החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על נעמה מעוז

מתגוררת בכרכור, בין מטע זיתים לעצי אורן. חווה ימי גמלאות מתוקים עם בן-זוג ונכדים.   חוץ מזה אוהבת לקרוא, לכתוב ולנגן. בין לבין לומדת איטלקית ועסוקה בלהקשיב: למוזיקה, לאנשים, (לא בהכרח בסדר הזה). ... עוד >>

ריקוד לילי

מאת:
הוצאה: | 2020 | 82 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית סיפריאפ במכשירי אנדרואיד, אייפד ואייפון בלבד

זמינות:

30.00

רכשו ספר זה:

ערב אחד, כשנירה ניגשה לג'ניה, ליטפה את שיערה הפזור על הכר ואיחלה לה "לילה טוב", פקחה ג'ניה את עיניה ואמרה, "יותר טוב שאת לא יודעת מה שקורה אצלנו מאוחר בלילה", ולא יספה.

 

מה מתחולל בלילות באולם המרכזי של "בית הקשישים", המקום שבו משוכנים עשרות מוותיקי הקיבוץ ומייסדיו? אילו סודות מהעבר מרחפים בין כתליו? האם בערוב ימיהם יצליחו מישה, ג'ניה וגוטה לשחזר מעט מהלהט והתשוקה של נעוריהם? האם נירה תגלה את הסוד המשפחתי שהוסתר ממנה כל השנים? האם יצליח מישה לממש את שאיפתו?

 

בנובלה "ריקוד לילי" משורטטים ביד אומן סיפורי חיים, אהבות, סודות ואכזבות. הקשר הבין דורי, שתחילתו בשנות העשרים של המאה העשרים, נטווה בעדינות רגישה, חוצה יבשות ואירועים היסטוריים, וארוג היטב בהוויה הישראלית-קיבוצית מימיה הראשונים עד ימינו אנו.

מקט: 968-965-571-267-4
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


נירה

נירה עייפה. השעות הקטנות של הלילה הן השעות שאליהן היא משתוקקת. קצת אחרי שהיא מניחה למטחנת המחשבות שבראשה, ומערכת העיכול שלה נרגעת, נופלת עליה סוף סוף שנת איכרים עמוקה, והיא מתכרבלת בה כמו בשמיכה שקצותיה הפרומים מעידים על ימיה הטובים יותר.

עכשיו, במקום להיות במיטתה, היא מקופלת בכיסא המשרדי, חסרת תחושה. הצמה שהיא קולעת מדי בוקר כבר פרועה מזמן, עפעפיה כבדים, אך עיניה נעוצות במסך, עוקבות אחר תיעודן של המצלמות במעגל סגור שהותקנו בכל חדר ובכל פינה. ידה המונחת על העכבר בוחשת בתנועות איטיות אך תכליתיות, עד שעיניה מתמקדות באולם המרכזי.

נירה מחכה, יודעת שזה רק עניין של זמן. היא לא תסתפק בתיעוד המצולם, אלא תהיה שם בזמן אמת, תצפה בהם, תנסה להבין, ואם צריך אז גם תנזוף.

כמה ימים קודם לכן, בשעת ערב מאוחרת, כשכבר עמדה לעזוב את ‘בית הקשישים’, אירע הדבר.

לאחר שבדקה שצוות הלילה נוכח במלואו ושכל המטופלים שוכבים במיטותיהם, גחנה כמנהגה מעל מיטתה של ג’ניה, מחליפה ליטוף במגע יד מרפרף על שערות ראשה – עטרת גאוותה מכמירת הלב. ואז, כשכבר חשבה שנרדמה, פקחה ג’ניה את עיניה. נירה הכירה היטב את ההבזק הירקרק שנצנץ בהן וגווע. אותן עיניים, שנים קודם לכן, שברו לבבות לא מעטים ברחבי העמק, בהם את זה של אביה. היא התעלמה מהכאב העמום ששילח בה הזיכרון.

‘לילה טוב, מיין טאכטער’,1 לחשה ג’ניה על אוזנה של נירה, ולאחר שהעיפה מבטים לצדדים הוסיפה, ‘יותר טוב שאת לא יודעת מה שקורה אצלנו מאוחר בלילה’.

לפני שנירה הספיקה להגיב, הסבה ג’ניה את פניה החיוורות אל הקיר, מאותתת שבזאת תמה השיחה.

‘הכול בסדר, ג’ניה, לכי לישון’, אמרה נירה, מנסה להסתיר את הפתעתה. היא כיבתה את האור ויצאה מהחדר.

מה כבר יכול לקרות בבית הקשישים שעדיף שלא אדע? תהתה נירה, מה גם שהבית מצולם ותחת השגחה 24 שעות ביממה.

אימה הייתה כל מיני דברים, אבל ‘ממציאת סיפורים’ לא היה אחד מהם. ג’ניה ביקשה לרמוז לה על משהו. אולי להזהיר.

נירה ניסתה להיזכר אם היו סימנים, איתותים, משהו שונה אצל הקשישים. היא נזכרה ששמה לב שחלקם מתקשים לקום בבוקר, ותלתה זאת בנדודי השינה שלהם.

מילותיה של אימה לא הרפו ממנה. חשבה לשאול את האח התורן, אבל אז הבינה שאם באמת משהו מתרחש בבית הקשישים בשעות הקטנות של הלילה, מוטב שתבדוק זאת בעצמה, ובהקדם, לפני שהשמועה תעשה לה כנפיים.

וכך עשתה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ריקוד לילי”