החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
קטגוריות: ארץ ישראל, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

79.20

רכשו ספר זה:

יריב בן-אהרן, רישום עיקרי דברים לקראת תכנית טלביזיה "מוסף המוספים" לערב ראש השנה תשנ"ד על "שיח לוחמים" 1993-1967 (בעקבות הסכם ישראל-אש"ף – הסכם אוסלו).
– הקובץ ביטוי של ספרות מחאה. כנגד "אלבומי הנצחון". כנגד שיכרון הגבהים שאחרי המלחמה.
– העטיפה כמלבוש שקים. שילוב של שק יוטה שבו ארזו פעם חיטה ותפוחי-אדמה עם שק של תענית, בצבעי אדמה ואפר.
– הספר הִנו כמין טקס. תהליך היטהרות שלא היה שונה במהותו ממסדר שערכתי בפלוגתי (בגולן – בתום הקרבות), שבו עָרַמנו ושרפנו את השלל שאנשים לקחו.
– לא רק היטהרות נפשית. הדם השפוך מטמא את הארץ. בטקס הזה ביקשנו לטהר את הארץ, את האדמה ולהפכה למחוז תקוה.
– "יורים ובוכים" אמרו על המשתתפים ובני דורם. אבל כל מי שירה בהם וירו הם בו, שראה צלם אדם שפוך, מרוסק, שרוף – מבין חבריו ומבין אויביו – חש גם בדמעה המתאדה בתוך עשן המערכה. אשרי היורים שלא יבשה דמעתם.
– מי יודע דרך הרוח, מי יודע דרך ההיסטוריה. ייחודו של הקובץ "פרקי הקשבה והתבוננות" שתבע התבוננות פנימית בתבוסה האנושית הכרוכה בכל מלחמה. גם בזו הצודקת.
– תחושת הצדק במלחמת הישרדות מצטרפת לחוסר השחר שבשליטה בעם אחר, מה שהיה אינטואיציה עמוקה כבר הכיל בתוכו את הנוסחה המדינית אליה הגיעו דור שלם יותר מאוחר, ובאיזה מחיר אנושי, ובאיזה ביזבוז והתשה של משאבים נפשיים ופיזיים.
– זרם תת-קרקעי בלתי מנוצח מפי, מלב, הגרעין של הפיקוד, ביחידות הלוחמות, יחידות השדה.
– בטרם יבש הדם הוטבעו אותיות בדפוס: "שיח לוחמים" ונתערבו הדיו והדם והדמעה, כמו שדבק הניב החסידי של "בסוד שיח" עם עגת הדיבור הצה"לית.

מקורות עתיקים משלנו:
-"‘ה' אלהי בך חסיתי, הושיעני מכל רודפי והצילני'. מהו ‘הושיעני' ו'הצילני' – אלא אמר דוד: הושיעני שלא אפול בידו והצילני שלא יפול בידי". ( מדרש תהילים מזמור ז, יח).
["מכל רודפי" – שני רודפים פה. האויב החיצוני והאויב הפנימי.]
– "וירא יעקב ויצר לו"… "‘וירא' – שלא יהרג, ‘ויצר לו' – שלא יהרוג". (בראשית רבה עו, ב).

מקט: 4-249-50562
יריב בן-אהרן, רישום עיקרי דברים לקראת תכנית טלביזיה "מוסף המוספים" לערב ראש השנה תשנ"ד על "שיח לוחמים" 1993-1967 (בעקבות הסכם […]

שיח לוחמים – פרקי הקשבה והתבוננות, הזמנה לקריאה

יובל שחר

שיח לוחמים – פרקי הקשבה והתבוננות, כך פשוט.

השותפים לשיח חוו זה עתה את מלחמת ששת־הימים, והם מתקשים להצטרף לתרועות הניצחון. גם עבורם הייתה זו מלחמה הכרחית ומוצדקת, רובם נטלו בה חלק מקרון האחריות והפיקוד. הם ראו את הגבורה והרעות, אך גם את מחירה של מלחמה, כל מלחמה. הם חוו, חלקם לא בפעם הראשונה, את ריבוי פניה, גם את הכיעור האנושי, והם ניסו לברר מה עברנו ושאלו מה הלאה – אישי וקיבוצי ולאומי.

הכותרות הגדולות, הצוהלות, לא תאמו את תחושותיהם, ולכן הם נענו ליוזמה להשיח את ליבם, להקשיב, להתבונן, להסס ולנסח את תובנותיהם מן המלחמה, שזה עתה הסתיימה וכל־כך הרבה נפתח בה.

הם שוחחו את עצמם, וביניהם, וכך גם את יחידותיהם ואת ביתם, את החזית ואת העורף. את תקופת הכוננות שקדמה למלחמה ואת הפצוע הראשון, את הקרבות המתמשכים ועוצמת הניצחון והשכול. את הפגישה עם המוות של רעיך ושל האויב, את הביזה ואת שיירות הפליטים. את החזרה אל האזרחות, שאיננה עוד שיגרת האתמול.

כ־140 משתתפים נטלו חלק ב־16 שיחות קבוצתיות ו־5 שיחות אישיות. שיחם לכד את הרגע, ותוך זמן קצר הסתבר שאין הם בודדים במועדם, שרגע זה, על מרכיביו האחרים והייחודיים, שותפים רבים לו.

לאחר מספר חודשים יצא הקובץ לאור, תחילה במהדורה פנימית־מצומצמת, אשר מצאה הד גדול בחברה הישראלית וגם בתרגומים שביטויו היה במכירת 120,000 עותקים. לימים אזל הספר לחלוטין.

אז למה להוציא כעת מהדורה מחודשת?

דן ערמון כתב בשירו "סיני 67":

בְּעִקּוּל הַדֶּרֶךְ, חֳדָשִׁים

נִבְלַת גָּמָל רְסוּק רֶגֶל

הָיְתָה מֻנַּחַת

מַעֲטֵה עוֹר עַל הַשֶּׁלֶד הַיָּבֵשׁ

וְתַדְהֵמָה עֲדַיִן חַיָּה

עַל שְׂרִיד פַּרְצוּף

לִפְעָמִים עַיִט יָרַד

אֶל הַשֶּׁלֶד הַיָּבֵשׁ, נִקֵּר

מִשִּׁעֲמוּם בַּבֶּטֶן הָרֵיקָה

שָׁנִים רַבּוֹת חָלְפוּ

עַתָּה, מִשּׁוּם מָה, חִיּוּכוֹ

נִדְהָם זוֹחֵל מִתְפַּשֵׁט בַּחֶדֶר.

לפעמים גם "גמל" הוא "פיל" שעודנו במרכז החדר, וה"פיל" הזה, רגליו וחדקו, ממלאים את הסלון הפרטי והציבורי שלנו כל יום, כל הזמן. מפני שבמלאת שבעים שנה למדינת ישראל, וחמישים למלחמת ששת־הימים ולהולדתו של שיח לוחמים, המלחמה לא הלכה לשום מקום, ו"מצב המלחמה" עודו אתנו. שיח לוחמים מציע הקשבה והתבוננות על אדם במלחמה:

מה חושבים במלחמה? האם בכלל חושבים על משהו, שמעבר לפעילות הנדרשת? האם חושבים על החברים ליחידה? אחוות־לוחמים? על הבית? על המדינה, על הציונות? על הגורל היהודי? האם פוחדים? אילו תחושות אחרות עולות: עמימות, קהות חושים, היחס לאויב – לחייל, לפליט. האם קיים מוסר לחימה, ומה זה אומר? "טוהר הנשק" – האם נשק יכול להיות "טהור"? מה זו גבורה? מיהו גיבור? מה הוא "ניצחון" ומי הוא "מנצח". המעבר מאזרחות להווייה צבאית וחזרה. מועקת הנופלים. מפני שמעבר לתחושות ולאני־הפרטי שיח לוחמים רווי במחשבות ובתובנות אודות מיקומה של המלחמה בכלל, ושל "ששת הימים" בפרט, ברצף היהודי והציוני והישראלי. ביטוי לכך בשיחות רבות, ובעיקר בשער "מדור לדור", בשיחות שהתקיימו בעין החורש, עם אבא קובנר, בנען, עם יוסקה רבינוביץ וברמת יוחנן, עם משפחת שלם; בשיחה זו ההורים מעידים איך הם באו מן העם, משם, ורכשו להם ארץ; הבנים באים מן הארץ ומבקשים באמצעות הספרות, לרכוש להם עם.

במה שונה מהדורה מחודשת זו מן המקורית?

שיח לוחמים נדפס כפי שהוא במהדורה הראשונה, שנסרקה לשם כך, אפילו ללא תיקוני הגהות. אלה מרוכזים בלוח תיקונים בסוף המהדורה המחודשת הנוכחית. גם השער והאיורים נותרו כהדפסתם במקור. בסוף המהדורה הראשונה של שיח לוחמים נוסף עתה השיח בישיבת "מרכז הרב" שהושמט בהדפסות הראשונות של הקובץ בשנת 1967. נוספו בפתח הספר נקודות עזות־ביטוי, שרשם לעצמו יריב בן־אהרן, בכתב־יד, לקראת שיחה עם ירון לונדון על שיח לוחמים, בעקבות "הסכם אוסלו", בשנת 1993. שני מיילדי שיח לוחמים, אברהם שפירא (פצי) ועמוס עוז, מתבוננים אחור, במהדורה המחודשת, בפרספקטיבה אישית. עמוס עוז במעין דברי מבוא, ופצי באחרית־דבר, שהיא גם סיפור "גלגולו" של שיח לוחמים מרעיון, לשיחות ולספר. מוטי גולני כתב מסה היסטורית על "שיח לוחמים והזמן", שהובאה עתה אחרי המהדורה המחודשת. היא מדגישה את מורכבות היחס הציוני אל "הכוח", ומיקומו של שיח לוחמים ברצף הזה. במקור הופיע רק שמם הפרטי של הדוברים, כעת, בסוף המהדורה נוספה "רשימת משתתפים", ובה ביוגרפיות קצרות של רוב הדוברים בשיח לוחמים וגם של משתתפי השיח בישיבת "מרכז הרב" שנוסף עתה. הרשימה ערוכה בסדר א"ב של שמות המשפחה. התוספת הזו מעניקה "פנים" לא רק למשוחחים, אלא, במידה רבה גם לפלחים משמעותיים של דור בארץ.

עד כאן תוספות שנכתבו, כמובן, זמן רב לאחר צאת המהדורה המקורית של שיח לוחמים. תוספת אחת במהדורה הזו מחזירה אותנו חמישים שנה אחורה, אל החודשים הראשונים לאחר מלחמת ששת־הימים. זוהי שיחה, שנערכה ביוזמת אנשי "שיח לוחמים", בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. לטעמי, פרסומה של השיחה הזו בצד שיח לוחמים, די בה בכדי להצדיק את הוצאת המהדורה המחודשת. מפני שכעת, משהשבנו את שיח "מרכז הרב" אל מקומו הכרונולוגי הנכון, ואל סמיכותו האידיאית הכל־כך לא טבעית, נחשף במלוא בהירותו רגע היפרדות הדרכים והיפערות התהום, ההולכת ומעמיקה. שיח לוחמים הוא פרקי התבוננות והקשבה של האדם, אל האדם, כפרט, כיהודי, כציוני, בתובנותיו ובמגבלותיו. שיח ישיבת "מרכז הרב", כדברי משתתפיו, חושף את "הדברים הגדולים". והדברים הגדולים, שביטויים בנס המלחמה ופניהם אל הגאולה, מבטלים תחושות פרטיות, אפילו צודקות ביותר, לנוכח ביזה ופליטים וקורבנות, ואפילו שלנו, "כיוון שאנחנו נכנסים לתוך מישור אחר לגמרי… אנחנו חיים במישור הכלל, אז כל הדברים האלה נמחקים הצידה או מסתלקים הצידה. היתה הרגשה של דברים גדולים".

על התהום הזו אי־אפשר ואסור לגשר, ראוי והכרחי לחשוף כל העת את עומק השבר, ולחתור להכרעה. אני מבקש להציע לקוראים להתבונן אל התהום הזו באמצעות "משקפיים" שסיפק לנו, בהתנסחות נבואית, גרשם שלום, מגדולי המתבוננים אל השגב היהודי ותהומותיו, בהפרש של 45 שנים. ב־1926 כתב שלום מכתב אל פרנץ רוזנצוייג, בו הוא מתווכח עמו וטוען, שאי־אפשר ואסור לנסות לחלן את השפה העברית. "סבורים הם שהפכו את העברית לשפה חילונית. שחילצו מתוכה את העוקץ האפוקליפטי. …אם אנחנו דור המעבר נחייה בקרבם את שפת הסתרים הישנה על מנת שתתגלה להם מחדש – האם לא תתפרץ באחד הימים העוצמה הדתית הכמוסה בה, נגד דובריה?" (עוד דבר, 1989, עמ' 60-59). ב־1971, בסוף מסה ארוכה "להבנת הרעיון המשיחי בישראל", כתב שלום: ה"התעוררות היהודית בתקופתנו… אינה רוצה להיות ניזונה מן התקוות. …היא קשורה בהיסטוריה גופה, לא במה שלמעלה מן ההיסטוריה; היא לא מסרה את עצמה כליל למשיחיות. האם יהא או לא יהא ביכולתה של ההיסטוריה היהודית לעמוד בכניסה זו לתוך המציאות הממשית בלי לכלות עצמה בתביעה המשיחית שהועלתה ממעמקיה – זוהי השאלה שהיהודי בן־דורנו, מתוך עברו הגדול והרה־הסכנות, מציב בפני שעתו ועתידו" (דברים בגו, 1975, א, עמ' 190).

עם כל מה שעבר עלינו בחמישים השנים האחרונות כל החשבון עוד לא תם.

שיח לוחמים – פרקי הקשבה והתבוננות, מהדורה חדשה, הרואה אור סמוך ליום העצמאות ה־70 למדינת ישראל – זו הזמנה לקריאה, לא דיברור של מה שמדבר בזכות עצמו. נחזור כאן רק על המשפט האחרון שרשמו העורכים, ובעצם כתבו פצי, "בשולי הקובץ" המקורי: "תקוותנו שמגע של רוח ברוח, בדומה לזה ששרה בשיחות, יתרקם גם בין המשיחים בקובץ זה ובין ציבורי הקוראים שעימם אנחנו נפגשים עתה בכתב".

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.