החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

אולי הוא עוד יבוא…

מאת:
הוצאה: | 2013 | 259 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

ב-16 ביוני 1946, כשעה לפני חצות החריד פיצוץ עז את שלוות כפר אֶ-זיבּ ואת המחנות הבריטיים הסמוכים לו בגליל המערבי. זמן מה לאחר מכן נשמעו רעמים דומים בעוד עשרה אתרים בגבולות הארץ עם שכנותיה. כך התחיל מבצע "ליל הגשרים", הגדול במבצעים היבשתיים בהיסטוריה של המאבק בממשלת המנדט הבריטי. המבצע סימן את שיאו של המאמץ המדהים בהיקפו וברמת התכנון והביצוע של הפלמ"ח. בתשעה גשרים סימל הפיצוץ סיום של מבצע, ואילו באתר אחד, בגשר על נחל כזיב, זו היתה רק תחילתה של פרשה. הכוח התוקף שב למחנותיו בלא ארבעה עשר לוחמים, שלושה עשר מהם נחשבו מאז לנעדרים.
ד"ר דב גביש, שאחיו הבכור נפל בפעולה הזאת, התמסר לפענוח הפרשה כאח שחווה אבדן וליווה את הוריו בהתמודדותם עם השכול, כשליח מטעם עצמו של המשפחות השכולות לפני הממסד, וכהיסטוריון שעשרות שנים אצרו הוא ומשפחתו כל פיסת מידע שנקרתה להם בפרשה. לאחר עשרות שנים הביאו ממצאי המחקר להכרה בנעדרים כחללים, ושרידיהם של הלוחמים נטמנו בקבורה צבאית באתר יד לי"ד, שהיה לבית עלמין לחללים במקום נפילתם.

מקט: 4-249-50141
ב-16 ביוני 1946, כשעה לפני חצות החריד פיצוץ עז את שלוות כפר אֶ-זיבּ ואת המחנות הבריטיים הסמוכים לו בגליל המערבי. […]

מבוא

אני שב אל הימים ההם, אל יוני 1946

ביום ראשון, 22 במאי 1966, חלפתי על פני "בניין העמודים" במעלה רחוב יפו בירושלים. בזווית עיני ראיתי רוכל עיתונים כורע לצד אחד העמודים, ולפניו פרושים עיתוני הערב. כהרף עין צדה עיני תמונה שהתפרסמה בעמודו הראשון של עיתון "מעריב". הכותרת הכריזה: "נתגלה קבר חללי גשר א־זיבּ", ובכותרת המשנה נכתב: "שרידי גופותיהם של 13 לוחמי הפלמ"ח שנספו ב'ליל הגשרים' הוטמנו בשעתו בבית העלמין של חיפה – אך איש לא פקד את הקבר מפני שלא ידעו על קיומו".

להוכחת קיומו של הקבר הובא תצלום של המצבה המוכרת לי מביקוריי בבית העלמין. עצרתי ושבתי אל ערמת העיתונים, ולא ראיתי את התמונה אלא את פניה של אמי. במה היא חטאה לעורך העיתון שנזעק לעורר ייסורים מרבצם?

מיד פניתי אל רחוב הלל שבמרכז העיר, ששכנו בו כמה מסניפי העיתונים בירושלים. תחילה הגעתי אל סניף "דבר" שהיה פתוח ושכן בקומת הרחוב. הייתי מנוי על העיתון, והכרתי רק את מי שקיבל את תלונותיי כאשר היתה תקלה בחלוקתו. הצגתי לפניו את הידיעה ב"מעריב" והפצרתי בו שמערכת "דבר" תבדוק מיד עם הוריי המתגוררים בחדרה את איוולת הפרסום. משם עליתי למשרדי "מעריב". מצאתי באחד החדרים ארבעה אנשים שעמדו ושוחחו ביניהם. אחד מהם פנה אלי באדישות ושאל לרצוני. שאלתי בתקיפות כיצד העיתון מפרסם מידע רגיש כל כך בכותרת שקרית? הם לא הבינו במה מדובר, וביקשו לראות את העיתון. כשהבינו שאני נמצא בסערת רגשות התעניינו כלפי מה אני מתלונן. עניתי שאחי, יהודה גביש, נפל בפעולת גשר א־זיבּ, וזה מכבר ידענו על מיקומו של הקבר בחיפה, ואליו נהגנו לעלות אני והוריי. כמו כן סיפרתי שהקבר היה ידוע גם לאחרים, שכן הדבר פורסם בעיתונים, וכל המשפחות קיבלו על כך מידע מ"תנועת המרי העברי". ועוד הוספתי, שהפרסום המפתיע ב"מעריב" חוזר ופוצע הורים ומשפחות שמתקשים ממילא להשלים עם השכול ועם התעלומה שאפפה אותו. כשהמשכתי וטענתי שהכתבה חסרת האחריות התפרסמה מבלי ליידע את כל המשפחות, נשאלתי אל מי יש לפנות כדי לאמת את טענותיי. הפניתי גם אותם אל הוריי, יונה ויעקב גביש. כך החלה מעורבותי הפעילה בפרשה, שמאז ליל 16 ביוני 1946 היתה לדאגתם היום יומית של הוריי, והדירה מנוחה משאר המשפחות הפגועות.

מעולם לא התנסיתי בדרכי עבודתם של עיתונאים. ציפיתי שלמחרת היום תתפרסם ב"מעריב" הצטדקות כלשהי, או התנצלות על הפזיזות שבפרסום המופרך, והתבדיתי. למחרת דבק העיתון בגרסת הגילוי והשתבח בעוד גילויים על "ליל הגשרים". העיתונאי, גיבור הפרסום, חזר על פרטי הידיעה, ונקב בשמותיהם של כמה מהלוחמים שהשתתפו בפעולה ובשמות כמה ממשפחות החללים שפנה אליהם כדי לאמתהּ. זו גישה של עיתונאות אקראית, שלכדה אנשים ששכחו, או התעלמו, או שלא היו יכולים לדעת את הסיפור לאשורו. כולם הופתעו ונרעשו. לפי העיתון, יו"ר חברה קדישא בחיפה טען ש"איש לא התענין בקבר", וראש המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון התריס: "לנו לא ידוע על כל קבר שהוא בארץ".

מקור הידיעה היה בחקירה פרטית שניהל פקד שלמה בן־אלקנה, ששירת במטה משטרת ישראל. ד"ר בן־אלקנה, היסטוריון, שהתמסר לפיענוח פרשיות נעלמות, לאיתור נעדרים, ולהביאם לקבורה לאחר שנתגלו גופותיהם ונקברו בקבורה ארעית. פקודת מטכ"ל מיום 1 באפריל 1962 הגדירה לראשונה מיהו "נעדר": "מי שאבד אתו הקשר ולא ידוע אם נהרג או מת בנסיבות כל שהן, או נשבה, או שידוע כי נהרג אולם גופתו לא נמצאה".

בשנת 1963, כשלוש שנים קודם לפרסום ב"מעריב", פיענח בן־אלקנה את תעלומת הרצח של קצין המשטרה לזרוביץ, של אשתו ושל גיסו באוגוסט 1938; בשנת 1965 החל לחקור את פרשת הנעדרים בפעולה בגשר אכזיב, ובמאי 1966 החל לחקור את פרשת היעלמם של כ"ד יורדי הסירה מול חופי טריפולי בלבנון בשנת 1941; בשנת 1967 הוא איתר את מקום קבורתו של אבשלום פיינברג בקרבת רפיח, והביא לטיהורו של יוסף לישנסקי, שהתורכים העות'מאנים העלו לגרדום בדמשק. במלחמת יום הכיפורים, ב־1973, הקים בן־אלקנה את אית"ן – היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל.

 

מעולם לא נערך תחקיר מקיף על פעולת "ליל הגשרים". רק כאשר נדרש להאדיר את עצמת הפלמ"ח, ולאזכר את המאבק לפתיחת שערי הארץ, רק אז נכתב על מבצע זה. ההורים ומשפחות חללי הפעולה הודרו ממידע, מעדויות שנאספו וממסקנות שהוטל עליהן איפול. רק כעבור כארבעים שנה נודע לי על תיק נסתר השמור בארכיון צה"ל, ורק ב־1991 תוכנו נחשף לפניי בערמה. על מאורעות הלילה ההוא נכתב בספרי ההיסטוריה, בספרי "תולדות", בספרי זיכרון, בפרקי זיכרונות ו"מורשת", בידיעת הארץ, ובעבודות "שורשים", ובאין ספור כתבות וקטעי עיתונות. אך עומס מאורעות הימים שיבש לרבים את יומן ההיסטוריה בלי לתהות על בורותם של כותבים, של מספרים ושל מדריכים, ושל מי שמלקטים ומדברים. חיים גורי ביטא את תסכולו זה בסיפור על אירוע בגשר דמיא שהיה עד לו ב־1986, בשנת הארבעים ל"ליל הגשרים":

 

לאחר "ששת הימים" עמד קצין צנחנים צעיר לא הרחק מגשר דמיה (אדם), שעליו התנהלה אותה שעה תנועת הסחורות והנוסעים לירדן וממנה, והסביר לקבוצת מבקרים, בחצי חיוך, כי למטה, בשטח המת, שאתם לא רואים מכאן, ישנו עוד גשר אחר שפוצץ על־ידי הפלמ"ח או "השומר" או המכבים…

 

כך היה גם גורלו של האירוע באכזיב, שנחקק בקרקע, בהתיישבות, בקברים בחיפה, במצובה, בהר הזיתים בירושלים, וגם בשדה דם שהיה ל"חלקה צבאית" מיוחדת. אמנם האירוע אוזכר, אך הוא נותר עלום במשך שנים, והיה נטוש לנחלתם של הורים ובני משפחה בלבד. על "ליל הגשרים", שהיה שיאו של פרק האלימות הפלמ"חי, כתב "חגור" (חיים גורי): "פעולה אדירה בהיקפה וקשה כשאול בשל אבדן הי"ד…". ועל יוני 1946 הוא כתב: "שיידעו את החודש הזה, שלושה־עשר חודשים לאחר תום מלחמת־העולם השנייה (מאי 1945), ו־17 חודשים לפני נובמבר 1947… אני שב אל הימים ההם, אל יוני 46'. המסע הזה נותן בי תקוות מחר".

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.