太極拳經
טאי-ג'י צ'ואן ג'ינג
כתבי המופת
שירה הוראתית על המקום שבין הלא כלום לפעולה
תרגם ערך והעיר: דוד מיכאלי
דוד מיכאלי, בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ירושלים, מוסמך בריאות הציבור בניהול מצבי חירום ואסון אונ. ת"א. החל ללמוד תנועה ב-1977 בשוטוקאן קרטה ישראל, בהדרכתו של מאיר יהל, ראשון מורי הקרטה בארץ והוסמך על ידי שיהאן טסוטומו אושימה לדאן 2 בשנת 1986.
בשנת 1984 החל לתרגל טאי-ג'י צ'ואן בהדרכתו של ניצן מיכאלי והתמחה בסגנון יאנג של ג'נג מאן-צ'ינג, בסגנון צ'אן וב"ריקוד". לימד טאי-ג'י צ'ואן בתל אביב וגבעתיים.
מפתח ועוסק בתחום טיפול שטח על פי מודל האימון המיוחד של אמנויות הלחימה. מורה וראש תכנית טיפול שטח בסמינר הקיבוצים, מייסד וחבר במכון ללימודי שטח.
כתב את הספרים: "הערות זמניות על תנועה", "זמן המדבר", "גלות מסע בחירה", "סיפורים על גבריות וזיכרון", "מכת חום", "תשעת נקבי הפנינה", "צעדים ומרחבים", "הדרך לשדה בוקר", "המדונה של האסטרונאוטים", עורך ספרו של אבי מוריה "נמר בהיר, דרקון אפל – אמנויות לחימה סיניות בראי התרבות".
על דוד מיכאלי
דוד מיכאלי הוא אמן, משורר, חוקר תנועה והתנהגות במרחב. מומחה למסעות טיפוליים במדבר. מרצה על טיפול שטח, אוריינות סביבתית, שירת הייקו. ספריו: “הערות זמניות על תנועה”, “זמן המדבר”, “גלות מסע בחירה”, "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" “סיפורים על ... עוד >>
קטגוריות: מבצעי החודש, ספורט וחינוך גופני, עיון, פילוסופיה, פסיכולוגיה ופסיכותרפיה, שפות זרות
28.00 ₪
מקט: 4-800-414086
1
בתנועה
כל הגוף כענן מרחף
קל וזורם ללא הרף.
2
על הנשימה להכות גלים
על הרוח להיאסף מבפנים.
נשימה: במקור: צ’י. מכיוון שבסינית צ’י מפורש גם כמושג הנשימה ומכיוון שבאמצעותה נוצרת התחושה המתאימה, בחרתי להשתמש במושגי ”נשימה” ”נשמה” לחילופין על פי היבטי כוונה ומשמעות.
המונחים של העולם העתיק “פסיכה” (יוונית) ו”ספיריט” (לטינית) מזהים את עיקרון החיים עם הנשימה.
בסנסקריט המושג “אטמן” משמעו הן נשימה והן העצמי. בהינדואיזם זהו הניצוץ האלוהי הקיים בכל אחד. בבודהיזם, זו נשמת כל חי הנצחית. אצל שאנקארה ההודי עיקרון החיים מזוהה עם נשימה גם במובן של עצמי קוסמי ולא פרטי בלבד.
בגרמנית עתיקה “אטם” atem משמעו נשימה.
המושג ”נשמה” בעברית מקיף היבטי קיום, נשימה ותחושה. ”ויצר ה’ אלוהים את האדם עפר מן האדמה, וייפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה” (בראשית ב,ז). על פי מילון אבן שושן: נשמה – רוח החיים שבכל חי.
הביטוי ”נשמת כל חי” תואם לביטוי huoran zhichi שמשמעו ”הצ’י מקור ושפיעת החיים” שהוא כוח החיים האוניברסאלי עפ”י מנציוס או ”הנשימה הגדולה”.
הנשימה כביטוי המרחב הפנימי מקורה במרחב החיצוני ותודעתית היא יכולה באמצעות מקצב להיות מתווך ואף מקור מהדהד למרחב החיצוני.
להכות גלים: בדרך כלל מתורגם כער, רוגש, גואה. בהקדמתה של סוזן פו ל”תמצית הטאי-ג’י צ’ואן”, מופיע ההסבר היפהפה הבא: הביטוי gu dang הוא בעל משמעות כזאת: אם כל האוקיינוסים בעולם ייאספו אל תוך תיבה ואז נטלטל את התיבה, יכו המים מצד לצד. זו הדרך שבה ה-צ’י סובב ונע בגוף. דווקא בעברית הביטוי תואם.
על הרוח להיאסף: כמו בשירה קלאסית הרגע לפני הפקת הקול. כל התחושה גואה ופועמת בגוף ברטט לקראת רגע הביטוי מבלי ששיווי המשקל הפנימי יישבר.
הרוח (שן) היא הרעיון שבבסיס הכלי שבמקרה שלנו כגוף ונפש אנושיים מייצרת את הכלי ופעולתו בו-זמנית. לכן היא חייבת להיות מרוכזת כרעיון, אחרת הכלי שהוא גופנו הפועל יתפרק.
דאו דה ג’ינג, 10: …הנשימה מרוכזת והרכות בשיאה…
ראה כאן וו יו-שיאנג, 20: צ’י כקוטב נגדי לכוח. דיון בין תנועה לתבנית.
למתבונן – הנשימה מגדירה את העצמי.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “טאי ג'י צ'ואן ג'ינג – כתבי המופת”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות