החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

טרוצקי על מות בנו

מאת:
מאנגלית: רעיה ג'קסון | הוצאה: | 2015-09 | 99 עמ'
קטגוריות: מבצעי החודש, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

26.00

רכשו ספר זה:

אמצע ינואר 1938, פריז. גבר מתלונן על כאבי בטן עזים שמאובחנים כתחילתה של דלקת תוספתן. ב־8 בפברואר הוא מאושפז ומנותח בקליניקה שנוהלה בידי גולים רוסים "לבנים" מתנגדי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות…

ב־16 בפברואר הוא מנותח שוב, אך לא שורד. בן שלושים ושתיים היה במותו.

היה זה לֵב לְבוֹביץ' סֵדוֹב, אזרח סובייטי, גולה פוליטי, בנם של לאון טרוצקי ונטליה סדוב.

לאון (לב) טרוצקי, הוגה הדעות והמנהיג הרדיקלי הבלתי מתפשר, כותב מנהמת לבו על בנו המת. דבריו המרגשים מציגים פן אנושי של אב שאיבד את היקר לו מכול — בן אהוב, חבר, לוחם שותף לדרך.

הספדו של טרוצקי מלוּוה בריאיון עיתונאי שערך עִמו הסופר הבלגי־צרפתי ז'ורז' סימנון, שליח היומון "פּארי־סוּאַר", בסגנונו הייחודי המוּכּר מיצירותיו. הוא מציג לטרוצקי שאלות נוקבות והרות גורל על רקע עליית היטלר לשלטון והצטברות ענני הסערה בשמי אירופה.

מקט: 4-644-1040
מסת"ב: 978-965-563-008-4
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
אמצע ינואר 1938, פריז. גבר מתלונן על כאבי בטן עזים שמאובחנים כתחילתה של דלקת תוספתן. ב־8 בפברואר הוא מאושפז ומנותח […]

פתח דבר

באמצע ינואר 1938, בפריז, התלונן גבר צעיר על כאבי בטן עזים שאובחנו כתחילתה של דלקת תוספתן. ב־8 בפברואר הוא אושפז בקליניקה פריזאית שנוהלה בידי גולים רוסים “לבנים” מתנגדי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. אך מנהל הקליניקה, כמו מזכירו של החולה שכיוון אותו להתאשפז בה ואף רשם אותו שם בזהות מושאלת כמהנדס צרפתי — היו סוכני השירות החשאי הסובייטי הסטליניסטי. ניתוח התוספתן עבר בהצלחה, אך ארבעה ימים אחר כך עלה חומו של החולה באורח בלתי מוסבר. עדי ראייה מסרו שראו אותו משוטט במסדרונות הקליניקה תקוף הזיות ממלמל משפטים לא ברורים ברוסית.

ב־16 בפברואר נותח שנית אך מת על שולחן הניתוחים. במותו היה בן שלושים ושתיים, ושמו: לֵב לְבוֹביץ’ סֵדוֹב, אזרח סובייטי, גולה פוליטי.

סֵדוֹב, מנהיג בתנועת הנוער המהפכני, היה בנם של לאון טרוצקי ונטליה סדוב שחיו באותה עת בגלות במקסיקו. כל הסימנים הצביעו על כך שלב סדוב לא מת כתוצאה מהניתוח אלא נרצח בידי סוכנים חשאיים סובייטים שליחיו של סטלין.

לב (לאון) סדוב נולד ב־1906 לאימו נטליה, רעייתו השנייה של טרוצקי, בעת שזה היה כלוא בבית סוהר לאחר שנידון למאסר עולם על חלקו בניסיון המהפכה נגד שלטון הצאר ב־1905.

לב סדוב קבור בבית הקברות המכונה “הפריזאי” בעיירה תִייאֵה (Thiais) הסמוכה לפריז. חבריו, והחוגים הטרוצקיסטיים בצרפת ובעולם כולו משוכנעים כי אכן נרצח בידי שליחיו של סטלין. עדויות ממוסמכות שנמצאו לאחר פתיחת ארכיוני השירות החשאי הסובייטי מצביעות על כך שסדוב אכן היה במעקב ובפיקוח צמוד. כפעיל אופוזיציה מרכזי הוא היווה נכס מודיעיני רב ערך לשירות החשאי הסובייטי שביקש לחשוף את הפעילויות הטרוצקיסטיות ברחבי אירופה. עם זאת, עד היום לא ברור לחלוטין אם מת כתוצאה מטיפול רפואי כושל או נרצח בידי סוכני השירות שדאגו שהטיפול הרפואי יהיה כושל…

כך או כך, הדברים המובאים בחלק הראשון של ספר זה הם הדברים שכתב טרוצקי ב־20 בפברואר 1938 מיד כשנודע לו על מות בנו ארבעה ימים קודם לכן.

טרוצקי, הוא לב דווידוביץ’ ברונשטיין, מפקדו הראשון של הצבא האדום, איש קשוח שנודע כמנהיג בלתי מתפשר, האיש שבמו ידיו הוציא להורג רבים ממתנגדי המהפכה — הוא גם אב ששָכַל בת ובן בגלל אויבו הגדול סטלין, חושף כאן, בדברים שכתב מנהמת לִבו פן אנושי מרגש של אב שאיבד את היקר מכול: בן וחבר — אך לא פחות מכך לוחם, לוחם יקר למען המהפכה… המנהיג הטהור של המהפכה העולמית נותר נאמן לעצמו ולעקרונותיו גם ברגעים הקשים ביותר בחייו.

“ב־18 בפברואר 1938 פירסמו עיתוני הערב במקסיקו ידיעה קצרה על מותו של לב סדוב בפריז בעקבות ניתוח. הייתי עסוק בעבודה דחופה ולא ראיתי את העיתונים האלה. דייגו רִיבֵרָה, ביוזמתו, בדק את הידיעה באמצעות הרדיו והגיע אלי עם החדשות הנוראות. שעה לאחר מכן סיפרתי לנטליה על מותו של בננו — ממש באותו חודש לפני שלושים ושתיים שנים, עת בישרה לי על הולדת בננו בהיותי כלוא בבית הסוהר. כך הסתיים בשבילנו ה־16 בפברואר, היום השחור ביותר בחיינו האישיים.”

הדובר הוא לאון טרוצקי, לב סֵדוֹב המת הוא בנו. סדוב, מנהיג בתנועת הנוער המהפכני, עיתונאי, סופר ופעיל פוליטי ממתנגדיו החריפים של משטרו של סטלין.

טרוצקי נולד ב־7 בנובמבר 1879 בשם לֵייב דווידוביץ’ ברונשטיין, בן למשפחת איכרים יהודים־אוקראינים אמידה ושומרת מסורת. הוא היה הוגה דעות ואיש מעשה, מהפכן קומוניסט, שהאמין במהפכה פרולטארית כלל־עולמית וחתר אליה; לוחם נגד הפשיזם, הגזענות והלאומנות הסטליניסטית; מנהיג רדיקלי בלתי מתפשר; המנהיג הסובייטי הקשוח; מייסד הצבא האדום; האיש שנאמר עליו כי במו ידיו הוציא להורג לא מעט ממתנגדי המהפכה.

ב־21 באוגוסט 1940, שנתיים וחצי אחר מות בנו, מת טרוצקי בביתו בקוֹיוֹאַקאן, מקסיקו, לאחר שנפצע אנושות בידי סוכן השירות החשאי הסובייטי.

***

הספדו של טרוצקי על מות בנו מלוּוה בריאיון עיתונאי שערך עִמו הסופר ז’ורז’ סימנון, שליח היומון הפריזאי “פּארי־סוּאַר”, ביוני 1933. הריאיון נערך באי הטורקי פְּרינְקיפּוֹ, שם מצא טרוצקי מקלט זמני בחסות ממשלת טורקיה ואף זכה להגנתה. סימנון, שהיה אז בתחילת דרכו כסופר (אם כי רשם כבר לזכותו שישה ספרים), מתאר את הריאיון העיתונאי כאילו היה אחד מסיפוריו: תיאורי הנוף, האנשים, האווירה, האבחנות הדקות, המשפטים הקצרים, הדיאלוגים התמציתיים, ההומור האירוני הדק — כולם מתאפיינים בסגנונו הייחודי של הסופר הבלגי־צרפתי כפי שאנחנו מכירים אותו מיצירותיו הספרותיות. ומעניינות גם השאלות הרות הגורל שהציג למנהיג הפוליטי, וכמובן תשובותיו של טרוצקי על רקע עלייתו של היטלר לשלטון והצטברות ענני הסערה בשמי אירופה.

ראובן מירן

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “טרוצקי על מות בנו”