החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על דוד קרמף

יליד רמת גן. בן לניצולת שואה ולוחם הצבא האדום ממשחררי בודפשט. בוגר החוג למתמטיקה ופילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני בלימודי המזרח התיכון בן זמננו (ללא תזה) מאוניברסיטת תל אביב. איש הייטק בעברו. ... עוד >>

מאמר קצר על תולדות ההלכה היהודית

מאת:
הוצאה: | 2022 | 219 עמ'
קטגוריות: יהדות
הספר זמין לקריאה במכשירים:

46.80

רכשו ספר זה:

חיבור זה בודק את ההלכה של העם היהודי. הדת היהודית לא מסתפקת באמונה אלא היא מצווה על המאמין הלכה. אוסף חוקים שעל המאמין לציית להם ללא פקפוק. אנחנו הורגלנו להאמין בעתיקות וברציפות ההלכה היהודית. היא נוצרה בשחר ההיסטוריה במפגש פלאי בין אלוהים לעם במדבר סיני, ומאז היא ממשיכה להדריך ולהנחות את התנהגותו וחייו של המאמין היהודי. הספר בודק את הטענה הזו. הוא מסתמך על ההנחה, שלהלכה יש תוקף רק אם היא קשורה קשר כלשהו להתגלות ולציווי אלוהי. התשובה מפתיעה. היומרות של החוגים הדתים לרציפות, עתיקות ותקפות הטענות ההילכתיות שלהם עומדות על כרעי תרנגולת.
במערכות הבחירות ובקרבות התעמולה, שמתחוללים על לבו של האלקטורט הישראלי, נמצא הגוש הישראלי בנחיתות מתמדת. העמדות הפוליטיות של הישראליים, הסיסמאות והטיעונים לא מצליחים לחדור את חומת התודעה של היהודים. אלו מבוצרים במבצר תודעתי, שהתחמושת החילונית לא מצליחה לגרד. הם נמצאים בעולם משלהם. טעוני הספר יחדרו את חומת התודעה הזו. ההלכה היא מומצאת, החגים בחלקם לא חגים, והחשוב מכל, השבת היא לא שבת.

מקט: 001-3000-256
מסת"ב: 978-965-598-099-8
חיבור זה בודק את ההלכה של העם היהודי. הדת היהודית לא מסתפקת באמונה אלא היא מצווה על המאמין הלכה. אוסף […]

הקדמה

החיבור הזה הוא חיבור פוליטי. כמו כל טקסט פוליטי יש לו ייעוד, ויעודו של זה הוא להעניק כלים למחנה החילוני בחברה הישראלית. מחנה זה מוצא את עצמו חסר נשק במאבק הפוליטי־חברתי, שמתחולל במדינת ישראל בשנים האחרונות, וליתר דיוק מאז מערכת הבחירות ב־1996, שבה המציא בנימין נתניהו את האבחנה בין יהודים לישראלים. האלקטורט הישראלי מתחלק מאז לשני גושים — הגוש היהודי והגוש הישראלי. הגוש הישראלי מאמין, שמדינת ישראל, שכוננה ב־1948 על ידי התנועה הציונית, היא המעשה החשוב ביותר, שעשה העם היהודי לדורותיו ואולי לתולדותיו, וכי למרות קשייה, בעיותיה וכשלונתיה, היא סיפור מפואר של הצלחה. המדינה הצליחה לממש את יעודה, ולהפוך לבית לניצולי שואה ויהודים רבים מרחבי העולם, תוך שהיא מצליחה לנצח את אויביה, ויוצרת חיים תוססים של יצירה, השכלה ותרבות, אשר זוכים להערצתם וקנאתם של רבים בעולם כולו. הגוש היהודי, לעומת זאת, רואה את ישראל ככלי. החלק הראשון בגוש היהודי, אלה הנקראים לאומיים, רואים במדינה שלב בתהליך גאולה אלוהי, שבסופו תחזור פיסת אדמה זו לימי הזוהר האמיתי שלה, שהתרחשו אי אז בתקופת בית ראשון או בית שני. בחיבור הזה נחזור ונסביר מה, שהסבירו היסטוריונים וארכאולוגים רבים, הטוענים שתאורי העבר הזוהר, שעליו מתרפקים החוגים הלאומיים, הם מדומינים, חסרי כל ביסוס היסטורי, ובוודאי לא מהווים משענת ובסיס להצדקת מהלכים פוליטיים ומדיניים בהווה הנוכחי. החלק השני בגוש היהודי, אלו המתקראים חרדים, מאמין, שהוא חי את החיים היהודים האמיתיים. את החיים היהודים ניתן לחיות בכל מקום שהוא, והם נעדרי תכלית והסבר במציאות. על יהודי לקיים את המצוות ולחיות כיהודי. הם חיים בישראל, כי בישראל נוח מאוד ליהודים כאלו לחיות, בוודאי מאז, שהנציגים הפוליטיים שלהם למדו לנצל את כוחם כסוג של לשון מאזניים במערכת הפוליטית בארץ.

במערכות הבחירות ובקרבות התעמולה, שמתחוללים על לבו של האלקטורט הישראלי, נמצא הגוש הישראלי בנחיתות מתמדת. העמדות הפוליטיות של הישראליים, הסיסמאות, והטיעונים לא מצליחים לחדור את חומת התודעה של היהודים. אלו מבוצרים במבצר תודעתי, שהתחמושת החילונית לא מצליחה לגרד, תהיה אשר תהיה רמת השכנוע העצמי והתחכום הפרסומי, שמשקיעים אלו, שיורים אותה. היהודים נמצאים בעולם משלהם, וסיסמאות כמו — ״מדינת חוק״, ״זכויות אדם״, ״כבוש״, ״פשעי מלחמה״, ״נורמות שלטוניות״, ״עמדות כלכליות״ ועוד, פשוט לא חודרות אל מרחב התודעה היהודי. הן משפיעות עליהם, כמו שמשמפיעות עלי ססמאות ממערכות התעמולה בבחירות בטסמניה. זה פשוט לא מעניין אותם. אבל לא רק מערכות התעמולה הישראליות קורסות, אלא גם המעשה הפוליטי של נציגיהם, שבמחדל ארוך שנים של אימפוטנציה פוליטית מתעלמים לגמרי מנושאי דת בפוליטיקה הישראלית — כמו מינוי רבנים, מועצות דתיות, דיינים ודיני כשרות, שהם ציפור נפשם של חלק גדול מן היהודים. אחד הכללים הידועים במשא ומתן הוא, שאתה צריך להתעקש על, ולהפוך לסלע מחלוקת רציני, דווקא נושאים, שאינם מעניינים אותך. רק כך, באמצעות ויתורים בנושאים שלא חשובים לך, תוכל להשיג השגים באותם נושאים, שכן מעניינם אותך. הנציגות הפוליטית של הישראלים פשוט ויתרה לגמרי על הטקטיקה הזאת. היא מסתפקת בהתגוננות נמרצת על אורך החיים הישראלי בישובים חילוניים, כשהפוליטיקאים הדתיים מנסים לפגוע בו מדי פעם, אבל מתעלמת לגמרי מעשרות ומאות הנושאים, שהתערבות בהם עשויה להעניק לה מנופים של כוח. מי בכלל מבין הפוליטיקאים החילוניים התעניין פעם בבחירת הרב של טבריה. או של צפת. ומדוע המפלגות החילוניות לא מנסות למנות רב עיר חילוני לתל אביב. או אולי רבה אישה לתל אביב. או לרעננה.

את ההתעלמות מאורחות החיים החרדים ומעיניניהם ירשנו ממיסד המדינה בן גוריון. בתקופה שלאחר השואה נראתה הדת היהודית כמוסד ארכאי, המיועד להכחדה. חלק גדול מאוד מהעולם החרדי הושמד בשואה. תושבי ישראל, מייסדי המדינה, היו חילונים ברובם המכריע, והדירו רגליהם מבתי כנסת. לימודי דת נראו בעיניהם דרך, כדי לשמר מסורת מפני סכנת הכחדה, אבל לא לימודים חיוניים לעתיד. התנ״ך היה הפריט היחידי בארון הספרים היהודי, שממש עניין את דור התקומה. על התנ״ך התרפקו, למדו, ולימדו אותו. אבל בן גוריון התגאה בידיעת יוונית עתיקה, ורכש ספרים מחנות הספרים הידועה בלקוול באוקספורד שבאנגליה. העולם החיצוני היה הרבה יותר מעניין וחשוב מדיון הלכתי כזה או אחר. ההורים שלי שמרו כשרות בבית כדי לזכור את ביתם השרוף, ומשפחתם הטבוחה במזרח אירופה, והיום אני שומר כשרות בביתי, כדי לזכור אותם. פעם בילדותי, ניסה אבא שלי, לקחת אותי לבית כנסת אשכנזי ליד הבית. היו שם קומץ זקנים, שהתפללו בניב אשכנזי, שאז לא הבנתי, ובזתי לו, והיום אני מתגעגע אליו. נדף מן המקום הזה ריחו של המוות. לא חזרתי לשם. הפעם הבאה, שחזרתי לבית כנסת היתה ביום בר המצווה שלי, ומצאתי עצמי בהיכל רחב מימדים צפוף בהמוני אנשים (רובם הגדול שלא ממוזמני), שהריעו לי על הקריאה היפה בתורה, והמטירו עלי מטר סוכריות. זה היה כמובן אחרי המלחמה (ששת הימים), ובית הכנסת היה של חב״ד. הגבאי נתן לי במתנה את ספר התניא של מיסד חב״ד שניאור זלמן מלאדי, שכמובן לא הבנתי בו מילה אחת. היום אני מבין, שחב״ד היא תנועה, שיצאה לשמד (הם מאמינים, שרבם היה משיח, שירד אלינו לחיות חיי אנוש, סבל במותו, חזר לשמיים, ומאז משגיח עליהם שם), ששניאור זלמן מלאדי (כמו כל ראשי החסידות) הוא כופר ביהדות, ושאנחנו חייבם להילחם בחסידות ובראשיה, ממש כמו שהרב יעקב עמדן נלחם במייסד החסידות, רופא האליל ישראל, שהתכנה בשם בעל שם טוב (בעש״ט), במאה השמונה־עשרה.

העם היהודי נמצא במשבר. אין היום בעצם דת יהודית. יש אוסף כתות, שכל אחת מהן מאמינה בקדושים אחרים. מה שמשותף עדיין לכל אותן כתות, הוא פולחן משותף, ואיזו שהוא סוג של אמונה בבדיה, שהם כולם צאצאים לאנשים, שהיו יהודים באלף הראשון לפני הספירה, וחיו כולם בארץ ישראל. בהמשך הספר נציג כמה אמיתות היסטוריות, שלפיהן במשך תקופות מסוימות, כנראה עד עליית האיסלם, היתה היהדות דת אקספנסיוניסטית, ובלשוננו מגיירת. היא קלטה לתוכה אוכלוסיות רחבות, שהיו בני דת ומוצא אחרים, והתגוררו בארצות אחרות. אבל לא צריך להרחיק לכת לאלף הראשון לספירה. מאז ראשית ימיו שכן חלק מן העם היהודי בגולה.1 הגולה הראשונה, עוד בתקופת המקרא, היתה מצרים, בה חיה תמיד קהילה יהודית. מאוחר יותר, בתקופת בית שני, גם הוקם בה בית מקדש, שהתחרה בבית המקדש בירושלים. כולנו למדנו, שלאחר עליית עזרא ונחמיה נשאר חלק גדול מן העם על חופי הפרת והחידקל, עיראק של ימינו, ומשם היה שותף בכיר בעיצוב האמונה היהודית, שלאחר החורבן. קיומה של הגולה הוא עובדה קבועה בתולדות חייו של העם היהודי מראשיתו, בניגוד למה, שלימדו והורו ראשי הכת הציונית לדורותיהם. אני קורא לציונות כת יהודית, כי הציונות היא המעשה האמוני החשוב והמדהד ביותר, שחל ביהדות מאז המאה ה־18. מבחינה אמונית, הציונות היא מרד, שפרץ בעם היהודי נגד שלטון הרבנים וחכמי ההלכה, שתפשו את השלטון בעם היהודי מאז ימי בית שני, ומאז לא הרפו ממנו. הם הובילו את העם היהודי, שהיה פעם אחד הגדולים והחשובים בין עמי העולם, עם שהתפאר בעובדה שהוא עמו הנבחר של אלוהים, לעם קטן, מפוזר בין העמים, ועומד על סף הכחדה.

החל מן המאה ה־18 התחולל מרד בעם היהודי כנגד ההנהגה הרבנית. זו כשלה לגמרי בהתמודדות איתו. המרד, שנקרא תנועת החסידות, הביא חלקים גדולים בעם היהודי לכפירה, ולפריקת עול שמים. הוא הביא לפריחת אמונה בקדושים שונים ומשונים, ובמתווכים, שהתיימרו, שיש להם כוחות על והשפעה בשמיים. הם גם האמינו ולימדו, שהאדם יכול, תוך שימוש בטכניקות שונות, להתקרב ולהתאחד עם אלוהים. בהמשך הספר נטען, שעבודה זרה זו באה לאותם המתקראים ״חסידים״ מן האיסלם. אדם שמאמין בקדושים, ומאמין ביכולתו להתקרב (ואולי גם להתייחד) עם אלוהים, הוא כופר בחד פעמיותה של ההתגלות האלוהית בפני משה, ובמתן התורה בהר סיני. נכון שבתנ״ך הופיעו נביאים לאחר מתן תורה, אבל הנביאים האלו מעולם לא ציוו הלכה, וממילא, ממציאי היהדות, שחיו לאחר חורבן הבית, פסקו, שעם החורבן, פסקה הנבואה בישראל. במשך הדורות מאז החורבן חלחלו בין הוגי הדעות היהודים דעות, סיפורים והסברים על האלוהות, ועל הקשר שלה לאדם ולעולם, שחרגו מתוך האמונה הרשמית, המופיעה בתורה. אוסף המעשיות האלו ידוע היום בשם תורת סוד. ההנהגה הרבנית אסרה להתעסק וללמוד במעשיות אלו בפומבי, ואלו שעשו זאת, עסקו בכך במסתרין. החל מתחילת האלף השני לספירה החלה תורת סוד זו לקבל פופלריות, להתפשט בקרב לומדים, וקיבלה את התואר ״קבלה״.

את הקורפוס האמוני, שנקרא קבלה, אפשר לחלק לשניים — קבלה תאורטית וקבלה מעשית. בהמשך הספר נראה, שהקבלה המעשית היא בעצם אימוץ פרקטיקות איסלמיות סופיות, שהתחילו לצוץ בעולם האיסלמי בערך במאה ה־8 לספירה, ונועדו לאפשר למאמין להגיע לתחושת התעלות וחבור עם האל. הקבלה התאורטית מצידה היא יציקה של תורת הסוד היהודית הקדומה לתוך כלים אינטלקטואלים, שהיו מקובלים בעולם הוגי הדעות של ימי הביניים המוקדמים הן באיסלם והן בנצרות. בעולם האינטלקטואלי הזה ניסו המלומדים של אז להתמודד עם המושג של אלוהים, שהוא כל יכול וטוב, אך בעולמו יש כל כך הרבה רע. הוא מושלם מצד אחד, אך גם משתנה, ואם הוא משתנה איך, הוא יכול להישאר מושלם. הוא אין סופי בתאריו, אז איך יכולה ההכרה המוגבלת של האדם לתפוש אותו. כל אלו מסוגי השאלות, שעמדו במרכז עולמם של חכמי ימי הביניים.

הספר לא יעסוק בקבלה תאורטית פרט לחזרה על העמדה, שהבאתי בפיסקה הקודמת, ולפיה, כל ניסיון לנסות להבין את אלוהים, הוא סטיה מן היהדות. אסתפק בההערה הבאה. אחד האלמנטים המרכזים בקבלה הוא, התימרותם של מקובלים לעלות למעלה לשמיים, לתאר את הרקיעים, את משכן האלוהים, את התהליכים שקורים שם, והשפעתם על הנעשה עלי אדמות. כל זה מזכיר את המסופר בספר חנוך. ספר זה היה ידוע תמיד כספר חיצוני, ולכן לא חלק רשמי של הדת היהודית. בחפירות קומאראן, התגלו עותקים של הספר הזה, ותגלית זאת מאשרת את עתיקותו וחשיבותו בתולדות העם היהודי. הספר הזה מספר את תולדות חנוך, בן הדור השביעי של משפחת האדם, שנלקח על ידי אלוהים לשמיים, ושם מתגלים לו סודות הרקיעים, המלאכים והחוקים, לפיהם מתנהל העולם. ספר חנוך מכיל גם קוסמוגניה, תורת בריאה, וגם קוסמולוגיה, חוקי טבע. התורות האלו, כך אטען, הם בסיס הדת היהודית המקורית, שהיתה קשורה בטבורה למשפחה, הידועה בשם משפחת צדוק, שכיהנה בקודש. תפקידה של משפחה זו כמכהנת בקודש, הוענק לה על ידי אלוהים עצמו, והיה אמור להישמר בידיה עד קץ הדורות.

לימים, הובסה המשפחה הזו במאבק על השליטה בבית המקדש, והוחלפה על ידי משפחת מתיתיהו. עם החלפתה, נוצר גם צורך להחליף את הקוסמוגניה היהודית, שמבססת את טענת משפחת צדוק לכהונה. זו הוחלפה על ידי מה שאנחנו מכנים מקרא או חמשת חומשי תורה, שמספרים ספור בריאה דומה, אך שונה, ובמיוחד משמיטים את דמותו ומרכזיותו של חנוך, ואת תפקידה של משפחת צדוק. תורת הסוד המקורית, שליוותה את העולם היהודי במיסתרין במשך האלף השנה הראשון לאחר החורבן, היתה שריד לסיפור חנוך המקורי. היא נשמרה במחשכין כדי לא לחשוף את הסוד, שהדת היהודית, שנוצרה והתבססה אחרי חורבן הבית השני, אינה הדת היהודית המקורית.

אני חושב, שלאחר כל כך הרבה טיעונים יכול הקורא לשאול עצמו, מי הטוען ומניין טענותיו. ואכן לטוען אין תואר פורמלי ביהדות ובמדעיה השונים, וגם לא ביזבז בחייו יום אחד במוסד לימוד תורני. יש לו לטוען תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון, וגם תואר ראשון במתמטיקה ופילוסופיה, שקיבל אותו לאחר עמל רב ויסורים. לא קל ללמוד מתמטיקה, ולכן מי שמקבל תואר במתמטיקה יכול לראות עצמו, כמי שקיבל אישור מאנשים חכמים מאוד, שהוא יודע לחשוב. אין לטוען יכולת לקרוא חומרי מקור ביהדות, כמו שאין לו שום יכולת להשתתף בחפירה ארכאולוגית, ולהסיק ממנה מסקנות. אבל יש לו יכולת לקרוא בעין ביקורתית כתבי מומחים, שכתבו בנושא, ולנסות לטפס על כתפיהם, כדי לקבל לעצמו תמונה על נושאים היסטוריים והגותיים. ניסיתי לטפס על כתפיהם של רחל אליאור, דב סדן, משה אידל, שלמה זנד, יגאל בן נון ואחרים. אשתדל כמרבית יכולתי לתת מראי מקום וציטוטים מכתביהם, כדי שהתמה יוכל להיווכח, שלא מצצתי עובדות מן הפה. את המוטיבציה לכתיבת החיבור הנוכחי שאבתי ממאמר, שקראתי על סיפרו המפורסם של שלמה זנד — ״מתי ואיך הומצא העם היהודי״. הספר הרעיש אותי. בייחוד הרעישה העובדה, שעם ישראל לא גורש על ידי הרומאים מארץ ישראל. הוגלתה אולי שכבת הנהגה צרה, כפי שנהגה רומי לעשות במרידות של עמים אחרים. ירושלים ובית המקדש חרבו, אך רוב העם נשאר בארץ ישראל. הפיזור לגולה חל במאות השנים הבאות, והוא נבע בעיקר ממניעים כלכליים. אבל עוד בשנת 614 לספירה, כ־600 שנה לאחר החורבן, היו היהודים בארץ רבים וחזקים, כדי לשתף פעולה עם כבוש ירושלים בידי הפרסים. כנראה שיותר מכל עובדה היסטורית אחרת, הצית שיתוף הפעולה הזה שנאה ופחד מפני היהודים בקרב הכנסיה הנוצרית, ששלטה אז בירושלים באמצעות הזרוע של האימפריה הביזנטית. התנועה הציונית מרבה לדבר על אלפיים שנות אנטישמיות. נראה לי, שכאשר בוחנים במיקרוסקופ את תולדות העם היהודי מאז חורבן הבית השני, חייבים להגיע למסקנה, שהמחלה האנטישמית התפרצה באירופה החל ממסע הצלב הראשון (1096 לספירה). עד למסע זה חיו היהודים בשיטחם של השליטים השונים של עולם ימי הביניים המוקדמות בשקט ובשלווה יחסיים. לאחר, שקראתי את סיפרו של זנד, חשתי שמן הסתם אקרא לא מעט ביקורת עניינית עליו.2 לא יכול להיות, שאחד מסלעי הקיום של הטיעון הציוני בכלל, ושל הימין הדתי לאומני בפרט, יוכרז כבדיה היסטורית, מבלי שהדבר יעורר גלים בחוגי המומחים לדבר. ידעתי, שפרופסור זנד הוא היסטוריון אבל לא של ההיסטוריה של העם היהודי. להפתעתי, מצאתי מאמר מראש החוג בדימוס של החוג לתולדות עם ישראל, ישראל ברטל, שמודה, שהעובדות שזנד מציג בספרו הן נכונות בעיקרן ומקובלות על ידי ההסטוריונים.3 אבל, טען אותו פרופסור, תפקידם של ההיסטוריונים המקצועים הוא לחקור, לפרסם את מחקריהם בכתבי עת מקצועיים, וללמד ולהכשיר דור חדש של היסטוריונים וחוקרים. אין להם שום אחריות על המיתוסים של התנועה הציונית. לזאת אחראית המדינה. בספר זה, המסתמך על דעות החוקרים, שהזכרתי, מסתתרות עובדות והשקפות, שבכוחן לערער את מה שאנחנו חושבים על יהדות ועל דת יהודית. לקחתי על עצמי את המטלה, לחשוף את פרצופה האמיתי ואת ההיסטוריה האמיתית של הדת היהודית, וכל זה כדי לשכנע את בני עמי הישראלים, שהם יכולים להכנס לתוך עולם הדעות היהודי, להשפיע עליו, ואולי גם בכוח מספרם לשלוט בו. אל כל הכתות שמרכיבות היום את העם היהודי צריכה להצטרף כת חילונית שתשפיע בדעותיה, בהשקפותיה ובמעשיה על המסלול העתידי של דת זו.


1 יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, פרק 4.

2 מתי ואיך חוסל הרוב היהודי בארץ ישראל, רבקה שפק ליסק, מתי ואיך חוסל הרוב היהודי בארץ ישראל.

3 https://www.haaretz.co.il/literature/2008-05-27/tyarticle/0000017feaffddbaa37feaff06ce0000

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.