החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

צוף

מאת:
הוצאה: | 2015-09 | 208 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

42.00

רכשו ספר זה:

“שלמוּת, מעצם טיבה, איננה משתנה. אם תוסיפו עליה משהו, אם תגרעו ממנה משהו, היא תתפוגג. היא עוגייה שלא תיאכל, קלוריה שלא תישרף, לב שלא יישבר עוד לעולם.”

בגיל שבו רוב חברותיה עסוקות בחיתולים, חתולות וגירושים, מור מאמינה בנוסחה אחרת לכיבוש החיים הטובים: מין מזדמן, חופש ממחויבות, ואירוניה דקה בכל הנוגע לקיום בכלל, ולמערכות יחסים בפרט.

אולי כדאי להקשיב לה: אחרי הכול, יש לה ניסיון רב עם גברים, היא העורכת דקת האבחנה של מגזין אופנתי מתוחכם, ומי כמוה מבין לעומקו את האופן שבו פועלות המכונות הנסתרות של התשוקה והנפש.

אלא שמשהו בתמונת העולם שלה נסדק כשהיא פוגשת בעמית, גבר המנשק אותה באופן מסעיר עד כדי כך, שנדמה לה שהוא מכיר אותה מאז ומעולם, ובאופן האינטימי ביותר. יחד הם יוצאים למסע חושני חוצה יבשות, ששום דבר בו אינו צפוי. בין חדרי מיטות לספינות רעועות, בין נפלאות התבונה לידע הבשרים, הטלטלות שהם חווים יחד מעמתות אותה עם השאלה שעליה נמנעה מלענות כל חייה: האומנם נורא כל כך להתמסר? האומנם תאבד הכול אם תאמץ ללבה את הקלישאה הנדושה מכולן – האהבה?

“צוף” הוא רומן אירוטי נועז, מעשייה רומנטית מרטיטת לב, ואולי בכלל הרהור פילוסופי מאיר עיניים על היחסים בין המינים. מה טיבו של הרומן השנון הזה: ספר טיסה? שיקוי אהבה? מזון למחשבה? ואולי הוא כל אלה גם יחד – פעלול ספרותי מרהיב ומענג העשוי ביד אמן?

דבר אחד בטוח: איש מבין הקוראים ב”צוף” לא ייצא וחצי תאוותו בידו…

מקט: 15100417
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
סקירה

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


בפתח

כמה זמן אני כבר עומדת ככה, מול הדלת הזאת, המצופה קטיפה אדומה?

אני מתעוררת פתאום, מתנערת מהקיפאון שאחז בי. הידיים שלי מונחות על כפות המנעול, ומשהו בתוכי חורץ לשון, צוחק בלגלוג ובהתרסה לעבר מי שמתגלית בתוכי פתאום: את?

אני עומדת כך כבר כמה דקות. לא בפנים ולא בחוץ. הידיים על כפות המנעול, ואני חייבת להודות בזה או לפחות לבדוק: האומנם? האם ייתכן שאני, שתמיד החשבתי את עצמי למלכת קרח הנכונה לכל הרפתקה, שהתנסות היא סם החיים שלה, האם ייתכן שהפעם אני מפחדת?

ואולי "מפחדת" איננה המילה הנכונה. מה שמצפה לי מאחורי הדלת, אולי הוא לא חדש לי. כבר ראיתי דבר או שניים בחיים. אבל הפעם זה שונה. יכול להיות שמה שמונח כאן על כפות המאזניים הוא יותר מעוד התנסות פרועה. כלומר, יכול להיות שזה סוף של משהו, או התחלה. באמת שאני לא יודעת. הפעם אני לא יודעת.

דלת קטיפה אדומה מעוטרת כפתורי יהלום. היהלומים ממוסמרים לתוכה בתבנית מעוינים; אלוהים, איזה טעם רע. אבל מפורכסת לעייפה ככל שתהיה — מדמה שער של מרתף עינוגים צרפתי או של מאורת אופיום סינית — הדלת הזאת עושה את שלה: מזמינה ומרתיעה, מבטיחה טוב ומבשרת רע. אני מרגישה כמו ילדה קטנה בפתח מאורת הארנב. להיכנס או לא? להמשיך קדימה או לחזור לאחור? אני לכודה בין שני עולמות, אבודה.

למען האמת, לא כל כך רע לי להרגיש ככה.

אולי אני פשוט מאוהבת?

ואולי אני מבלבלת שוב, כמו שעשיתי יותר מדי פעמים בחיים שלי, בין תשוקה לאהבה.

מה זה משנה, בעצם? הלב שלי הולם. אני מפחדת. אני מהדקת את אחיזתי בכף המנעול, מגבירה את הלחץ, עוד מעט הדלת תיפתח…

אבל רגע, איך הגעתי לכאן בכלל? מה אני עושה כאן? בואו נתחיל מההתחלה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “צוף”