החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

שבעת פלאי העולם של חביבה

מאת:
הוצאה: | 2019-03 | 72 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

24.00

רכשו ספר זה:

חביבה ממשיכה לחפש עד שהיא מוצאת, ואז פותחת את הארנק ומסדרת את הניירות שיש לה בתוכו וסופרת

אותם. יש שם ניירות בצבע תכלת, אדום, ירוק, חום ועוד.

פעם קרה שחביבה שכחה נייר אדום על המיטה. שרי ואני מאוד שמחנו, וקרענו את הנייר האדום ועשינו ממנו

הרבה הרבה ניירות קטנים, והכול היה מפוזר כל כך יפה על המיטה שלה. היה לנו ברור שחביבה מאוד תשמח שהבאנו לה עוד הרבה ניירות כמו שהיא שמה בארנק.

באותו מקרה שרי, שהיא ה"האו־האו" הכי חכמה שפגשתי, הסבירה לי שחביבה נותנת את הניירות האלו

(לפעמים היא קוראת לזה שטרות) לאיש שמביא אוכל לנו ולחתולים. לכן שמחתי מאוד לשתף פעולה ולעשות

מהנייר הרבה ניירות, כי ככה האיש יביא לנו הרבה אוכל.

 

מתוך יומנו של הופי

 

אם הייתם מבקשים ממני לפני שנה לכתוב על החיים שלי, לא הייתי מוכן בכלל להתייחס לבקשה שלכם. למה?

יש לי די הרבה סיבות:

א. אני חתול, וחתול לא אוהב שקובעים לו ומכתיבים לו מה לעשות.

ב. אני לא סתם חתול, אני חתול בריטי, שזה אומר שאני מיוחס הרבה יותר מכל החתולים שאצל חביבה.

ג. אני חתול גבר. וזה אומר שיש לי צירוף של תכונות שמאפיינות חתול גבר: סרבן, חושב את עצמו, בטוח

שהוא יודע הכול. וכל מי שמכיר אותי אומר עליי שאני לא סתם חתול, אני מתנהג כאילו אני נמר.

ד. גדלתי בתל אביב, שגם זה מוסיף לי כבוד וחשיבות. זה שווה הרבה יותר מלגור בכפר סבא (אפילו אם זה

בשכונה הירוקה) או בהוד השרון (אפילו אם זה בווילה עם גינה).

 

חביבה אסיף־בלומנטל גדלה בהרצליה, למדה בתיכון "תלמה ילין" במגמת דרמה והשלימה לימודי היסטוריה באוניברסיטת "בן גוריון". חינכה תלמידים ולימדה היסטוריה במשך שלושים שנה, את רובן במקיף א' בבאר שבע.

ספר לילדי בית ספר ולמבוגרים שנשארו עם נשמה של ילדים.

מקט: 4-1272-385
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
חביבה ממשיכה לחפש עד שהיא מוצאת, ואז פותחת את הארנק ומסדרת את הניירות שיש לה בתוכו וסופרת אותם. יש שם […]

יומנה של ברנדי

 

נולדתי בחיפה, בשנה שקוראים לה 2016 (לדעתי זה שם ממש משונה). אני לא כל כך זוכרת מה היה כשהייתי צעירה. מה שכן זכור לי הוא שגרתי בבית של אנשים, שקראו לי “שוקו”.

אותם אנשים תמיד רבו ביניהם מי יטייל איתי בחוץ (לא הבנתי אם הם רוצים או לא רוצים לטייל איתי).

כך היה, עד שיום אחד העלו אותי על הרכב שלהם, דיברו כל הזמן על טיול שיעשו בחו”ל ולקחו אותי למקום שלא הכרתי. שם, במקום ההוא, קשרו אותי לעמוד, נתנו לי אוכל וכלי עם מים, חיבקו אותי ואמרו שאחרי שיחזרו מחו”ל (איפה זה?) יבואו לקחת אותי.

בהתחלה דווקא היה לי כיף להיות בחוץ. אנשים שאני לא מכירה נתנו לי אוכל וליטפו אותי, אבל לפעמים באו ילדים גדולים שמשכו לי בזנב וזרקו עליי אבנים.

טוב, נעבור לנושא אחר, כי אני לא רוצה לדבר על זה. כואב לי להיזכר במה שעשו לי.

יום אחד באה ילדה נחמדה בשם שירה, שחררה אותי מהחבל, לקחה אותי איתה וסיפרה למכשיר שקוראים לו “פלאפון” כל מיני סיפורים עליי. בין היתר היא אמרה למכשיר משפטים שלא כל כך הבנתי, כמו:

– “אני אשלח לך בפייסבוק תמונות שלה”

-“כן, היא קיבלה כבר חיסונים”.

 

היא – זו אני.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “שבעת פלאי העולם של חביבה”