הספר דן במקומה של האהבה הלסבית בשירה הצרפתית הדקדנטית. במרכזו נמצאת קבוצת שירים פרי עטם של שַארְל בּוֹדְלֶר ופּוֹל וֶרְלֶן. […]
פתח דבר
בחרתי לתרגם בספר זה כמה שירים בנושא אהבה לסבית, פרי עטם של שני משוררים צרפתים בני המאה ה־19, שַארְל בּוֹדְלֶר ופּוֹל וֶרְלֶן. השירים המופיעים כאן אינם נכללים בתרגומים חדשים משירת בודלר וּוֶרלן לעברית. רובם תורגמו לפני כ־75 שנה – בעברית ‘ארכאית’ – ומקצתם לא תורגמו כלל. לשירים המתורגמים הקדמתי בחלקו הראשון של הספר רקע ספרותי והיסטורי על חייהם ויצירתם של שארל בודלר ושל פול ורלן ועל מוטיב האהבה הלסבית בספרות הצרפתית בתקופה שקדמה לכתיבתם. גם שילבתי דברי הסבר על המשוררת סַפְּפוֹ מהאי לֶסְבּוֹס (המאה ה־7 לפני הספירה) בגלל היותה דמות מרכזית בשירי האהבה הלסבית. חלקו השני של הספר כולל את השירים שתרגמתי. הערות השוליים לטקסט בחלק זה מספקות רק הסבר תמציתי למונחים ולמושגים ונועדות להקל על הבנת התכנים בקריאה הראשונה. פרשנות מפורטת מופיעה בחלקו השלישי של הספר.
המשיכה הראשונית שלי לנושא האהבה הלסבית בספרות הצרפתית התעוררה מתוך עניין כללי במקומה של המורשת הקלאסית, היוונית והרומית, בספרות הצרפתית במאה ה־19 ובהשפעתה על בודלר ועל בני דורו. ניתוח רוב השירים מעמיד אתגר היוצר מפגש בין־תחומי ורב־תחומי, ובד בבד מעניק הזדמנות לאימוץ גישות, כלים ומושגים מתחומי ביקורת הספרות, הבלשנות, יסודות הפואטיקה, המורשת הקלאסית, ההיסטוריה של המנטאליות, תולדות האמנות, תולדות הדתות, לימודי מגדר, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. אין לי ספק שהשירים ופרשנותם פונים לקהל יעד רחב מאוד של חובבי שירה וספרות המתעניינים גם בתחומים אלה או בחלקם.
עיקר הספר מוקדש לשירי בודלר, מאחר שיצירתו בתמטיקה הלסבית (לטעמי, לא רק בה) עולה לאין ערוך באיכותה הספרותית ובהשפעתה על זו של ורלן. שתי הפואמות הארוכות והחשובות ביותר כאן, ‘לֶסְבּוֹס’ ו’נשים מקוללות: דלפין והיפוליט’, מאת בודלר, גרמו לשערורייה עם הכללתן באסופה הדקדנטית פרחי הרֹע שיצאה לאור ב־1857. הפואמות וכמה שירים אחרים צונזרו בצו שהוציא בית משפט, בטענה שהם פוגעים במוסר הציבורי תוך יצירת גירויים פרברטיים. ניסיון הצנזורה למנוע את הפצתם של השירים לא צלח. הופעת האסופה הדקדנטית והשערורייה שעוררה היו מה שמקובל לתאר בצרפתית ‘הצלחת סקנדל’ (succès de scandale). התמטיקה הלסבית התקיימה בספרות הצרפתית בסוגות מגוונות, בעיקר ברומנים ובנובלות, זמן רב לפני ימיו של בודלר, אבל השירים שהוא חיבר על הנושא יצרו הלם תרבותי והשפיעו עמוקות על משוררים ועל אמנים רבים בצרפת ומחוצה לה. השפעתו של בודלר על האמנות הפלסטית, בייחוד זו בת זמנו, זוכה לתשומת לב מיוחדת במסגרת הפרשנות ומלווה בתמונות לצורך המחשה.
מלאכת התרגום העמידה בפניי קשיים, אתגרים ולבטים רבים, ועל כן החלטתי להוסיף לטקסט העברי של השירים את המקור הצרפתי. בטוחני שהקוראים והקוראות –יודעי צרפתית ושאינם בקיאים בשפה זו – יצאו נשכרים מכך. לעתים נדרשתי לוותר בכאב על מרכיבים לשוניים המצויים בשפת המקור, כדי להביא את עיקרי הדברים ולשמור על רוח התכנים. השתדלתי להימנע מתרגום חופשי וניסיתי לכבד, עד כמה שניתן, את החשיבות שבודלר וּוֶרלן ייחסו לפן האסתטי והמוזיקלי של הפואטיקה. מטבע לשון מפורסם באיטלקית מתאר את המתרגם כבוגד (traduttore traditore) − בוגד בשפת המקור, כמובן. אימרה שובבה ושוביניסטית־גברית של הסופר בן זמננו טַהר בן זֶ’לוּן (Tahar Ben Jelloun) מדמה את התרגומים לנשים: ‘התרגומים הם כמו הנשים: כשהן יפות הן אינן נאמנות, וכשהן נאמנות הן אינן יפות’ (Les traductions sont comme les femmes: lorsqu’elles sont belles elles ne sont pas fidèles, et lorsqu’elles sont fidèles elles ne sont pas belles).
ככל שהנאמנות למקור חשובה, בסופו של דבר עבודת המתרגם ואמנות התרגום מצריכות פשרות. אבל, כשם שבפוליטיקה ניתן לדבר על ‘כוחה של פשרה’, כן גם במלאכת התרגום.
