החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ריקוד האהבה לאלוהים

מאת:
מאנגלית ואיטלקית: שירלי פינצי, אסף פרסיה, טליה חלמיש | הוצאה: | 2012 | 176 עמ'
קטגוריות: שירה ומחזות
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

“העולם הזה הוא כמו הד – כל מה שאתה אומר, טוב או רע, אתה שומע אותו חוזר בחזרה מן ההר. אם תחשוב לעצמך: ‘אמרתי דברים יפים וההר נתן לי תשובה מכוערת’, אין זה אפשרי. כאשר הזמיר שר בהרים, האם ההר מחזיר לו קול צווחה של עורב או נעירה של חמור? אם אתה שומע נעירה של חמור, דע בוודאות שדיברת כמו חמור”.

’ריקוד האהבה לאלוהים’ הוא אסופה של קטעים נבחרים מתוך כתביו של ג’לאל א-דין רוּמי (1273-1207), מגדולי המשוררים והמיסטיקנים בתרבות הסוּפית. הקטעים לקוחים מתוך הספרים: ‘פִיהי מא פִיהי’, ‘מַתְ’נַווִי’ ו’דיוואן שַמְס תַבְּרִיזִי’.

רומי היה משורר, משפטן, מיסטיקן ותאולוג שהקנה לתלמידיו את עקרונות האהבה לכל הבריאה, הסובלנות והאחווה בין כל בני האדם. הוא היה זה שייסד את מסדר המֶווְלֶווִיֶּה, המפורסם בעיקר בזכות טקס הסַמַאע, שבו הדרווישים המחוֹללים, המכונים לעיתים ‘פרפרי האל’, מייצגים בתנועתם ההרמונית את מצבו של האדם שמצא את המרכז שלו, והמסתובב סביב צירו. הספר עוקב אחר מבנהו של טקס הסמאע ובכך הוא מאפשר לקורא כמו לקחת חלק בטקס זה ולהשתתף בריקוד החלקיקים של היקום. רומי, השוזר כל העת סיפור בתוך סיפור, מאפשר לנו הצצה אל תוך הפן המיסטי של האסלאם. הסיפורים והמטאפורות הרבים בהם הוא עושה שימוש הם דרך לימוד שכיחה אצל הסוּפים, ובעוד שנדמה שהם סוטים לפעמים מהקו הראשוני שהתווה, בסופם אנו מוצאים את מוסר ההשכל המחבר יחדיו את כל החלקים. הספר מלווה בהקדמה עם רקע היסטורי ותרבותי בעריכת ד”ר אלדד פרדו וכן הקדמה אישית מאת מר עומאר ראיס, מבכירי המסדר הסופי-השאד’לי בעכו. להלן קטע ממנה: ”רומי הטיף באמצעות שיריו הנוטפים חום, אהבה, תשוקה ואיחוד מיסטי הגובל בארוטיקה רוחנית מיסטית משכרת, שגילוי הריבוי עם השונּות אינה אלא ביטוי לשלמות האל, ליופיו ולעוצמתו… תרגום כתביו של רומי לשפה העברית הוא עדות נוספת לאוניברסליות של תורתו, הנחשפת בקצב הולך ומתגבר בקרב דוברי וקוראי העברית המחפשים את דרך האמת ואת מסלול האהבה, שכמו בכל החברות המודרניות בעולם המערבי זקוקים גם הם להעשרה רוחנית. אני מאושר לראות כי תורתו של רומי נחשפת בפני קורא העברית, דבר שללא ספק יתרום להעלאת המודעות לתורה אנושית מיסטית אשר דוגלת באהבה ובאיחוד היקום כולו ליחידה אחת מושלמת, אהבה כזו שחלקי הפסיפס שלה משלימים בהרמוניה האחד את השני”.

מקט: 4-1127-6
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
קטע וידאו/אודיו קשור
ביקורת על הספר
סקירה
 

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא

ספר זה מכיל קטעי קול (מוזיקה) ולכן מומלץ לקרוא בו:
  • באייפון/אייפד באפליציית IBOOKS
  • באנדרואיד באפליקצית  GITDEN.
  • (OMC ואפליקציות קינדל אינן תומכות בקול)

להישאר עם מה שיש

מתוך פיהי מא פיהי, 20

רומי אמר: "יומם ולילה אתה נמצא במלחמה בניסיון לטהר את אופיה של אשתך ולתקן את הפגמים שבה, אולם באותו הזמן אינך עוסק בפגמים של עצמך. היה מוטב לטהר את עצמך דרכה מאשר לנסות לטהר אותה דרכך. לך אליה וקבל בברכה את כל מה שהיא אומרת לך, גם אם נדמה לך שהדברים שהיא אומרת מגוחכים ובלתי אפשריים. נטוש את הקנאה. למרות שזוהי תכונה אנושית, היא יוצרת בך פגמים.

היה זה ביחס לאמת זו שהנביא מוחמד אמר: 'אין חיי נזירות באסלאם'. דרכו של הנזיר היא ההתבודדות, בעודו מוצא מפלט בהרים, תוך ויתור על נשים ועל העולם. אלוהים יתעלה הראה לנביא דרך ישירה וסודית. מהי אותה דרך? נישואין – על מנת שנוכל לעמוד במבחנים של חיים משותפים עם אישה, להקשיב לדרישותיה ולביקורת שלה, ובאופן זה לטהר את אופיינו. למעשה, בכך שאתה עומד בעריצותה של אשתך, אתה רוחץ מעליך את טומאתך, ואופייך הופך טוב בזכות איפוקך.

לאחר שהבנת זאת, טהר את עצמך. דע שהן כמו בגד. בלבישת בגד זה, פגמיך יתנקו ותשוב להיות טהור. היפטר מהגאווה ומהקנאה, עד שתחווה הנאה מהמאבק ומכך שאתה עומד בו. דרך דרישותיהן תוכל לגלות שמחה רוחנית מהי. לאחר מכן לא יהיה יותר צורך בהסברים על מנת לשכנע אותך, אז תהפוך לחסיד של הסבלנות, של המאמץ ותישא בהכנעה מאבקים שכאלה, כיוון שהיתרון של מצבים אלה יהיה ברור עבורך.

מסופר שמוחמד חזר לילה אחד ממשלחת עם בני לווייתו. הוא אמר להם להכות בתוף ולהכריז: 'הלילה נישן מחוץ לשערי העיר, ומחר ניכנס'. הם שאלו אותו: 'שליח האלוהים, מדוע שלא נחזור מיד לביתנו?' והוא ענה: 'אתם עלולים למצוא את הנשים שלכם במיטה עם זר. אתם תיפגעו ותקום מהומה'. אחד מבני הלוויה שלו לא שמע זאת, הוא נכנס לעיר ומצא את אשתו עם גבר זר.

זוהי דרכו של הנביא: עליך לשאת בכאב על מנת להשתחרר מהאנוכיות, מהקנאה ומהגאווה. עליך לקחת על עצמך את האחריות לפרנס את אשתך, לדאוג למלבושיה ולמאה אלף דברים נוספים, עד שלבסוף הדרך הרוחנית תתבהר בפניך. דרכו של ישוע הייתה בהתבודדות ובהימנעות מסיפוק התאוות. דרכו של מוחמד היא בעמידה בדיכוי ובייסורים שהגברים והנשים מביאים זה על זה. אם אינך יכול ללכת בדרכו של מוחמד, לך לפחות בדרכו של ישוע, על מנת שלא תישאר לגמרי מחוץ לדרך הרוחנית.

אם יש בך די רוגע ושלווה לשאת מאה סטירות לחי לפני שתגיע לתוצאה כלשהי, אם אתה מאמין בלבך שמה שנאמר והוכרז בראש חוצות יתגשם, עליך להתאזר בסבלנות עד שכל זה יקרה. אם תצליח לעמוד בסבל הזה ולומר לעצמך: 'למרות שברגע זה איני רואה את הגמול לסבל הרב, בסופו של דבר אגיע לחדרי האוצר', ללא ספק אתה תגיע לאוצרות אלו והם יהיו אף גדולים ממה שקיווית לו.

גם אם למילים הללו אין כל השפעה עליך כעת, כאשר תהיה בשל יותר, הם ישאירו בך חותם עמוק. כאשר אתה מתווכח עם אשתך והיא אינה שומעת לך, כאשר היא נותרת בעמדתה ואינה משנה את דרכיה בעקבות דבריך, למילותיך אין כל השפעה עליה, ולמען האמת הן רק יהפכו אותה ליותר ויותר נחושה.

אם תיקח למשל כיכר לחם ותחביא אותה מתחת לבית השחי שלך, ולא תיתן לאף אחד לראותה באומרך: 'אני לא אתן אותה וגם לא אראה אותה לאף אחד', גם אם מדובר בכיכר לחם ישנה שמישהו זרק, כזו שאפילו הכלבים אינם רוצים לאכול, בתקופה שבה הלחם ישנו בשפע ובזול, עדיין, ברגע שבו תתחיל להחביא את הלחם, כולם ירצו בו ויחפשו דרך להשיגו. הם יתחננו ויתעקשו: 'אנחנו רוצים לראות את הלחם שאתה מחביא מאתנו'.

ובמיוחד אם תחביא את הלחם בשרוול שלך במשך שנה, ותתעקש על כך שלא תתן אותו ולא תראה אותו לאף אחד, הלהט שלהם ללחם יעבור כל גבול, שכן: 'האנשים משתוקקים למה שנאסר עליהם'.[27]

ככל שתגיד לאשתך: 'הצניעי את עצמך', כך יגדל רצונה לחשוף את עצמה. כאשר היא מכוסה מתעוררת באחרים התשוקה לראותה. נדמה לך שאתה משפר את המצב, אולם למעשה אתה רק מקצין אותו! והרי זהו עצם מהותה של השחיתות! אם בני האדם היו באופן טבעי בעלי נטיות טובות, הם לעולם לא היו עושים מעשים רעים, בין אם תאפשר להם ובין אם לא, הם היו נוהגים על פי מזגם הטוב והטהור. לכן היה סמוך ובטוח והסר דאגה מלבך. וגם אם טבעם של בני האדם הפוך, הם עדיין ילכו בדרכם. הניסיון לעצור בעדם אינו עוזר אלא להיפך, הוא מגדיל את הלהט שלהם".

מישהו אמר: "שמענו כמה אנשים שטוענים שהם ראו את שַמְס תַּבְּרִיזִי ונשבעו: 'ראינו אותו באמת!'"

רוּמי אמר: "טיפשים שכמותכם, היכן הם ראו אותו? האם הייתם מקשיבים למי שאינו מסוגל לראות אפילו גמל שנמצא על גג ביתו, אם הוא היה בא ואומר לכם: 'מצאתי מחט בשדה והשחלתי לתוכה חוט'? זהו סיפור משעשע, כמו הסיפור על זה שאומר: 'שני דברים גורמים לי לצחוק: כושי שצובע את ציפורניו בשחור ואדם עיוור המוציא את ראשו מהחלון'. אותם אנשים שטוענים שראו את שַמְס הם בדיוק כך: הם מוכים בעיוורון פנימי. גם אם הם הוציאו את ראשם מחלון הגוף, מה כבר יכלו לראות? איזה ערך יש למה שהם אומרים?

ראשית כול יש לרכוש ראייה צלולה. רק אז ניתן לראות. אך גם כאשר הראייה הצלולה כבר ברשותם, כיצד יוכלו הם לראות את מה שנסתר מהם? בעולם הזה ישנם צדיקים אשר הגיעו לאיחוד ושברשותם הראייה הצלולה. מעליהם ניצבים קדושים אחרים, אשר נקראים 'צדיקיו הנסתרים של אלוהים'. הקדושים מהסוג הראשון מתחננים ללא הרף: 'אדוננו, הראה לנו אחד מהנסתרים'.

באשר לאותם רברבנים שיושבים בבית המרזח, כמובן שאין ביכולתם לראות את מה שהתפארויותיהם מסתירות. כיצד יכול מישהו לראות את הנסתרים של אלוהים, או להכיר אותם, מבלי שהם ירצו בכך?

האדם צריך לרעוד נוכח מצבו. אם המלאכים, שאין להם עושר ארצי, ולא מעמד חומרי, שאין רעלות המפרידות אותם, ואין הם אלא אור טהור ומזונם הוא היופי האלוהי והאהבה הטהורה – אם הם, שהנם נבונים וניחנו בראייה צלולה, מתנודדים בין אמונה והכחשה, אין האדם צריך לפחד אם יאמר בינו לבין עצמו: 'מי אני ומה אני מסוגל לדעת?' אם נח עליו האור והוא טעם חדווה, עליו לתת אלפי תודות ולומר: 'אלוהים, כיצד אוכל להיות ראוי לכך?'

כעת תוכלו להתענג יותר ממילותיו של שַמְס א-דין, כיוון שהמפרש של ספינת הווייתו של האדם הוא אמונתו. כאשר המפרש במקומו, הרוח דוחפת את הספינה אל עבר מקום בעל חשיבות. כאשר המפרש איננו, המילים הן רוח ותו לא.

היפה ביחסי המאהב ואהובתו הוא בעובדה שאין ביניהם מבוכה. הרשמיות נועדה לזרים. מה שנאסר על המאהב האמיתי הוא כל מה שאינו האהבה. הייתי רוצה להסביר טוב יותר דברים אלו, אך השעה כבר מאוחרת, ועלינו לעבוד קשה ולחפור תעלות בכדי להגיע אל המעיין של הלב. אינך יכול לבקש ממי שמאוהב הוכחה הגיונית ליופיה של אהובתו, ואף לא תוכל ליצור בלבו שנאה כלפיה. במקרה זה אין שום ערך לטיעונים, ולכן עלינו להיות תמיד בחיפוש אחר האהבה.

אולי נדמה לכם שאני מגזים בנוגע למערכת היחסים של המאהב, אך אין זה כך. למעשה, על התלמיד להקריב את מטרותיו האישיות למען צורתו החיצונית של המורה שלו, ולומר: 'אתה, שצורתך נעלה אף יותר מאלף מטרות אחרות!' כל תלמיד שהולך אל מורה מסוים צריך לוותר קודם כול על מטרותיו האישיות היות שהוא זקוק למורה.

בַּהַאא' א-דין שאל: "הרי אין צורך לזנוח את הפנימיות שלנו למען חיצוניותו של המורה אלא לזנוח את הפנימיות שלנו למען פנימיותו של המורה, נכון?"

רומי ענה: "אין זה כך, אחרת שניכם הייתם מורים. כעת עליך להתאמץ על מנת לארח בתוכך אור פנימי, בכדי להימלט מאש הבלבול ולמצוא מקלט בטוח ממנה. כאשר יהיה ברשותך אור פנימי שכזה, כל תשוקות העולם הזה – המעמד, הכבוד והתארים – יעברו בלבך כהבזק חולף. כפי שקורה לאנשי העולם הזה, שעבורם הדברים של העולם הבלתי נראה, כמו למשל נוכחותו של אלוהים והכמיהה לעולמות הקדושים, זורחים בלבם לרגע אך לאחר מכן חולפים להם, כמו הבזק הברק, ולכן מה שהם באמת מחפשים הוא המעמד, הכבוד והתארים.

אנשי האלוהים הפכו כל כולם לאמת, הם מפנים את מבטם אל עבר האמת, הם מעסיקים עצמם באמת ושקועים בה. תשוקות העולם הזה דומות עבורם לכמיהתו של אדם תשוש: הן אינן חזקות וחולפות במהרה. אנשי העולם הזה שונים במהותם ממי שמחפשים את העולם שמעבר".

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ריקוד האהבה לאלוהים”