החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

רפסודה בלב ים

מאת:
הוצאה: | 2020 | 536 עמ'
קטגוריות: עיון, פילוסופיה
הספר זמין לקריאה במכשירים:

49.00

רכשו ספר זה:

המונוגרפיה רפסודה בלב ים מציעה התבוננות מרתקת על דמותו והגותו של הפילוסוף הצ'כי יאן פטוצ'קה (1977-1907), המכונה "סוקרטס מפראג", שהיה תלמידם של אדמונד הוסרל ומרטין היידגר. זהו טקסט פרשני רב־קולי, השוזר ביד אמן רעיונות פילוסופיים עם קטעי שירה ופרוזה וכן גילויים מתחומי המדעים המדויקים. בכתיבתה, הנעה בחופשיות בין עיון לבין מסה אישית, שהיא על גבול הווידוי, מבקשת המחברת להיענות לחזונו של פטוצ'קה ולהחזיר את העיסוק הפילוסופי אל מרחב החיים הקונקרטיים. דיוניה בספר נדרשים לנושאי יסוד על אודות הקיום האנושי שפטוצ'קה עסק בהן ברוח המסורת הפנומנולוגית ובהשראת הפילוסופים של האקזיסטנציה, ובכך מפיחים חיים חדשים בשאלות כגון: מי אני ואיך נקבעת זהותי? מהי אהבת־אמת? מה טיבם של יחסי הגומלין בין גוף ונפש, בין החיים והמוות, בין קרבה וריחוק, בין אהבה ותשוקה? מהם חיים ראויים? האם יש להיסטוריה האנושית כיוון או משמעות כלשהי? ובאחת: מה זה להיות?

הספר מיועד לא רק לעוסקים בפילוסופיה, אלא לכל אדם המבקש לחיות חיים מתוך זיקה לערך ולמשמעות.

ד"ר הילה נאות חוקרת פילוסופיה, מנחה מפגשי פילוסופיה לילדים ולמבוגרים, מטפלת גוף־נפש ומרצה בחוג לחינוך ובאשכול לגיל הרך באקדמית גליל מערבי.

מקט: 4-249-50762
המונוגרפיה רפסודה בלב ים מציעה התבוננות מרתקת על דמותו והגותו של הפילוסוף הצ'כי יאן פטוצ'קה (1977-1907), המכונה "סוקרטס מפראג", שהיה […]

תנועה, הדדיות ושימושיות – הפנומנולוגיה של יאן פטוצ'קה
הקדמה מאת רוני מירון

 

הספר שלפנינו עוסק בהגותו הפנומנולוגית של יאן פטוצ'קה, אחת הדמויות המוערכות והמרתקות ביותר בשיח הפנומנולוגי בן־זמננו. באחרונה גבר מאוד העניין ביצירתו, ככל שמתפרסמים כתביו, שחלקם גם מיתרגמים משפות המקור, בעיקר צ'כית אך גם גרמנית, לשפות אחרות. זהו חיבור ראשון בעברית המוקדש ליצירתו של פילוסוף חשוב זה, והוא מבוסס על עבודת דוקטור שזכיתי להנחות במסגרת התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר־אילן. מדובר בעבודת מחקר חלוצית ביותר, השופכת אור על מכלול כתביו של פטוצ'קה – הספרים, התעודות הארכיוניות, היומנים, המכתבים, עדויות של תלמידיו, מאמריו בעיתונות המקומית ועוד. הנגישות לשפת המקור וההיכרות האינטימית והעמוקה עם התרבות הצ'כית בת־זמננו, המתמודדת עם עברהּ הקומוניסטי תוך כדי מעבר לתרבות דמוקרטית, שימשו תשתית קריטית בהתמודדותה של המחברת עם קורפוס הכתבים העצום של פטוצ'קה ועם הספרות שנכתבה עליו ועל זיקותיו ליצירותיהם של פילוסופים בולטים, במיוחד אלה של הוסרל, היידגר ומרלו-פונטי. לרוב, המחברת אינה מתעמתת עם התפיסות במחקר הקיים, אלא מנהלת עמן דיאלוג פרשני, הרותם אותן למהלכיה שלה. בנוסף לכך, היא משלבת ביד אמן קטעי שירה ופרוזה, המובאים בתחילת הפרקים והסעיפים השונים. קטעים אלו לוכדים את ליבת המהלכים הפילוסופיים המורכבים של פטוצ'קה, שאותם מחברת פורשֹת בתשומת לב ובהקשבה בלתי נדלית, החודרת לנימי נימיהם של מילותיו.

תרומתו החשובה והבולטת של הספר למחקר על פטוצ'קה היא בחשיפה המשכנעת של הלכידות הבלתי ניתנת להתרה בין סוגיות האדם והעולם בהגותו ובהנהרת היחסים המורכבים ביניהם. זאת, בשונה מן הפרשנויות הקיימות בספרות המחקר העוסקת בפטוצ'קה, שלרוב הכריעה לטובת אחד מן הצדדים. טענתה המרכזית של המחברת היא ששאלת האדם ומהותו הולכת ומתבהרת בהגותו של פטוצ'קה אך ורק תוך כדי בירור עקיב של יחסו אל העולם, ממש כשם ששאלת העולם ומבנהו המאפשר את הופעת הדברים בתוכו מצריכה בירור עקרוני של יחסו לאדם. בהתאם לכך, ההיסטוריה האנושית וזו של העולם נתפסות כתולדות היחס שבין האדם לעולמו. עניינה של המחברת הוא אפוא להנהיר את היחס ההדדי הקיים והמתהווה ללא הרף בין האדם לעולם ולהציג את תרומתו הייחודית של פטוצ'קה להבנת יחס זה.

הקריאה הפנומנולוגית העדינה והרגישה של כתבי פטוצ'קה מאפשרת לנאות לחשוף את מה שהיא מכנה "המשכיות קטועה" או "רציפות מסוג אחר", שבה מאחורי מה שנראה כתפניות וכ"סטיות" מרצף קוִוי של מחשבה מגובשת, עומד חיפוש עקבי שמוּנע על־ידי תשוקה עיקרית אחת לאורך כל שנות יצירתו – ניסיון לאתר את המרכיב הבלתי משתנה שבהשתנות, המלַווה את תנועת החיים ואת הקיום האנושי בכלל, ולנסחו באופן קונקרטי ככל האפשר. מאמץ פרשני זה מאפשר לנאות לקבוע כי חרף אופייה הפרגמנטרי ואף הקטוע לעתים של יצירת פטוצ'קה, מפעֵם בה חיפוש יסודי ועקבי אחר היסוד הקבוע שבקיום האנושי. במסגרת זו נחשפים שני סוגי מבט על היש, הדדי ושימושי, שתנועתם הבלתי פוסקת זה לקראת זה אינה מאפשרת לנו לאמץ אחד מהם אלא מחייבת אותנו להתנסות בשניהם בעת ובעונה אחת. כך, התנועה מבטיחה את השינוי וההתפתחות, שהודות להם העולם עשוי להיות זמין לשימושנו והאדם יכול להיענות להשתנוּת של העולם ובתוך כך להשתנוֹת בעצמו. כמו כן, ההדדיות מסכלת את הסתירה והניגוד שבין האדם לעולם ומאפשרת את התלכדותם יחד לכדי ממשות הרמונית, המועשרת מתוך עצמה. יתרה מכך, מהניתוח שהמחברת מציעה עולה, שדווקא היעדר השיטתיות והפרגמנטריות של הפרויקט הפילוסופי של פטוצ'קה מממש הלכה למעשה את רעיון התנועה כאלמנט עקבי של הקיום. זאת ועוד, יחסי ההדדיות בין ממדי הקיום המעורבים בתנועה זו, חושפים את השתקפות החיפוש הפילוסופי בחיים האנושיים ובחזרה. בכך מתייצבת המחשבה הפילוסופית של פטוצ'קה בפני האתגר הפנומנולוגי היסודי, המבקש את היסודות האפריוריים והבלתי מותנים של ההוויה האנושית, תוך כדי שהוא מתמסר אל מגוון מופעיה של הוויה זו, שכל אחד מהם חושף חד־פעמיות שאינה ניתנת להתרה. בהתאם לכך, המחברת מבקשת לחשוף את ביטוייה של המהות הסטטית, המעניקה יציבות והתמדה לָעולם ולקיום האנושי שבתוכו. בה בעת, היא מתחקה אחר מה שביצירתו של פטוצ'קה אחראי לגיוון וליחידוּת (סינגולריות) בָּעולם, כלומר אל ה'יש' הנמצא בתנועה מתמדת ואל הסובייקט התנועתי, המחולל את עצמו תוך כדי האינטראקציה עם העולם. ובלשונה של נאות: "פנומנולוגיה כזו, המעוניינת לעמוד על טיבן של התנועות וגם של ה־תנועה, מוכרחה לעסוק לא רק במה שנותן את עצמו באופן קבוע ומתמשך, אלא גם במתארע, בחולף, בארעי, בקונטינגנטי, בפוטנציאלי, בחומק בהינתנותו ולכן מפתיע ולעתים גם מערער, או במילה אחת – בכל מה שהיותו נתון בהשתנותו".

פרשנותה המרהיבה של נאות חושפת את התנועה הדינמית כמאפיינת של החיפוש הפילוסופי של פטוצ'קה ובה בעת מציינת את מושאו של החיפוש עצמו. זהות זו איננה נתונה אלא היא הישג פרשני של המחברת, המתאפשר הודות לבחירה שלה להעמיד את היצירה הפילוסופית לַמבחן התובעני ביותר שיכול חוקר להפנות למושא החקירה שלו: עימותו עם אמות המידה שלו עצמו והערכתו על פיהן. פירוש הדבר הוא שהפילוסוף אינו יכול לחמוק מהפילוסופיה שלו עצמו, ולפיכך פנומנולוגיה תנועתית חייבת בהכרח להיות בעצמה גם פנומנולוגיה של התנועה. זוהי דרכה של המחברת להיענות לדרישה ל"אחדות שמעל הכול, באה לידי ביטוי בכול, שוררת בכול", שהפילוסופיה של פטוצ'קה היתה מסורה אליה בלא סייג. ואולם, המחברת לא רק חושפת את התנועה הזו לעבר האחדות וממנה אל הקונפליקט השסוע בין ניגודים שאינם נכנעים לאפשרויות הפורקן שלהם. בהתמסרותה להנהרת התנועתיות, הופכת הפרשנות שלה עצמה למופת של תנועה פנומנולוגית. תשומת הלב הפואטית של המחברת מַפנה לסוגיות השונות העולות בכתבי פטוצ'קה, ומאפשרת לחקירה שלה לנוע בקצב תנועתו של מושא החקירה בלי שתכפה עצמה עליו. כתוצאה מכך, גם היציאות מן הטקסט של פטוצ'קה אל יצירות ספרותיות כלליות והחזרות אליו נחוות כמתבקשות כמעט, חרף כי לרוב הן מובאות לדיון מזמן ומקום אחרים ושונים. המחברת מבצעת תנועה רפלקטיבית מדודה, מרוסנת עד בלי די; קריאה שהיא פרי של הקשבה זהירה ואִטית לא רק לרעיונות הפילוסופיים עצמם, אלא גם להדים שמעוררת כניסתו של כל רעיון למכלול הנפרשֹ בפני הקורא ככל שהוא מתקדם מסעיף אחד לאחר ומפרק אחד למשנהו. כך מוזמן הקורא להצטרף לתנועת רעיונותיו של פטוצ'קה, ולא פחות מכך – לזו של המחברת הכורה אותם מתוך המכלול העצום של כתביו. הספר שלפנינו חושף התבוננות פילוסופית ורגישות פואטית, שלעתים רחוקות כל כך דרות בכפיפה אחת, לא כל שכן באופן הרמוני. יש בו בעת ובעונה אחת מסגולותיו של חיבור מבואי, המוליך את הקורא צעד אחר צעד אל העומקים של המחשבה הפילוסופית, ומאיכויותיו של חיבור פילוסופי בשל ומעמיק, המציג מחשבה עצמאית וביקורתית. הקורא העברי המשכיל, שלרוב לא שמע על יצירתו של פטוצ'קה, ייצא אפוא נשכר ביותר מהתוודעות למפעלו העשיר של הפילוסוף ולא פחות מכך – משיעור מאלף, הניתן על־ידי עבודת מחקר מופתית מן המעלה הראשונה. הגל העיד על עצמו ש"לימד את הפילוסופיה לדבר גרמנית", ואני מבקשת לקבוע שהילה נאות לימדה את יאן פטוצ'קה לדבר עברית.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “רפסודה בלב ים”