החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

עורי עורי

מאת:
הוצאה: | 2020 | 166 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

21.00

רכשו ספר זה:

עורי עורי חושף את קולן החתרני ופורץ הדרך של נשות המורשת הנשית שלנו – יעל ודבורה, חנה, רות, מרים, בת פרעה וציפורה, שרה וגיבורת שיר השירים – נשים ארציות ואלוהיות, בוראות, מיילדות, לוחמות, כוהנות ונביאות – נשים שקולן הושתק, עוות, טושטש וצונזר בסיפורים המסורתיים הקנוניים, ובאופן בו נלמדו ופורשו. הספר חושף רובד חבוי ומוצפן של סיפוריהן, בו נשמעים קולות נשיים חתרניים ובועטים ששרדו את מהלכי הטשטוש והמחיקה. הנכחתה של העמדה החתרנית בסיפורי אימהותינו הקדומות מעוררת זיכרון עמוק, עתיק וחיוני. פגישה עם הסיפורים בקריאה מתחדשת, מפגישה את הקורא עם עוצמות הזעם והמחאה של אימהותינו, כמו גם את התשוקה היוקדת והתעוזה בהן הן ניחנו, אנו מבינות עד כמה הן עשויות להוות עוגן של עוצמה עבורנו, גם בעידן זה. כשאנו מעזות להתעורר בעקבות הגילויים החדשים, ולקרוא תיגר ולערער על בלעדיות מורשת האבות, אנו מוצאות מחדש, ברחם מעמקיה, את מתנותיה ואוצרותיה של מורשת האימהות.

ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי היא מרצה במכללת דויד ילין, מלמדת אוריינות ביקורתית פמיניסטית, וחוקרת קולות נשיים חתרניים במקרא.

מקט: 4-249-50788
עורי עורי חושף את קולן החתרני ופורץ הדרך של נשות המורשת הנשית שלנו – יעל ודבורה, חנה, רות, מרים, בת […]

הקדמה

 

'כדי לחבר מחדש את הספר עם הגוף ועם ההנאה, עלינו לנתק את האינטלקטואליות מהכתיבה. […] שפה זו שתלך ותתפתח, לא תתנוון ותתייבש, ולא תחזור אל האקדמיה חסרת הדם ואל הדיון הסטראוטיפי והכנוע. […] שפת הנשים מעצם טבעה חייבת לעסוק בחיים מתוך להט ועל דרך מדעית, פואטית ופוליטית, על מנת שלא תעשה פגיעה עוד'

(איליין שוואלטר, ביקורת פמיניסטית בשממה).

 

דרך המחקר והכתיבה בשדה חקר המקרא, גם כשהוא נחקר מזווית פמיניסטית, היא שדה של מאבקי כוח ושליטה, כמו תחומי דעת רבים אחרים. רוב חוקרי המקרא והמזרח הקדום היו מאז ומעולם גברים. כדי להשתלב בתחום זה, להיחשב 'יודעות' וחוקרות ראויות, גם הנשים נדרשו ונדרשות לרוב, להתאים עצמן להביטוס האקדמי שקבעו חוקרים גברים. שאלות כמו איך לחקור, איך לכתוב ומה להסיק, מוצגות בשדה, גם על ידי חוקרות שמגדירות עצמן פמיניסטיות, כמידע אובייקטיבי שלא ניתן לחרוג ממנו, כאמת אחת שאין בלתה. דווקא חוקרות מקרא מתפקדות, לעיתים, כדמותו של 'אב הבית השומר על הסדר הטוב', כפי שהגדירה אותה וירג'ניה וולף. דמות זו דואגת להחזיר את הכותבת והיוצרת אל הדרך המוסללת, המוכתבת והמורשית על ידי נציגי הסדר הטוב. מהלכי חשיבה נועזים מפוקחים ונדחים, כשהשיפוט האקדמי מתמקד פעמים רבות בעיקר במילוי פקודות טכני, ובאזכור החוקרים הנחשבים והנכונים, על פי הקנון המחקרי ובאותה עת. אין מקום כמעט להשראה, לפריצת גבולות מחשבתית, לקפיצה 'אל מעבר לאידאולוגיה של הטקסט', כדברי שריל אקסום, או לחריגה אל מעבר לנהלי התחום הנחקר.

כחוקרת וכותבת, לא אחת נתקלתי בתגובות, כגון אלה:

 

את חייבת לדבר בשפת המחקר המקראי המקובל, אחרת 'יריחו'

שאת זרה בו.

 

את חייבת לכתוב בטון יותר מרוחק.

 

מה פתאום את משתמשת ברחם בצורת נקבה? באיזו זכות את משנה

את כללי הלשון העברית?

 

השירים בספר עורי עורי הם קישוט מיותר. את חייבת להוריד אותם

אם תרצי שיתייחסו למחקר שלך ברצינות.

 

כדי להעז ולכתוב את ממצאי מחקריי על קולות נשיים חתרניים במקרא, בדרכי הייחודית, הייתי צריכה גם אני כשלעצמי, לחפש את האישה והחוקרת החתרנית שבתוכי. לאחר שנהדפתי שוב ושוב, בחרתי ללמוד ממסורת הנשים המתריסה והבועטת שאותה חקרתי, ועליה כתבתי בספרי. החלטתי להתעקש לומר את דבריי באופן ובצורה בהם רציתי. לא לכלות את כוחותיי על סקירה מחקרית שגרתית שמתווכחת עם עצמה. הרשיתי לעצמי לכתוב גם בנימה רגשית, לעיתים גם בפאתוס לא אופייני לקוד המחקרי. כתבתי על הרחם בצורת נקבה, כי הרי איך אפשר שלא. הרחבתי את מספר השירים הפמיניסטיים בספר, שהם לדידי חלק בלתי נפרד מתהליך חשיפת הידע, הגילוי והחיבור של הקול הנשי בסיפור הקדום, לעולם החוויה הנשית העכשווית.

אני מודה מקרב לב לנשים שתמכו בשלביה העובריים של כתיבת הספר, למאיה קציר ועירית השכל שחם מהתוכנית ללימודי כתיבה במכון מופ"ת, על ההתלהבות והעידוד האין־סופיים, ולרוחמה וייס הנדירה, האמיצה והמופלאה, על התמיכה בשלבים המאוחרים יותר של ההוצאה לאור.

 

דבורה לדרמן־דניאלי