פדרו פארמו, מיצירות המופת של ספרות מקסיקו, הוא אוסף של שבעים קטעים קצרים, היוצרים תמונת חיים מרתקת במחוז נידח בתקופת המהפכה המקסיקאית. חואן פרסיאדו עובר במסעו את הגבול בין ארץ החיים לבין כפר הרפאים של המתים ומתחבר לשלל דמויות ססגוניות.
שלום אורח התחברות / הרשמה
קטגוריות: ;, סיפורת מתורגמת
הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס 
הורד/י דוגמה חינם לקינדל
כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא
באתי לְקוֹמָלָה כי אמרו לי שאבא שלי, איזה פֶּדְרוֹ פָּארַמוֹ, חי פה. אמא שלי אמרה לי את זה. ואני הבטחתי לה שאבוא לראות אותו אחרי שהיא תמות. לחצתי לה את הידיים כאות שאעשה כך; כי היא גססה אז ואני הייתי מוכן להבטיח הכול. “אל תשכח לבקר אצלו –הורתה לי–. קוראים לו ככה וגם אחרת. אני בטוחה שהוא ישמח להכיר אותך.” לא
יכולתי אלא לומר לה שזה מה שאעשה, וכיוון שאמרתי לה את זה כל כך הרבה פעמים, המשכתי לומר לה אותו דבר גם אחרי שידיי התקשו להשתחרר מאחיזת ידיה המתות. עוד לפני כן אמרה לי:
–אל תבקש ממנו שום דבר. תדרוש ממנו את מה ששלנו. מה שהוא היה חייב לתת לי ואף פעם לא נתן לי… על השכחה ששכח אותנו, בןשלי, תעשה שהוא ישלם לך ביוקר.
–ככה אעשה, אמא.
אולם לא התכוונתי לקיים את הבטחתי. עד שהתחלתי להתמלא בחלומות, להפיח רוח באשליות. וכך עולם שלם קרם עור וגידים מסביב לתקווה שהיתה אותו אדון הקרוי פֶּדְרוֹ פָּארַמוֹ, הבעל של אמי. משום כך באתי לקוֹמָלָה.
אין עדיין תגובות