החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

פיתוח שירותים חברתיים בחברה מתהווה – מסע אישי

מאת:
הוצאה: | 2020 | 263 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

מאיר חובב, יליד תל עדשים בעמק יזרעאל ובן למשפחה חסידית חלוצית. בספר הוא פורשׂ את מסע חייו מילדותו ועד תקופת הגמלאות ואת תובנותיו מפעילותו.
חובב הקדיש את חייו לשירות האדם וגילה עירנות ורגישות למצוּקותיו של הזקוק לסיוע. את פעילותו הוא החל כמדריך גדנ"ע דרך לימודים בחינוך ומדעי החברה, עד התואר השלישי. בספר מתוארים שירותים שהקים ופיתח בחברה הישראלית המתהווה, במסגרות השונות בשירות המדינה: מחקר בשירות בתי הסוהר, מחקר סיבות הפרישה ממשטרת ישראל והקמת מדור הנוער במטה המשטרה ומחקר על סיבות הבריחה מהבית של ילדים אשר שימש בסיס לדוקטורט. במשרד הרווחה: טיפול בעבריינות נוער ועבריינות מבוגרים ונפגעי סמים, הקמת האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית והקמת השירות לטיפול באנשים על הרצף האוטיסטי.
מאיר חובב מתגלה כפעלתן, כחדשן, חוקר בעל יכולת כתיבה מקצועית, בעל חשיבה מקורית ורחבת ראיה, אשר עומד על דעותיו המקצועיות. הוא פעיל במסגרות התנדבותיות רבות בינהן: אגודה ישראלית לקרימינולוגיה, "ש.ק.ל", צ'יימס ישראל, "ק.ש.ת" ונאמנים.
בספר מוצגות שיטות הניהול השונות שהופעלו על ידי הארגונים אותם ניהל חובב ודרכי הפעלה וניהול של עמותות.
מסע חייו של מאיר חובב המובא בספר, הוא סקירה של הנעשה בתחום החשוב של טיפול באדם הזקוק לסיוע וכן יש בו ביטוי של נושאים רבים הטעונים תיקון.

מקט: 4-249-50828
מאיר חובב, יליד תל עדשים בעמק יזרעאל ובן למשפחה חסידית חלוצית. בספר הוא פורשׂ את מסע חייו מילדותו ועד תקופת […]

מבוא

הצגת פעילותי במהלך חיי מתבססת על ההנחה שקיים רצף בשלבי התפתחותו של אדם. רצף זה מתחיל בתקופת הילדות ונמשך דרך ההתבגרות ושילובו הראשוני בחברה ובעולם העבודה. הוא נמשך עם הקמת התא המשפחתי ומושפע מלימודיו ומהתמחותו המקצועית, מהמקום שבו נמצא האדם בעת לידתו, מן ההזדמנויות שמציעה לו הסביבה שבה הוא פועל ומנכונותו לשינויים ולכניסה למצבים חדשים שיש בהם, בתחילה לפחות, אי ודאות וסיכון. רצף זה הוא כמו בנייה של מגדל מקוביות המונחות זו על זו, כאשר הראשונה מהווה בסיס לקוביות שיושמו עליה בהמשך. לכל קובייה נוספת ייחוד משלה, ואגורים בה ניסיון מצטבר, תובנות וכיווני התפתחות. בעקבות גישה זו אני מסכם בסוף כל פרק את פעילותי ואת התובנות וההשלכות של הפעילות באותה מסגרת על הפעילות במסגרת הבאה.

ספר זה עוסק בכלל פעילותי בתחומים השונים שבהם עסקתי במהלך חיי, תוך התייחסות להיבטיה הייחודיים. הוא מסכם את פעילותי במסגרות השונות בהיבטיה האישיים והניהוליים, על תרומתי לארגון וללקוחותיו.

פעילותי הייתה בתחומים מגוונים. בתחום החינוך הדרכתי בני נוער עולים במסגרת שירותי הצבאי בגדנ”ע; ניהלתי בית ספר לנערים ולנערות, תושבי מושבי העולים בנגב; למדתי לתואר ראשון בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ועמדתי בבחינות לתעודת הוראה; שימשתי כמורה בבית ספר יהודי של יום א’ בעת לימודיי לדוקטורט בארה”ב.

בתחום הקרימינולוגיה לימדתי באוניברסיטאות את נושא אכיפת החוק, טיפול ושיקום של עוברי חוק; שימשתי עוזר למנהל המדעי של שירות בתי הסוהר, ראש מדור נוער במטה הארצי של משטרת ישראל, מנהל שירות המבחן לנוער ומנהל האגף לנוער, צעירים ושירותי תקון במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

בתחום הטיפול והשיקום של אנשים עם מוגבלויות הקמתי את האגף לטיפול באדם הלוקה בפיגור שכלי[1] וניהולו; פעלתי בעמותות: צעד קדימה, אלווין, צ’יימס, שקל ונאמנים.

הספר מיועד לבני משפחתי; לחבריי לעבודה שהיו שותפיי לדרך ולפעילות; לאלה המתעניינים בתחומי הפעילות המוצגים בספר ולתמורות שחלו בהם לאורך השנים; למתעניינים בדרכי ההתפתחות של השירותים החברתיים בישראל; למתעניינים בתחומי עבודת המשטרה: מניעת עבריינות וטיפול בעוברי חוק, התייחסות לאנשים עם מוגבלויות; לאנשים המעוניינים באוטוביוגרפיות; לאלו הפוסעים את צעדיהם הראשונים בתחום הניהול והארגון של שירותים חברתיים. הם יוכלו, אם ירצו, ללמוד מניסיוני בהקמת שירותים וניהולם. הכתיבה אינה רק סיכום הפעולות שביצעתי, אלא יש בה גם תובנות והשלכות לאור הניסיון המצטבר.

בספר יוצגו הפעילויות בסדר כרונולוגי של הארגונים שבהם עבדתי, כאשר בכל אחת מהמסגרות אציג את השיקולים לכניסתי לתפקיד; לימוד נושא הפעילות של ארגון בארץ ובחו”ל; ההכנה לתפקיד; פעילותי במסגרת הרחבה שהארגון מהווה חלק ממנה; ותובנות ולקחים מהפעילות שהשפיעו על אופן ניהול הארגון הבא שאותו ניהלתי.

תוך כדי כתיבת הספר קראתי אוטוביוגרפיות אחדות ולמדתי מהן על אופן הכתיבה הייחודי שלהן, כמפורט להלן: נחשפתי לגישתו של י. דרור (2017)[2] בספר “מתקן עולם אנוכי – אוטוביוגרפיה הגותית”. הוא מתאר את תקופת ילדותו ולימודיו, פעילותו הבינלאומית והמקומית, ואת התובנות שלו מפעילותו המדעית והחברתית. במונח “אוטוביוגרפיה הגותית” כוונתו, כדבריו: “הצגת התובנות והמחשבות כפי שהתפתחו בי עם הזמן… את עיקרי התפתחותי ההגותית, תוך יחסי גומלין עם פרקטיקה מקצועית בסביבה משתנה” (עמ’ 11). ובהמשך: “הספר מתאר את חיי תוך הדגשת ערכים, אתגרים, תובנות, הערכות מצב, לימוד, תחושות, החלטות, מזל, המלצות ותוצאות, כמתפתחים בפנימיותי, הגותית וכמושפעים מנסיבות משתנות. זאת תוך יחסי גומלין בין עיון, חשיבה ובניית מושגים ותיאוריות מצד אחד, לבין פרקטיקה מצד שני” (עמ’ 13).

הוא טוען: (א) האוטוביוגרפיה סובלת מרציונליזציה ואשליות. (ב) יש אמת סובייקטיבית ואמת אובייקטיבית. (ג) הוא נוכח שהכתיבה בספר אוטוביוגרפי פשוטה ונוחה יותר מכתיבה של ספרים ומאמרים מדעיים אשר קשים לקריאה (ד) יש בספר חשבון נפש אישי, סיכום פעילות בשלבים ותהליכי קידום. כתיבת הספר עצמה חוללה בו שינוי.

בסיכום הספר הוא מציין: “יש חשיבות לגורם המקריות בחיים, כבר מלידה (במושג שלו – מזל), וכן לבחירות האישיות. מזל חיובי הוא המורשת הגנטית והפוטנציאל מלידה, מפגש עם בת הזוג וכניסה למסגרות חדשות ולא מוכרות. החלטות חיוביות היו מימוש הפוטנציאל האישי, בחירת בת הזוג, לימודים אקדמיים, עיסוק בפרקטיקה ובחירת העיסוקים. נעוצה, לדעתו, חשיבות בהיותך עצמאי, בהסקת מסקנות ונקיטת עמדה תוך מיצוי היכולות. וחשוב לא לפחד, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב: “כל העולם גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל.”

כל אדם נולד למשפחה מסוימת, ייחודית, שלא על פי בחירתו. זהו מזלו של האדם. הוא מקבל את הבסיס להתפתחותו במשפחתו ובסביבה שבה גדל. בהמשך קיימות השפעות של גורמים חיצוניים.

אצלי, ההשפעות היו של שירות צבאי בגדנ”ע והיכרותי עם אשתי, חגית, בבית הספר “אשל הנשיא” שאליו הופנה כל אחד מאיתנו בנפרד על ידי גורמי חינוך. לטענת דרור, במהלך החיים יש תהליכי לימוד ושילוב בתעסוקה שבהם נתונה להחלטות האישיות של האדם משמעות רבה. הן הקובעות את ההצלחה או את אי ההצלחה שינחל בהמשך חייו.

על פי ברזילאי ש. (2009) סיפורו האישי של האדם נושא חשיבות ביחס לפעילותו ולהצלחתו בהמשך חייו. “הסיפור” בשלבים השונים של החיים בונה זהות ומשתנה בהתאם לפעילות ולניסיון החיים. הסיפור מאפשר להתגבר על מכשולים ומסייע לאדם לממש את המטרות שהציב לעצמו.

בספר אציג את שלבי התפתחותו של סיפורי האישי כפי שאני רואה אותם בעת הכתיבה (ראייה לאחור – רפלקסיה), מנקודת ראותו של נער מתבגר במושב תל עדשים לזו של מנהל אגף בכיר במשרד ממשלתי, של מפעיל עמותות ומי שמסייע לאנשים עם מוגבלויות, כמו גם של מרצה אורח באוניברסיטאות. כתיבת סיכום הפעילות בכל שלב בקידומי האישי היא חלק מ”הסיפור” האישי ומן ההצלחה שנחלתי בשלבים הקודמים. דבר זה מקבל ביטוי בסיכום של כל פרק, בתובנות ובהשלכות לתפקיד הבא. פעילותי בשנות העבודה, רצף הקידום וההתנסות בתחומים שונים, השפיעו על פעילותי בתקופת הפרישה לגמלאות.

על משמעות ההיבטים הכלליים של זיכרונות ילדות למדתי מספרו של המנחם (2017). לדבריו, בזיכרון יש היבטים סובייקטיביים ואובייקטיביים, חלקיים והוליסטיים, גלויים וסמויים, מודעים ובלתי מודעים. הוא מציין: “יש עושר רב ביצירתיות בזיכרונות הילדות המוקדמים” (עמ’ 15). הוא מחלק את זיכרונות הילדות לחמש קבוצות: (א) זיכרונות המאפיינים את התפיסה של האדם כלפי החיים (שליטה, מוכנות וציפיות). (ב) האדם במגע עם אחרים והסביבה. (ג) מודל של סכנה: ממה להיזהר או להימנע. (ד) מצבים אידיאליים לחיים, תנאים לביטחון וקשרים משמעותיים. (ה) דרכי ההתמודדות עם מצבים משתנים.

“זיכרונות מוקדמים הם שחזור של מאורעות מסוימים, ממשיים, מילדותו המוקדמת של האדם, כשהוא מתאר את עצמו במצב שהוא משחזר מזיכרונותיו. פרטי הזיכרון עשויים להיזכר בבהירות ולייצג מציאות פסיכולוגית השלכתית סובייקטיבית. לפעמים חלקית, לא מודעת ומצונזרת, ולפעמים גלויה ומודעת אשר משקפת את העצמי, את היחסים עם אחרים ואת החוויה והציפייה הבין אישיים. הזיכרונות מתארים את סגנון חייו של האדם, שהוא העיקרון שעל פיו מתפקדת אישיותו. הוא סיכום ההבנה שלו והצירוף הייחודי של עמדותיו הסובייקטיביות־קוגניטיביות הנוגעות לתנאי ההשתייכות, הביטחון והמשמעות שלו כלפי עצמו, כלפי האחרים המשמעותיים וכלפי העולם. הזיכרונות המוקדמים הם תמצית סיפור חייו של הזוכר, נרטיב אקטואלי עיקרי של הבנת העבר שאינו בהכרח אירוע אובייקטיבי שהתרחש במציאות. ייתכן שהוא אמת וייתכן שלא. הוא מהווה “מצפן דרכים” בעל משמעות בסיפור חייו הנוכחי של האדם. הוא אינו נרטיב מקרי, אלא תיאור קוהרנטי בעל משמעות, סיפור דומיננטי, ‘שיקופית’ בעלת תוכן, רצף, זיקה, סיבה, מטרה ותוצאות, שדרכה מסתכלים על העולם” (עמ’ 32).[3]

שריג (2017) אומר שהזיכרון הסובייקטיבי והסלקטיבי שומר על האיזון הנפשי של האדם, על התפתחותו מילדות ובהמשך חייו. הזיכרונות הם חלק מן הגיבוש העצמי של אדם. יש בהם גם איזון בין האינטרס האישי והאינטרס החברתי, אשר מייצב את האישיות. כדי לאזן בין הסובייקטיביות לאובייקטיביות של הזיכרון יש להישען, לדעתי, על יומנים ומסמכים, אם נכתבו. יש לזכור שפרשנות המסמך כיום יש בה היבטים סובייקטיביים וסלקטיביים, מתוך התבוננות בתהליכים. הוא נבחן לפי התפיסה של יום הכתיבה, מתוך ראייה לאחור ותובנות שהגעתי אליהם במהלך החיים.

בכתיבתי הושפעתי גם מספרים המבטאים את הלבטים בכתיבת אוטוביוגרפיה. מספרו של מנדל (2013), אשר משלב עשייה עם תפיסת עולם ופעילות על פי עקרונות; מספרו של ליסק מ. (2014) המדגיש את ההיבט האישי, אולם יש בו גם ביטוי לתהליך התקדמותו במישור האקדמאי והפרסומים שלו; מספרו של אדלר, ח. (2018) שהיה מורי. הוא בחר להדגיש בספר את ההיבטים האישיים של חייו ודן פחות באלו המקצועיים; ספרו של יאלום א. (2018), המתאר את התפתחותו המקצועית (בתחום הפסיכיאטריה), ואת השלבים במהלך חייו; וכן מספרו של אדיג’ס י. (1980), אשר משווה את התפתחות הארגון להתפתחות האדם מינקות לבגרות, לבשלות ולזקנה, בצד תיאור גישתו לתיקון ליקויים בארגון.

ספר שנהגתי לעיין בו, אולם לא נתתי אותו לקריאה לעובדים אחרים אלא אם היה לי אמון בהם וכאשר היו נתונים במשבר ביחסים עם הממונה עליהם, הוא ספרם של גרות’ מ. ווילי פ. (1991) “בוסים גרועים”. זהו הספר היחידי שמצאתי שעיסוקו במנהלים גרועים ובדרכי התמודדות של העובד עמם, מול מספר רב של ספרים שמציגים את המנהל הטוב והמצליח.

מספרה של וויס־גל ש. (2011) למדתי על שילוב המעשה והשינויים במדיניות שירותי הרווחה. המחברת מתייחסת רק לעובדים סוציאליים. שינויים בקביעת מדיניות בתחום שירותי הרווחה נעשו בעבר ונעשים בהווה גם על ידי מי שאינם עובדים סוציאליים. בהתאם, אני רואה את עצמי כמי שפועל ומשפיע בתחום שירותי הרווחה אף על פי שאיני עובד סוציאלי. פעילותי קיבלה ביטוי בדברים הבאים: פעילות המשטרה בתחום עבריינות הנוער והקמת מדור ייחודי לנושא, הקמת האגף לטיפול באדם המפגר וקביעת המדיניות שלו, פעילות הפרטה וניהול עמותות אשר משנות מדיניות של הפעלת שירותים חברתיים והבאת שיטות וגישות טיפוליות מהעולם לישראל (ראה: פרסום [65]).

בספר יש ביטוי לגישתי לפיה יש לשלב את פעילות העובד בארגון כאדם עם מקבל השירות, שיש ייחוד בניהול והפעלת ארגונים הנותנים שירותים לאנשים וכן התרומה של הפעילות לארגון ולמקבלי השירות שלו. יש לשלב את הפעילות התעסוקתית עם התחום העיוני והתיאורטי, ובמקביל יש לשלב את התחום התיאורטי במעשה. היה בעבודתי שילוב של לימודים אקדמאיים והכשרות בקורסים בהם השתתפתי: בית הספר לקצינים בכירים של משטרת ישראל והמכללה לביטחון לאומי של צה”ל, עם הוראה באקדמיה בתחומי השירותים החברתיים ואכיפת החוק, כמורה מהחוץ. באוניברסיטאות: בר אילן, תל אביב, ירושלים וחיפה. שילוב זה קיבל ביטוי גם במחקרים, מאמרים וספרים שכתבתי או ערכתי בשיתוף עם אנשים נוספים. בתהליך זה ניכרה הסתגלות למצבים משתנים, תוך למידת ייחודיותם, מיצוי היכולת, הכישורים והניסיון, תוך ההתפתחויות שחלו בהם.

הכתיבה מתבססת על מסמכים שכתבתי במהלך עבודתי, ספרים ומאמרים שפרסמתי, חברות בעמותות ובתאגידים, ועדות וקשרים בינלאומיים, דברי חברים לעבודה ומקורות שעליהם הסתמכתי. הכתיבה החלה כבר בשלבים הראשוניים של פעילותי. בסוף השירות הצבאי כתבתי מסמך על מנהיגות (1955). לאחר מכן כתבתי הצעה להקמת רשות נוער בישראל (1960). כבר בראשית דרכי, בעת עבודתי במשטרת ישראל, נפגשתי עם עמוס אריכא, עורך העיתון “רבעון משטרת ישראל”. הוא עודד אותי לכתוב ולהציג את דעותיי וגישתי לנושאים המעסיקים אותי, גם אם אינם מקובלים במסגרת העבודה. הוא סבר שאין להיצמד לנוסח הכתיבה האקדמאי שבו יש להביא סימוכין ומקורות לכל רעיון או נושא המובאים במאמר. דעתו הייתה כי רצוי להציג את הדברים כדעה אישית מאחר שהם גובשו, עובדו ונוסחו על ידי. בהמשך כתבתי על פי הצעתו, והצגתי את דעותיי האישיות תוך הסתמכות על מקורות ומשמעותם בתוכן הנכתב.[4]

בספר יש ביטוי להתפתחות שלי כאדם, ליוזמות שלי, לייחוד שבעבודתי בשירותים החברתיים שבהם מטפלים באנשים, לשינויים שחלו בארגון שבו עבדתי וכן התייחסות לתהליכים כלליים שחלו בחברה הישראלית המתהווה ולהשפעתם על פעילותי והשפעתי עליהם במישורים אלה:

א. היבטים אישיים. לימודים וגיבוש תפיסות עולם, אימוץ גישה רב ממדית (מערכתית), מעורבות אישית והשפעות המשפחה, התפתחות ניהולית – מעבר מעובד יחיד בארגון למנהל של מאות עובדים.

ב. שינויים שחלו בתוך המסגרות הארגוניות שבהן עבדתי. למשל: לחצים פנימיים בפיתוח טיפול המשטרה בנוער עובר חוק והתפתחות בשירותי הטיפול באנשים הלוקים במוגבלות שכלית התפתחותית.

ג. שינויים והתפתחויות שחלו בחברה הישראלית המתהווה והשפעות חברתיות על פעולות משרד הרווחה, כמו: התייחסות לשימוש בסמים, תופעת האלימות בחברה, שינוי בעמדות כלפי האדם הנכה־המוגבל, וכן הפרטת שירותים חברתיים.

יש התייחסות גם לניהול והפעלה של עמותות [94] דבר החסר במרבית ספרי הניהול. לדעתי, יש להתייחס לנושא ניהול עמותות, הייחוד שבו והשוואה לניהול הכולל. הדבר מקביל לשילוב של ניהול צבאי בניהול אזרחי של שירותים ולניהול עסקים.

אף שהצגת הפעילות נעשית בסדר כרונולוגי של הכניסה לארגונים וניהולם, יש משמעות לכל פרק לגבי הפעילות הבאה. בסוף כל פרק תיאור הנימוקים למעבר לפעילות הבאה, וכן תובנות והשלכות על המשך הפעילות. יש לראות את הפעילויות המפורטות כרצף של פעילויות, בנייה של נדבך על נדבך.

הספר מחולק לארבעה שערים. הראשון, ילדות נעורים והתבגרות, פותח בתקופת הילדות וההתבגרות במושב תל עדשים. גדלתי במשפחה חלוצית שבאה מחברה חסידית מאוקראינה, בעלת תפיסה ערכית של האדם ושל אדם עם מוגבלות, גיבשתי דימויים חקלאיים בניהול, נחשפתי לנושא קליטת עלייה תוך הדרכה במעברות וביישובי עולים במסגרת הגדנ”ע (גיבוש מסמך “מהי מנהיגות” 1955) וריכזתי בית ספר ערב לילדי המושבים בנגב. הכרתי את אשתי חגית ואת משפחתה, שנתנו לי גיבוי להמשך התפתחותי וסייעו לנו בלימודים אקדמאים. תוך הקשר איתם עיצבתי את אישיותי כאדם העומד על דעותיו.

השני, פעילות בשירות המדינה, מפרט את פעילותי במשך 40 שנה בשירות המדינה. הפרק הראשון מציג את ההתנסות הראשונה שלי בעבודה במסגרת בירוקרטית – שירות בתי הסוהר, בתפקיד מקצועי ומחקרי – עוזר למנהל המדעי של השירות. בתפקיד זה הייתה חשיפה לתחום הקרימינולוגי (מניעי העבריינות) והפנולוגי (טיפול ושיקום עבריינים) וניהול בתי סוהר. ערכתי ארבעה מחקרים שביניהם פורסמו שלושה [1] [2] [7]. גיבשתי את תפיסת התפקיד של עובד במערכת ממשלתית מתוך חילוקי דעות עם הממונה על תוכן התפקיד ומקומו בארגון. כן השתתפתי בהוצאה לאור של עלון האגודה הישראלית לקרימינולוגיה.

הפרק השני מתייחס לשלוש תקופות בעבודתי במשטרת ישראל. בראשונה ערכתי מחקר במסגרת מחלקת כוח אדם בנושא “סיבות הפרישה מרצון של שוטרים מהמשטרה” [4]. תוך כדי המחקר למדתי להכיר את מבנה משטרת ישראל ותפקידיה, דבר שקיבל ביטוי בפרסומים [5] [14] [17].

בתקופה השנייה מוניתי לקצין נוער במחלקה הפלילית שבאגף החקירות. לאחר מכן הקמתי את מדור הנוער ועמדתי בראשו. המדור העמיק והרחיב את חקירות הנוער במשטרה והכשיר את החוקרים לתפקיד, פיתח את תחום מניעת העבריינות מתוך התייחסות אישית לעובר החוק הצעיר, וכן עסק בביצוע סקרים ומחקרים. בתקופה זו הייתי שותף גם במחקר על היעדרות צעירים מבתיהם [21] [25]; בהרצאות בבית הספר לשוטרים, בלימודים בבית ספר לקצינים בכירים.[5]

בתקופה השלישית יצאתי לארה”ב ללימודי דוקטורט בסוציולוגיה וקרימינולוגיה. כוונתי הייתה להרחיב את הידע שלי בתחום הקרימינולוגי ובתחום הפעילות של המשטרה בנושא עבריינות הנוער, מתוך מגמה להמשיך ולשרת במשטרת ישראל. לימודיי בארה”ב חשפו אותי לתיאוריות סוציולוגיות וקרימינולוגיות שלא הייתי חשוף אליהן בלימודיי בישראל, כגון תיאוריית התיוג (Labelling). גיבשתי את תורת המערכות המורכבות וביקרתי במשטרות בארה”ב. הייתה זו תקופה שבה התמודדנו עם שילוב הילדים בלימודים, בחברת ילדים זרים. השתלבנו באוכלוסייה המקומית מתוך תחושה של היותנו מהגרים. יצרנו קשרים עם הקהילה היהודית באזור. עסקתי בהוראת השפה העברית בבית ספר של יום ראשון.

ניהול שירות המבחן לנוער מפורט בפרק הרביעי. הוא מציג את המעבר מעבודה במסגרת אכיפת החוק לניהול של שירות טיפולי־שיקומי של עוברי חוק צעירים. נודע לי על מכרז לניהול השירות. ניגשתי למכרז והתקבלתי בברכה על ידי המנהלים המחוזיים של השירות. עמדתי בפני אתגר של לימוד נושא חדש ודרך ניהול של שירותי רווחה ממלכתיים. הפעילות הניהולית שלי כללה: גיבוש השירות ואחידות פעילותו על ידי הכנת חוברת על השירות ועדכון נהלים, התמודדות עם הכנסת מחשוב לשירותי הרווחה והשתתפות בפיתוח מערכת תומכת החלטות. ערכתי סקרים וכתבתי מאמרים בתחום פעילות השירות [26] [28] [30] [33]. השתתפתי בפיתוח קשרים בינלאומיים ובחילופי משלחות של קציני מבחן עם שירות המבחן בלונדון ובקליפורניה וכן לקחתי חלק בפעילות כלל המשרד. עמדתי בפני אתגר של לימוד נושא חדש ודרך ניהול של שירותי רווחה ממלכתיים.

תוך כדי ניהול שירות המבחן לנוער מוניתי לחבר בוועדה לבדיקת המצב במעונות הפרטיים המטפלים במפגרים, שהוקמה בעקבות מותו של אחד החניכים במעון פנימייה. לאור הביקורות הרבות על פעולות השירות למפגר הוחלט בהנהלת משרד הסעד (משרד הרווחה והשירותים החברתיים כיום) שיש צורך לארגן מחדש את השירות ולהתאימו לגישות האידיאולוגיות והטיפוליות החדשות. התבקשתי על ידי מנכ”ל המשרד לנהל את השירות, לארגנו ולהפכו לאגף בכיר במשרד. היה זה אתגר שחייב אותי ללמוד נושא חדש שאומנם היה לי קשר חלקי אליו בלימודי בחוג לחינוך.[6]

כדי ללמוד את הנושא ומגמות ההתפתחות שלו, ביקרתי בשירותים מקבילים במדינות המובילות בתחום – הולנד, דנמרק וארה”ב. הפעילות הראשונית שלי כמנהל האגף הייתה ארגון המטה והיחידות שבו, מערך הפנימיות, האבחון, שירותי הקהילה ומידע, תפקידי הפיקוח והתארגנות עבודת המפקחים. השתלמות והכשרה של עובדים בכירים חדשים. הכנת תוכנית ארבע שנתית שבה הוגדרו מטרות האגף ויעדיו והפעולות הנדרשות להגשמתם. ניהול על פי גישת המערכות, קשרים עם ההורים וועדי הורים. היו לי פעילויות רוחב במשרד ופעילויות עם משרדים אחרים – בעיקר חינוך ובריאות. פיתחתי קשרים בינלאומיים, כתבתי מאמרים וערכתי ספרים (כמפורט ברשימת פרסומים). הפעילות באגף לאדם המפגר מפורטת בפרק החמישי.

תוך כדי ניהול האגף יצאתי לשנת לימודים במכללה לביטחון לאומי של צה”ל, במסגרת המדיניות לשילוב תלמידים אזרחים שייצגו בדיונים במכללה את משרדי הממשלה ואת חלקם בביטחון הלאומי של ישראל. הייתי התלמיד המבוגר בין התלמידים ובעל התואר האקדמי הגבוה ביותר. בעת לימודיי במכללה פרצה מלחמת שלום הגליל (של”ג). תלמידי המכללה התארגנו בצוותים שחקרו את שלבי המלחמה וניהולה מהיבטים שונים.

תוך כדי הלימודים במכללה גיבשתי מודל דינמי של ביטחון לאומי שמרכיביו הם: (א) תשתיות המדינה, החברתיות והכלכליות, והיכולת להשתמש בהם. (ב) המערכת הצבאית־ביטחונית. (ג) היכולת להפעיל את המערכת הצבאית־ביטחונית וניהולה. (ד) הסביבה הבינלאומית והשפעתה. זאת כאשר יש החלטה על רמת הביטחון הלאומי, הנקבעת על ידי הממשלה בהתחשב באיומים על ישראל. בניתוח המלחמות והמבצעים לא מצאתי שהממשלה הציבה לפני המלחמה (אם הייתה יזומה) או תוך כדי לחימה (אם הייתה כפויה) רמת ביטחון מצופה ורצויה בסופה: שביתת נשק והפסקת אש, הסדרי ביטחון או שלום חוזי. בסיום הלימודים במכללה ביקש שר העבודה והרווחה שאתן לו ייעוץ לקראת פגישות הממשלה בנושאים הביטחוניים הנידונים בה.

לאחר שנים של ניהול האגף לטיפול באדם המפגר, הצעתי את עצמי לתפקיד מנהל האגף לנוער, צעירים ושירותי תקון ונבחרתי אליו. בשונה מדרך ניהול הריכוזית שבה נקטתי בניהול האגף לטיפול באדם המפגר, בניהול אגף תקון בחרתי בגישה ביזורית, כאשר לכל מנהל שירות הייתה אוטונומיה מקצועית וניהולית. המעורבות שלי בפעילות האגף הייתה בתחומים הבאים: הכרה בתחום התקון כמומחיות בעבודה סוציאלית; הפעלת מערכת תומכת החלטות בשירות המבחן לנוער וקידום נושא חקירות ילדים; הרחבת פעולות שירות המבחן למבוגרים וקליטת מופנים בעקבות שינויי חקיקה; הקמת מסגרות לצעירים חסרי קורת גג ובורחים מהבית במסגרת רשות חסות הנוער (היה בזה מימוש ההמלצה במחקר על היעדרות צעירים מהבית שערכתי בעת שירותי במשטרת ישראל); פעילות להקמת קהילות טיפוליות לנפגעי סמים; קידום נושאי הטיפול בנערות ונשים – סיוע לגיבוש הייחוד של השירות לנוער וצעירים (ראה פרסומים [47] [6] [50]); ושיתוף פעולה עם תוכנית 18+ של תוכנית שיקום השכונות שאותה ניהלה אשתי, חגית; הקמת השירות לטיפול בנפגעי סמים; מעורבות בפעולות הרשות למלחמה בסמים בהיותי יו”ר הוועדה שלה לטיפול ולשיקום; הקמת יחידה לטיפול באנשים על הרצף האוטיסטי. בעת ניהול האגף פעלתי גם בנושאים כלל משרדיים, ובעיקר חברות בוועדות משרדיות ויו”ר של כמה מהן, וייצוג המשרד בוועדות בין משרדיות. קיבלתי בתקופה זו את פרס חזני.

תוך כדי ניהול אגף תקון, ערכתי יחד עם אשתי חגית שני סיורים בבתי ספר יהודיים־ישראליים ברוסיה, אוקראינה ואסטוניה. הביקורים נערכו על פי בקשת נתיב ונועדו להערכת פעילות בתי הספר, להצעת שיפורים בהם וכן לימוד על הקשרים של בתי הספר עם הקהילה היהודית וגורמי הממשל. בנוסף לביקור בבתי הספר חווינו את התעוררות היהודים והקהילה היהודית. הביקור בעיירה סקוירה שליד קייב, שבה נולד אבי, היה עבורי חוויה מרגשת.

השער השלישי מציג את פעילותי בעת היציאה לגמלאות. בתקופה זו המשכתי לפעול בשכר ובהתנדבות והקצאתי זמן לכתיבת מאמרים ולעריכה של ספרים, בעצמי ועם אחרים.[7] המשכתי במיצוי היכולות שלי לאור הידע והניסיון שהצטברו, בפעילות בתחומים מגוונים. השפעתי על פעילות עמותות והעובדים בהן. העמותות שהועסקתי בהן בשכר היו עמותת שק”ל, עמותת אבני דרך וחברת קדישא לעדה הספרדית בירושלים. פעילות זו מאופיינת בכך שלא הייתה לי אחריות ניהולית ישירה, אלא תפקידי הערכת פעילות ארגונית וייעוץ ארגוני. בשק”ל שימשתי כעורך תוכניות שעמותת מפעילה; עסקתי בסיכום הפעילות השנתית; כתבתי נהלים; הצגתי נושאים בימי עיון ובהשתלמויות עובדים; אימנתי עובדים בכירים, בעיקר חדשים. לאחר סיום העסקתי (2013) המשכתי להתנדב בעמותה (יום בשבוע) בנושאים שעסקתי בהם בעת עבודתי.

לאחר סיום עבודתי בעמותת שק”ל התבקשתי על ידי עמותת אבני דרך לבצע הערכה מעצבת של המכינה להכשרה לחיים עצמאיים של אנשים ברצף האוטיסטי, המופעלת בקריית שמונה. הערכה זו תרמה לעיצוב הפעילות של המכינה בתחומי פעילות המכינה, התנהלות צוות העובדים ופעילות הדיירים.

נתתי ייעוץ ארגוני לחברה קדישא של העדה הספרדית בירושלים בעקבות הערות של רשם העמותות לגבי חוסר ניסוח של נהלים והתארגנות מנהלית, כדי לקבל אישור ניהול תקין. הייעוץ היה בנושא המבנה הארגוני הנדרש על פי חוק העמותות (אסיפה כללית וּועד מנהל) ונהלים בנושאי קבלת חברים חדשים, התייחסות לניגוד עניינים, נוהל כספי וגיבוש הגדרות התפקיד של הסגל הבכיר של העמותה.

בהמשך השער מוצגות הפעילויות ההתנדבותיות שלי בעמותת צעד קדימה לקידום החינוך המדריך בישראל לאנשים עם מוגבלויות. הייתי חבר בוועד המנהל ובוועדות המשנה שלו ויו”ר. הפעילות כללה שינויים בארגון העמותה במעבר מתקופהראשונה – “ילדות”, לתקופת פעילות ממוסדת – “בגרות”. התמודדות עם שינוי תפקידי מנכ”ל העמותה והיו”ר במצבי שינוי אלה, הכנת תוכניות פעילות ארבע שנתיות, השתתפות בפעילות להכשרת קונדקטורים בישראל, הכנת נהלים והשתתפות בכנסים וימי עיון.

עמותת “צ’יימס” בישראל – עמותה למתן שירותים לאנשים עם מוגבלויות בתעסוקה ובפנאי. העמותה פועלת בשיתוף עם עמותת צ’יימס בארה”ב. הפעילות שלי הייתה בתפקידים הבאים: חבר הוועד המנהל וועדות המשנה לתוכניות ולהכנת תוכניות העבודה הרב שנתיות, וכן חברות בוועדת הביקורת של העמותה. הייתי שותף גם להתייחסות למקום ההורים ומעורבותם בפעילות ילדיהם במסגרות העמותה.

פעילותי באגודה הישראלית לקרימינולוגיה נמשכה תקופה ארוכה (מאז 1960), תוך חברות בוועד המנהל של העמותה, מילוי תפקיד של גזבר כבוד, מבקר רשמי בבתי סוהר ומשתתף בימי עיון וכנסים כמנחה וכדובר. קיבלתי מהאגודה פרס מפעל חיים על שם פרופסור מ. אמיר (2019).

עמותת “מלכישוע” המפעילה קהילה טיפולית לנפגעי סמים בגלבוע. הייתי חבר בוועד המנהל של העמותה ובאסיפה הכללית מיום היווסדה (1990). קיבלתי תעודה של יקיר מלכישוע (1999).

פעלתי במועצת הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול כחבר מועצה ומשתתף בפגישותיה, חבר במנהלה ויו”ר ועדת טיפול ושיקום.

השתתפתי בפעילות במועצה הבינלאומית של השירותים הקהילתיים היהודיים (W.C.J.C.S) מאז 1994, כחבר ועד מנהל, חבר בוועדת תוכניות ומשתתף בכנסים של המועצה בישראל ובאזור האירופי, דבר שאפשר לי להכיר את פעילותן של הקהילות היהודיות באירופה.

עמותת “נאמנים” העוסקת בסיוע לאנשים עם מוגבלויות ולמשפחותיהם (הוקמה ב־2002). הסיוע מתבטא בשיחות עם המשפחות לגבי עתיד ילדיהם עם המוגבלות בזקנתם ולאחר מותם (הכנת צוואות) ובסיוע לאנשים עם מוגבלויות בניהול כספים, תוך כוונה לשמור על עצמאותם. חלקי בעמותה זו היה חברות בקבוצת המייסדים, חברות בוועד המנהל, גזבר כבוד ויו”ר העמותה.

עמותת קש”ת לקידום שירותי תקון המפעילה שירותים לאוכלוסיית אגף תקון. מאז 2008 אני משמש כיו”ר העמותה ולוקח חלק בפעילותה.

בפרק נבחנת דרך ניהול עמותות ומעורבות המטה בפעילות ברמת השדה והקשר עם השירות הממשלתי. כמו כן, יש בו התייחסות להפרטת שירותי רווחה ומשמעות ההפרטה לגבי המשרד, פעילות העמותה והלקוחות שלה [94].

בספר אני מציג פעילויות בהתנדבות בעמותות בהן הייתי מעורב: השתתפות בוועדות כיו”ר או כחבר; השתתפות בימי עיון וכנסים; חברות במערכות עיתונים מקצועיים; מאמרים שכתבתי וספרים שערכתי לבדי ועם אחרים.

השער הרביעי מסכם את הספר מבחינת הפעילות שלי וכן תוכניות אישיות, ולאחר מכן תובנות דרכי ניהול כלליות. יש בו סיכום פעילות שפורטה בשערים הקודמים. הוא מתחיל בגדילה והתפתחות במשפחת הוריי (ליברזון) במושב תל עדשים, הרצון ללמוד ובהמשך השירות הצבאי בגדנ”ע – עיסוק עם נוער עולה ושילובו בחברה. היכרותי עם חגית אשתי ומשפחתה (טנה) והקמת משפחה משלי. לימוד אקדמי ותעסוקה. העבודה הראשונה שלי כעוזר מחקר למנהל המדעי של שירות בתי הסוהר קירבה אותי לנושא המחקר, היכרות עם מוסדות כוללניים (כלא). המעבר לשירות במשטרת ישראל בתפקידים השונים הביא אותי להכרה של מבנים ארגוניים בירוקרטיים, שילוב האדם השוטר בפעילות המשטרה, וכן פעילות בתחום עבריינות נוער ומצוקותיהם של הקטינים ובני משפחה (שירות המבחן לנוער).

ניהול האגפים לטיפול באדם המפגר ואגף תקון הביאו להתייחסות לנושאים חברתיים רחבים. להתמודד עם בעיות ניהול של ארגונים גדולים. הלימודים בארה”ב לדוקטורט הרחיבו את אופקיי בתחום העיוני ותפיסת העולם המערכתית. הלימודים במכללה לביטחון לאומי של צה”ל אפשרו לי להכיר מקרוב תחום חדש של הביטחון הלאומי, ראייה מקרוב של תהליכים צבאיים (מלחמת שלום הגליל), היכרות עם מפקדים בכירים בצה”ל וגיבוש המודל של ביטחון לאומי.

סיכום פעילותי כמורה מהחוץ באוניברסיטאות בישראל (בר אילן, העברית ירושלים, תל אביב וחיפה) משנת 1972 ועד 2016. ההוראה הייתה שילוב של הידע שרכשתי בעבודה וגישות תיאוריות לנושאי ההרצאה תוך גיבוש גישת המערכות המורכבות. יש התייחסות להיכרות עם אנשים וארגונים יהודיים, במסגרות שונות ותפקידיהם השונים, דבר שסייע להעמקת הידע המקצועי שלי ולהעשרת הקשר עם הנושא היהודי והתפתחות של קיבוצים יהודיים משתחררים ממסגרות טוטליטריות. בסוף השער מוצגות תובנות אישיות בתחום פעילותי רבת השנים בתחום הניהול של שירותים חברתיים ואנשים.

הכתיבה של הספר תוכננה תקופה ארוכה. לקראת יום הולדתי השמונים וחמישה נכתב החלק הראשון והוא חולק לבני המשפחה ולחברים, בהמשך נכתב הספר כולו.

התוכן המפורט מאפשר לקורא להתמקד בנושאים המעניינים אותו.

תודות

לבני משפחת הוריי, אשריה (בובצי) ולוי ליברזון, אשר העניקו לי את הבסיס כילד וכנער באשר להערכת האדם ומגבלותיו, העבודה החקלאית והדגשת חשיבות הלימודים.

לאחיי, נחום, משה ז”ל וצפורה ז”ל אשר קיבלו אותי כילד הקטן במשפחה ובחיבתם אליי גדלתי.

למשפחת אשתי חגית, הלגה ודוד טנה אשר קיבלו אותי בקרבם, העריכו את יכולותיי, פתחו לי פתח לצורת חיים ייחודית של היקים שהסתגלו לחיים בישראל, וכן סייעו לי בתחילת עבודתי ובהקמת המשפחה של חגית ושלי.

לחגית שתמכה בי וסייעה לי בלימודים בכל הרמות, מבסיס של לימוד משותף בסוציולוגיה עד ללימודי הדוקטורט בארה”ב, היא העריכה את יכולותיי ואפשרה לי להתנסות בתחומי פעילות בלתי מוכרים תוך לקיחת סיכונים. היא בחנה את מאמריי ופרסומיי, העירה הערות ביקורתיות ונבונות ותרמה לשמותיהם, כולל כתיבת ספר זה. מקומה של חגית בכתיבה היה קריאה בעת הכנתו ובהמשך תיקונים לפני הפרסום.

תודה מיוחדת לחגית על השותפות בחינוכם וקידומם של ילדינו ושמונת נכדינו.

תודה לילדיי: דנית שעבדה כמורה לחינוך גופני לאוכלוסיות עם מוגבלות, רוקדת בלט קלאסי ועוסקת בציורי מנדלות. גלעד העובד בהייטק, מנגן בגיטרה ובונה כלי נגינה, אומן בציור ופיסול. תודה על כך שקיבלו אותי כהורה במצבים רגועים ובמצבים שבהם הייתי טרוד בעיסוקים אחרים, ותודה על תרומתם וסיועם לפעילותי וההתייחסויות אליה מתוך כנות, ביקורתיות והערכה.

תודה למנהלי השירותים, למנהלי משרדי הממשלה והשרים שעמם עבדתי, על הגיבוי שקיבלתי ועל האפשרות ליזום, לפתח ולהנהיג את השירותים שעליהם הייתי ממונה. לעובדי השירותים שאותם ניהלתי, על תרומתם לקידום השירות ופיתוחו ועל השותפות שלהם בהפעלת השינוי. ללא הסיוע שלהם והשתתפותם הפעילה לא הייתי יכול לפתח את השירותים.

תודה לאנשים שקראו חלקים מהספר והעירו הערות חשובות לתוכנו ועיצובו: ד”ר אבי רמות, אריה קדם, מוטי מרגלית ועובדי דוקו, שרה רחמין, הוצאת כרמל והעורכת תמר נהרי.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.