החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

פסיפס

מאת:
הוצאה: | 2014-03 | 354 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

ארבעה חברים: יואש הפטריוט, הטנקיסט הפצוע; עמירם הרופא, איש הקריירה; אביגיל, נציגת עולם התיאטרון המקומי; ואמוץ ההרפתקן בעל החלומות, שהולך תמיד על הקצה – אלה הן הדמויות שמרכיבות את פני הפסיפס המרתק המתרקם לעיני הקורא בקפיצות כרונולוגיות בין עבר להווה במסע אל לב הישראליות.

חיי הגיבורים שזורים אלה באלה לבלי הפרד, כשאצל כל אחד מהם מסתתר שלד קטן בארון, כישלון משלו שעליה הוא מנסה לכפר. כל חמש שנים, כפי שנדברו, הם נפגשים, אישה אחת ושלושה גברים, ומעדכנים זה את זה בכל שעבר ועובר עליהם. כל אותה העת הוריהם מזדקנים, הבניין שבו גרו כולם בדרום תל-אביב ובו נרקמו זיכרונות ילדותם – נהרס, תוואי הנוף משתנה וכמוהו גם פני החברה.

פסיפס הוא ספר על כמיהה, על נוסטלגיה ועל מהות הישראליות, שידבר אל לבו של כל אחד מאתנו.

גדעון כהן עבד במשך כמה עשורים בתעשיות הביטחוניות, נשוי ואב לילדים, מתגורר בחיפה. ספריו הקודמים: סחרורים (2001) ודורות בסערה (2006). פסיפס הוא ספרו השלישי.

מקט: 4-682-209
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


| 1 |

בלילות רבים שב אלוף משנה יואש אלקלעי מהטנקים שלו בשעת לילה מאוחרת, ראה אור צהבהב דהוי שלא סילק את חשכת חדר השינה שלהם. בלילה הזה ראה אור בהיר מבעד לחלונות הקמורים והגדולים של חדר האורחים. לרוב, ליהיא הייתה ממתינה לבואו מנומנמת ועייפה במיטתה. בלילה הזה המתינה לבואו בחדר האורחים.

יואש הניח את נשקו על מפתן הדלת וחלץ את נעליו הצבאיות במבואה. נשק ונעליים צבאיות מאובקות היו מחוץ לתחום בין החללים הגדולים של הבית. פנים מחייכות המתינו לבואו, לא פנים נפולות שפגש בכל לילה. עיניים שמחות ועליזות קיבלו אותו, לא עיניים כבויות. ליהיא חיבקה אותו. בכל לילה אחיזתה בו הייתה רופפת, עייפה כמו לאחר המתנה ארוכה. הלילה הזה אחיזתה בו הייתה אמיצה. השולחן במרכז חדר האורחים נראה חגיגי. מפת תחרה לבנה נפרשה עליו, ועוגיות הבוטנים שנהגה לקנות אצל סיומקה ויוכבד במרכז הקניות כדי לציין אירועים מיוחדים, המתינו לו בצלחת הגשה חגיגית.

"יש לי חדשות, חדשות טובות לשם שינוי," ליהיא מיהרה להגיד מתוך זרועותיו. אכזבה אחרי היריון שכשל ותהיות חסרות תשובות אם תוכל ללדת בעתיד היו תלויים ועומדים דרך קבע בין החללים הגדולים של הבית. מפחי נפש אחרי הודעות על כישלונות באודישנים ללהקות ריקודים מקצועיות ששמו קץ לאשליות על הצלחות קרובות, היו עניין שבשגרה בחייהם.

ליהיא סיפרה ליואש שעופר ברוש צלצל אליה בשעות אחר הצהריים. הייתה ביניהם שיחה ארוכה. עופר ברוש התנצל על מכתב הדחייה ששלח לפני מספר חודשים. הופעות מתוכננות בחוץ לארץ התבטלו, והוא נאלץ לדחות את תוכניותיו לצרף רקדנים חדשים ללהקתו. בשבועות האחרונים חתם על כמה חוזים חדשים להופעות של להקת המחול שלו בחוץ לארץ, ובכוונתו לחזור לתוכניותיו המקוריות ולצרף רקדנים חדשים ללהקה. ליהיא מאוד הרשימה באודישן שלה. הוא זכר היטב את הופעתה והזמינה לבוא בשבוע הבא למשרדו בתל-אביב כדי לחתום על חוזה למשך עונה.

עופר ברוש לא היה סתם מנהל להקת מחול. להקתו נחשבה ללהקה יוקרתית שקצרה הצלחות גדולות בארץ ובעולם. עופר ברוש עצמו נחשב לרקדן ולכוריאוגרף מעולה. במשך שנים רקד על במות יוקרתיות בניו יורק, בלונדון ובברלין וזכה לתשואות רבות. ליהיא כבר הייתה קרובה לשנתה השלושים, והזמנתו של עופר, אחרי שכל הלהקות האחרות דחו אותה, הייתה מן הסתם הזדמנות אחרונה שלה לממש חלום ילדות לרקוד בלהקה מקצועית.

עופר ברוש התנה את החתימה על החוזה בתנאי אחד. שתעבור לגור בתל-אביב. הלהקה עמדה לפני עונה חדשה, וצפויה לה תוכנית הופעות עמוסה ביותר, בארץ, במדריד, בפריז, בלונדון ובניו יורק. חשוב היה לו שחברי הלהקה יגורו בתל-אביב ויהיו זמינים לחזרות ולהופעות בשעות לא שגרתיות.

ליהיא אמרה את דבריה בשטף. ניכר היה בה שעדיין לא התגברה על התרגשותה משיחת הטלפון המפתיעה. היא רצתה להיענות להזמנתו של עופר ולהצטרף ללהקתו. הזמנתו הייתה עבורה הזדמנות שלא הייתה יכולה להחמיצה, גם אם יהיה עליה לשלם את המחיר שעופר דרש ממנה ולעבור לגור בתל-אביב.

יואש לא היסס ונד בראשו להסכמה. מהרגע הראשון שראה את פקידת המבצעים החדשה בגדוד הטנקים שלו, ידע שהחיילת המטופחת, ארוכת הרגליים וצרת המותניים, השברירית-משהו, מקומה בעיר גדולה. היא הייתה זרה ושונה בסביבה גברית ומאובקת של גדוד טנקים, בתוך ריחות של דלק שרוף וקולות מחרישי אוזניים של מנועי טנקים. עוד הצבה אומללה של מפקדת החטיבה, יואש זכר את הרהוריו כשראה לראשונה את החיילת החדשה.

בניגוד לציפיותיו ליהיא השתלבה בגדוד במהירות. בדרכה שלה. עד מהרה הפכה לידידה קרובה של קצינים וחיילים. סומק לחייה השתלב עם פנים שזופות משמש קופחת. שיער אסוף, זרועות חשופות וקומה תמירה הכניסו צבע ועדינות נשית באפרוריות המקום. בימים קרים של חורף, מעיל פוך צבאי גדול מידות, שרוולים ארוכים שבלעו לתוכם את זרועותיה וכובע שהחביא בתוכו את ראשה, לא הסתירו בתוכם את העובדה שהיא הייתה אישה צעירה ומרשימה.

"את חייבת לנסות את מזלך בלהקתו של עופר ברוש גם אם המחיר שנשלם הוא מעבר לתל-אביב," לחש מול פניה. תמיד אמר את דבריו בשקט ובביטחון גדול. "את חייבת לעשות זאת למענך. אם תדחי את הזמנתו, לא תסלחי לעצמך." שניהם ידעו שהמעבר לתל-אביב יהיה מחיר בלתי נמנע שלהקת מחול מקצועית תגבה מהם. מועד התשלום הגיע.

היא התכרבלה עמוק בתוך זרועותיו. אצבע מגששת החליקה על סנטר חד, נגעה בזיפי זקן קשים של שלהי יום ארוך. תהיות על טיבם של הימים הקרובים בתל-אביב העיקו ותפסו מקומן של מילים.

"בנסיעותיי הקודמות לתל-אביב, הפגישות עם אביגיל מאוד שימחו אותי, הפעם אביגיל תחסר לי," ליהיא אמרה בלחש. "היינו ידידות קרובות. מן הסתם אפגוש את הילדים, את ירון ושרון. ארצה לשמוע מהם על מעשיהם. אציע להם עזרה ככל שיבקשו. אני מקווה לשמוע מהם על מעשיו של עמירם בפריז. משפחה מפוארת שהתפרקה." הוסיפה ויצאה מבין זרועותיו.

עייפות של יום ארוך השתלטה עליו. הוא פשט מעליו את המדים וזרק אותם לסל הכביסה המלוכלכת בפינת חדר האמבטיה. מים צוננים השכיחו ממנו גוף לאה. מגבת פשתן מלטפת הייתה תחליף נעים לפלדה שהייתה תחת ידיו במשך היום. מזרון מיטה עמוק אסף אותו לתוכו. שכיבה ללא תנועה במשך דקות ארוכות על מצעים צבעוניים, בתוך ריחות גופה הרעננים של ליהיא, הייתה פינוק שלא היה נעים ממנו. שפתים מזמינות חתמו רגעים אחרונים לפני שינה נינוחה. תל-אביב איננה מעבר להרי חושך בלתי-עבירים, הרהר לעצמו בדמדומים אחרונים שלפני שינה. סופי שבוע יגיעו במהירות אחרי ימי שבוע חולפים. הפרידות מליהיא לא יהיו לתקופות ארוכות מדי, הבטיח לעצמו. ואחרי כל שבוע יבוא סוף שבוע נחשק.

ביום שבת שלפני נסיעתה, סייע לה לארוז בגדים שבחרה לתוך מזוודה קטנה. יואש היה המנוסה מביניהם באריזות חסכוניות. הוא ארז את בגדיו וחפציו האישיים לתוך תיק יד קטן או תרמיל כלשהו לפני שנסע לתרגילים בדרום או לפני כנסים של קציני שריון בתל-אביב. ליהיא לא הקפידה בבחירת בגדיה. השבוע קצר, יחלוף מהר, ובסיומו תשוב לראש פינה. אם תחשוב שטעתה בבחירתה, תוכל בסוף השבוע להשלים פריטים שלא לקחה עמה והתבררו כנחוצים או להחזיר בגדים שלקחה ולא נדרשו לה.

רוב חברותיה של ליהיא נישאו ונשארו בתל-אביב, אבל היא לא רצתה להיות לטורח עליהן. לא רצתה לגור אצל הוריה הקשישים או אצל אחיה. היא הייתה בתחילתה של דרך חדשה ורצתה להיות עצמאית ולמצוא את דרכה החדשה בעיר תל-אביב. יואש הזמין עבורה חדר בבית־מלון קטן תל-אביב שהוא עצמו השתמש בו בלילות שבהם שהה בתל-אביב. מלון לא יקר, נקי ומכובד, חדר שיענה על צרכיה של ליהיא בימיה הראשונים בעיר תל-אביב. מטבחון קטן, צמוד לחדר מגורים, שירותים ומקלחת צנועה. חלון שהשקיף על ים כחול ועל גגות בתים.

ביום נסיעתה, בשעת בוקר מוקדמת, ליווה יואש את ליהיא לתחנת האוטובוסים. פעמים רבות ליווה אותה כשנסעה לאודישנים, והבוקר הזה היה ככל הבקרים האחרים. הם הלכו לאטם במורד הרחוב כאילו ביקשו להאריך את הזמן ולדחות את פרידתם. שילבו ידיהם ולא דיברו ביניהם, רק נהנו משעת בוקר מוקדמת.

אוטובוס נכנס באטיות לתחנה, שיתף אתם פעולה כדי לדחות את פרידתם. בסופו של דבר עצר בסמוך לרציף. ליהיא עלתה לאוטובוס ותפסה את מקומה ליד החלון, בצד הקרוב אליו.

היא הייתה הנוסעת היחידה שעלתה לאוטובוס, ומייד אחרי שתפסה את מקומה, יצא לדרכו. יואש נשאר לבדו בתחנה ועקב אחרי האוטובוס עד שנעלם מעבר לעיקול הכביש.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “פסיפס”