החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

צבע בכחול וזרוק לים

מאת:
הוצאה: | 2001 | 131 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

25.00

רכשו ספר זה:

"…הגלאפגוס נראה כמו גן החיות ברמת גן. הקרחון המתנפץ נראה כמו הדפנות של הפריזר שלך בבית. הבנות המקומיות שמנות, מכוערות ושעירות. הסטייקים בארגנטינה, זה לא כזה ביג-דיל. כולה סטייק מסריח. בשכונת-התקווה תקבל הרבה יותר צ'יפס".

אוסף של 38 סיפורים קצרים המלווים מסע של מתבגר ישראלי ממוצע בשנות האלפיים. מסע שהחל ביום בו השתחרר מהצבא.

הגיבור והקורא כאחד, פותחים את שעריו של עולם הפנטסיה ומטיילים על הגבול בין עולם הדמיון והמציאות. גבול שלעיתים מטשטש ויוצר בילבול. בילבול שאיתו גם חוזר הגיבור הביתה.

השאלות ששאל, השוד המזויין בברזיל, החברה שהשאיר מאחור ואף מותו הטראגי של אביו מביאים לידי הכרה במספר תובנות. אחת מהן, וזו המרכזית, הינה שמו של הספר.

אייל עמית, 26, יליד גבעתיים, אלרגי לקרדית האבק, ג'ובניק מחיל מודיעין, פסיכומטרי 586, סטודנט שנה שלישית להנדסת אלקטרוניקה. יושב כל בוקר מול לוח ומפנטז על הטיול הבא. זהו ספרו הראשון.

יליד 74, נשוי+2, יליד גבעתיים, תושב פרדס חנה, אלרגי לקרדית האבק ומהנדס אלקטרוניקה לשעבר. מאז שעזב את עולם ההיטק הספיק לעבוד בנגריה, לצאת במופע מוסיקלי לילדים, לחרוש את המזרח, את דרום ומרכז אמריקה וגם קצת אפריקה. הקים את מוזה הוצאה לאור, כתב 3 ספרים, פתח את סטודיו נשימה-מעגלית: מקום לבניה ונגינה בדיג'רידו. בשנת 2012 יצא עם מופע סיפורים ייחודי שכבר הפך לקאלט! מופע מפתיע וקורע מצחוק מז'אנר ה-spoken stories. סיפורים אישיים, אמיתיים ובועטים, המוגשים מזווית שונה, מאוד לא צפויה ובעיקר מצחיקה, שתטיס אתכם בבעיטה לעולם הקולינארי של הודו, לטירוף של חיי הנישואין וההורות, למשבר גיל ה-40, לסדנאות בריאות הזויות, לעשן הסמיך באמסטרדם ועוד. טקסט חד, מושחז ובהגשה מוטרפת במיוחד! (במאי: יניב קלדרון).

לדף הפייסבוק של אייל עמית:

https://www.facebook.com/eyal.amit.show/

מקט: 4-800-7902
"…הגלאפגוס נראה כמו גן החיות ברמת גן. הקרחון המתנפץ נראה כמו הדפנות של הפריזר שלך בבית. הבנות המקומיות שמנות, מכוערות […]

פרולוג

הגעתי לעולם הזה במקרה. תקראו לזה מזל, תקראו לזה טעות, תקראו לזה איך שאתם רוצים – אבל אני כאן, כמו כל אחד מהמיליארדים שכבר היו פה, כמו כל אחד מאלה שעוד יבואו.

בצורתי הנוכחית אני זכר לבן בעל אינטליגנציה ממוצעת, מצויד במשאף ונטולין, טוסטוס לפקקים של תל-אביב וכמה חולצות סיני. אני חיי בדור הזה. בדור הפלאפונים וההודעות האלקטרוניות, בדור שנולד לתוכניות בשחור לבן עם בתיה עוזיאל והולך לישון בצבע עם איזה פרק טוב של ‘סיינפלד’. דור שבדרך כלל יודע הרבה יותר מההורים שלו, דור שהשתחרר לא מזמן מהצבא ולמזלו לא השתתף במלחמה, דור שעוד הספיק לשחק באטרי, דור שקונה כרטיסי טיסה, נעלי הרים, בנזניה ולפעמים קצת חומר למסיבה. דור שמאכלס את מצעדי האהבה, את השנטיפי, את בראשית ואת הסטרטאפים בהרצליה –פיתוח. דור שבן-גוריון חלם עליו, שהרצל יכול היה רק לדמיין.

הדור הזה כאן. עומד בפקקים של איילון כל בוקר, רוקד במסיבות בקו-פנגן ומטפס על ההרים בהימליה.

הדור הזה כאן, מתעורר כל בוקר ושואל את עצמו לאן?

ימינה, שמאלה ואולי פשוט ישר. אולי שלום ואולי מלחמה, אולי לברוח, אולי להישאר, אולי היום , אולי מחר, אולי להודו, אולי לדרום אמריקה, אולי הגעתי לעולם הזה במקרה. תקראו לזה מזל, תקראו לזה טעות, תקראו לזה איך שאתם רוצים – אבל אני כאן, כמו כל אחד מכם. ואין זה משנה מי אני, איך אני נראה ואיפה אני גר. אני מתעורר כל בוקר ושואל את עצמי לאן?

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “צבע בכחול וזרוק לים”