החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

לצאת ממשבר – כיצד להפוך כל מכשול להצלחה

מאת:
הוצאה: | 2016 | 96 עמ'
קטגוריות: ניהול ועסקים
הספר זמין לקריאה במכשירים:

29.00

רכשו ספר זה:

ספר זה ילמד אתכם כיצד לצאת ממשברים ואיך להפוך כל מכשול להצלחה וכן יגלה לכם את כל השיטות שהמחבר השתמש בהם, כדי להפוך משברים רבים בחייו להצלחות יוצאות דופן. ויטלי אוסטפץ דאג לצייד אתכם בכלים היעילים והפשוטים ביותר, שתוכלו ליישם בחיי היום-יום שלכם ובכל סוגי המשברים, בהם תתקלו! בעזרת שיטות העבודה וצורת החשיבה הייחודית שבספר תוכלו להתכָּוונֵן אל היציאה מהמשבר ולהפוך אותה להצלחה, לצאת מאזור הנוחות הצר, להתפתח ולנצל את המשברים לטובתכם. .

לִמדו גם אתם לפתח צורת חשיבה בה משברים הם כלים התורמים להתקדמות בחיים, וכך תוכלו לחיות בשלווה ובחיים מרעננים. הספר יספק לכם כלים למציאת פתרונות בכל סוגי המשברים המרכזיים שיש בחיים, שאתם נמצאים בו, וכן תסגלו לעצמכם דפוס חשיבה חדש ויצירתי, שיאפשר לכם לפרוץ קדימה ולהפוך את המשברים להצלחות.

רוב האנשים חושבים שמשברים הם דבר שלילי, אך כאן תבינו למה משבר הוא דבר חיובי ואיך הוא מקדם אתכם בחיים, תדעו כיצד לקחת משבר ולמנף אותו להצלחה בקלות וביעילות וכן תרכשו כלים ותובַנות, שיסייעו לכם לראות את השפע בתוך המשבר.

ויטלי אוסטפץ הוא מרצה ומומחה להעצמה ולהתפתחות אישית. מרצה בתחום המוטיבציה והחינוך, מנחה סדנאות בכל רחבי הארץ ומסייע לאנשים ולבני הנוער לשנות את חייהם.

שיטות העבודה הייחודיות של ויטלי יעילות ביותר ועוזרות לרבים, הסובלים מערך עצמי נמוך,  להתפתח ולהתקדם.

אהבתו של ויטלי להתפתחות אישית ולצמיחה תמידית בחיים האישיים הניעה אותו ליצור כלים שכל אדם ונער, שלא פועל למען חיים יוצאי דופן, מניעה אותם לפעולה ליצור לעצמם חיים יוצאי דופן.

מקט: 001-3000-061

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הקדמה

בגיל שש עשרה חוויתי את אחד המשברים המשמעותיים בחיי ילד. בעת גירושי הוריי הרגשתי שהאדמה נפערה תחת רגליי, כשעד אז חיי התנהלו על מי מנוחות. בשנת 2006 אבי טס לבקר את אימו, סבתי, באוקראינה. במהלך הטיול שלו קיבל החלטה ששינתה את חיי מקצה לקצה. לילה אחד התקשר אלינו והודיע לנו הודעה גורלית, שלא יחזור לישראל. החלטה זו זעזעה מאוד את חיי ואת חיי המשפחה המורחבת שלי. לפני שנודע לי על כך, עסקתי, כרגיל, בשחייה מקצועית, תחום עיסוק שפיתח אותי מאוד כאדם.

כיום, במבט לאחור, המשְמָעָת ושגרת האימונים, שהיו נוקשים למדי, הצילו את חיי מנפילות, שכפי הנראה היו מדרדרות כל נער אחר, לסמים, לאלכוהול, לגנבות וכו'. השחייה הפכה אותי מנער שמעולם לא חלם בגדול ולא חשב בגדול, לאחד שכן נהג כך והגשים בגדול תפיסת עולם זו, המלווה אותי עד עצם היום הזה, ותמשיך ללוות אותי עד סוף חיי. אם לא הייתי מעז לחלום בגדול, לא הייתי נמצא בשלב בו אני נמצא כיום – שלב חיובי יחסית לסיפור שלי ולדברים שחוויתי מאז החלטתו של אבי.

עד מהרה אני ובני משפחתי המצומצמת התיישבנו והתחלנו לחשוב מהו הצעד הראשון שנעשה כדי להתמודד עם המצב. ודאי שהבית שלי קרס לחלוטין תוך שניות. זה היה המשבר הגדול ביותר שחווינו מאז ומעולם, וגם לי, כילד, זה היה משבר כלכלי. זאת שכן אבי דאג לחלק הארי מכלכלת הבית, וגם שילם על אימוני השחייה שלי, שהיו חשובים לי כל כך.

לאור ההחמרה במצב החליטה אמי שתפסיק לשלם על כל מה שלא נזקקנו לו בחיינו, כולל אימוני השחייה שלי. כששמעתי את הבשורה המרה קרס עליי כל עולמי. בכיתי בכי תמרורים משום שהיתה זו הפעם הראשונה שבה חוויתי את הקושי. לאחר כמה דקות, כשנרגעתי, הבנתי, בדרך לא מודעת, שחיי כילד הסתיימו, וחיי כאדם בוגר החלו רשמית, כלומר, שעליי להתחיל ולחשוב כמו אדם בוגר ולהתנהג בהתאם. שאלתי את עצמי איך אדם בוגר חושב ומתנהג, ומובן שלא קיבלתי תשובה לכך.

בשלב הזה, ברגעים הראשונים, התקבלה החלטה משמעותית מאוד לחיי. אמרתי לעצמי: 'לא משנה מה אעבור ומה אצטרך לעשות, אני מוכן לשלם כל מחיר כדי לבנות לעצמי חיים יוצאי דופן,' כלומר, אלך בדרכם של 5% מהמצליחנים בעולם. מכאן ואילך מסע חיי החל באופן רשמי. קחו בחשבון שבדרך כלל, במצבים כאלה הדברים עשויים להשתנות לכיוון השלילי מהר מאוד, שכן כל מה שנבנה במשך שנים, נהרס בשנייה אחת, והנפש מתקשה לעכל זאת.

וכך, מצד אחד, הכול קרה מהר מאוד, ומצד שני, אני, ובעיקר אמי, נאלצנו לקבל החלטות מתוך לחץ רב.

לאחר כמה ימים, החלה התמונה להתבהר. הבנתי שעליי לעשות כמה צעדים נועזים אם ברצוני לבנות את החיים הרצויים לי; שעליי לעזוב את הבית ואת הסביבה המוכרת לי כמה שיותר מהר, ולא, דרכי ודאי תובילני לסמים, לאלכוהול, לגנבות ולכל דבר אפשרי שבעקבותיו אתדרדר.

באותם ימים למדתי בבית ספר קרוב לבית, ומובן שחובתי היתה לדווח למוריי על השינויים שהתרחשו בחיי. בית הספר החל לבדוק במה הוא יוכל לעזור לי ולמשפחתי. כשהבנתי שלא אקבל ממנו כלום, החלטתי שאין מנוס: עליי לעזוב את הבית, לעבור לכל מקום אחר שבו אוכל לבנות בו את חיי ולהשאיר הכול מאחור. השאלה היתה – לאן? ותשובתו של בית הספר היתה: 'ויטלי, הטוב ביותר עבורך זה לעבור לפנימייה'.

'פנימייה?', שאלתי.

'כן, פנימייה!'

ואז אמרתי להם, 'רגע, מה, אני עד כדי כך בעייתי? פנימיות מיועדות לילדים בעייתיים מאוד. אני לא כזה, אני רק רוצה ליצור את חיי.'

מוריי ענו לי באופן חד משמעי, 'ויטלי, אם זה מה שאתה רוצה, כרגע זו הדרך הטובה ביותר עבורך.' מובן שלא קיבלתי זאת באהבה, אך למרות ההתנגדויות הפנימיות שלי, שעלו בי באופן טבעי, התחלתי בחיפושים אחר הפנימייה שתענה על צרכיי.

במהלך החיפושים ביקרתי בחמש פנימיות, מכל הסוגים, חלקן היו גרועות מאוד, וחלקן האחר היה טוב יותר, אבל אף אחת מהן לא גרמה לי לעזוב את הכול ולגור הרחק מהבית.

לאחר שבוע המשכתי בחיפושיי, בעודי חש מתוסכל מאוד, משום שטרם מצאתי מקום בו הרגשתי 'בבית', ומשום שחוויתי שוב את הבלגן המטורף שנוצר בביתי. במהלך אותו סוף שבוע שאלתי את עצמי מה אני צריך, ועניתי לעצמי שאני צריך מקום שאוכל להמשיך לשחות בו. בדקתי כמה אפשרויות אשר לא עמדו בתקציב שלי. הציפייה שאימי תשלם עבור פנימייה כזו היתה בגדר פנטזיה, ומבחינתי, היה עליי ללכת בעקבות המלצות מחלקת הרווחה – שלרוב לא מצאה את המסגרות הטובות ביותר לעתיד הנוער.

למזלי, אישה נפלאה עבדה באותה תקופה במחלקה זו. היא הבינה את צרכיי וידעה אותם בדיוק, ולכן הפנתה אותי לכפר הנוער 'הדסה נעורים'. בעקבות פנייתה החלטתי לבדוק את האפשרות. תוך כמה ימים הגעתי לשם, וכבר מהרגעים הראשונים שבהם שהיתי במקום, קיבלתי רושם חיובי. הפנימייה נמצאת על צוק המשקיף על חוף ים מדהים. במהלך הביקור הבנתי שזו פנימיית ספורט, ותוך כך אמרתי לעצמי 'מה יותר טוב מזה? גם ים וגם פנימיית ספורט!' בלי לחשוב פעמיים, קודם כול אמרתי לעצמי 'כן', ולאחר מכן 'כן!' לפנימייה.

חצי שנה לאחר מכן התחלתי את שנתי הראשונה בפנימייה, כאשר באותם ימים הייתי תלמיד כיתה י'. כשהגעתי לשם הבנתי שאתחיל את מסלול הספורטאים, בתחום ההתמחות אתלטיקה קלה.

שנתי הראשונה בפנימייה היתה מלאת אתגרים. מערכות היחסים שלי עם המדריכים לא צלחו, וגם אלה עם בני הנוער שגרו אתי. התחלתי לחוות משברים שלא חשבתי שאחווה כשקיבלתי החלטה שאצא מהבית, כדי לבנות את החיים שאני רוצה; התחלתי להבין שללא תמיכה, ההתמודדות קשה יותר ממה שחשבתי. נאלצתי ללמוד ולשפר הרבה מאוד דברים, כדי שאוכל להגיע למקום שאני רוצה בחיים.

כאשר הייתי לבדי בפנימייה הבנתי שאני לא נמצא במסלול הנכון, וכי אם אמשיך כך, בעוד זמן קצר אמצא את עצמי חוזר אחורה לשכונה ולהרס עצמי. ההחלטה הנוספת שקיבלתי היתה שאני הולך להיות תלמיד מצטיין, וכך היה מרגע החלטתי ועד שסיימתי אותה. למדתי בה שלוש שנים, שבכל אחת מהן קיבלתי שלוש תעודות הצטיינות.

היום, במבט לאחור, אני מבין את השפעתה של ההחלטה הזו. בתקופת התיכון נכשלתי בתחומים רבים, אבל היתה בי יכולת אחת שהצטיינתי בה – להתמיד לאורך זמן בפעולה אחת. הצְלַּחַתי בכמה תחומים הביאה אותי לבמות המרכזיות באירועים המשמעותיים של הפנימייה ופתחה בפניי עולם שלם. למה הכוונה? באחד הביקורים שלי בחדר האוכל של הפנימייה קיבלתי שיחת טלפון לא מזוהה, ששינתה את חיי כנער. עניתי לה ושאלתי מי זה. 'הי ויטלי, שלום, מדברת נציגה מ'הסוכנות היהודית'. שמענו את הסיפור שלך והוא מדהים. היינו רוצים שתיתן השראה למאות אנשים, זה משהו שיכול לעניין אותך?' הייתי בהלם גמור.

אמרתי לה 'כן,' בלי להבין בכלל מה זה אומר.

'אוקי, אנחנו ניצור אתך קשר.' כמה שבועות לאחר מכן קיבלתי הצעה מפתה מאוד. הפנימייה החליטה שאהיה הנציג שלה לגיוס כספים לנוער בסיכון. מובן שהסכמתי לכל דבר, ובעיקר כשהיה מדובר בחוץ לארץ. טסתי ברחבי העולם לאירועים מפוארים מאוד וסיפרתי את הסיפור שלי, שעזר למאות בני נוער לקבל השראה כדי ליצור לעצמם חיים יוצאי דופן.

אחד האירועים הגדולים בארצות הברית, היה משמעותי כל כך לאדם שאני היום, ומדוע? ראיתי שהיו סביבי כל כך הרבה אנשים שהעניקו מעצמם, ובעיקר הייתי בחברת אנשים שעשו את מה שהם אוהבים. אף שהייתי ילד בן שבע עשרה, לא הייתי טיפש, הבנתי שהם אנשים בעלי חופש כלכלי, ולכן מאפשרים לעצמם לעשות את מה שהם אוהבים וללכת עם זה עד הסוף. היו אלה התורמים המשמעותיים ביותר לחינוך בישראל. בסיום האירוע אמרתי לעצמי שגם אני רוצה להיות אדם כזה, לעשות את מה שאני אוהב ביותר – להיות בעל יכולת נתינה, בעל השפעה, ובסופו של דבר לחיות בחופש כלכלי. זו היתה החוויה האחרונה שלי בכפר הנוער 'הדסה נעורים', כי חודש לאחר מכן התגייסתי לצה'ל.

השירות הצבאי שלי היה חלק מהחלטתי לבנות חיים יוצאי דופן, ולכן שירתתי בתפקיד מבוקש ביותר, ביחידת מגלן – אחת היחידות המובחרות ביותר בצה'ל. במבט לאחור, השכל הישר לא היה מאפשר לי להגיע ליחידה הזו, כי מדובר היה בשירות קשוח מאוד. במהלכו לא היה לי זמן לעסוק בפתרון בעיות, ובעיקר לא בעיות כלכליות.

התחלתי לשרת ללא שום ביטחון כלכלי, וכשבחרתי בו הייתי בטוח למדי שהצבא ידאג לי, כדי שאוכל לעבור אותו בשקט נפשי. לצערי, ולשמחתי, בפועל הדברים התרחשו אחרת לגמרי. הצבא לא תמך בי, לא משום שגורמי הצבא לא היו בסדר, אלא כי אמי לא הסכימה לשתף אתם פעולה, ולכן התייחסו אליי כאל חייל רגיל. החלטתה השנוייה במחלוקת של אימי הביאה לאתגרים רבים מאוד והציבה אותי בפני שאלה והחלטה קשות מאוד, האם אוכל לעמוד בכך לבד? והאם אני צריך את כל ההתמודדות הזו?

לגבי השאלה הראשונה, הייתי בספק רב, ולגבי השאלה השנייה, הייתי בטוח מאוד בעצמי שאני צריך את זה, מדוע? כי באותה תקופה פחדתי מאוד שאם לא אעשה שירות צבאי בדרך הטובה ביותר, וביחידה מן המובחרות, זה ישפיע באופן שלילי למדי על העתיד שלי. וכך, לאורך כל שלוש השנים הפחד הפך מניע החזק ביותר שלי ועזר לי לסיים את השירות הצבאי בדרך הטובה ביותר.

השירות הצבאי היה עבורי בית ספר משמעותי לחיים, משום שבו למדתי איך לקחת את הפחד שלי ולמנף אותו קדימה, כדי שיקדם אותי הישר למטרותיי. לקראת סוף השירות הייתי בטוח שלא אחזור לגור בבית, כי שוב הבנתי שזה יוביל אותי לתוצאה שלילית אך בטוחה – התדרדרות למקומות שליליים שיעשו לי רק רע לחיי. מאז ומעולם פחדתי שאפול לסמים ולאלכוהול, לכן נמנעתי בכל מחיר להגיע למקומות שעלולים לגרום לי להיות בסביבה הזו. הבינו, בביתי לא היו סמים ואלכוהול, אבל כמטחווי קשת משם הם היו בשפע, וידעתי שאם אמצא באזור המוכר והידוע, ודאי אגיע אליהם.

החלטה נוספת שקיבלתי היא שעם סיום השירות הצבאי אשכור דירה בנתניה, העיר שברצוני להתחיל לבנות בה את חיי, וכך היה. זמן קצר לאחר השחרור מצה'ל, שהיווה עבורי חגיגה גדולה והצלחה משמעותית מאוד, גרתי עם חבר טוב בדירה שכורה. יצאתי לעולם הגדול בלי להבין שום דבר, ובעיקר ללא כלים להתנהלות נכונה. אני לא צריך לספר לכם כי ברור למדי שלאורך כל השנים חוויתי משברים כלכליים קשים מאוד, כולל בתקופת השירות הצבאי, מפני שאיש לא תמך בי מבחינה כלכלית או מבחינה אחרת. לאורך כל הדרך התקדמתי, כנגד כל הסיכויים, ושילמתי על כך מחיר כבד מאוד שאני מתמודד עמו עד היום.

בשנתי הראשונה באזרחות הרסתי לעצמי את החיים. בגלל הריקנות שחשתי, וגם בשל חוסר הביטחון והאמונה בעצמי, מצאתי את עצמי מבלה ומבזבז את הכסף, שגם ככה לא היה לי, ומתמכר לחומרים שעזרו לי להרגיש טוב יותר לכמה רגעים. אמנם ממבט לאחור זו היתה רק אשליה, אך למעשה היא רק גרמה לי לחוש רע, ובהמשך אספר לכם עד כמה קשה עבדתי כדי לנקות את חיי מכל ההשפעות השליליות שספגתי.

לאחר שנה ארע מקרה (שאספר עליו בהמשך), אשר גרם לי להחליט שברצוני ליצור שינוי בחיי. הישארו סקרניים, ובסוף תגלו את הכול.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.