צלול, אפלולי, צלול

אֵוָה־לִיסָה מַנֶּר (1995-1922), אחת המשוררות הפיניות החשובות ביותר במאה העשרים, היא יוצרת ששירתה השפיעה רבות על משוררים פינים המוכרים בארץ יותר ממנה, למשל אווה קילפי, סירקה טורקה, פנטי הולפה ואונו קיילאס. מנר היא המייצגת הבולטת ביותר בפינלנד של המעבר מן השירה המסורתית אל המודרניזם שצבר תאוצה בשנות החמישים במאה שעברה. מנר התייחסה ברבים משיריה לקשרי האדם עם עולם החי ושיריה הנוקבים אקטואליים כיום יותר מאי-פעם. יותר מכול מאפיין את שיריה השימוש בשפת סמלים עשירה ורבת דקויות, המצביעה על קשר הדוק עם עולמות הטבע, המיתולוגיה והמוזיקה. צלול, אפלולי, צלול, אסופה עברית ראשונה ממיטב שירתה רואה אור בצירוף מבוא מקיף מאת המשורר רמי סערי, עורך הקובץ ומתרגמו לעברית.

מקט: 4-249-50738

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

אֵוָה־לִיסָה מַנֶּר (1995-1922), אחת המשוררות הפיניות החשובות ביותר במאה העשרים, היא יוצרת ששירתה השפיעה רבות על משוררים פינים המוכרים בארץ […]

---

שָׁחוֹר וְאָדֹם

וִיפּוּרִי,

עַל הָחֳרָבוֹת שֶׁלָּךְ נִשְׁבַּעְנוּ אֵי־אָז:

נָשׁוּב!

לֹא נַשְׁאִיר אוֹתָךְ בְּגַפֵּךְ

לְלֵיל הַמִּזְרָח.

 

וְהִתְפַּלַּלְנוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם יְסַיְּעוּ לָךְ,

אַךְ רָאִינוּ רַק רָקִיעַ רֵיק

וּדְמוּתוֹ דְּמוּת יָם בּוֹעֵר,

וְסָפֵק הִתְגַּנֵּב אֶל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ:

הַאִם נָשׁוּב? מָתַי?

הַכּוֹכָבִים רָעֲדוּ בִּתְשׁוּבָה

וּמְאוֹת עֵינֵי בָּתִּים חֲלוּלוֹת הִתְבּוֹנְנוּ בָּרִיק.

 

כְּשֶׁיָּצָאנוּ לַדֶּרֶךְ אֶל הַלֹּא־נוֹדָע וּלְעֹמֶק הַלַּיְלָה,

כְּשֶׁהִשְׁאַרְנוּ מֵאֲחוֹרֵינוּ אֶת הָעִיר הַבּוֹעֶרֶת,

אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה קָרוֹב וְיָקָר לְלִבֵּנוּ,

עָצַרְנוּ לַחְשֹׁב

לְמַעַן מָה נוּכַל לִחְיוֹת בַּהֶמְשֵׁךְ.

 

וְאָז הִתְחַוֵּר לָנוּ

שֶׁבָּךְ, וִיפּוּרִי,

הָיָה כָּלוּל יוֹתֵר, הַרְבֵּה

יוֹתֵר

מֵחַיֵּינוּ הַקְּטַנִּים וּמֵהָאַפְלוּלִית הַנְּעִימָה

שֶׁל חֲצַר בֵּיתֵנוּ.

אַתְּ הָיִית חַיֵּי דּוֹרוֹת רַבִּים,

אַהֲבָה, עֲבוֹדָה, לֵאוּת, מָוֶת.

הָיִית חַיִּים בְּנֵי עִדָּנִים,

מְאוֹת שָׁנִים, הִיסְטוֹרְיָה, גּוֹרָלוֹת –

חַיִּים שֶׁבָּהֶם הַצְּבָעִים הָיוּ שָׁחוֹר וְאָדֹם,

הַצְּבָעִים הָעַזִּים שֶׁל הַמַּאֲבָק וְשֶׁל הַנִּצָּחוֹן,

שֶׁל הַצַּעַר וְשֶׁל הָעֲלִיצוּת,

שֶׁל הַמָּוֶת וְשֶׁל הַתְּקוּמָה.

 

אָז הֵבַנּוּ בְּאֵיזוֹ עָצְמָה הַצְּבָעִים הָאֵלֶּה

מְנַבְּאִים לָךְ אֶת רֶגַע הַתְּקוּמָה.

הֵם מַבְטִיחִים שֶׁאֵי־מָתַי עוֹד יַפְצִיעַ יוֹם נִצָּחוֹן וְחֶדְוָה

לָנוּ, וִיפּוּרִי, לַיְלָדִים שֶׁלָּךְ.