החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

סופה להתקיים

מאת:
הוצאה: | 2020 | 337 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

22.00

רכשו ספר זה:

ריבוי הדעות הוא המאפיין הבולט והייחודי של המשנה והתלמוד, ספרי היסוד של עם ישראל, אשר הפך את המחלוקת והוויכוח לגורם מעצב ומכונן בתרבות הישראלית לדורותיה. אלא שתופעה ייחודית זו מעלה את השאלה הקשה, המהדהדת עד היום: כיצד אפשר לחיות ולהתקיים בצוותא, בצילן של מחלוקות רבות כל כך, גדולות וקטנות; מהן הנחות היסוד שמאפשרות חיים משותפים, גם כאשר הדעות מנוגדות, ומתי המחלוקת הופכת לעימות, ולעתים אף לפילוג. על שאלות אלו מבקש הספר הנוכחי להשיב, מתוך התבוננות מעמיקה בספרות חז"ל, בסוגיות הלכתיות ובהתרחשות הריאלית, באופן החושף תפיסת עולם מפתיעה ומרעננת לא רק ביחס למחלוקות, אלא גם בנוגע למבנה ההלכה בכלל. הארת הנושא מתרחבת ומתעשרת באמצעות תובנות מודרניות מתחום הפילוסופיה המדינית, הפילוסופיה של ההלכה, ותורת יישוב הסכסוכים.

הרב ד"ר מיכאל רוטנברג הוא ר"מ בישיבת ההסדר קרני שומרון, ומרצה בתכנית לתואר שני ביישוב סכסוכים באוניברסיטת תל־אביב.

מקט: 4-249-50751
ריבוי הדעות הוא המאפיין הבולט והייחודי של המשנה והתלמוד, ספרי היסוד של עם ישראל, אשר הפך את המחלוקת והוויכוח לגורם […]

מבוא

היכולת לחשוב ולהביע דעה היא המאפיין המרכזי ביותר של המין האנושי בכללותו ושל כל אדם ואדם בפרטיותו. ואכן, מאז ימי האדם הראשון ועד ימינו, מבטאים בני האדם את דעתם בכל הנושאים האפשריים, משמי השמיים ועד תחתיות הארץ, מענייני הנצח שהשפעתם על העולם מתמידה לדורי דורות, ועד לזוטות טפלות שהן כאבק פורח וכחלום יעוף.

יכולת מופלאה זו היא שהובילה ליצירת תקשורת בין בני האדם, לשיח שיש בו שיתוף פעולה ולהקמת החברה האנושית לגווניה – מבתי אב וחברות לקטים־ציידים פרימיטיביות ועד לשבטים, עמים ולאומים, ואף לבריתות ומעצמות בינלאומיות. דא עקא, שעד מהרה – כלומר למן הרגע שבו התקיימו בעולם שני אנשים זה לצד זה – התברר שיכולת הביטוי הנהדרת אינה אחידה, אינה זהה ואינה דומה; או אז התגלה לפתע שכשם שפרצופיהן של הבריות שונים זה מזה, כך דעותיהן שונות.

כך באה המחלוקת לעולם.

חילוקי הדעות בין בני האדם הם אפוא תולדה מובנית של אופיים ומהותם, וימיהם כימי קדם; ומכאן נובע הצורך לחיות בצוותא גם עם מי שדעתו שונה מעמדתו של האדם עצמו – ולעיתים מנוגדת לה. צורך זה הוא שהוליד את המאבקים המרים ביותר בעולמנו שמטרתם הכרעה בכוח של חילוקי הדעות הללו; בה בעת הביא צורך זה ליצירת מגוון אינסופי של שיתופי פעולה בין הפרטים והקבוצות של המין האנושי – למרות חילוקי הדעות.

ההיסטוריה האנושית רצופה במאבקים קשים שכולם תולדת חילוקי הדעות (הדתיים, הפוליטיים, הכלכליים, ועוד) – כלפי חוץ וכלפי פנים. פעמים רבות הופעלו אמצעים שונים – משכנוע ידידותי ועד לכפייה אלימה ביותר – כדי להגיע למצב שבו רק דעה אחת שולטת בכיפה וחילוקי הדעות נעלמים; ולפיכך אין להתפלא על המאמצים האדירים שהאנושות כולה השקיעה, ועודנה משקיעה, על מנת למנוע את היווצרותן של מחלוקות או על מנת ליישבן אחר שנוצרו.

לשם כך הוקמו מערכות משפט מסועפות שתכליתן ליישר את ההדורים בין הבריות ולקבוע כללי התנהגות (הידועים כחוקים ומשפטים ואמורים למנוע מראש את הופעת הסכסוכים). לשם כך הוקמו מערכות רבות לאומיות ובינלאומיות – החל ממועצות השבט, דרך הפרלמנטים השונים, וכלה בארגונים בינלאומיים ובין־מדינתיים לסוגיהם – שתכליתן היא חיבור בין צדדים ניצים.

מנגד, ככל שהחירות קונה את מקומה הראוי לה בתרבות האנושית, כך מתאפשר לכל אדם לבטא את דעתו בחופשיות על פי הבנתו ולפי נטיות לבו. ואכן, עם התקדמות תהליכי הדמוקרטיזציה במאות השנים האחרונות, הלך וגבר הצורך באפיקים נוספים לשיתוף פעולה (או דו־קיום) נוכח חילוקי דעות שלא הוכרעו.

באופן טבעי, גם חכמי ישראל לא נמלטו מן המחלוקת, שהיא כאמור תכונה אנושית ביותר, ואף ביניהם נמצאו חילוקי דעות שפעמים רבות היו מרים וכואבים יותר מכל עימות אחר. אלא שבאופן מפתיע למדי, ובשונה מן המקובל במערכות משפטיות מקבילות (בעבר ובהווה), איננו מוצאים בתורת ישראל כל מאמץ להעלמת חילוקי הדעות הללו. לא זו בלבד אלא שניתן לומר שתרבותו של עם ישראל מתאפיינת במידה גבוהה במיוחד של חירות הביטוי שהולידה אינסוף חילוקי דעות כמאמר הפתגם 'שני יהודים – שלוש דעות'.

המקרא אינו מצייר תמונה אחידה וחסרת ניגודים, ואדרבה מבליט קונפליקטים רבים בקרב המין האנושי בכלל ובקרב עם ישראל בפרט. המשנה והתלמודים, ספרי היסוד של העם ותרבותו, הם אולי היצירות המיוחדות ביותר שיצר האדם מעודו מבחינת ריבוי המחלוקות ותיעודן לדורי דורות; לא זו בלבד שהמחלוקות הללו נמסרו ככתבן וכלשונן, אלא שהאופן שבו נכתבו המשנה והתלמודים, ובייחוד התלמוד הבבלי, מקדש את המחלוקת, את ריבוי הדעות והאפשרויות, ואת המשא־ומתן העמוק והעשיר. עולם מופלא זה – שבו כמעט לכל אחד שמורה הזכות לבטא את דעתו ולפרש באופן שונה את המסורות והעובדות העומדות לדיון – הוא הרובד הבסיסי ביותר בתרבותו של עם ישראל ובמהות חייו.

בעשרות השנים האחרונות הופנתה תשומת הלב למאפיין ייחודי זה: מלומדים רבים דנו בשאלה כיצד התפתחה תופעת המחלוקת (לעומת היעדר המידע על אודות מחלוקות בתקופות קדומות יותר), וכיצד התייחסו חכמי ההלכה עצמם לכך; אחרים דנו בשאלות ההיסטוריות ובתנאי החיים הסובבים את המחלוקות במשנה ובתלמוד.

אכן, אופייה של המחלוקת במקורות חז"ל מעלה שאלות נוספות: כיצד התייחסו בעלי המחלוקת אחד לשני? כיצד הם פעלו זה לצד זה אף שפסיקותיו של צד אחד לא תאמו את עמדות הצד שכנגד (ולעיתים אף סתרו אותן לחלוטין)? ובעיקר, אילו טיעונים מחשבתיים ופילוסופיים הועלו על מנת לאפשר מסגרת משותפת?

בשלהי הבית השני אנו מוצאים תופעות של כיתתיות או פרישה מהיהדות, ולפיכך עלינו לשאול שאלות אלו בכיוון הפוך: מהי הסיבה המחשבתית־פילוסופית לקרע בין המחנות? מה היו הקווים האדומים שאחר חצייתם לא יכלו עוד הצדדים לשתף פעולה זה עם זה? האם מתוארות רמות שונות של קיום משותף, ולחילופין קרע ושלילה? ואם כן – מהו ההבדל שיצר תגובות שונות אלה?

שאלות אלו טרם נידונו עד כה, לפחות לא באופן יסודי וממוקד, ובכך מבקש לעסוק חיבור זה. מגמת פניו היא התבוננות בספרות חז"ל – במחלוקות התנאים והאמוראים אבות אבותיה של תרבות המחלוקת המושרשת כל כך בתוכנו – ותיאור התובנות שאִפשרו את צמיחתה של המחלוקת לממדים עצומים, יחד עם שיתוף פעולה יוצא דופן בין הצדדים השותפים למחלוקת, שהפכו את המחלוקת לגורם המעצב את תרבותו של עם ישראל והווייתו.

גבולות העיון בחיבור זה תחומים בעיקרם לספרות חכמים – הספרות התנאית לסוגיה, והפרשנות האמוראית שנוצרה סביבה – ותחימה זו מחייבת הסבר קצר. ספרות התנאים, הכוללת את המשנה, התוספתות, הברייתות ומדרשי ההלכה היא הקורפוס הכתוב הראשון ב'ארון הספרים היהודי' שמתעד מחלוקות רבות באופן נרחב כל כך, עד שניתן לומר שהמחלוקת היא סגנון המסירה העיקרי של ספרות זו. בכך היא התוותה את הדרך ועיצבה את הבסיס ללגיטימיות של ריבוי הדעות, אך בה בעת גם תיעדה את ההתמודדות עם הקשיים הכרוכים בדרך זו. ספרות האמוראים הוקדשה כידוע להבנתה ולפרשנותה של ספרות התנאים, ובין היתר ניסתה לעתים ליישב סתירות, לגבש שיטות הלכתיות, או להקהות עוקצן של מחלוקות על ידי הסברים ואוקימתות. אולם ספרות התנאים מתמקדת במסירת המחלוקות כהווייתן, ועל כן נתמקד בה בעיקר.

חיבור זה עוסק במחלוקות שהתהוו במציאות הריאלית, בבתי המדרש ובחיי המעשה, אך הוא אינו מחקר היסטורי ואין הוא מתיימר לברר את קיומה או אי־קיומה של מציאות היסטורית מסוימת. תחת זאת, מתמקד החיבור בשיקולים הערכיים שהנחו את בעלי הדעות החולקות בימי הבית השני ובימי המשנה והתלמוד, כפי שהם עצמם מסרו זאת או כפי שהדבר נמסר בתקופה מאוחרת יותר. בכך אנו מאמצים את הגישה הפילוסופית־ערכית לחקר ההלכה (מבלי לשלול את הגישה ההיסטורית־סוציולוגית, את הגישה המשפטית־השוואתית, או את הגישה הספרותית־תרבותית, שכבודן במקומן מונח) – הדנה בתשתית הערכית של ההלכה ובהשלכותיה המחשבתיות.

מסיבה זו, החיבור המוגש לקוראים אינו מתייחס לשכבות השונות של תקופת חז"ל, המשתרעת על פני מאות שנים, מהמאה השנייה שלפני הספירה ועד תחילת המאה השלישית שלאחריה. גישתנו תהיה סינכרונית ולא דיאכרונית, מפני שעיקר ענייננו הוא בתיאור מערכת השיקולים הערכית שהתגבשה בתקופות אלו, מבלי לדון בפרטי התהליך ההיסטורי שלאורכו נוצרה מערכת זו.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סופה להתקיים”