. היא רואה בו את הגר. הגר דומה לשחקנית אנה קרינה. דורין מציירת את פני אנה קרינה. דורין מוצאת דרך לארגן את ערביה. היא מבררת בבית קפה מתי הגר עובדת. תחילה המנהל לא רוצה לענות לה, אך הוא נשבר כאשר הוא מבחין בדמעות. הוא לא מספר זאת להגר.

הגר מבינה לבד. דורין מגיעה לכל משמרת בה היא עובדת. הגר מנסה לגלות כלפיה יחס אדיב. הגר מחבבת את דורין, אך מרגישה קצת לא בנוח. דורין שואלת יותר מדי שאלות לגבי חיי הגר. פעם אחת הגר חשבה כי דורין עוקבת אחריה בסתר. אך זו הייתה אישה אחרת. זרה. דורין לא תעשה דבר כזה.

יד המקרה הפגישה בניהם בזירה אחרת. דורין חלפה ברחוב וראתה את הגר. הגר השיבה בחיוך מנומס. דורין נכנסה פנימה. דורין שבה להיכנס פנימה לפאב. חלפה הבושה. חלף הפחד. דורין מצטרפת לשולחן. הגר לא מתנגדת. דורין מתקשה להשתלב בשיחה. חלק מן האנשים האחרים עוזבים. אחרים מצטרפים. דורין שותה לאט את הבירה שלה. דורין חוששת כי תאלץ להזמין משקה נוסף. לבסוף הגר משלמת את חלקה ועוזבת בחברת גבר עמו שוחחה. שמו של הגבר עידן. כעת איש בשולחן אינו מכיר את דורין. מדי פעם שואלים אותה משהו. דורין מבקשת לשלם. דורין מתחילה לבכות בדרך מן הפאב לבית. דורין אינה יודעת מדוע. דורין מצליחה בלימודי האמנות. דורין לומדת יותר גם על החיים עצמם. אך היא מרגישה כי היא יודעת ומבינה עוד פחות מבעבר.

ביום למחרת דורין שוב מגיעה לבית הקפה. להגר יש משמרת. להגר יש הרבה משמרות. באחת מהם הגר מתיישבת ליד דורין. הגר הגיעה למסקנה כי צריך לדבר. להסביר לדורין כי זה קצת יותר מדי, כלומר, עבור הגר. הגר אומרת שדורין בחורה מדהימה, אבל הגר אומרת גם אבל. גם להגר יש קשיים. לפעמים גם הגר צריכה קצת מירווח. יש לה כרגע יותר מדי אנשים בחייה. אין לה מקום גם לדורין. היא עדיין יכולה כמובן לבוא לבית הקפה. כמובן. הגר תשמח לראות אותה. דורין מאוד נחמדה. אבל לא במקומות אחרים. אולי גם לא כל יום. יש עוד כל כך הרבה מקומות בתל אביב. יש עוד כל כך הרבה אנשים להכיר.

דורין מפסיקה לצאת. דורין נשארת בבית כמה שיותר. היא מתחילה לפחד מבית הקפה. מתחילה לפחד מכל מקום בו היא עלולה לראות את הגר. עלולה להתפתות לכפות את עצמה. דורין שוב שוקלת להתאבד. דורין שוב שוקלת לחזור למושב. דורין נשארת. ציורים שלה מוצגים בתערוכה בגלריה של סמינר הקיבוצים. דורין היא המצטיינת מן הסטודנטים של שנה א’. דורין מרגישה כי היא אינה יכולה לצייר עוד דבר. דורין לא אומרת על כך דבר לאף אחד. דורין מורגלת בלא לומר דבר לאף אחד.

דורין מבינה כי עליה לשוב לחיים מחוץ לדירה. דורין יוצאת להליכות ארוכות. דורין הולכת גם לשכונות אשר פחדה ללכת בהן בעבר. דורין מביטה בפני הפליטים האפריקאים. דורין מביטה בפני הזונות. דורין לא מבחינה במישהו המביט בפניה. . דורין מוסיפה ללכת. דורין שומעת מוזיקה חומקת החוצה מתוך מועדונים. דורין לא מנסה להיכנס. דורין לא רוצה להיכנס. דורין יודעת שלא הייתה מצליחה להיכנס.

דורין שומעת קול בכי דק. דורין לא מבינה כיצד היא מבחינה בו בתוך המולת הלילה. דורין מזהה בו משהו. דורין הולכת לקראתו. דורין רואה את הגר. הגר בוכה. הגר בקושי עומדת, אך הולכת באיטיות. הגר הולכת בקו ישר. הגר מבחינה בדורין. דורין מבחינה כי שמלתה של הגר קרועה מעט. לדורין נדמה כי היא מבחינה בדם על רגלה של הגר. דורין לא בטוחה. דורין מחליטה כי עליה לפעול. דורין אומרת הגר. דורין שואלת אותה עם היא בסדר. דורין שואלת אותה עם היא רוצה לשבת. הגר לא מצליחה לדבר. הגר מתיישבת על ספסל. דורין מתיישבת לידה. דורין שואלת עם זה בסדר. הגר מהנהנת. דורין אוחזת בידה של הגר. דורין מתחרטת על כך שלא לקחה טישו. דורין שואלת מה קרה. דורין מבינה כי הגר עוד לא רוצה לדבר. דורין מדברת בעצמה. מספרת על מה שקרה עם אביה. על מה שקרה עם הדוד. דורין משחררת מתוכה את הכל. דורין אומרת שעכשיו היא בסדר. דורין אומרת שהגר בחורה חזקה. דורין אומרת שיהיה טוב. טוב יותר. הגר מרימה את ידה וכורכת אותה סביב צווארה של דורין. הגר מביטה בעיני דורין. הגר אומרת תודה. דורין מתאמצת על מנת שלא לחייך.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ולא נותרה עוד ילדות”