החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

צבע את עצמך לדעת

מאת:
הוצאה: | 2016-11 | 208 עמ'
קטגוריות: המלצת הצוות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

113.00

רכשו ספר זה:

הספר "צבע את עצמך לדעת" בדגש על "לדעת", הוא ספר הרפתקאות, הוא מציע הרפתקת חיים כשהגיבור בעלילה הוא הקורא עצמו.

הספר פונה לאנשים שעברו כברת דרך בחייהם, אנשים חפצי שינוי, סקרנים, כאלו שחשים שהכול עוד אפשרי והכול עוד יכול לקרות.

בספר משולבים סיפורים קצרים המכונים "סיפורים למוכנות", הכרת הסיפורים וחווייתם מפיחה רוח מן העבר במפרשי הקורא. אפיזודות מחיי היום יום, איורים “מדברים“ ומעוררי זיכרונות חובקים ברכות ומכוונים למחר.

במהלך המעוף בין דפי הספר ואיוריו מתגבשות אצל הקורא נוסחאות ותובנות חדשות שיהפכו לעטו הכותבת והמגשימה את סיפור חייו.

פרקי הספר נסמכים על 35 שנות יצירה, עשייה אינטנסיבית ורבת תהפוכות, בעשרות תחומי חיים. המוטו – אין דרך ללא מוצא ואין בעיה ללא פתרון, נותרת רק שאלת הדרך.

מתוך גילוי דעת – פרופ` חמי בן נון

הספר מציע חיים של יצירה, חיים של דעת, חיים של צבעים עזים ומשיחות מכחול חיים של עוצמה. הספר הוא יצירת מופת שניתן למקמה בין אותם ספרים בודדים שלאחר שקראת בהם, שוב אינך יכול לשוב לאן שהיית.

"צבע את עצמך לדעת" מזכיר שילוב מרתק בין "הנסיך הקטן" של אכזופרי, "הנבואה" של ג'ובראן, "השחף" של באך ו"הרוח בערבי הנחל" של קנת גרהם, עם תבלינים של פו הדב וחבריו ועם דמויותיו של דוקטור סוס. יש בספר אהבת אדם גדולה והמון רעיונות ופסוקים שאוחזים בגופך ובציצית ראשך ומחלצים אותך מיום יום פוגעני שהוא פועל יוצא של אותה קהות נרכשת של האחדתנו.

הספר פותח בסדרה של שאלות המצויות בדיאלוג של חלקנו עם עצמנו ומתוכן הוא מוציאנו לדרך ההגשמה. האם הספר הוא "מדריך"? מסופקני. אילו היה כזה היה קל לקטלג אותו בין מיליוני ספרי וספרוני ההדרכה. האם הוא ספר ילדים? אינני סבור כך. הספר מיועד לאלה שיצליחו להתחבר חזרה לילד שבהם.

מקט: 001-2770-001
הספר "צבע את עצמך לדעת" בדגש על "לדעת", הוא ספר הרפתקאות, הוא מציע הרפתקת חיים כשהגיבור בעלילה הוא הקורא עצמו. […]

על מלך שידע

מלך ששלט שלטון ללא מצרים בממלכתו, החליט לחלק את משאבי המדינה בין עשרת המחוזות שהיו בה. המלך כינס את יועציו, הודיע להם על החלטתו ופרט בפניהם כיצד יחולקו תחומי האחריות בין המחוזות השונים, קבע המלך:

בידי מחוז אחד תופקד האחריות על היערות ותעשיית העץ.
בידי המחוז השני תופקד האחריות על האגמים, הנהרות והדגה.
בידי המחוז השלישי תופקד האחריות על בעלי הכנף ומטילות הביצים.
בידי המחוז הרביעי תופקד האחריות על הבקר.
בידי המחוז החמישי תופקד האחריות על חרושת הברזל.
בידי המחוז השישי תופקד האחריות על מכרות הפחם.
בידי המחוז השביעי תופקד האחריות על גידולי החיטה ואפיית הלחם.
בידי המחוז השמיני תופקד האחריות על מחצבי הזהב.
בידי המחוז התשיעי תופקד האחריות על תעשיית היין והדבש.
בידי המחוז העשירי לא יופקד דבר.

יועצי המלך הזהירו אותו לבל יותיר את תושבי המחוז העשירי ללא תחום אחריות ומבלי שתהיה להם אחיזה בדבר.

“אזרחים צריכים להרגיש נחוצים. הם זקוקים להכרה ולמקור מחייה, ואם לא יהיה להם מה מאלו, יתקוממו”, הזהירו היועצים. אולם המלך דבק בתכניתו.

ראשי המחוזות זומנו לארמון ובטקס ממלכתי העניק המלך את הסמכויות ותחומי האחריות לראשי המחוזות.

כשתושבי המחוז העשירי, גילו כי לא ניתן להם דבר, לא ידעו את נפשם מרוב צער. “איזו תכלית יש לנו? כיצד נאכיל את ילדנו? מה יהא עתידנו”, שאלו את ראש המחוז. אך לו, לא הייתה כל תשובה עבורם.

לאחר מחשבה עמוקה, אמר ראש המחוז לתושביו, “אפנה לראשי המחוזות האחרים ואבקש מהם כי יסייעו בידנו, ויאפשרו לכם להשתלב בפעילותם”.
אמר ועשה.

ואכן, מטוב ליבם, כמו גם משיקולי תועלת, הסכימו ראשי המחוזות לשלבם במחוזותיהם, ותושבי המחוז העשירי ארזו את מטלטליהם, יצאו לעבוד בתשעת המחוזות האחרים והכול נראה כמתנהל על מי מנוחות.

בני המחוז העשירי נעו ונדו בתשעת המחוזות ועשו כמיטב כוחם כדי להשתלב ולהצטיין בכל מלאכה בה עסקו. אולם הם לא חשו שייכים. הם לא היו בנחלתם, ובכל יום מחדש הרגישו שהם נדרשים להוכיח שהם טובים, יעילים ובקיאים במלאכתם.

לאחר שבע שנים הופץ כרוז בממלכה: כל תושבי המחוז העשירי מתבקשים לשוב לנחלתם, שם יפגוש אותם דוברו של המלך וימסור את דברו.

בני המחוז, ארזו את מטלטליהם, הצטיידו בצידה לדרך ויצאו מכל קצוות הממלכה חזרה לנחלתם. שבועות ארוכים נמשך המסע ובסופו התכנסו התושבים בכיכר העיר הגדולה והמתינו לדובר המלך. אך זה בושש להגיע.

בזמן בו המתינו לדובר, בנו התושבים אוהלים מיריעות מתוחות בין מוטות ברזל שהביאו איתם, ליצירת מחסה מצינת הלילה. אחרים בנו שולחנות מעץ, והניחו עליהם יין, דבש, דגים, בשר, ביצים וככרות לחם. עם רדת הלילה התקינו לפידים כדי להאיר את האזור.

הזמן חלף לו, ובינתיים, עד שיגיע דוברו של המלך, נהגו התושבים להתאסף בערבים סביב השולחנות ולספר האחד לשני על חוויותיהם במחוזות השונים.

ראש המחוז ישב יחד עם האזרחים והקשיב לסיפורים, ואז הבליחה בו ההבנה. הוא קם על רגליו והזדרז להגיע לבמת הכבוד שהוצבה לכבוד דובר המלך. הוא עלה לבמה, פנה לקהל ואמר: “אחיי ואחיותיי היקרים, הבנתי את מקומנו, הבנתי מה יהיה תפקידנו. אנא התבוננו סביב וראו, בימים ספורים הקמתם מחנה לתפארת המשקף את כל מה שלמדתם במסעותיכם תוך שימוש בכל המיומנויות שרכשתם.

ראו, כעת אתם בקיאים בכל תחומי האחריות והפעילות של כל תשעת המחוזות. רק אתם מכירים עכשיו את כל השפות הנהוגות בממלכה, רק אתם יודעים לשלב בין הדברים כולם. ולכן, ביכולתכם לקדם את המחוז והממלכה למקומות טובים יותר ולהבטיח עתיד טוב יותר לנו ולכלל המחוזות.

אתם, בזכות הניסיון שרכשתם, יודעים כיצד לחבר עץ וברזל, ובאלו לבנות אניות ובתים טובים וחזקים יותר. אתם יודעים כיצד לחמם בפחם את הלולים והרפתות, ותנובת בעלי החיים תהיה גבוהה יותר. אתם בקיאים בכל שיש לדעת, תהיו הגשרים בין המחוזות ותתוו את הדרכים להתפתחותה והתעצמותה של הממלכה”.

לימים הלך המלך לעולמו וראשי כל המחוזות הגיעו לאירוע בו נפתחה צוואתו של המלך, אירוע בו לפי המסורת, יורה המלך על יורשו.

קבע המלך בצוואתו:
תמו ימי המלוכה. מעתה תונהג הממלכה בידי המחוז העשירי.

מסיפור זה אנו למדים שאחריות נוטלים, לא ממתינים לקבל.

אין אירועים סתמיים. אין ניסיון אקראי שנצבר, ואין חוויות חסרות משמעות. כל חוויה ואירוע, בחיי כל פרט, מורכב וקשה ככל שיהיה, מזמן מעשה, שינוי, יצירה, התפתחות והתעצמות.

ה”ריק” הוא מנוע הצמיחה החזק ביותר.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “צבע את עצמך לדעת”