שירת רומי

אִם תִּשְׁפּךְֹ אֶת הַיָּם לְתוֹךְ לָגִין

יִהְיֶה תָּכְנוֹ חֶלְקְךָ בְּקֵץ הַיָּמִים

כך כותב ג'לאל אל-דין רוּמי בבית מספר 20 של ספר המת'נווי.

שירת רוּמי, מבחר מתורגם מתוך חמשת כרכי המת'נוי, הוא כד מים מהאוקיאנוס הגדול של כרכים אלה ושל הגותו של רוּמי. הקטעים שתורגמו בו נועדו להדגים את חכמתו של רוּמי ואת עושר יצירתו ולהעניק לקורא טעימה מיסודות תורתו הפילוסופית והמיסטית ומסגנונו הספרותי.

רוּמי נחשב לגדול המשוררים וההוגים הסוּפיים ולאחד מענקי המשוררים הפרסיים. רוּמי ייסד את מסדר הדרווישים הידוע בשמות ה"מֶוְלֶוִיֶה" ו"הסוּפים המרקדים", אשר פעילותו נמשכת עד עצם היום הזה. מרכזו של המסדר בקוניה שבטורקיה, שם גם קבור רוּמי.

באמתחתו של רוּמי שפע יצירות בעלות עומק מחשבתי ופילוסופי, מלוּות בפתגמים וברחשי לב. שירתו העשירה כוללת סיפורים רבים שבהם שזור חוש הומור מיוחד. בשל אופיין זה, דיברו יצירותיו לליבם של בני שכבות אוכלוסיה שונות והשפיעו רבות על הדורות הבאים אחריו, הן במדינות האסלאם והן במערב. ביטוי מקיף לתורתו המיסטית מצוי בספר המַתְ'נַווי, שיש באיראן המכנים אותו בשם "הקוראן בשפה הפרסית".

הסופר משה מנשהוף, יליד איראן, בעל תואר ראשון בפילוסופיה וביהדות מן האוניברסיטה העברית ותואר שני בלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב, תירגם לעברית משפת המקור חלקים נבחרים מן השירים של המת'נווי. כהקדמה לשירים, פותח הספר במבוא מאיר עיניים ועשיר במידע על אודות ההשפעות התרבותיות וההגותיות על רוּמי. בכך מוגש לקורא ההקשר המאפשר לקרוא את השירים ולהבינם.

מנשהוף תירגם את השירים תרגום מדעי, תוך שימור מבנה החריזה ואגב הקפדה על העברת המשמעויות של הטקסט המקורי. כן הוסיף הערות והארות מקיפות המסייעות לקורא העברי בן זמננו לרדת לעומקן של המשמעויות הצפונות בשירים אלה.

אין ספק שג'לאל אל-דין רוּמי השפיע על כתיבתו הספרותית של מנשהוף, הד להשפעה זו ניכר בשני ספריו האחרונים של מנשהוף, עמוס – גואל הגורל (הוצאת כתב, 2011 ) וסיפור המטמון באי ודאות (הוצאת כתב, 2011 ).

מקט: 4-128-46

מסת"ב: 978-965-7506-24-0

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

אִם תִּשְׁפּךְֹ אֶת הַיָּם לְתוֹךְ לָגִין יִהְיֶה תָּכְנוֹ חֶלְקְךָ בְּקֵץ הַיָּמִים כך כותב ג'לאל אל-דין רוּמי בבית מספר 20 של […]

---

קריאת החליל

1 שְׁמַע אֶת אֲשֶׁר מְסַפֵּר הֶחָלִיל

עַל פְּרִידוֹת הוּא שָׁב וּמַלִּין

מֵאָז נִגְדַּעְתִּי מִן הַשָּׂדֶה

נְהִי אִישׁ וְאִשָּׁה מִזַּעֲקָתִי קוֹרֵא

בְּגִין הָרִחוּק מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּקָּרַע לִבִּי

כְּדֵי שֶׁאֲסַפֵּר עַל כְּמִיהָתִי וּכְאֵבִי.

כָּל שֶׁנּוֹתָר מְרֻחָק מִמַּהוּתוֹ וּבוֹדֵד

מְיַחֵל שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם יִתְאַחֵד.

5 בְּכָל קָהָל שְׁמָעוּנִי מִתְאַנֵּחַ

אֶל הֶעָצוּב חָבַרְתִּי וְאֶל הַשָּׂמֵחַ

מִסִּבּוֹתָיו הוּא, הָיָה כָּל אִישׁ לְרֵעִי

אֶת סוֹדוֹתַי לֹא מָצָא בְּקִרְבִּי

גָּלוּם בְּזַעֲקָתִי זֶה הָרָז

אַךְ אֹזֶן לֹא תִּשְׁמַע וְעַיִן לֹא תַּחַז

הַגּוּף נֶחְשָׂף לַנֶּפֶשׁ – הַנֶּפֶשׁ לוֹ תִּגָּל

הֲרֵי לַחֲזוֹת בַּנֶּפֶשׁ – אִישׁ לֹא יוּכַל

מַנְגִּינַת הֶחָלִיל הִיא אֵשׁ, אֵינֶנָּה אֲוִיר

אֵין קִיּוּם לְמִי שֶׁאוֹתָהּ לֹא מַכִּיר

10 נוּר הָאַהֲבָה בֶּחָלִיל נוֹסֵק

גַּעַשׁ הָאַהֲבָה בַּשֵּׁכָר מִתְרַסֵּק

הֶחָלִיל יְדִידוֹ שֶׁל לְמוּד הַפְּרִידוֹת

אֶת מַסֵּכָתֵנוּ קָרַע סֻלַּם הַמַּנְגִּינוֹת

מִי רָאָה כְּמוֹ הֶחָלִיל רַעַל וְתַרְייָאק?

מִי רָאָה כָּמוֹהוּ, מַלְהִיב וְנֶחְשָׁק

הֶחָלִיל מְסַפֵּר אַגָּדוֹת שׁוֹתְתוֹת דָּם

הַמְאֹהָבִים כְּמַגְ’נוּן – יְסַפֵּר סִפּוּרָם

יַרְגִּישׁוּ בַּדָּבָר רַק חַסְרֵי הַתְּחוּשָׁה

אֵין לַדִּבּוּר לָקוֹחַ טוֹב מֵאֹזֶן רְגִישָׁה

15 אִבְּדוּ הַיָּמִים אֶת הַזְּמַן, בִּשְׁעַת הַכְּאֵב

הֵם הוֹלְכִים יָד בְּיָד עִם מַכְאוֹב צוֹרֵב

כְּשֶׁהַיָּמִים חוֹלְפִים, אֱמֹר: “לְכוּ, אֵין בְּעָיָה”

תִּוָּתֵר אַתָּה, שֶׁאֵין כְּיָדְךָ נְקִיָּה.

מִלְּבַד הַדָּג, מִי יִשְׂבַּע מֵהַמַּיִם?

לַחֲסַר פַּרְנָסָה, אֲרֻכִּים הַיָּמִים שִׁבְעָתַיִם

אֶת מַצָּבוֹ שֶׁל הַבָּשֵׁל הַבֹּסֶר לֹא יָבִין

עַל כֵּן יֵשׁ לְקַצֵּר בִּדְבָרִים וְדִין

הוֹ עֶלֶם, הֱיֵה חָפְשִׁי, הִשְׁתַּחְרֵר עַכְשָׁו,

עַד מָתַי תִּקָּשֵׁר בְּחַבְלֵי כֶּסֶף וְזָהָב?

20 אִם תִּשְׁפֹּךְ אֶת הַיָּם לְתוֹךְ לָגִין

יִהְיֶה תָּכְנוֹ חֶלְקְךָ בְּקֵץ הַיָּמִים

לָגִין עֵין הַחַמְדָן לְעוֹלָם לֹא יִמָּלֵא

צֶדֶף, טֶרֶם יִשְׁתַּכְנֵעַ, בִּפְנִינִים לֹא יִתְמַלֵּא

מִי שֶׁלָּבוּשׁ בְּבִגְדֵי אַהֲבָה

נָקִי מֵחַמְדָנוּת וּמִכָּל תַּאֲוָה

שִׂמְחִי, הוֹ, אַהֲבָה הַמְּנִיבָה טוֹב

הוֹ אַתְּ הַמְרַפְּאָה כָּל מַכְאוֹב

הוֹ, הַמַּרְפֵּא לְגַאֲוָתֵנוּ וְרַמָּאוּתֵנוּ,

הוֹ, שֶׁאַתְּ הִיא אַפְּלָטוֹן וְגָלֶנוּס שֶׁלָּנוּ

25 בְּכֹחַ הָאַהֲבָה הַגּוּף הָאַרְצִי עָלָה לַמְּרוֹמִים

כְּשֵׁם שֶׁהָהָר רָקַד וְקִפֵּץ כְּאֵילִים.

הָאַהֲבָה הֶחְיְתָה אֶת סִינַי, הוֹ הַמְאַהֵב

הֹר הָהָר הִשְׁתַּכֵּר וּמֹשֶה הִתְעַלֵּף

לוּ הֻצְמַדְתִּי לְשִׂפְתֵי יָדִיד וְחָבֵר

כְּחָלִיל הָיִיתִי אוֹמֵר אֶת שֶׁיֵּשׁ לְהֵאָמֵר

מִי שֶׁנִּפְרָד מִן הַדּוֹבֵר בִּשְׂפָתוֹ

נֶאֱלָם – גַּם אִם מֵאָה שִׁירִים בְּאַמְתַּחְתּוֹ

כַּאֲשֶׁר הַפֶּרַח מֵת וְהַבֻּסְתָּן נָבַל

לֹא תִּשְׁמַע מִן הַזָּמִיר סִפּוּרִים כְּלָל

30 הָאוֹהֵב כְּוִילוֹן, הַנֶּאֱהָב הוּא הַכֹּל

אוֹהֵב לְלֹא נֶאֱהָב לִחְיוֹת לֹא יָכוֹל

אִם לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיְּטַפַּח אוֹתָהּ

הָאַהֲבָה תִּוָּתֵר כְּצִפּוֹר מְרוּטָה.

לְפָנַי וַאֲחוֹרַי, אֵיךְ אֶשְׁמֹר עַל הַכָּרָתִי

אִם אוֹר אֲהוּבִי אֵינוֹ מְלַוֶּה אוֹתִי?

הָאַהֲבָה תִּרְצֶה שֶׁבַּחוּץ יִוָּתֵר זֶה הַדִּבּוּר

כָּךְ הַמַּרְאֶה לֹא יִשְׁתַּקֵּף בְּבֵרוּר

מַרְאָתְךָ אֵינָהּ מְשַׁקֶּפֶת דָּבָר. הֲתֵדַע?

מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ פָּשְׁטָה חֲלֻדָּה.

35 שִׁמְעוּ נָא חֲבֵרִים אֶת זֶה הַסִּפּוּר

מִשּׁוּם שֶׁאֶת מַצָּבֵנוּ מְתָאֵר בְּקִצּוּר