החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

סיפור אהבה שלא נגמר

מאת:
מאנגלית: דניאל ברכר | הוצאה: | 2006 | 299 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

לִמדו כיצד לשמר את האהבה והרומנטיקה כסיפור אהבה מתמשך, שלא נגמר

האם אתם מעוניינים שהאהבה ביניכם תימשך לנצח? בספר יוצא דופן זה, המומחה לנישואים גארי סמולי מדריך איך להשיג את המטרה החשובה הזו. הוא מלמד מהם עקרונות המפתח שיעזרו לכל אחד ואחד מאתנו כיצד לדאוג לכך שהאהבה אכן תשמר – לא רק בהתחלת הסיפור, אלא גם בכל שלב ושלב, כשהשנים חולפות. השיטות היעילות שאותן מלמד סמולי יעזרו לכם לשמור על האהבה ביניכם משלבי המשיכה הראשוניים ועד למחויבות שנמשכת לכל החיים. הוא ילמד אתכם איך להטעין את היחסים שלכם באנרגיה מתמשכת ומלאת תשוקה. בתמונות מילוליות בלתי נשכחות חושף סמולי את הסודות שמאחורי "האהבה והמחוייבות לאהוב":

* סודה הכמוס ביותר של האהבה

* אויב מספר אחד של האהבה – כעס מודחק

* עימותים – הפתח לקרבה

פתחו את הספר וצאו למסע אל סיפור אהבה שלא נגמר…

מקט: 978-965-7677-19-3
מסת"ב: 978-965-7677-19-3
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


1

סודה הכמוס של האהבה

אם אני שואל מה הדבר החשוב ביותר בחיי האדם הרי שאחת התשובות היא שמחה. איך למצוא, איך לשמר ואיך למצוא מחדש שמחה? זה למעשה הסוד שמניע את כל הזמנים ואת כל מה שבני אדם מוכנים לשאת.

ויליאם ג'יימס

האם האהבה בינינו תימשך לנצח? זוהי תקוותם של כל חתן וכלה שמשלבים ידיים בעיניים בורקות ונשבעים לאהוב זה את זה.

אם הנישואים שלכם דומים במשהו לנישואים שלי, הרי שכמה שנים לאחר החתונה תהיתם מדוע בחרתם לחיות דווקא עם האדם הזה. אתם לא מבינים איך התחייבתם לחיות יחד לעולמים במוות ובחיים, ברעב ובשפע.

אני לוקח אחריות רבה על שנות נישואיי הראשונות, הנוראיות. הייתי גבר צעיר ופגוע שלמד לפגוע ולהיפגע מאביו הפגוע והכועס. ידעתי איך להצליף בכעס, להיאטם, להטיף לאחרים ולעמוד על שלי. בתגובה לנאומי התוכחה שלי, אשתי נורמה למדה כיצד להתמודד אתי. אבל לנו קרה משהו בדרך אל הנצח. גילינו את העקרונות שאציג בספר זה. התחלנו ללכת בדרך חדשה שחידשה את אהבתנו והעמיקה את היחסים בינינו. כיום, לאחר 31 שנות נישואים, אנחנו מאוהבים – בחיים וזה בזה. האם אפשר לראות שעיניי האהבה בורקות גם אחרי החתונה? כן.

איך נשקם מערכת יחסים הרוסה?

בכל פעם שאני רואה שהאהבה מנצחת בנישואים שנראו חסרי תקווה, הביטחון העצמי שלי גובר. כמעט כל אחד שפגשתי מצא דרכים להישאר מאוהב למרות הסיכויים שנראו בלתי אפשריים.

הנה לדוגמה, נישואים מעושים ש"עלו על שרטון": מי היה מעלה על דעתו שיואל ושרון יתפייסו וייהנו בסופו של דבר מהנישואים שלהם? השעה הייתה 11 בלילה כשהטלפון צלצל. נורמה ואני כבר היינו במיטה. יואל, איש עסקים מקומי ואהוד, היה בצדו השני של הקו. הוא התקשר מיד לאחר ויכוח לוהט עם אשתו, שרון. הריב היה כל כך נורא שהוא אמר דברים כמו: "נמאס לי לנסות. אני רוצה לעלות על מטוס ולהסתלק מכאן. אין לי כוח יותר להישאר עם האישה הזו". אולם לפני שעשה צעד כל כך נועז, הוא ניסה למצוא עזרה בפעם האחרונה: "האם יש משהו שתוכלו לעשות למעננו?" הוא שאל: "האם אנחנו יכולים לבוא אליכם עכשיו, ולדבר?" נורמה ואני הסכמנו והזמנו אותם אלינו.

יואל ושרון הגיעו אלינו הביתה והוויכוח נמשך גם אצלנו. נושא השיחה היה רציני: יואל הוא מכור למין ויצא מכלל שליטה. כדי להוסיף מלח על הפצעים, הוא גם הדביק את שרון במחלת מין. הייתה לה בחילה ממנו ומהתנהגותו. למרות כובד העניין, שני דברים התרחשו באותו לילה שכשחושבים עליהם בדיעבד אפשר גם לצחוק. בשלב מסוים בוויכוח, שרון בעטה בשולחן הקפה שלנו ונגרם לי חתך ברגל. אחר כך, שרון כמעט שברה את אצבעותיי כשהחזקתי אותה וניסיתי למנוע ממנה להתנפל על יואל. נורמה לקחה את יואל לחצר כדי להרגיע מעט את הרוחות.

לאחר חצות כבר הייתי חבול, נזוף ועייף, והרגשתי שעכשיו יש לי את הזכות לומר משהו לזוג הזה (עד כה הם לא אפשרו לנו לתת להם שום עצה). "לאחר ששמעתי את שניכם, אני חושב שיש משהו שאתם יכולים להתחיל לעשות כבר הלילה". אבל יואל הציץ בשעון ואמר: "אני כל כך מיואש ועייף, אין לי כוח, אני זז". הם הלכו. נרדמתי באותו לילה עם המחשבה שזה לעולם לא יצליח.

למרבה הצער, יותר ממחצית הנישואים בארה"ב מסתיימים בגירושים. זה לא צריך להיות כך, ולכן בחרתי לספר לכם על המקרה הקיצוני של יואל ושרון. עם הזמן, יואל ושרון יישמו את רוב העקרונות שאציג בספר זה – ומערכת היחסים שלהם התחדשה. כשהרוחות נרגעו, נפגשנו כמה פעמים נוספות ועזרנו להם למצוא מומחה שיעזור להם. לבסוף יואל הבין שהוא צריך לטפל בבעיות באופן ישיר בעזרת יועץ וקבוצת תמיכה. הוא הבין שהשתמש ביחסי מין מחוץ לנישואים כתרופה לדחייה שהרגיש מאביו ומכיוון שידע שהנישואים שלו היו רעים. שרון הבינה איך הכעס מנע ממנה לקיים כל סוג של קשר בעל משמעות עם יואל. היא לא הבינה שעימות יכול להיות פתח לקשר עמוק יותר.

שנים אחדות לאחר מכן – זוג זה שמערכת היחסים שלו הייתה כל כך שבורה – נמצאים עדיין יחד. תאמינו או לא – הם מאוהבים. בנוסף, יואל ושרון עוזרים לאחרים לגלות את האושר שהם מצאו לאחר שיישמו את הצעדים שחידשו את אהבתם.

אני מקווה שהנישואים שלכם לא שבורים. אולי אתם קוראים את הספר הזה מכיוון שאתם רוצים לעשות כל מה שביכולתכם כדי ליצור נישואים חדשים שיימשכו כל החיים – או מכיוון שאתם רוצים להפיח רוח חיים באהבה שקצת יצאה מהמסלול. אתם יכולים למנוע את אבדן האהבה שלכם אם תשימו לב לכמה אזהרות ותבחרו לעשות שינויים קטנים כדי לחזור למסלול. בהמשך, אציג חמש בחירות חשובות שיעשו את ההבדל בין אסון למסע מענג.

לא מזמן הופתעתי לגלות שכל היבט בחיי מושפע מהבחירות שאני עושה. נורות ההזהרה היו קשורות למצבי הגופני, אבל השיעור שלמדתי פקח את עיניי לחמש בחירות ששינו את חיי.

לקח הטיטאניק

הסיכוי שלי ללקות במחלת לב, הוא גבוה; אבי מת מהתקף לב בשנות ה-50 לחייו, אחי מת מדום לב בגיל 51 ואחי הבכור לקה בשני התקפים בגיל 51.

עכשיו, כשאני בן 55, תוצאות הבדיקות הדאיגו את הרופא שלי. בחרתי במשך שנים להתעלם מאזהרות הרופא (שבעיני היו מוגזמות), למרות כל מה שידעתי על ההיסטוריה של המשפחה שלי. נורמה אשתי גם לא הניחה לי ומדי פעם הפצירה בי לגשת למרפאת הלב ולהיבדק. בפעם האחרונה שהלכתי להיבדק, ישבתי במשרדו של הרופא כדי לקבל את התוצאות, הקשבתי וצחקתי בניסיון להירגע ממה ששמעתי. ואז הבחנתי שעל הקיר תלויה תמונה של ספינה. הצבעתי עליה ואמרתי בצחוק: "זו הטיטאניק, לא?" הרופא הצטרף למצב הרוח המבודח שלי, הניד בראשו ואמר: "מעניין שהעלית את הנושא. אתה מבין את הרעיון?" "לא", השבתי. "האם סיפור הטיטאניק מוכר לך, מר סמולי?" שאל. "לא", הודיתי והתקדמתי למלכודת שלו: "אני רק יודע שהיא על קרקעית הים. זה הכול". הוא הסביר: "הקברניט המנוסה של הטיטאניק קיבל שש אזהרות להאט, לשנות כיוון ולשוט בנתיב דרומי יותר בגלל סכנת קרחונים. אבל הוא התעלם מכל שש האזהרות הממוקדות כי הוא הקברניט, והוא היה בטוח שאת הספינה הזו אי אפשר להטביע". עדיין לא הבנתי לאן הוא מוביל אותי. "לא ידעתי שהקברניט קיבל כל כך הרבה אזהרות". אמרתי. "ואז… הספינה התנגשה בקרחון. היא שקעה במהירות והאסון היה נורא".

הוא נשען על שולחנו והביט ישר בעיניי: "כמה אזהרות כבר קיבלת על מצב הלב שלך?"

"הרבה", עניתי בקול חלוש כשהבנתי על מה אנחנו מדברים. "ומתי תתייחס לאזהרות ברצינות ותשנה נתיב?"

כתוצאה משיחה זו עשיתי כמה שינויים בסיסיים באורח חיי שעזרו לשפר את בריאותי ולהאריך את חיי. כמעט כל אחד יכול לעשות שינויים קטנים, אם הוא מאמין שהם יגרמו להבדל משמעותי.

אם תשנו נתיב לאחר שהוזהרתם, תוכלו למנוע אסון – וליהנות מהמסע. זה העיקרון המובהק ביותר שאפשר ללמוד מהטיטאניק. זהו גם הסוד הכמוס של אהבת הנצח. אם נכוון את אוזנינו ואת עינינו לאזהרות, נוכל לשנות לא רק את תוחלת חיינו. בחלק זה של הספר אדון בחמישה קרחונים שעלולים להטביע את אהבתכם לנצח. רק אתם יכולים לבחור להקדיש תשומת לב לאזהרות, ולשנות נתיב במסע שלכם. בחלק השני של הספר אציג שמונה קווי יסוד שבאמצעותם יהיה כמעט בלתי אפשרי להטביע את הספינה שלכם.

תכננתי את הספר הזה כך שתוכלו להישאר מאוהבים בבן או בת הזוג שלכם אבל גם להתאהב בחיים. מה הקשר בין אהבת החיים ובין אהבה בנישואים? רוב הדברים שתקראו בחלק הראשון של הספר מבוססים על אמת זו: כדי שהאהבה שלכם תישאר לנצח עליכם לאהוב את החיים. חשבו על הוראות השימוש במסיכת חמצן במטוס. הדיילים אומרים שאנשים שנוסעים עם ילדים או זקוקים לעזרה חייבים לחבוש את המסיכה האישית שלהם לפני שיעזרו לאחרים. אם לא תבחרו לקבל חמצן בעצמכם, אין טעם שתנסו לעזור לאחרים. לא יהיה לכם כוח או יכולת לעשות את זה. כך זה גם באהבה. למדו לאהוב תחילה את החיים שלכם ואז יהיו לכם המשאבים לאהוב ולקבל אהבה.

חייכם וחיי הנישואים שלכם לא מוכרחים לעלות על שרטון, קרחונים או גורמים אחרים שעלולים להטביע את אהבתכם. חוסר הסיפוק שלכם עשוי להיות הזהרה שיש להישמע לה. שנו נתיב, הימנעו מאסון ותיהנו מהחיים ומהאהבה יחד – במסע ממושך ומשביע רצון.

שימו לב מה לא אמרתי: הסוד הכמוס של האהבה אינו החלפה של בן או בת הזוג, העבודה או הכתובת. שנו את הנתיב שלכם. אפילו שינויים קטנים בהתנהגותכם עשויים לגרום לשינויים גדולים בחייכם ולא משנה מה העבר שלכם וכמה כאב חוויתם. מחקר קבע שגם שינויים אישיים קטנים יכולים להשפיע גדולות על חיי הנישואים. (באופן אישי זה מפיח בי תקווה כי למרות שאני קורא לשינוי אני לא מתכוון שנהפוך לקדושים.)

אתם יכולים לבחור לשנות מסלול

רוצים להיות מאוהבים ולחוות סיפוק של ממש? זה פשוט. זו בחירה.

הבחירה שלי? אתם חושבים; אבל אין לך מושג מה עברתי, אין לך מושג עם מה אני צריך לחיות, אתה לא מכיר את אשתי או את בעלי!

אני מסכים. זו עלולה להיות אמת מרה כי פירוש הדבר שכבר אין לכם תירוץ להיות אומללים. בתחילה שנאתי את הרעיון הזה. במשך יותר ממחצית חיי מצאתי כל מיני סיבות לכך שלא הייתי מסופק ומאוהב. יכולתי להאשים כל דבר. אבל אט אט, לאחר שמלאו לי 35, התחלתי להבין מה כל כך הרבה אנשים אמרו על האושר בחיים ועל כך שהאהבה בידינו.

מי שללא הרף מאשים אחרים בנסיבות חייו עושה מה שהסופר סטיבן קובי מכנה "האדם המאשים". האדם המאשים מאפשר לאחרים לשדוד ממנו את איכות חייו.

סטיבן קובי מכנה קבוצה אחרת "קבוצת מנע ואחריות". אנשים אלה מאמינים ש"כבני אדם אנחנו אחראים לחיינו. התנהגותנו היא תוצאה של הבחירה שלנו ולא של המצב שלנו. אנחנו יכולים להחליף רגשות בערכים. יש לנו את היזמה והאחריות לגרום לדברים לקרות".

אחת הסופרות האהובות עליי היא ד"ר הרייט גולדהור לרנר. פרק מספרה The Dance of Anger ("ריקוד הזעם") יכול לשכנע כל אחד ששמחת הנישואים שלו תלויה בדרך כלל בו. היא גם טוענת שהשקעת משאבים בניסיון לשנות אדם אחר לטובת ההנאה שלנו הוא ניסיון ש"לעולם לא יצליח". אם נתמקד בניסיון לשנות את חייו של מישהו אחר כדי להיות מאושרים, זה יהיה שימוש לרעה ביכולתנו להעשיר את חיינו: היכולת לבחור בעצמנו. בקיצור, זו הנוסחה: 1. איננו יכולים לשנות אחרים 2. אנחנו יכולים לבחור להשתנות בעצמנו 3. כששינוי מתרחש אצלנו, הסובבים אותנו בדרך כלל מתאימים את התגובות והבחירות שלהם להתנהגות החדשה שלנו.

אם זה נשמע קשה מדי כרגע, בבקשה אל תשפטו לפני שתסיימו לקרוא את העמודים הבאים. לאחר מכן כבר תבינו שזה כן הגיוני.

כדי להמחיש אמת זו, נבחן דוגמה של אדם שהחליט לקחת אחריות על רווחתו הרגשית. כשדני בא אליי לראשונה לייעוץ הוא היה אדם לא שמח. העובדה שהתקשר ליועץ הייתה הצעד הראשון בדרך להבנה שהוא אינו מרוצה מהחיים ושזו הזהרה שמשהו אינו כשורה. הוא היה מתוסכל, מאוכזב וחשש ששום דבר לא ישתנה. ובכל זאת, תקווה זעירה שמשהו ישתנה, עוררה שינויים אחדים בחייו.

דני היה בשנות החמישים לחייו, בעל ואב, לבוש בהידור ונשיא של חברה גדולה משלו. לאחר יותר מ-30 שנות נישואים עם גייל, הוא התעייף מגישתה השלילית. הוא גם התעייף לקוות שגייל תשתנה ותספק מענה לצרכיו כפי שעשתה בתחילת נישואיהם. למרות שלא רצה לחשוב על זה, הוא שקל להתגרש. אבל לפני שעשה צעד קיצוני, הוא פעל על פי עצתי.

לאחר מפגש הייעוץ הראשון שלנו, שאלתי אותו מה הביא אותו אליי. הוא ענה: "אני מודע לחלק שלי במערכת היחסים המסובכת ביני לבין אשתי והילדים. השקעתי המון זמן בפיתוח החברה. עכשיו אני מבין שלמרות שמאוחר מדי, אני רוצה מערכת יחסים טובה אתם. אני מאוד מצליח בעסקים, אבל אני לא מאושר וגם בני משפחתי לא מאושרים. אני לא יודע איך לשנות את הדברים, בעיקר לאור סגנון החיים שהיה לי במשך שנים כל כך ארוכות". לאחר מכן הוא הוסיף משהו מאוד חשוב: "לא הייתה לי מערכת יחסים קרובה. הוא תמיד היה עסוק מדי בשבילי, ממש כפי שאני עם בני משפחתי".

זה היה גורם מפתח שהוביל לסיבת כישלונו של דני כבעל ואבא. אביו מעולם לא בנה מערכת יחסים קרובה אתו, ותבנית זו בוודאי כבר השתרשה כמה דורות במשפחה. דני קיבל דוגמה רעה לדמות אב ובעל ולא הייתה לו הזדמנות לראות גבר אוהב את אשתו. הדוגמה של סבו כבעל ואבא עברה מדור לדור. כתוצאה מכך, דני לא הכיר גישה אחרת. אם דני היה משחק במשחק האשמה (שבו מנצח מי שמוצא מישהו אחר לתלות בו את האשמה לכל הבעיות בחייו) התפתחותו בחיים הייתה נפסקת בנקודה זו והוא יכול היה לומר: "בסדר, אבא שלי אשם!" או, כמי שמכור לעבודתו הוא היה יכול לומר: "אבל אני מפרנס את משפחתי, עשיתי הכול כדי שתהיה להם רמת חיים גבוהה יותר. זו בעיה שלהם אם הם לא מבינים את המניעים הטובים שלי. לא רוצים מערכת יחסים, לא צריך".

אם דני היה בוחר להאשים את אביו בבעיותיו הוא היה יכול למצוא כמה צידוקים. מחקרים הוכיחו שאנשים שגדלו תחת חינוך של אבות חזקים ושולטים שדחו במובן כזה או אחר את ילדיהם, התנהגו כך גם עם נשותיהם וילדיהם. אבל דני לא חיפש שעיר לעזאזל. הוא לקח אחריות על תגובתו לאופן שבו גדל. בשלב זה הוא למד שתי עובדות חשובות:

1. אני כיום תוצאה של הבחירות שלי בעבר

2. אני אחראי במאה אחוז על הבחירות שעשיתי

דני הפסיק להאשים את השטן, וגם לא התכוון לאפשר לאביו להמשיך להזיק למערכות היחסים שלו. הוא לקח אחריות על עצמו. הוא אמר: "די אבא, אני לא לוקח ממך דוגמה יותר. אני מתכוון לראות מה עליי לעשות בשביל עצמי, בשביל אשתי וילדיי, וסוף סוף למצוא סיפוק בחיים". כל מה שהיה דרוש לו הייתה הכוונה. הוא היה זקוק למישהו שיעזור לו להתחמק מהקרחונים ולעבור למים חמים יותר.

דני היה נחוש בדעתו להתחיל בתהליך השינוי עוד לפני שאשתו המעצבנת תשתנה. כיועץ אני אוהב מצבים שבהם אני יכול לקפוץ ישר לתוך הבלגן ולנסות לסדר אותו. לכן אמרתי: "בוא נתחיל מהילדים שלך. אני אבוא אתך ובכל פעם ניפגש עם ילד אחד. פשוט נדבר אתם. בוא נתמודד עם האמת בנוגע למה שקרה ביניכם. בוא נגלה מה אפשר לעשות".

(רוב הנשים אוהבות לראות בעל שבונה מחדש את יחסיו עם ילדיו. האישה מתעודדת שהיא רואה שבעלה רציני באשר לשינוי מערכת היחסים שלו, בעיקר אתה). כשדני סיפר לגייל על תכניותיו, היא הייתה ספקנית, אבל מעודדת.

שיחת הטלפון הראשונה הייתה לבן הבכור רוברט, סטודנט בן 27. טסנו לעיר שבה הוא מתגורר ונפגשנו בחדר בבית מלון. ישבנו ופטפטנו, ואז אמרתי: "רוברט, אביך ביקש ממני לעזור לכם להתחיל מחדש את החברות ביניכם. האם תוכל להעריך היכן נמצאת כיום מערכת היחסים שלך עם אבא? דרג את זה בין 0 ל-10. "0" פירושו מערכת יחסים רקובה ו-"10" פירושו מערכת יחסים מעולה. אביך באמת רוצה לדעת איך אתה רואה את הקשר שלך אתו".

רוברט גמגם באי נוחות, כאילו חש חוסר ביטחון. זמן מה הוא התנועע בעצבנות לפני שאמר: "בערך 2 או 3". נמוך ככל שהיה המספר הזה ידעתי שהערכה כנה לחלוטין הייתה צריכה להיות 0 או 1. דני השיב: "אני לא מופתע מזה כלל. אני יודע שמעולם לא הקדשתי לך את הזמן שהייתי צריך להקדיש לך ואני באמת מרגיש רע בגלל זה. באתי לומר לך שבכנות אני רוצה להיות חבר שלך. איבדתי המון זמן ואני מרגיש נורא. מעולם לא ידעתי איך להיות אבא טוב וחבר. כפי שאתה יודע, אף פעם לא למדתי איך עושים את זה עם אבא שלי, אבל אני רוצה שתבין שאני כאן היום מכיוון שאני רוצה להבין ממך מה נדרש כדי להיות חבר טוב שלך".

דמעות הציפו את עיניו של רוברט ודממה מביכה מילאה את החדר. אף אחד לא רצה לדבר. ישבנו שם וקיווינו שמישהו ישבור את הקרח. ואז, בלי שאמרתי דבר, דני נעמד וצעד לעבר בנו. גם רוברט נעמד. כשהם עמדו זה מול זה, דני אמר ברכות: "במשך שנים רציתי לומר שאני אוהב אותך, אבל בכל פעם שניסיתי, משהו חסם אותי. אבל היום, בפני חבר, אני רוצה לומר לך… אני אוהב אותך בכל לבי. תמיד הייתי גאה בך ושנאתי את עצמי שלא אמרתי לך את זה. למה הייתי כזה אילם? אני רוצה להיות חבר טוב שלך ואני רק מקווה שזה לא מאוחר מדי".

רוברט חיבק את אביו והם עמדו חבוקים זה בזרועות זה (אני כמובן, בכיתי). לאחר כמה דקות הם התיישבו, רוברט הביט באביו ואמר: "כל חיי רציתי לשמוע את מה שאמרת היום, אבל מעולם לא חשבתי שזה יקרה. והנה אתה יושב כאן ואומר את המילים שהשתוקקתי לשמוע. אבא, תודה שבאת".

לפני שעזבנו, דני ביקש סליחה מבנו וקיבל אותה. אז דני שאל: "איך נוכל להתחיל להכיר זה את זה ולבנות קשר אמיתי?" "בוא ניפגש היום למשחק גולף ונדבר על זה", הציע רוברט. "בוא נתחיל מזה". וזה מה שהם עשו.

דני ורוברט בילו יותר ויותר זמן יחד. למרות שכבר לא הצטרפתי אליו, דני נסע לפגוש את כל אחד משאר ילדיו. מאוחר יותר שמעתי כמה מאושרים הם היו כשהבינו שאבא שלהם רוצה גם להיות חבר שלהם. מדהים איזו עצמה יש למילים שלנו. אסור להתייחס אליהן בקלות ראש!

דני שינה מסלול כדי להימנע מהקרחון הקטלני הראשון. בפרק הבא תבינו ממה דני, יחד עם יואל ושרון, התחילו להישמר ואיך חיי הנישואים שלהם נעו לעבר מים חמים יותר. דני, אשתו וילדיו עדיין עובדים על מערכת היחסים ביניהם. הם התקדמו לדבר טוב יותר, בזכות יזמתו של אדם אחד.

העתיד שייך לכם!

דני עשה שני צעדי מפתח – אותם שני דברים שאני עשיתי כשביקשתי אושר ואהבה בחיים למרות העבר הכואב – אותם דברים שעל כולנו לעשות. הוא לקח אחריות על החלטות העתיד שלו, קיבל את העבר ובחר לחיות מעבר לו.

לקיחת אחריות על הבחירות שנבחר בעתיד

כדי לשנות את נתיב נישואיו ואת מערכות היחסים שלו עם ילדיו, דני תחילה לקח בעלות על הבעיות שלו ואחריות מלאה על עתידו באמצעות תכנית פעולה ברורה. במילים אחרות, היה עליו לקבל את העובדה שהוא אחראי להווה ולעתיד שלו. עתידנו הוא השתקפות של החלטות העבר וההווה שלנו. אנחנו אחראים לטפל במחלות העבר, במצב הנישואים הנוכחי שלנו, בילדינו, בחברינו, בעבודתנו וכן הלאה – בכל מה שנוגע לנו. הכול מוביל בסופו של דבר אלינו! עלינו להיות מוכנים – בכל מחיר – לתפוס במושכות העתיד ולומר: "איכשהו אני אמצא את מה שדרוש כדי שיהיו לי ולמשפחתי חיים טובים יותר!"

במובן מסוים אנחנו כמו מכוניות. כשהיינו צעירים, הייתה לנו מעין "תעודת אחריות" – ציפייה הגיונית – שההורים שלנו ואחרים יוכלו לתקן את רוב הבעיות שלנו. אבל כמבוגרים, תוקף האחריות פג. כילינו את השנים ואת מכסת הקילומטרים שלנו. עלינו לקחת אחריות ולומר שאם חיי יתקלקלו, אני אצטרך לתקן אותם.

זה מה שדני עשה. הוא לקח אחריות על עצמו כדי לתקן את הדברים. הוא לא האשים את אביו על שהיה דוגמה רעה. הוא גם לא האשים את הקריירה שלו שהרחיקה אותו מהבית. גישה כזו הייתה הנתיב הבטוח ביותר לכישלון מתמשך. היה עליו להבין איך "הירושה" שלו משפיעה על חייו, כפי שהיה עליי לעשות כשהתמודדתי עם "הירושה" שלי (נדון בה בהמשך). אבל אז היה עליו לשאול מה הוא צריך לעשות כדי להתגבר על העבר?

השלמה עם העבר ובחירה לחיות מעבר לו

תיקון הנתיב השני שדני עשה היה קבלת האמת של העבר שלו. הוא בחן באופן מציאותי את מה שאביו עשה לו והחליט לאמץ את הטוב ולהיפטר מכל דבר רע שבו הבחין. הוא לא רצה שהעבר שלו ישלוט בהווה ובעתיד שלו.

אני יודע מה פירוש לגדול עם אב כועס. אני יודע שההתנהגות של אבי השפיעה עליי, על אחיי ועל אחיותיי. לפעמים ייחלתי שהדברים היו קורים אחרת. אבל הם לא קרו אחרת. לכן היה עליי לקבל את מה שניתן לי ולמצות את המיטב באמצעות המשאבים הקיימים. זו באמת הייתה חוויה משחררת ומהנה כשהבנתי שאני חופשי לשאול בעצת אחרים – חברים, משפחה, ספרים – ולהחליט לעשות מה שאני מרגיש שהוא הטוב ביותר עבורי ועבור משפחתי. אני לא צריך לבזבז זמן בתקווה שדברים היו קורים אחרת. אני חופשי לבחור איך להגיב למה שקורה או לא קורה לי.

מכיוון שאי אפשר להצליח רק משום שאנחנו מאשימים את העבר על האומללות הנוכחית שלנו, עלינו להבין ולפרש את נטיותינו התורשתיות כדי שנוכל להתפתח באופן מודע מעבר להן. גיליתי שאם לא נעשה את זה, בדרך כלל נישאר "קפואים" ולא נתבגר.

דוגמה אישית: באחד מטיולי המשפחה הראשונים שלנו להוואי, נורמה, הילדים ואני התרגשנו מאוד מהחוף ומהזמן שבילינו יחד. בדיוק כשהתכוננו לרדת לחוף בפעם הראשונה התעכבתי משום מה. כולם כבר רצו ללכת, אבל אני עדיין לא הייתי מוכן. "בסדר", הם אמרו: "אנחנו מתקדמים. בוא כשתהיה מוכן. אנחנו למטה", הם הצביעו על חוף הים. "בסדר", אמרתי. לאחר חצי שעה יצאתי מהחדר במלון וחיפשתי את משפחתי. צעדתי לשני הכיוונים על חוף הים, אבל לא מצאתי אותם. ככל שהזמן חלף התחלתי להרגיש עצבני ואפילו פגוע: רגע אחד, חשבתי, אנחנו משפחה שאמורה להיות בהוואי יחד וככה הם נטשו אותי? אני דחוי.

ביסודו של דבר החמצתי פנים והתנהגתי בחוסר בגרות. לא מצאתי אותם, וכיוון שכך הלכתי חזרה למלון והמתנתי בסבלנות. בסופו של דבר הם הגיעו ומצאו אותי זועף. "מה קרה", הם שאלו. "עזבתם אותי!" אמרתי בעצב. "אמרנו לך לאן אנחנו הולכים", הם השיבו. "כן, באתי לשם ולא הייתם", האשמתי אותם. "התכוונו לחוף השני, זה שקצת בהמשך", הם אמרו. "זה לא היה לגמרי ברור", התעקשתי לא מפויס. לאחר מכן לא דיברתי עם אף אחד. תודה לאל על הבן שלנו גרג, שתמיד הייתה לו היכולת להתעמת אתי: "אבא", הוא אמר בזהירות ובמלוא הכבוד: "חשבתי שאתה רוצה לפתוח דף חדש עם המשפחה שלך ולהיות אבא טוב יותר ממה שאבא שלך היה בשבילך". "אני רוצה", התעקשתי והבטתי בו. "אז אבא, זו הדוגמה שאתה רוצה לתת לי?" "לא", היה עליי להודות בזעף: "ואני זוכר שביקשתי שתעזרו לי כשאני מגיב לא נכון".

עכשיו, הנה הקטע המעניין. אשתי אמרה: "אתה יודע, בדיוק כך אביך התנהג כשהוא היה עצבני. הוא היה כועס, זועף ואטום". בעבר היא נהגה לומר: "הדבר הגרוע ביותר שאתה עושה הוא שאתה שותק, כי אז אני מרגישה שאנחנו לא מחוברים". זו הייתה דרכי להעניש את בני המשפחה כשלא הייתי מרוצה מהם, וזה היה חלק מאבי שיצא מתוכי.

גרג היה אז בתיכון וכשהמצב החריף, הוא התערב: "בסדר", אמר: "בואו נפתור את זה. אני רוצה לשמוע את הצד שלך – אמא… ועכשיו את הצד שלך – אבא… אבא, אתה מבין מה עשית כאן… אמא, את מבינה? יופי, עכשיו הכול בסדר". הוא עזר לנו לפתור את ההתנגשות השולית ההיא. אין פלא שעכשיו הוא כותב את הדוקטורט שלו בייעוץ!

בטיפול בבעיה באופן כל כך ישיר ובהשוואה לאבי, משפחתי הראתה לי את חוסר הבגרות שלי. חשוב לבחון את רמת הבגרות שלנו מפעם לפעם וכשאנחנו מוצאים את עצמנו חושבים רק על עצמנו, אפשר לייחס הרבה מזה לעבר שלנו.

אחד המומחים אמר שאם בעל מעוניין בנישואים מאושרים, הדבר הגרוע ביותר שהוא יכול לעשות הוא להיאטם בשתיקה בפני משפחתו. כזה הייתי. אבל אני לא צריך לאפשר להתנהגות מסוג זו להימשך. אני מבין את העבר שלי, אבל אני מעדיף שיתלו אותי לפני שאאפשר לו לקבוע את עתידי!

האתגר

מה אתכם? האם הגעתם למצב שבו אתם מסכימים ומוכנים לקחת אחריות מלאה על איכות החיים שלכם? האם אתם יכולים – כמו יואל ושרון, דני וגארי סמולי – להפסיק את משחק ההאשמות הזה על אף הקושי של העבר שלכם? האם אתם יכולים לאמץ ללבכם את האמת המשחררת והאדירה שדי יהיה לכם בה? אני מקווה שכן, ואני יודע שאם תעשו את זה, שארית הספר הזה תהיה עבורכם כמו תיבת אוצר אבודה. לכל אורך הדרך תגלו תובנות שיעזרו לכם לחיות את החיים שלכם בצורה הטובה ביותר שאפשר.

אם אתם קרבנות של התעללות, קרוב לוודאי שאתם זקוקים לעזרה כדי להתמודד עם מצבכם ולגלות מחדש את האהבה לחיים ולבן או בת הזוג שלכם. אם אנשים אחרים מגיבים באופן שלילי לשינויים שאתם מנסים לחולל, ההתקדמות לא תהיה קלה. דעו לכם שגם אז עדיין תוכלו לבחור איך תגיבו בכל מצב. גם אתם יכולים לבחור להתמיד ולקוות. אם תעשו את זה, אני כמעט יכול להתחייב לכך שהעתיד שלכם יהיה טוב יותר מהעבר שלכם.

שני הפרקים הבאים עוסקים בבחירה הגורלית של שחרור מכעס לא פתור בחייכם. כעס לא פתור, מודחק, יותר מכל כוח אחר שמוכר לי, גורם ליותר כאב, מטביע יותר נישואים ומחליש יותר ילדים. זהו אבי כל הקרחונים. אתם לא רק תבינו את הנזק שהוא גורם אלא גם איך להחזיק אותו במרחק מכם ומהיקרים לכם.

עקרונות אהבת הנצח

1. אהבת הנצח אינה מנסה לשנות או להחליף את בן או בת הזוג. ההפך, היא מבינה שאם משהו אינו כשורה, שינוי התגובה והגישה נמצא באחריותנו

2. אהבת הנצח מאמינה שגם שינויים קטנים בדפוסי התנהגות יכולים לגרום לשיפורים גדולים במערכות יחסים

3. אהבת הנצח אפשרית, לא משנה מהן הנסיבות

4. אהבת הנצח דורשת אומץ לנוע מעבר למה שמקובל

5. אהבת הנצח מאמינה שהעתיד הוא תקווה

6. אהבת הנצח לוקחת אחריות על הבחירות שלה – בעבר, בהווה ובעתיד

7. אהבת הנצח מקבלת את העבר, אבל מתקיימת מעבר להאשמות

8. אהבת הנצח אינה יכולה לשנות מזג אוויר אבל היא יכולה לבחור כיצד להגיב למזג אוויר

9. אהבת הנצח מוכנה לנוע אל מעבר לדפוסי התנהגות תורשתיים שעברו מדור לדור ומעבר לדפוסים שליליים

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סיפור אהבה שלא נגמר”