החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

שקופים

מאת:
הוצאה: | 2020 | 400 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

37.00

רכשו ספר זה:

”כולם תמיד שואלים אותי על מה שהיה אז, האמת שאני יותר אוהב את מה שקורה עכשיו. אבל על זה שירי כבר תספר לכם בשלב מאוחר יותר, היא גם תסביר את כל הקטע עם השם. בהתחלה לא קראו לי רענן, אבל היום אני כל כך רענן שאני כבר לא מסתובב כשמישהו קורא לי בשם האמיתי שלי."
רענן, נער בן שמונה עשרה מתגייס ליחידה שקופה, כזאת שלא קיימת באופן רשמי. הוא צולח את השירות הצבאי ומתגייס למוסד. הספר עוקב אחריו כמפקד צוות שחבריו מהלכים על הקו הדק בין חוקי ללא חוקי והופכים לארגון מודיעין פרטי שטובת חבריו קודמת לכל.

ר.ט. פרא משרת כלוחם ומפקד במערך המילואים, בוגר מערך האבטחה הממלכתי וכיום עובד כמנהל פרויקטים בתחום הביטחון.
'שקופים' הוא ספר הפרוזה הראשון שלו. קדם לו ספר שירים בשם 'נקודות דיו ראשונות'

מקט: 001-3000-138
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
עמוד הפייסבוק

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


אבירם חנה במקום הרגיל שלו, לא היו מקומות מסומנים אבל אחרי כמעט שלושים שנות עבודה, כולם ידעו שזה המקום שלו. הוא יצא מהרכב והתקדם אל השער הכניסה, המאבטחים ברכו אותו לשלום והוא עלה למשרדו שבקומה השנייה. הוא בקושי הספיק להדליק את האור כשהטלפון שעל השולחן צלצל.

"אבירם מדבר."

"בוקר טוב." בירך אותו ראש המוסד, שמלבד היותו הבוס של אבירם היה גם  חבר ותיק.

"בוקר טוב."

"תסיים את התארגנות הבוקר שלך ותכנס אליי, יש לי פרויקט מיוחד בשבילך."

אבירם ניתק והכין קפה, בכל בוקר אותו הקפה בדיוק. כאיש מודיעין ותיק, הוא ידע שבני אדם הם חיות שפועלות לפי הרגלים. גם האנשים שניסו להיות הכי ייחודים שיש, עדיין פעלו על פי תבניות קבועות, גם אם הם לא ידעו את זה.

כשישב לשולחן, שותה קפה ראשון של בוקר ועובר אגב כך על העיתון, הוא ניסה לחשוב על המשימה שראש המוסד רוצה להפיל עליו. הם התחילו את דרכם יחד בארגון, שנקרא בפשטות 'המשרד', רגע אחרי שסיימו שירות של ארבע שנים כקצינים בסיירת החטיבתית של הצנחנים. הם עברו את הכשרת הלוחם במדרשה מהמדריכים הטובים ביותר והתקדמו יחד. היום כשאחד הוא ראש המוסד וחברו הוא ראש אגף המבצעים, הם מנהלים פרויקטים נועזים לטובת אותה המדינה. המדינה שהוריו חלמו עליה בלילות קרים במחנות, בלילות של רעב ובזיכרונות הפוגרומים שהתרחשו כמעט מדי לילה, כשהעולם התחיל להשתגע.

הוא לא היה אדם סנטימנטלי. לאדם בתפקידו אסור לפתח סנטימנטים, אבל עוד מילדות ידע שזה מה שברצונו לעשות, להגן על המדינה שלו בכל דרך שיוכל. הוא סיים את הקפה, יצא מחדרו והתקדם אל המשרד האחרון במסדרון, לשכת ראש המוסד.

"בוקר טוב." ברכה אותו תרצה, הפקידה המיתולוגית של ראשי המוסד לדורותיהם.

"הוא מחכה לך."

הוא החזיר לה ברכה וחיוך ונכנס למשרד.

"עבודה." אמר ראש המוסד כהרגלו כשרצה לשדר לעובדיו שזמן לדברי הבל יהיה אחר כך.

"אתה זוכר שדיברנו על כך שצריך לחדד את אופן הגיוס ליחידה?"

"בטח, הייתי בעד העניין."

"ידוע, ולכן אני רוצה שתתערב בתהליך הפעם."

"בהליך הגיוס? משאבי אנוש ישתגעו."

"שישתגעו, זאת הוראה שלי. החלטתי להעביר את השלבים הראשונים בתהליכי גיוס של קורס אוקטובר אלפיים ושש אליך. משאבי אנוש יעבירו לך מועמדים אבל אתה תחליט מי יעבור לשלב הבא ומי לא. ואם על הדרך תמצא מישהו שיזכיר לך את עצמך יש לך אישור ממני לגייס אותו בלי כל הבירוקרטיה מסביב, אני אאשר את זה."

"איך אני בכלל אמצא חבר'ה כאלה עכשיו?"

"חפש את הגרוש מתחת לפנס."

"יחידות מיוחדות?"

"יחידות מיוחדות. כמו שאני זוכר את זה, גם אותנו מצאו בבקו"ם רגע אחרי שהחזרנו את הכומתה האדומה ותג הצנחנים."

"אתחיל לעבוד על זה עוד היום." הבטיח.

"אבירם, דבר עם מורדי, הוא אומר שיש לו שם קצין שהוא הדבר האמיתי, שווה לבדוק את זה."

"כן, המפקד." אמר אבירם ויצא.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.