"רוב האנשים אוהבים בנחת, ברוגע, מתוך בחירה מודעת ומחויבת ומסודרת ומתאמצת, הנה עכשיו אני אוהב, עכשיו אני אוהבת, שלוש ארבע […]
1
ברק ואנה נפגשו בחתונה של חבר שלו מהקיבוץ. הם לא נפגשו במקרה, אלון גולדברג שידך ביניהם, הנודניק הזה. באמצע החתונה הוא ניגש לברק ואמר לו, שומע אחי, שומע רגע, יש פה צ’וּצָ’ה אחת, מהממת־מהממת, שמחפשת טרמפּ צפונה, וברק אמר לו, אוקיי, סבבה אחי, אבל אני לא נוסע צפונה, אני גר בירושלים עכשיו, אתה יודע, וגולדברג הנחש הזה אמר לו, אני יודע אני יודע יא מטומטם, אבל אתה יכול לשקר לה שאתה נוסע לצפון אחי, ואז קיבלת מאלוהים דייט ראשון של שעתיים, במסווה של טרמפּ אחי. בום! ככה גולדברג אמר, וכשהוא אמר בום הוא עשה מין תנועה דוחה וגסה כזאת עם הידיים.
ברק חייך, חיוך בפה מלא, עם רווח גדול בשיניים הקדמיות העליונות. הוא ידע שאי־אפשר לסמוך על גולדברג, בשום הֶקשר, בטח שלא בענייני שידוכים, ובכל זאת, משהו בפשטות הממזרית של הרעיון הזה תפס אותו. בלי לחשוב יותר מדי, הוא אמר, נו, יאללה, מי זאת, תראה לי אותה, וגולדברג הזיז אותו מטר הצידה והרים את היד, ואמר, הנה, תסתכל על הרחבה, תגיד לי מי הכי חמודה שם, זאת הצ’וצ’ה הכי חמודה שמה, אני אומר לך, אתה תקלוט אותה בשנייה, היא הכי חמודה שם.
ברק הסתכל על הבנות שרקדו וקפצו והזיעו. העיניים שלו נמשכו אל הרגליים הגמישות והחיוכים המתוקים, והציצים שעלו וירדו, ועלו וירדו, כאילו בסלואו מושן, אבל לא. והבנות היו כל־כך יפות, כל־כך מרגשות, הלב שלו כמעט שנעתק, ככה זה, כשמחפשים יופי מוצאים אותו, כשמחפשים יופי מוצאים אותו! וברק ראה שם יופי, הוא ראה, נניח, איזו ג’ינג’ית אחת, יפהפייה, שובבה, קצת נמוכה, שקפצה כמו מחורפנת, ומיד חשב, לא, לא, היא לא הכי חמודה, למרות שהיא נראית כייפית כזאת, והוא ראה שם גם בחורה אחת, גבוהה ורזה ומתולתלת, עם משקפיים שקופים כאלה, שרקדה ממש יפה, והרגישה טוב עם הגוף שלה, בלי שהיא לקחה סמים, ראו עליה שהיא לא לקחה סמים, אבל גם היא לא הייתה הכי חמודה, והייתה שם עוד אחת מתוקה, בלונדינית עם עיניים גדולות, שדיברה עם איזה בחור בזמן שהיא רקדה, ועוד אחת, שמנמנה ושמחה, שנראתה כל־כך מאושרת, ועוד אחת, אחרת, שחומה־שחומה וקטנה, בטח תימנייה, אולי זאת היא, אולי זאת היא.
ברק צחק, וואלה לא יודע אחי, כולן שם יפות, בחיי שכולן יפות, אין לי מושג. וגולדברג המגעיל הזה אמר, נו תסתכל טוב כפרה, היא שם, אני אומר לך, היא שם אחי, זאת הפרגייה הכי חמודה שמה, תסתכל טוב, וברק שגם ככה הרגיש כמו איזה בבון מסריח, אמר, די נו חלאס, שחרר אותי, תגיד מי זאת, וגולדברג צחק בקול ואמר, אתה רואה את הזאתי עם החולצה הצהובה, וברק הסתכל, והוא ראה אותה, את אנה, אוי הוא ראה אותה מיד, היא הייתה רזה וקטנה, ושובבה וקופצנית, היו לה תלתלים שחורים סמיכים ועיניים שחורות מחייכות, והחולצה שלה הייתה מין חולצת בטן כזאת, פשתנית, ומתחתיה היו מכנסיים אלגנטיים כאלה, שחורים, וחצי שקופים, עם דוגמה כזאת, מכנסיים של הביוקר, אבל בין המכנסיים לחולצה, אלוהים ישמור, בין המכנסיים לחולצה הייתה בטן, והבטן הזאת הייתה שטוחה וחלקה ומתוקה ויפה, ובאמצע שלה היה פופיק קטן, פופיק קטן ומושלם, ואנה קפצה והרימה את הידיים ושרה את השירים בקול רם, היא לא ידעה שגולדברג וברק מסתכלים עליה ומתרגשים, וגם אם היא הייתה יודעת שהם מביטים בה, זה לא היה מזיז לה, היא אחת כזאת, היא מעל הדברים, היא בתוכם, ומעליהם, כל הזמן, בפנים ומעל, בפנים ומעל, זה הסוד שלה, זה הכוח שלה בעולם, היא תמיד הייתה כזאת.
ברק התבונן באנה, במשך שניות ארוכות. על המותניים שלה, בצד ימין, אולי בצד שמאל, הוא ראה קעקוע קטנטן, עדִין כזה, ודק, ועל הזרוע שלה, על זרוע שמאל, למעלה, היה מין צמיד זהב כזה צמוד, פעם זה היה באפנה, ללכת עם צמידים על הזרועות, אולי עכשיו שוב, היא הייתה כל־כך יפה, אנה, אוי, כל־כך יפה היא הייתה. ברק הסתכל על הבנות האחרות, שרקדו לצידה, וכולן נראו לו פתאום משעממות כל־כך, אפורות כל־כך, מיותרות כל־כך, הן סתם היו קיימות בעולם, בזמן שאנה שקקה בו, הנה הג’ינג’ית המחוצ’קנת והמעפנה, והנה הגבוהית הזאת המסוממת שרקדה כמו מופרעת, והנה הבלונדה שבטח צבעה את השיער בכלל, והנה השמנמונת המעיקה, הן כולן היו שם, וכולן היו סתם, ואנה לא הייתה סתם, אנה הייתה אנה, איך הוא לא קלט אותה קודם, כזאת צהובה ורזה ומתוקה וגמישה ויפה ושמחה, איך הוא פספס אותה ככה, היא באמת הכי יפה שם ברחבה, היא כל־כך יפה, זה לא ייאמן.
גולדברג חייך את החיוך המגעיל שלו, הוא הסתכל על אנה ואמר, היא בדיוק חזרה עכשיו מאמריקה, היא עבדה שם בשגרירות או משהו, משהו טוב, משהו רציני, אני אומר לך, זאתי בחורה להסיע דוּך לחופה, וברק צחק, איזה מגזים אתה גולדברג, ובראש שלו הוא חשב שהיא יפה מדי בשבילו, ושבאופן כללי אין לו ממש מה להציע לצעירה כזאת, איכותית וכייפית וחכמה ויפה. בחורות ברמה שלה לא מסתכלות בדרך כלל על צעירים מבולבלים כמוהו, שעובדים בגינון, היא צריכה מישהו עם קלאס, ולי אין קלאס, ככה הוא חשב, וגולדברג אמר לו, יאללה אני אומר לה שמצאתי לה טרמפּ צפונה, וברק חייך ואמר, יאללה, אחי, אני זורם, יאללה, יהיה מה שיהיה.
אין עדיין תגובות