החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

SEMPER IDEM [תמיד אותו דבר]

מאת:
מסרבית: דינה קטן בן־ציון | הוצאה: | 2019 | 339 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

רומן הזיכרונות שכתב בשלהי חייו המחזאי והסופר הסרבי ג'וֹרגֶ'ה לֶבּוֹביץ' פורשׂ בפני הקורא את סיפורי חייהם של בני משפחה יהודית ענֵפה, שחיו בין שתי מלחמות העולם בווֹיווֹדינה ובקרואטיה, שהיו בימים ההם חלק מממלכת יוגוסלביה. הרומן כתוב מנקודת מבטו של ילד שהתבגר לנער, שחייו התנהלו בעולם שכיום היינו מכנים אותו "רב-תרבותי", בין סרבים, הונגרים, גרמנים, יהודים וצוענים – כשברקע העימותים הבינתרבותיים, ההקצנה הלאומנית, התעמולה הנאצית ורדיפות היהודים ערב מלחמת העולם השנייה. זוהי נקודת ראותו המיוחדת של מבוגר הכותב את הילד שהיה, ילד שניחן בתום לב, בתאווה לרכוש דעת, בכישרון מולד לבחון ולאבחן, להכיר במורכבויות ובפרדוקסים ולתארם בכאב, בהומור ובשאר רוח.

מה שהיה ללֶבּוֹביץ' לומר על הרוע, השנאה, הבגידה והאיוולת נבע מחוויות ילדותו ונעוריו, וזיכרונו רוענן בחומר הנפץ שבגל מחודש של רוע, שנאה, בגידה ואיוולת במלחמות שהתחוללו לאחר התפוררות יוגוסלביה בשנות התשעים למאה העשרים. סינדרום זה של הישנות, שהמחבר לא התייחס אליו במפורש ברומן, משמש הצדקה לשם שבחר לספרו: Semper idem (תמיד אותו דבר).

ג'וֹרגֶ'ה לֶבּוֹביץ' (2004-1924) נודע בארצו בעיקר כמחזאי עטור שבחים ופרסים, שמחזותיו תורגמו והועלו על הבמה בארצות רבות, וככותב סיפורים ונובלות. הרומן Semper idem, שהמחבר לא הספיק להשלים את שלושת פרקיו האחרונים, זוכה כיום להערכה כאחת מפסגות הספרות הסרבית במאה העשרים ואחת. מבקרי ספרות נחשבים בארצו מעמידים אותו בשורה אחת עם יצירתו הספרותית של דנילו קיש.

מקט: 4-249-50737
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פתח דבר
על ג'וֹרְגֶ'ה לֶבּוֹבִיץ' בחיים ובספרות

דינה קטן בן־ציון

ג'וֹרְגֶ'ה לֶבּוֹבִיץ', מחזאי וסופר יהודי סרבי, נולד ב־1928 בעיר סוֹמְבּוֹר שבמחוז ווֹיְווֹדִינָה ונפטר ב־2004 בבלגרד, לפני שהספיק להשלים את שלושת הפרקים האחרונים של ספרו האוטוביוגרפי Semper idem, המוגש בזה לקורא העברי.

עקב גירושי הוריו – בימים ההם תופעה נדירה בחברה היהודית בסרביה – היה לֶבּוֹבִיץ' נתון בילדותו למעברים תכופים בין בית אביו, במאי בתיאטרון חובבים בסוֹמְבּוֹר, לבין בית אמו בזַגרֶבּ. הוא היה ילד רגיש ונבון שגדל בחיקה של משפחה יהודית ענֵפה, וכבר בצעירותו היתה לו תחושה מוקדמת של אימה אפוקליפטית, "המפולת הענקית" בלשונו, שאת תחושת התקרבותה האימתנית תיאר ברומן זה.

במלאת לו חמש עשרה שנים גורש לֶבּוֹבִיץ' יחד עם בני משפחתו למחנה הריכוז אושוויץ, ועד תום מלחמת העולם השנייה היה כלוא במשך שנתיים במחנות אושוויץ, זקסנהאוזן ומאוטהאוזן. בשובו מן המחנות נודע ללֶבּוֹבִיץ' כי נותר כמעט יחידי מכל בני משפחתו, כארבעים ושניים קרובים בדרגות שונות.

בתום החלמה ממושכת חזר ג'וֹרְגֶ'ה לֶבּוֹבִיץ' ליוגוסלביה. בשנת 1947 סיים את לימודיו התיכוניים בתוכנית מקוצרת, נרשם כסטודנט בפקולטה לפילוסופיה בבלגרד, ולמד בה עד 1951. תוך כדי כך התפרנס מעבודות כפיים ושימש מורה למתמטיקה, מתרגם, עיתונאי ברדיו בלגרד ונובי סאד ובעל טור בעיתון ההומוריסטי הקיפוד. לימים שימש כאוצֵר המוזאון לאמנויות הבמה בבלגרד. מ־1979 כיהן כמנהלו האמנותי של תיאטרון בלגרד, וב־1981 פרש לגימלאות.

לֶבּוֹבִיץ' היה חבר ב"ועדת אושוויץ", ובזכות תרומתו לרעיון השלום זכה במדליה מטעם ממשלת פולין.

סיפורו הראשון, שראה אור ב־1955, היה "על בני אדם בגיהינום ועל הגיהינום בבני האדם", ובשנה שלאחריה נדפסה הנובלה מפרי עטו "לחיות זה לפעמים גבוה". המחזה עוצבת שמים, שכתב בשיתוף עם אלכסנדר אוֹבְּרֶנוֹביץ', זכה להצלחה רבה, וב־1957 זכה בנובי סאד בפרס סְטְרֶיָה היוקרתי. פרס זה הוענק לו בשנית ב־1965 על מחזהו הללויה, ובשלישית על מחזהו ויקטוריה, ב־1968.

לֶבּוֹבִיץ' כתב גם תסכיתי רדיו וטלוויזיה, סדרות ותסריטים לסרטים ארוכים. מחזותיו תורגמו ובוצעו בפולין, הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, רוסיה, בולגריה, רומניה ואיטליה, אוסטריה, הולנד, בלגיה, דנמרק, נורבגיה, אנגליה וארצות הברית. תסכיתי רדיו שלו תורגמו לעברית ושודרו ב"קול ישראל".

בשנות התשעים למאה העשרים, בפרוץ מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר, ובלשונו לנוכח "אותו סימן מַטְרים – אדמה ודם", החליט לעזוב את בלגרד וב־1994 עקר עם משפחתו לישראל. הוא שב עִמהּ לסרביה בשנת 2000, ועד למותו כעבור ארבע שנים עסק בכתיבת הרומן האוטוביוגרפי Semper idem (תמיד אותו דבר), שנותר בלתי גמור. בדברים שהקדימה המלבה"ד זלטה לבוביץ', אלמנת המחבר, נכתב שהמחבר מת ביום שבו נכתב העמוד האחרון שברומן זה.
***

את ג'וֹרְגֶ'ה לֶבּוֹבִיץ' הכרתי כשנפגשנו לישיבות עבודה, ויחד עם הבמאי אילן אלדד והשחקן אליעזר יונג קראנו את תרגום המחזה אורות וצללים שכתב לֶבּוֹבִיץ', בתקווה לעניין בו את אחד התיאטראות בישראל. זוהי קומדיה נוסטלגית על מוטיב פיגמליון: כיצד להפוך אדם חסר השכלה לסופר נחשב ומהולל, ומה חזק יותר – המיתוס הכוזב על היוצר או יצירתו? עלילת המחזה מתרחשת בישראל, אך כל הנפשות הפועלות קשורות בצורה כלשהי אל עֲבָרָן ומוצאן, והגעגועים לעבר אינם מרפים מהן.

אורות וצללים לא התקבל בתיאטרון בית ליסין, אך מנהלו האמנותי הכיר בכישרונו של המחזאי והציע לו להגיש סינופסיס למחזה חדש. הסינופסיס התקבל והמחזה נכתב, החייל והבובה שמו. כמה פעמים התבקש לערוך בו שינויים מפליגים, אך כשהגיש את הגרסה הסופית חלו בהנהלת התיאטרון חילופי גברי, ועד לפקיעת תוקף החוזה שנחתם עמו לא זכו פניותיו של לֶבּוֹבִיץ' למענה.

בשנת 2005, כשיצא לאור הרומן Semper idem, אזלה מהדורתו הראשונה. הצלחתי להשיג עותק ולקרוא בו, התרשמתי ממנו עמוקות ותרגמתי אותו לעברית. באחרית דבר שצורפה למהדורה השנייה, שיצאה ב־2016, תואר הרומן הזה על ידי חוקר הספרות תיאופיל פאנְציץ' כמיטב הסיפורת הסרבית בת זמננו, והועמד בשורה אחת עם יצירותיו של דנילו קיש.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.