החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ופנינו חברונה

מאת:
הוצאה: | 2019 | 472 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

24.50

רכשו ספר זה:

בחינת יחסי הגומלין בין היישוב היהודי בחברון לתנועה הציונית היא משימה מאתגרת, זאת משום שעיר האבות זכתה לעיסוק מועט יחסית במחקר תולדות היישוב בעת החדשה, בפרט בעידן הציוני. התפיסה הרווחת היא כי התנועה הציונית ומעצבי דרכה התעלמו מהיישוב היהודי בחברון. האם פעלה התנועה הציונית בחברון? ובאילו תחומים? האם ובאיזו מידה היה מעורב היישוב היהודי בחברון בעשייה הציונית? מה היה מעמדה של עיר האבות בתודעתו של היישוב העברי ובעיניה של המנהיגות הציונית? מקורות שונים מלמדים כי אכן התקיימה בחברון פעילות ציונית מגוונת, וחיבור זה מבקש למלא מעט מן החסר במחקר ההיסטורי.
המשמעויות ההיסטוריוגרפיות של חיבור זה רלוונטיות לא להתיישבות היהודית בחברון בלבד, הן פותחות דיון בשאלות טעונות על אודות היחסים המורכבים שבין ה'ישן' ל'חדש', בין לאומיוּת מודרנית למסורתיוּת ובין ציונות ליהדות.
ד"ר יורם אלמכיאס הוא חוקר, מורה דרך, מדריך של"ח וידיעת הארץ. מלמד במחלקה ללימודי ארץ–ישראל במכללה האקדמית אורות ישראל ובמגמה ללימודי ארץ–ישראל בתיכון פלך בירושלים. מפיק הכנסים ועורך קובצי המאמרים של מחקרי חברון ויהודה מטעם מדרשת חברון.

מקט: 4-249-50593
בחינת יחסי הגומלין בין היישוב היהודי בחברון לתנועה הציונית היא משימה מאתגרת, זאת משום שעיר האבות זכתה לעיסוק מועט יחסית […]

מבוא

בקיץ 1935 יצאה קבוצה של כ–70 בני נוער מסניף תנועת 'המחנות העולים' בירושלים למסע רגלי בן 20 קילומטרים, ממחנה הקיץ שהקימו בסמוך לעיינות ערוּבּ שבקרבת גוש עציון, לחברון. את המסע הובילו שני מדריכים צעירים חברי הסניף: אורי יפה ותמר ירדני, שניהם חניכי 'אחדות העבודה'. חניכי המסע מקבוצת 'העמק' היו לבושים בגדי תנועה אופייניים: בגדי חאקי קצרים, מטפחת בהירה לצווארם, כובע ומֵימיה. לאחר הליכה מאומצת הגיעה הקבוצה לחברון, לתדהמתם של השוטרים הבריטים ושומרי הוואקף המוסלמים שבשערי מתחם 'מערת המכפלה'. אחרי הביקור החפוז והלא–שגרתי בשדה המערה, שהיה מוגבל אז לכניסת יהודים, המשיכו הנערים לביקור בחורבות הרובע היהודי העתיק בחברון. לקראת ערב חזרו רגלית למחנה הקיץ.

מסתבר, כי טיולים דומים לחברון התקיימו ביוזמתן של תנועות הנוער לאורך שנות ה–30 וה–40 של המאה ה–20, אף בשנים שנעדרה ממנה התיישבות יהודית קבועה. עובדת קיומם של מסעות כאלו מעלה תמיהה לכאורה על אודות הזיקה שבין תנועות נוער עבריות–חלוציות לבין 'עיר קודש' של 'היישוב הישן' כחברון: מה היו מטרות הביקור בחברון? מהו טיב הזיקה בין תנועות אלו והשקפתן העברית–לאומית לבין 'עיר האבות'? ובכלל – מה לחברון, עיר 'יישוב ישן' המרוחקת ומנותקת לכאורה מההוויה הציונית, ולתנועת ההתיישבות העובדת הנושאת חזון עברי ציוני? שאלות אלו מצטרפות לכדי שאלה מעניינת ורחבה יותר: מהו טיב יחסי הגומלין שבין התנועה הציונית ל'עיר האבות' חברון בתקופת היישוב?

בחינת יחסי הגומלין בין חברון לתנועה הציונית הינה משימה מורכבת ורבת ענפים, במיוחד בשל העובדה שטרם נערך מחקר מקיף על אודות חברון בעת החדשה ובפרט בעידן הציוני. רוב ההתייחסויות הספרותיות ל'עיר האבות', נרשמו מטעם יוצאי קהילות חברון לדורותיהן והן בעלי אופי עממי פופולרי, הכולל: זיכרונות, רשמים, אגדות ודברי הגות – הממד המחקרי כמעט שנעדר מהן. מנגד – בספרות הציונית קיים היעדר עמוק עוד יותר בהתייחסות לַהתיישבות היהודית בחברון, עובדה היוצרת את הרושם כי חברון 'נעלמה' מעיניה של התנועה הציונית ומחולליה. לא רק חברון 'זכתה' ליחס שכזה – במחקר ההיסטורי מקובלת הגישה כי אזור ההר בארץ–ישראל עמד במקום משני בתפיסה הציונית. נוסף לכך, תיאור התפתחותה של ההתיישבות העברית בערי ההר נדחק לשולֵי המחקר ההיסטוריוגרפי בכל הקשור לתרומתו ליישוב ולמפעל הציוני. 'ערי הקודש' ההיסטוריות שבהר, כמו חברון, שכם, בית לחם ועוד, זכו להתייחסות מועטה יחסית בכתיבת תולדות היישוב בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט. הפעילות הציונית בערים אלו טרם נבדקה, על מלוא היקפה ומשמעויותיה – וחיבור זה מבקש למלא מעט את החסר. מקורות מגוונים מלמדים כי קיים כר נרחב למחקר במה שנוגע לקשרים שבין מוסדות ואישים בתנועה הציונית ובין 'ערי הקודש'. יש, אם כן, מקום לבחון את יחסה של התנועה הציונית לערים ההיסטוריות מחד גיסא, ואת זיקתם של תושבי ערים אלו למפעל הציוני מאידך גיסא. במוקד חיבור זה עומדת העיר חברון.

מטרת החיבור לסקור ולנתח את היקף ההתעניינות והפעילות הציונית בעיר חברון בין השנים 1948-1882. בתוך כך, לבדוק את תהליך התפתחות מעמדה של חברון בתודעת היישוב העברי והמנהיגות הציונית באותן שנים. המשמעויות ההיסטוריוגרפיות של המחקר עשויות להיות רלוונטיות לא רק להתיישבות היהודית בחברון בלבד, כי אם להבנת יחסי הגומלין שבין 'היישוב הישן' ב'ערי הקודש' בכלל ובין התנועה הציונית. זאת ועוד, חברון עשויה לשמש מקרה בוחן לשאלה רחבה יותר והיא: שאלת היחסים המורכבים שבין היישוב ה'ישן' ל'חדש', בין לאומיות מודרנית ללאומיות מסורתית, בין זיקות לאומיות–ציוניות הנשענות על העבר המקראי המסורתי, לבין אלו שהתעלמו ממנו ועוד. מחקר זה עשוי להעניק לא רק מבט מקומי על חברון ויהודיה כי אם מבט כולל, העשוי לתרום למחקר רחב יותר על ציונות ויהדות ומה שביניהן.

השאלות העיקריות אשר הנחו אותי בחיבור זה: באיזה היקף ובאילו תחומים התנהלה פעילות ציונית בחברון החל מ–1882 ועד 1948? אילו גופים בממסד הציוני פעלו בעיר ומה היו המניעים השונים לַפעילות הציונית בה? האם ובאיזו מידה היה מעורב היישוב היהודי בחברון בעשייה הציונית? ובאילו תחומים התנהלה פעילות ציונית בקרב היישוב היהודי בעיר?

מאחר שחלק ניכר מהפעילות הציונית בארץ–ישראל התרחש תחת השלטון הבריטי, אני מבקש גם לבחון האם ובאיזה אופן השפיע הממשל הבריטי על יחסי הגומלין שבין התנועה הציונית לחברון?

תקופה זו מאופיינת במתיחות רבה בין יהודים לערבים בארץ–ישראל, וממילא התבקש לבדוק כיצד השפיעה מערכת יחסי הגומלין שבין היהודים והערבים בחברון על הפעילות הציונית? וכן, מה היו ההשלכות של מאורעות תרפ"ט ומאורעות תרצ"ו–תרצ"ט על מדיניות התנועה הציונית כלפי ההתיישבות בחברון?

בנוסף, מקיים החיבור דיון בשאלה: האם וכיצד התפתחה תודעה לאומית כלפי חברון בעידן הציוני? באילו תחומים ובאיזה אופן היא באה לידי ביטוי? ולבסוף: האם היה קיים פער בין מקומה של העיר חברון בתודעה הציונית לבין פיתוחה בפועל בעשייה הציונית? ואם כן, מה היו הגורמים לפער זה?

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ופנינו חברונה”